Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אחר מאי אחר כו׳. סנהדרין פ״ט ע״ב. ובגמרא שם הגי׳ אחר מאי. נשמט אחר השני. והגאון הרי״ב הגיה שצ״ל מאי אחר.
שאמרו מלאכי השרת. בגמרא איתא ששטן אמר כן ועי׳ ב״ר פנ״ה וילקוט סוף רמז צ״ה.
ד״א. הוא בסנהדרין שם בש״ר לוי. ועיין ב״ר וילקוט שם יצחק וישמעאל היו מדיינים כו׳.
ריה״ג אומר. ר״ע אומר. ב״ר שם וילקוט רמז צ״ו.
אין נא אלא לשון בקשה. סנהדרין שם. ותנחומא וירא. ורש״י עה״ת.
א״ל איזה בן. סנהדרין שם. וב״ר פל״ט ופנ״ה. ופסיקתא רבתי פ״מ אות ו׳. פדר״א פל״א.
א״ל איתת חמין במעיה תרוייהו. אין לזה מובן כלל. מה הכוונה איתת חמין. ובמדרש ב״ר הגירסא אית תחומין במעיא. ובכ״י פלארענץ ראיתי אית תחומין דמעיא תרוייהו רחימא. ובפסיקתא רבתי שם וכי יש תחומים במעים. ובתנחומא וירא שם וכי יש גבול במעים. המ״כ מפרש בב״ר שם וכי יש תחומין בבני מעים שניהם יוצאי חלצי הם ושניהם אהובים לפני. עכ״ל דחק לפרש לפי גי׳ המדרש. ולדעתי גם במדרש נשתבש הלשון וצ״ל איתרחמין במעיה תרויהו. ור״ל שניהם אני אוהב ולא אדע איזה הוא. ובפדר״א שם הגי׳ א״ל אשר אהבת. אמר לו לזה אני אוהב ולזה אני אוהב. וכן במדרש שו״ט מזמור כ״ט אשר אהבת א״ל שניהם אני אוהב. וכן בגמרא סנהדרין שם א״ל תרוייהו רחמיני להו. וכן לפנינו צ״ל אמר לו איתרחמין במעיה תרוייהו.
הראשונה לך לך. ב״ר שם בש״ר לוי.
ר׳ חייא רבה. ב״ר שם וילקוט רמז צ״ו. ירושלמי ברכות פ״ד ה״ה דף ח׳ ע״ג. מדרש חזית בפ׳ כמגדל דוד. ופסיקתא רבתי פ״מ. ועיין בבלי תענית ט״ז ע״א. וברש״י ותוס׳ שם.
רב הונא משום ר״א. ב״ר שם.
מתמהא. וכן בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגי׳ מתהא. ובב״ר פל״ט משהא. וכן רש״י עה״ת הביא הקדוש ברוך הוא מתהא הצדיקים. ועי׳ ילקוט יחזקאל רמז שי״ג ושם הגי׳ משהקדוש ברוך הוא מתהי ומתלה בעיניהם כו׳.
ארשב״י. ב״ר שם. וילקוט רמז צ״ז. ומכילתא בשלח פ״א. סנהדרין ק״ה ע״ב. ורש״י עה״ת.
מיכן שאין ראוי. עיין ב״ר שם א״ר אבהו וכו׳. ועי׳ רש״י עה״ת שאין אדם חשוב כו׳.
ר׳ חייא ב״ר יוסי בש״ר מישא. ב״ר שם וילקוט רמז צ״ח. ובכ״י פלארענץ ר׳ חייא בר אסי.
ניתן לו. ב״ר וילקוט שם.
אין הקדוש ברוך הוא. ב״ר פנ״ו ילקוט רמז צ״ט.
מה ראה. ב״ר שם. וילקוט שם. ותנחומא סוף וירא. ופסיקתא אחרי מות דף ק״ע ע״ב. וי״ר פ״כ. ורש״י עה״ת.
אריב״ל. ב״ר שם.
פי׳ בשרו. ב״ר. ותנחומא שם.
בזכות השתחויה. שם. וילקוט רמז ק׳.
בעא מיניה רב. ב״ר שם. ועי׳ חולין ט״ז ע״א.
מה לשון מאכלת. בב״ר ריש פנ״ו. וילקוט רמז ק״א. למה נקרא סכין מאכלת לפי שמכשר אוכלים. ובתנחומא וירא למה מאכלת שהיא מתירה את האוכלין לתוך פיו של אדם. ורש״י עה״ת כתב המאכלת סכין על שם שאוכלת את הבשר. כמה דתימא וחרבי תאכל בשר. ושמכשרת בשר לאכילה עכ״ל.
תני ר׳ חייא. ב״ר שם. ונשנה בספרא פ׳ ויקרא. והמדרש כוון במה שהביא ״תני ר׳ חייא״ להספרא. כמו שהעירותי במ״א. וכן נשנה המאמר במדרש שמואל פ״ט.
אמר לפניו רבש״ע. ב״ר שם.
ואל תעש לו מאומה. בב״ר שם אל תעש לו מאומה מומה. דרש מאומה לשון מום.
ידעתי לכל. ב״ר שם. וקרי ביה ידעתי היו״ד בחירק.
אחר כך נאחז. עיין ברש״י עה״ת שמפרש ג״כ כן.
ד״א אחר סימן לישראל אחרית הגלות. בב״ר שם הגי׳ א״ר יהודה בר סימון אחר כל הדורות ישראל נאחזין בעבירות. והמחבר חשב שמלת סימן מוסב למטה והוסיף מלת לישראל. ובאמת מלת סימן מוסב למעלה ומן השם הוא. וכן הוא בירושלמי תענית פ״ב ה״ד. א״ר יהודה ברבי סימון. אחר כל הדורות עתידין בניך כו׳. ועי׳ מה שהעירותי בהערה ע׳ לפסקא בחודש השביעי. שבמדרש ב״ר שם המאמר מר׳ יהודה ב״ר סימון היא נוסחא אחריתא שהוסיף איזה מעתיק עפ״י הירושלמי ורשם בחוץ. ואח״כ הובא פנימה. כי הלא אחת היא עם מאמר מר׳ יודן שלפניו ע״ש.
ר׳ יוסי דסכנין בש״ר לוי. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובב״ר שם מובא רק לוי אמר. אולם בויק״ר פכ״ט איתא ר׳ יהושע דסכנין בש״ר לוי. אבל מובא מאמר אחר בשמו. וע״ש שהמאמר הזה הוא בש״ר הונא בר יצחק. ועיין בפסיקתא פסקא בתודש השביעי ובהערה ע״ב.
א״ר אבהו. ר״ה ט״ז ע״ב.
תנן התם. במשנה שם.
מאי כבני מרון. שם י״ח ע״א. .ובכ״י פלארענץ נוסף: כשבים מתרגמינן אמרין. כלומר כשם שעוברין הכשבים על ידי רועה. כך בני אדם עוברין לפני בראש השנה.
רשב״ל אמר כמעלות בית חורון. בגמרא שם הגי׳ כמעלות בית מרון. ונרשם בצדו גי׳ ע״י וכן בהרא״ש וברב אלפס בית חורון. וכן היה לפני המחבר בגמרא. ועי׳ רש״י בר״ה שם ד״ה כמעלות בית מרון. ותראה שגם לפניו היתה הגי׳ בית חורון. ועי׳ רש״י סנהדרין ל״ב ע״ב שכתב מעלות בית חורון. מקום צר ואין דרך לנטות ימין ושמאל וצריך האחד לנטות לאחוריו עד שמוציא מקום לנטות עכ״ל.
ותנן נמי. משנה ר״ה ל״ב ע״א.
אין פוחתין. שם במשנה שלאחריה.
מתחיל בתורה ומסיים בנביא. במשנה שם. ושם הגי׳ ומשלים בנביא.
העובר לפני התבה. שם דף ל״ב ע״ב במשנה.
ואין מעכבין. שם במשנה שלאחריה.
סדר תקיעות. שם דף ל״ג ע״ב במשנה.
שיעור תקיעה כשלש תרועות. כ״ה במשנה ובכ״י נרשם בצדו צ״ל שיעור תרועה כשתי תקיעות. והמגיה הגיה כן כמו שראה בהרמב״ם הלכות שופר פ״ג ה״ד שיעור תרועה כשתי תקיעות. וע״ש בהשגת הראב״ד ובמגיד משנה שם.
כשם שש״ץ חייב. שם במשנה.
רשב״ג אומר: במשנה שם הגי׳ ר״ג אומר.
ואמרינן. דף ל״ב ע״א.
אמר ר׳ לוי. בגמרא שם אמר רבי. והגיה הגאון הרי״ב שצ״ל אמר ר׳ לוי כמו שהוא במגילה כ״א ע״א ובע״י. וכאשר הביא רבינו תראה שכן היתה הגי׳ לפניו. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ר׳ יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.
ואם אמר שלש. שם.
דאמר רב המנונא. בגמרא שם רב הונא. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״אמר שמואל״.
אין מזכירין כו׳. משנה שם דף ל״ב ע״א. וכן הגיה שם הגאון הרי״ב במשנה כמו שהביא המחבר.
אבל פורענות של או״ה. שם בגמרא ל״ב ע״ב.
אין מזכירין זכרונות של יחיד. שם בגמרא. ומה שסיים כגון וה׳ פקד את שרה. יש לתקן כמו שהוא בגמרא כגון זכרה לי אלהי לטובה. אבל וה׳ פקד את שרה מסקינן בגמ׳ דכזכרון דרבים חשוב.
העובר לפני התבה. שם.
ובשעת ההלל. במשנה שם. והסיום ״כגון שאר ימים טובים שקורין בהן את ההלל״ הוא דברי המחבר לפרש המשנה ובשעת ההלל.
כלומר בתפלת היוצר. הוא הוספת המחבר.
ובר״ה ויו״כ. בגמרא שם ליתא למלת ״ויו״כ״.
אמר ר׳ כרוספדאי. ר״ה דף ט״ז ע״ב.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא. ר״ה דף ל״ד ע״ב.
וכן הוא אומר תקעו וגו׳ איזה חג. ר״ה ח׳ ע״א. עיין פסיקתא בחודש השביעי ובהערה מ״ו. נז. והוא שבעשרת הימים האלה. בכ״י פלארענץ והוא שב בימים האלה.
ואפילו ציפהו זהב. ר״ה כ״ו ע״ב וכ״ז ע״א.
ובזמן שהיחיד מתפלל. עיין ר״ה ל״ד ע״ב.
והלכה כרשב״ג. בגמרא שם הלכה כרבן גמליאל.
דאמר רבה בר בר חנה. כתובות ע״ז ע״א וש״נ.
בסוף ב״ב. הוא בדף קע״ד ע״א.
צידן בכתובות. בגמרא כתובות ע״ז ע״א לא נמצא דבר מצידן ע״ש. רק הוא בגיטין דף ע״ד ע״א במשנה ארשב״ג מעשה בצידן וכו׳. ובגמרא שם דף ע״ה ע״א איתא כל מקום ששנה רשב״ג כו׳. ופירש״י צידן דמתניתין. וכן בכתובות דף ע״ז כתב רש״י וז״ל ערב בגט פשוט. צידן במי שאחזו קורדיקוס. והוא המאמר שרשמתי. וכן הביא הערוך בערך ערב.
בסנהדרין פרק זה בורר. דף ל״א ע״א.
ובשבת לא תקעינן. ר״ה כ״ט ע״ב.
וצריך לברוכי עליה לשמוע בקול שופר. וכן הביא ר״ע גאון בסדרו דף מ״ה ע״ב. וכן גי׳ הבה״ג. וכן האו״ז ה׳ ר״ה סי׳ רע״א כתב ומברך לשמוע בקול שופר והביא שם ראיה מהירושלמי. ולפנינו ליתא זה בירושלמי.
ושהחיינו. וכ״ה בסדר רע״ג שם. וכן הביא האו״ז שם.
רבא אמר בשם ר׳ יוחנן. ב״ר פנ״ו ושם הגי׳ ר׳ יותנן אמר. ובפסיקתא פסקא בחדש השביעי דף קנ״ד ע״א הגי׳ ר׳ ביבא רבא בשם ר׳ יוחנן וע״ש בהערה ס״ז. שהעירותי כמו שהוא בפסיקתא כ״ה בילקוט אמור. אבל בא״ר פכ״ט הגי׳ ר׳ ביבי בר אבא. ובירושלמי תענית פ״ב ה״ד הגי׳ ר׳ ביבא אבא בש״ר יוחנן. ובפסיקתא רבתי פסקא בחדש השביעי מובא המאמר הזה בש״ר ירמיה ואין ספק שיש לתקן שם ר׳ יוחנן. וכן נמצא המאמר בשו״ט מזמור כ״ט. ומובא בילקוט וירא רמז ק״א.
אברהם קרא אותו. ב״ר שם. וילקוט רמז ק״ב. פדר״א פכ״ז.
ד״א. ב״ר שם פנ״ו וגם פס״ה. וילקוט רמז ק״ב. ושם הגי׳ יותר נכונה. עא. ד״א על שם יראה כל זכורך. מזה ראיה כי הדרש יראה יראה בחגיגה ב׳ ובשאר מקומות איננו כמו שדחקו בזה רש״י ותו׳ ע״ש. אבל פירושו הוא כדעת הגר״א יראה יראה הנאמר כאן גבי עקידה כי אחד הוא.
מה צורך לשבועה. ב״ר פנ״ו. ילקוט רמז ק״ב.
ר׳ לוי בש״ר חמא בר חנינא. בב״ר שם הגי׳ ר׳ חמא בר חנינא אבל ר׳ לוי שאמר בשמו ליתא שם. ובכ״י פלארענץ ר׳ לוי אמר וחסרים המלות ״בש״ר חמא בר חנינא״.
ללמדך. ב״ר שם וילקוט שם.
זה תדמור. בכ״י פלארענץ רבי אומר זה תדמור. בב״ר וילקוט שם. ואיכה רבתי ס״פ בלע ה׳ הגירסא זו תדמוד. וכבר מלתי אמורה ישרון מחברת שניה צד ל״ג שבכל המקומות בדרז״ל המלה משובשת. וצ״ל תדמוד. והיא העיר הנזכרת במ״א ט׳ י״ח ואת תדמר. וכן בדה״ב ח׳ ג׳ ד׳ ויבן את תדמר. והיא העיר הגדולה Thadmor. הנודעת בספרי העמים בשם Palmyra. אשר בנה שלמה המלך בדרך דמשק לצד נהר פרת. מן פרת מהלך יום אחד. ומן דמשק קע״ו פרסאות. ושם ארץ ציה וערבה שואה ומשואה מקום לא יזרע ולא יצמיח כי אדמתה אדמת חול. ומזה תבין כוונת חז״ל מפני מה עיניהן של תרמודין [צ״ל חדמורין] תרוטות. מפני שדרין בין החולות (שבת ל״א ע״א). וכן תבין מאמרם כל הכתמים הבאים מן הרקם וכו׳ אפי׳ מן תרמוד מ״ט לא. משום עבדי שלמה (יבמות ט״ז ע״א). ע״ש בפירש״י אבל בהשקפה ראשונה אינו מובן עבדי שלמה מה עבדי התם ? אולם נכון מאד כי צ״ל תדמור. והיא העיר שבנה שלמה. ובצדק נקראים היושבים בה עבדי שלמה. כלומר האנשים אשר תחת ממשלת שלמה. וכן תראה סעד לדברי מפי׳ המיוחס לרש״י ד״ה שם. שכתב וז״ל ויבן את תדמור במ״א כתוב את תמר ותדמור קרינן וזה ששנינו ביבמות ובב״ר בפרשת עקידה מפרש שעזרו לשונאיהם של ישראל כו׳ עכ״ל. הרי תראה שהיתה לפניו הנוסחא הנכונה תדמור כמו שתקנתי. רק המדפיסים קלקלו גם ברש״י והציגו התרמודין במקום שראוי להיות התדמורין. ונמצא לנכון בירושלמי יבמות ספ״א וקדושין פ״ד ה״א.
אשר יחזיקו אנשים. בקרא עשרה אנשים. ובכ״י פלארענץ שבעה אנשים.
בכנף איש יהודי. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובקרא והחזיקו בכנף איש יהודי.
ויצחק היכן הוא. ב״ר שם וילקוט שם.
ר׳ יוסי בר חנינא. במדרש שם מובא בשם רבי חנינא לבד.
מפני העין. פי׳ שלא תשלוט עין הרע על הנס שנעשה לו. ובכ״י פלארענץ מפני עין הרע.
אחר הרהורי דברים. ב״ר פנ״ז. וילקוט רמז ק״ב. ורש״י עה״ת.
מלמד. עיין ב״ר וילקוט שם.
בני גבירה ופלגש. ב״ר שם. ור״ל כמו שמזרע שרה היו שמונה בני גבירה וארבע בני שפחות שהם י״ב בני יעקב שבטי יה. כן עמדו ממלכה. ואולי דרש ״הוא״ בגימטריא י״ב. ועיין רש״י עה״ת. ולבסוף