Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והלא לא עשה כלום מעשה ביום השביעי. עי׳ ב״ר פ״י. ומובא בילקוט בראשית רמז ט״ז.
וכן אמר ר׳ ישמעאל. ב״ר פי״א. ילקוט רמז ט״ז. פסיקתא רבתי פכ״ג.
אלו הן י׳ דברים. אבות פ״ה. פסחים נ״ד ע״א.
אף צבת בצבת עשויה. צ״ל אף הצבת. הוא היה אומר צבת בצבת עשויה.
ר׳ עזריה. ב״ר פי״ב במאמר המתחיל תני כל מי שיש לו תולדות.
א״ר אבהו. ב״ר פי״ב ופ״ל. שמ״ר פ״א. ותנחומא שמות. ושמ״ר פ״ל. ותנחומא משפטים. ודברי המדרש מובאים בתוס׳ שבת י״ג ע״ב ד״ה רש״י. ונרשם שם מדרש פ׳ משפטים. יש לציין ב״ר פי״ב ופ״ל. וכן המחבר הביא ג״כ המאמר הזה ריש שמות.
אחר שנשתכלל העולם פסל תהו ובהו כלומר אלה עיקרו של עולם ויסודו. דבריו מיוסדים על לשון המדרש ב״ר פי״ב שסיים שם מה פסל תהו ובהו. ועי׳ בע״י שם שהביא בשם הגר״א ז״ל שכ׳ פסל תהו ובהו שפסל את תהו ובהו מהיותם תולדות הארץ. אפס הם עיקרי וחומרי הארץ עכ״ל. ובמדרש שמ״ר פ״ל מפורש ומה פסל שהיה בורא שמים וארץ והיה מסתכל בהם ולא היו ערבים אליו והיה מחזירן לתהו ובהו כיון שראה השמים והארץ אלו ערבו לפניו אמר אלה תולדות השמים והארץ ע״כ.
ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם רשב״נ. בב״ר פי״ב מתחיל אר״ש בר נחמן. ובתנחומא פ׳ בראשית הוא כמו שהביא המחבר. וכן נשנה בשמ״ר פ״ל. ומובא במדרש חסירות ויתירות צד ל״ז. ועיין השחר שנה רביעית חוברת ששית צד שנ״א מה שהעירותי שם. ובס׳ ישועות משיחו. העיון השני פ׳ ששי הביא דברי המפקר שהוכיח מאגדה זאת כל תולדות שבמקרא חסר. וע״ש מה שהעיר הרב האברבנאל על דבריו.
א״ר פנחס בשם ר׳ ראובן. בב״ר הגי׳ ר׳ יודן בש״ר אבין. ובתנחומא ר׳ יודא הלוי בר שלום.
וגן עדן. כ״ה גם בתנחומא. אבל בב״ר לא חשב שנטרד מג״ע. וחשב במקומו פירות האילן. ועי׳ ברבה ותנחומא שיש שנויים בהראיות מהכתובים.
א״ר אחא כו׳. זה חסר בב״ר. ונמצא בתנחומא בלי שם האומר.
כדרבי ישמעאל. סוטה ג׳ ע״א.
בהבראם. בה״א בראם. ב״ר פי״ב. ילקוט רמז י״ח. אותיות דר״ע אות ה׳ (בית המדרש ח״ג צד כ״ג). מנחות כ״ט ע״ב. ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א דף ע״ז ע״ג. שו״ט מזמור ס״ב.
א״ר יהושע בן קרחה. ב״ר פי״ב. שו״ט מזמור ק״ד. והמלות ״עי הבראם ואברהם שקולין הן״ ליתא בב״ר רק בשו״ט מזמור ס״ב. הן הן אותיות של אברהם.
במדת רחמים. ב״ר סוף פי״ב. ילקוט רמז י״ט.
שאמרו רבותינו. חגיגה י״ב ע״א. טז. ד״א הם שוים. ועיין מכילתא ריש בא כיוצא בזה אתה אומר כו׳ ה׳ אלהים מגיד ששניהם שקולים זה כזה. וע״ש בהערת הרב הגדול מהר״א ווייס.
כמו הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה. צ״ל בהיפך בתחלה הוא אהרן ומשה והם בשני כתובים זאח״ז (שמות ו כ״ו כ״ז).
א״ר חנינא. ב״ר פי״ג. ילקוט רמז כ׳.
ד״א וכל שיח. ב״ר שם. וילקוט שם.
הזכיר שם מלא. ב״ר וילקוט שם.
על כי העולם מלא. שעד שלא נשלם העולם לא יאות להזכיר עליו שם מלא אחר שהיה חסר.
ה׳ שמות נקרא. ב״ר פי״ג. ילקוט רמז כ׳. ירושלמי תענית פ״ג ה״ג דף ס״ו ע״ג. שו״ט מזמור קל״ה.
בשני יודי״ן. ברכות ס״א ע״א. ב״ר פי״ד.
אחד לאדם ואחד לחוה. ב״ר שם ופ״כ. ועי׳ ירושלמי יבמות פ״ד ה״ב דף ה׳ ע״ד.
דאמר ר׳ יוחנן. בברכות ס״א ע״א. עירובין מ״ח ע״א. איתא א״ר שמעון בן פזי.
אדם אפר דם מרה. סוטה ה׳ ע״א.
בשלשה דברים. חגיגה ט״ז ע״א. ועי׳ אדר״נ פנ״ח. ועי׳ ב״ר פי״ד ברא בו ד׳ בריות מלמעלן וד׳ מלמטן.
ומשיחין כמלאכי השרת. בגמרא שם ומספרים בלה״ק כמלאכי השרת.
ד׳ שמות לאדמה. ב״ר פי״ג. שו״ט מזמור קל״ה. ועי׳ פסיקתא בחדש השביעי. שחושב שם ז׳ שמות. וע״ש בהערה ע״ח. ובפסיקתא פסקא ביום כלת משה הערה קל״ח. ועיין אדר״נ פל״ז. ובמדרש משלי פ״ח חושב עשרה שמות לארץ.
עושה בולין של אדמה. פי׳ חתיכות של אדמה. עי׳ ירושלמי ריש ר״ה בירח בול. שבו העלה נובל. והארץ עשויה בולות בולות.
מריקה הפירות. בב״ר שם שהיא מורקת את פירותיה. עי׳ במ״כ שם. והרד״ל כתב פי׳ שעדיין אין הפירות ניכרים רק מתחלת להוציא עלים ולהצץ ציץ שהם ירוקים.
תרגום לרוח ממללא. עי׳ באור נה״ש.
ועדן הוא מקום מבועי מים. לדעת המחבר עדן אינו שם עצם פרטי. אלא כללי לכל ככר ארץ נעים וטוב.
מקדם ממזרחו של עדן. וכן כתב רש״י בפירושו עה״ת. ועי׳ בבאור שם. ועי׳ תוס׳ בכורות נ״ה ע״ב ד״ה מטרא.
הוא יוהר. פנינים (שה״ש ז׳ ב׳) תרגום יוהרין.
פישון כו׳. דב״ר פט״ז מימיו מהלכין בשופי. ועי׳ בפירש״י עה״ת.
גיחון מגיח בגבורה. עי׳ בפירש״י עה״ת.
חדקל חד וקל. ברכות נ״ט ע״ב. וכן הביא רש״י שם.
פרת. בכורות נ״ה ע״ב.
מפני כבוד א״י. ב״ר פט״ז.
היינו דאמרי אינשי. שבועות מ״ז ע״ב. וע״ש ברש״י ד״ה קרב.
וי״א עבדא דמלכא. בגמרא שם הוא בשם ר׳ ישמעאל. ועי׳ ב״ר שם ובספרי דברים פיסקא ו׳. ועי׳ תוס׳ בכורות נ״ה ע״ב ד״ה הוא פרת.
והלא גן לשון זכר כו׳. עי׳ בהראב״ע שכתב גן לשון זכר נקבה. והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה כו׳. מג. המצות שציוהו. עי׳ ספרי עקב סי׳ מ״א.
א״ר יוחנן ז׳ מצות. סנהדרין נ״ו סע״א וע״ב. ובפסיקתא בחדש השלישי דף ק׳ ע״ב. אדה״ר נצטוה על שבע מצות. והעירותי בהערה ג׳ שצ״ל על שש מצות. כמו שהוא מונה והולך. וכ״ה באמת בכ״י אקספארד. ובילקוט יתרו רמז רע״ב. וילקוט משלי רמז תתקס״ד בשם הפסיקתא. וכ״ה במדרש ב״ר פט״ז. ובמדרש משלי פל״א. וכן בשמ״ר פ״ל. במ״ר פי״ד. ד״ר פ׳ ואתחנן. וחזית פ׳ ישקני. ומדרש שו״ט מזמור א׳. והבאתי שם בהערה שגם הרמב״ם בה׳ מלכים פ״ט כתב על ששה דברים נצטוה אדה״ר. וע״ש בכ״מ כי על אבמ״ה לא נצטוה אדה״ר. מד. ויצו אלו הדינים. כ״ה בגמרא שם אולם בפסיקתא ומדרשים ויצו זה עבודת גלולים כמד״א כי הואיל הלך אחרי צו.
כי אנשי דור המבול. עי׳ סנהדרין ק״ח ע״א.
ותשק ידי לפי. בכ״י לפנינו בטעות ותשת. ומובא לנכון בכ״י פלארענץ.
מיתה לו. מיתה לתולדותיו. ב״ר פט״ז.
ד״א יום של הקדוש ברוך הוא. ב״ר פי״ט על הכתוב לרוח היום.
א״ר תנחום. יבמות ס״ב ע״ב ושם הגי׳ אמר ר׳ תנחום אמר ר׳ חנילאי.
כל אדם. בגמרא שם כל יהודי.
בלא עוזר. ליתא בגמרא שם. רק הוא במדרש ב״ר פי״ז. ועי׳ שו״ט מזמור נ״ט.
ר׳ אבא בר עולא אמר. וכן בכ״י פלארענץ. ובגמרא שם רבא בר עולא.
א״ר לוי. בגמרא שם ריב״ל.
ת״ר האוהב. יבמות שם. ובכ״י פלארענץ חסר זה עד ולא תחטא שהשמיט המעתיק.
א״ר אלעזר. יבמות ס״ג ע״א.
א״ל ר׳ יום. בגמ׳ שם אשכחיה ר׳ יוסי לאליהו א״ל וכו׳.
ביו״ד אחת. ר״ל כי וייצר ה׳ אלהים נאמר בשני יודי״ן. עיין לעיל הערה כ״ג.
ר׳ יהושע דסכנין. ב״ר פי״ז. ילקוט רמז כ״ג.
א״ל קיסר לר״ג. סנהדרין ל״ט ע״א. ובגמ׳ הגי׳ א״ל כופר לר״ג.
מן אמצעיות הגוף. עי׳ ב״ר פי״ז ושמואל אמר וכו׳.
לא מן הראש. ב״ר פי״ח.
א״ר חנינא. ב״ר שם.
בריה דר׳ אבא. בב״ר שם הגי׳ בריה דרב אידי. ובכ״י פלארענץ ברי׳ דרב אבין. סג. למעלה מס׳ רבוא. ברכות ז׳ ע״א.
לפיכך האשה צריכה תקון. עי׳ ב״ר פי״ז במאמר שאלו את ר׳ יהושע.
אבל הבשר צריך מלח. סנהדרין צ״א ע״ב. ב״ר שם.
האדמה אין קולה נשמע כמו העצם. עי׳ ב״ר פי״ז משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך. ועיין נדה ל״א ע״ב. וברש״י שם זה ממקום שנברא.
האשה הולכת בדרך ומדברת עם אדם פניה כלפי האיש והאיש פניו כלפי האדמה. רבינו שיכל את ידיו לפרש כוונת המדרש מפני מה האיש יוצא פניו למטה והאשה יוצאת פניה למעלה. על ההליכה בדרך. ועי׳ רש״י נדה ל״א ע״א ד״ה דרך ועי׳ סוטה י״א ע״ב:
האיש תובע באשה. ב״ר שם. קדושין ב׳ ע״ב נדה ל״א ע״ב.
עשאה כבנין. ברכות ס״א ע״א. עירובין י״ח ע״א.
ד״א ויבן. נדה מ״ה ע״ב. ב״ר ריש פי״ח. ילקוט רמז כ״ד.
קישטה כו׳. עי׳ ברכות ס״א ע״א. ועירובין י״ח ע״א. מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדה״ר. ועי׳ ב״ר פי״ח טבוי לקריה דמלכא שושביניה. ומובא בילקוט שם. עא. מלמד שנתבקש לו זוג. עי׳ יבמות ס״ג ע״א ודברי רבינו הם פירוש לדברי הגמרא.
ד״א זאת הפעם. דרש פעם מלשון פעמון. עי׳ ב״ר פי״ח זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג. המד״א פעמון זהב ומובא בילקוט שם רמז כ״ד.
מכאן שניתנה התורה בלה״ק. ב״ר פי״ח ופל״א. ומובא בילקוט רמז כ״ד.
תנא משמיה דר״מ. עי׳ סוטה י״ז ע״א דרש ר״ע איש ואשה זכו שכינה ביניהם כו׳. וע״ש ברש״י שכתב שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהם. יו״ד באיש וה״א באשה כו׳. וכן מצאתי מפורש בפדר״א פי״ב מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן שמו ביניהם י״ה אם הולכים בדרכי ע״ש. ומובא בילקוט רמז כ״ד. אולם בשם ר׳ מאיר לא מצאתי.
אלו קרובי אביו. עי׳ סנהדרין נ״ח ע״א. וילקוט רמז כ״ד. והמאמר הזה הביא בעל העיטור ח״ב דף כ״ז ע״ב בשם הלקח טוב.
מיכן סמכו רבותינו כו׳ משום שנאמר ודבק באשתו ולא בארוסתו. בירושלמי סנהדרין פ״א ה״א (דף נ״ח ע״ב) איתא ר׳ אבהו בשם ר׳ אלעזר כתוב הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל. על הבעולות הן חייבין. ואינן חייבין על הארוסות. ועוד שם מנין שבני נח מוזהרים על עריות כישראל. ת״ל ודבק באשתו ולא באשת חברו.
ואסר לנו. הוא ברכת ארוסין ונשואין. כתובות ז׳ ע״ב.
מה שנהיה בשר אחד. סנהדרין נ״ח ע״א.
דע והבן מפני מה. ב״ר ספי״ח ופפ״ה. וילקוט רמז כ״ה.
ד״א שלא להפסיק. ב״ר שם. וילקוט שם: