Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפי שיצאה. ב״ר פנ״ג וילקוט רמז צ״א בשם ר׳ יצחק.
אע״פ שמלאך ממונה. ב״ר שם וילקוט שם. ושם הגי׳ ממונה על התאוה. ועיין נדה ט״ז ע״ב.
ד״א. ב״ר וילקוט שם. ועי׳ מכילתא בא פי״ב.
ר׳ יהודה. ב״ר וילקוט שם.
שתי מלות הן זיו איקונין. הוספת המחבר. ובמדרש ב״ר בן לזקוניו מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. וכוונתו שהדורש דריש לזקוניו נוטריקון וכן הביא המ״כ.
נאמר כאן מועד. ב״ר פנ״ג בש״ר הונא. וילקוט רמז צ״ב.
בחצי היום נולד. יליף ג״ש מיציאת מצרים דס״ל שמשש שעות ולמעלה יצאו ממצרים כדאיתא במכילתא. ויצחק נולד ג״כ בט״ו בניסן בחצות היום.
מהו יצחק יצא חוק לעולם. ב״ר פנ״ג.
למול בן ח׳ ימים. המ״כ הביא בשם פי׳ המיוחס לרש״י יצא חוק לעולם ישראל שקבלו התורה. שנא׳ כי חק לישראל הוא. והנכון כמו שהביא רבינו שפי׳ חק ברית מילה לשמונה. שיצאה תחלה ביצחק. וכפי׳ הר״ח בתוס׳ שבת קל״ז ע״ב. דחק בשארו שם. קאי על יצחק.
ר׳ יצחק אומר. בב״ר פנ״ב הגי׳ א״ר יצחק חפושית. והעירותי בישרון מחברת שניה שנת תרי״ז צד כ״ח. וכן בהערה ט׳ לפסקא שוש אשיש. שהמדפיסים השחיתו הכוונה. כי ז״ל המדרש שם. יצחק יצא חק לעולם ניתן דורייה לעולם. א״ר יצחק חפושית כו׳. והנה בילקוט רמז צ״ב הביא מאמר המדרש הזה וגורס בטעות דרוריה. והמפרש בצד הילקוט מפרש על מלת דרוריה ״פי׳ חפשית״ ר״ל מלשון דרור. לכן המדפיסים הציגו גם במדרש בצדו על דוריה הוראתה ״חפושית״ כמו שמצאו בילקוט. ואח״כ היה מתחיל במדרש יצחק ר״ל טעם השם הזה דרשו נוטריקון היו״ד כנגד יו״ד דברות והמלה חפושית הנרשמת בחוץ על דוריה הובאה פנימה שלא במקומה אחר השם יצחק ונעשה המאמר המשובש א״ר יצחק חפושית וכאשר הביא רבינו היה לפניו א״ר יצחק יו״ד עשרה. אולם יותר נראה שצ״ל יצחק ואינו שם אמורא רק דרשו כן על מלת יצחק. וראיתי עתה כי גם הרב בעל עץ יוסף הנדפס בווארשא שנת תרכ״ז העיר ג״כ על הטעות ממלת חפושית. ולא הזכיר את שמי אשר כבר העירותי על הטעות הזה בישרון בשנת תרי״ז.
יו״ד כנגד י׳ נסיונות. בכ״י פלארענץ ובב״ר ובילקוט הגירסא כנגד עשרת הדברות ובילקוט מוסיף שעתידין בניו לקבל. יא. דכתיב. ב״ר וילקוט שם.
יחדי לי. כן ת״א.
הוא שאמרו ז״ל: ב״ר פנ״ג. פסיקתא פסקא שוש אשיש צד קמ״ו ע״א וע״ש בהערה ד׳. ועי׳ ב״מ פ״ז ע״א.
ר׳ פנחס. ב״ר שם. וילקוט רמז צ״ג.
לפי שהיתה שרה. ב״ר שם. ופסיקתא שם צד קמ״ו ע״ב.
רבנן אמרי. ב״ר שם.
ר׳ יהודה בר סימון. ב״ר. ע״ש וגי׳ המחבר נכונה.
ביום ה״ג מל. דרש נוטריקון הגמל הג מל. ה״ג בגימטריא שמונה.
דרש ר״ע. ב״ר פנ״ג וילקוט רמז צ״ד. ועי׳ תוספתא סוטה פ״ו. וספרי ואתחנן סי׳ ל״ד.
אמר ישמעאל ליצחק. ב״ר שם בש״ר עזריה ועיין פדר״א פ״ל ומובא בילקוט שם.
אמרה לו. ב״ר וילקוט שם. ורש״י עה״ת.
כל המודה בב׳ עולמות. ר״ל יצחק אין כתיב אלא ביצחק בי״ת תרין ב״ר שם וילקוט שם.
בן כ״ז שנה. כ״ה בב״ר. והמחבר הוסיף לפרש י״ד קודם ליצחק. וי״ג היה יצחק. שהרי בן י״ג היה כשנמול ולתקופת השנה ילדה שרה ובן י״ג היה יצחק כשנגמל מיצר רע ליצר טוב וגרושי ישמעאל אחרי הגמל את יצחק.
ויש אומרים. בוודאי היה כן נוסחא אחרת במדרש. או כוון לפדר״א והילקוט רמז צ״ד הביא ג״כ גירסא זו בשם ב״ר בן י״ז שנה היה וכן ראיתי בילקוט רמז צ״ה הביא מאמר מפדר״א ובטעות מצוין שם ״מדרש״ והביא ג״כ בן י״ז שנה היה ישמעאל. וכן ראיתי ברמב״ן פ׳ וירא שהביא ג״כ כן בשם המדרש שהיה בן שבע עשרה שנה ע״ש. ובפדר״א פ״ל לפנינו בן כ״ד שנה היה ישמעאל כיצא מבית אברהם ויצחק בן י׳ שנה היה וכתב הרד״ל שאין טעם וסמך למספר שנים אלו. אולם לדעתי ברור שצ״ל בפדר״א בן י״ז שנה היה ישמעאל.
וחלה. עי׳ ב״ר והמחבר השמיט המלות הזרות.
לפי שהחולה. ב״ר שם.
אילן של רותם. ב״ר שם. ובכ״י פלארענץ אלו עצים של רותם.
א״ר אסי. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגירסא א״ר אמי.
למדנו. ב״ר וילקוט שם. ור״ל ילפינן דמנגד היינו אלפים אמה מדכתיב הכא הרחק. וכתיב התם רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה. ועיין במ״ר פ״ב.
בזכותו של אברהם. ב״ר שם. ילקוט סוף רמז צ״ד.
יפה תפלת החולה. ב״ר שם ומובא ברש״י עה״ת.
מיכן אמרו רז״ל. ר״ה ט״ז ע״ב. וע״ש ברש״י שכתב ומצינו בב״ר אמרו מלאכי השרת כו׳ הוא בב״ר פנ״ג. אבל מ״ש שם שנא׳ משא בערב שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים. ליתא לפנינו במדרש ב״ר שם רק בהגדת איכה פ״ב פ׳ בלע ה׳. ועיין רש״י עה״ת בראשית כ״א י״ז הביא יחד דברי מדרש ב״ר ומדרש איכה ונראה שהיה כן במקומו בב״ר והשמיטו המדפיסים. וע״ע ירושלמי ר״ה פ״א ה״ג ומדרש שו״ט פ״ה.
יושבי בארץ תימא. בקרא יושבי ארץ תימא.
כדמפורש בהגדת איכה. הוא באיכה רבתי פ״ב פ׳ בלע ה׳ ונשנה בירושלמי תענית פ״ד דף ס״ט ע״ב. ועיין תנחומא ויצא בפ׳ וירא ה׳ כי שנואה לאה.
א״ר בנימין בן לוי ור׳ יונתן בן עמרם. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובב״ר פנ״ג איתא א״ר בנימין לבד. והמלות ״בן לוי ור״י בן עמרם״ חסר שם.
ריבה הוא. כי אתין וגמין רבוים והאי את לדרשה. הוא וחמריו וגמליו וכל ב״ב. ב״ר סוף פנ״ג. וילקוט רמז צ״ה.
רבה על כל המורים בקשת. ב״ר וילקוט שם.
א״ר יצחק. ב״ר וילקוט שם.
פה שכל. ב״ר וילקוט שם והוא דעת ר׳ נחמיה ולדעתו הוא שם התואר לא שם העצם והוא ב׳ מלות פי כל שעל ידו היתה הנהגת כל המדינה.
שהיו האומות אומרים. ב״ר פנ״ד וילקוט רמז צ״ה.
עד כאן רחמי האב. ב״ר וילקוט שם.
ר׳ יוסי. ב״ר וילקוט שם.
אריב״ח. שם. ועיין ערכין ט״ז ע״ב ספרי דברים פ״ב.
ע״י שליח. שם. ובב״ר הגי׳ ע״י מלאך.
א״ר ירמיה. ב״ר שם.
הה״ד וישרנה הפרות. בב״ר שם סיים מהלכות בישרות לשון ישרות שהיישירו דרכם.
דרשה. הדרשה הוא בב״ר שם פנ״ד. וילקוט שם.
ר׳ יהודה. סוטה י׳ ע״א. ב״ר וילקוט שם. ואדר״נ פ״ו. ות״י ויב״ע. ורש״י עה״ת.
מאי אשל שאל. בהפוך האותיות.
בשר עופות דגים יין. בב״ר מה תשאל פת בשר יין ביצים.
רבנן אמרי אכילה שתיה לויה. דרשו אשל נוטריקון. וזה נשמט בב״ר לפנינו. והיה גם לפני רש״י כי הביא בסוטה י׳ ע״א ד״ה פונדק לשון אשל נוטריקון הוא אכילה שתיה לויה שהיה מאכילן ומשקן ואח״כ מלוה אותן עכ״ל. וכן מצאתי במדרש שו״ט מזמור ל״ז ויטע אשל אכילם שתיה לויה וכן במזמור ק״י מהו אשל אכילה שתיה לויה.
שהקריא שם שמים. עי׳ סוטה שם. אל תקרא ויקרא אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה כל עובר ושב כו׳. ועי׳ בב״ר שם סוף פנ״ד. ורש״י עה״ת.
יותר ממה. ב״ר שם. וילקוט רמז צ״ה.
שבחברון עשה כ״ה שנים. ב״ר וילקוט שם. וס״ע פ״א. ועיין רש״י עה״ת שמבאר החשבון: