Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קנאתה באחותה. ב״ר פע״א. וילקוט רמז קכ״ז. ורש״י עה״ת.
בקש עלי רחמים. עי׳ רש״י עה״ת שכתב הבה לי וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה.
אמר שמואל. נדרים ס״ד ע״ב. ב״ר שם. וילקוט שם. ושמ״ר פ״ה. תנחומא צו. צ״ל ר׳ שמואל ובילקוט גרס ר״ש בר נחמני ובב״ר ר״ש ונשמטו תיבות ב״נ. ובגמרא היא ברייתא.
ממך מנע. ב״ר וילקוט ורש״י עה״ת.
דנני וחייבני. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
מרובה באוכלוסין. ב״ר. כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין. ועיין לעיל הערה ס״ו.
גבורי חיל. וכ״ה בכ״י פלארענץ. והוא הוספת רבינו לפרש מלת אוכלוסין. אולם אין הוראתה גבורי חיל. רק היא יונית οχλος ופי׳ המון עם. עיין ערוך ערך אכלוסא. וכן תרגום גדוד (איוב י״ט י״ב) אוכלסא.
לשון תפלה. וכן ת״א וכן הביא רש״י ואונקלוס תרגם [בעותי] לשון תפלה. ועיין בביאור שם.
ד״א נפתלתי לשון פתלתול. ר״ל מלשון עקש ופתלתול (דברים ל״ב ה׳). וכן כתב רש״י אולם באופן אחר וז״ל ואני מפרשו לשון עקש ופתלתול נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאתותי.
בכולן כתוב ותהר. ב״ר פע״א. וילקוט רמז קכ״ז. וכן הביא רש״י בפי׳ עה״ת בכולן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה שכך מנהג ליתן שפתה הגדולה לגדולה וקטנה לקטנה עכ״ל. ובמקום לפי שהיתה בחורה ילדה צ״ל בתורה וילדה.
בגד כתוב. הכתיב בגד והקרי בא גד שתי תיבות.
בא גדא דבייתא. כ״ה בב״ר שם אתא גדא דביתא אתא גדא דעלמא. וראיתי ברשב״ם שהביא וז״ל בא גד. בא אלינו מזל טוב כמו העורכים לגד שלחן. וכן במס׳ שבת [דף ס״ז ע״ב] גד גדי וסינוק לא. וכן בבבא בתרא אתא מזלא דביתא. יש לתקן בדבריו שצ״ל וכן בב״ר אתא גדא דביתא פי׳ אתא מזלא דביתא. והמעתיקים עשו מן בב״ר הכתובות בר״ת וכוונתם בבראשית רבה את המלות בבבא בתרא.
שמור לשון ארמית גדא. צ״ל לשון ארמית גדא מזל כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ. או צ״ל שמזל בלשון ארמי גדא. וכן פירש״י. וכן הביא הראב״ע וז״ל ויש אומרים שפי׳ גד מזל טוב כאשר הוא בלשון ישמעאל וכמוהו העורכים לגד שלחן והוא ככב צדק עכ״ל וכן הרד״ק בפירושו על התורה הביא בשם ר׳ משה הכהן כי הוא כוכב צדק כי כן נקרא בלשון קדר והוא מזל שיורה על כל דבר טוב. וכן הביא בשרשים שרש גד.
בגד בי״ת שני בנים של זלפה. הוא דברי רבינו מדנפשיה ודורש גימטריאות.
ד״א בא גד מי שהוא גודד את האומות. ב״ר שם בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות דרש גד לשון כריתה כמו גודו אילנא (דניאל ג׳) וכן ת״י למגדעא משתייהן. ופי׳ יסודותיהם. ובילקוט רמז קכ״ח מי שעתיד לגדר משתיתן של או״ה צ״ל לגדד.
אנשי הצבא. בקרא אנשי צבא.
צנה ורומח. וכן מובא בכ״י פלארענץ. יש ספרים שכתוב בהן צנה ורומח. ויש ספרים שכתוב צנה ומגן.
בבראשית רבה נימנו חכמים אלו הם מבני בניה של רחל מבנימין. וכן בכ״י פלארענץ אלו הן מבני בניה. המלות אלו הם הסגרתי והצגתי ״אליהו״ וז״ל הב״ר פ״ע ומובא בילקוט רמז קכ״ח מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות ומנו אליהו. אליהו משל מי. ר׳ אלעזר אמר משל בנימין כו׳ פעם אחת נחלקו בא אליהו ועמד לפניהם ואמר אני מבני בניה של רחל ע״כ. ועיין תד״א סדר אליהו רבא פי״ח. וח״ב סדר אליהו זוטא פט״ו ושם הגי׳ אני איני בא אלא מזרעה של לאה. והילקוט סוף נצבים רמז תתק״ם הביא המאמר בשם תד״א וגורס ג״כ אין אני אלא מזרעה של לאה. והיא גי׳ מוטעת. ובתוס׳ ב״מ קי״ד ע״ב ד״ה מהו הביאו דברי התד״א והיה לפניהם הגי׳ הנכונה אני בא מזרעה של רתל וז״ל התוס׳ שם וכן נמצא בתשובת גאון שכתב שיש בסדר אליהו רבא שנחלקו עליו יש אומרים שהיה מבני בניו של לאה ואמר להם איני אלא מזרעה של רחל וכו׳ וכן בב״ר [פע״א] ותאמר לאה בא גד נחלקו ר׳ נהוראי אמר דאליהו מגד. ור״א אומר משל בנימין ועמד לפניהם ואמר להם רבותי למה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל עכ״ל.
א״ר לוי. ב״ר פע״א וילקוט רמז קכ״ח.
מיכן לצדיקים. סנהדרין צ״ט ע״ב.
זה היה. הוא דברי רבינו.
ר׳ חייא בר אבא. ב״ר פע״א וילקוט רמז קכ״ט ובילקוט ר׳ חייא ב״ר אמר צ״ל ב״ר אבא אמר.
יברוחין. וכן ת״א ויב״ע. והוא דעת רב בגמרא סנהדרין צ״ט ע״ב. וכן הוא בלשון ערבי כמו שהביא הראב״ע וז״ל אמר המתרגם יברוחין וכן יקראו בלשון ישמעאל ויש להם ריח טוב. ועיין ברמב״ן עה״ת.
מיני פירות הן. הוספת רבינו ועיין ברשב״ם. ובביאור. ובבוצר עוללות.
בימים שכל מיני איפורה ובכורים. בב״ר ובילקוט הגי׳ שהלך בשעת בכור כל מיני איפוריא. ומובא בערוך ערך אפרייא ב׳ וכתב פי׳ אפורייא פירות. ועל זה כתב המוספי פי׳ בל״י οπωρα כל מיני פירות הנשמרים בקליפה רכה כגון חבושים וענבים ותאנים. ובדברי רבינו יש לתקן שצ״ל בימים שכל מיני איפורה מבוכרים. ובכ״י פלארענץ נאמר רק בימי בכורים.
להודיעך עד היכן היו שומרין. ב״ר פע״א וילקוט רמז קכ״ט.
להודיעך עד היכן. שם.
תני רשב״י. בב״ר תאני ר׳ שמעון. ועיין במדרש חזית פ״ז פסוק הדודאים.
וכן אמרו רז״ל. ב״מ פ״ג ע״א במשנה.
ופסק עמהם. במשנה נאמר ואמר להם. ועי׳ תוס׳ שם ד״ה השוכר. וגם בב״ר הגי׳ ופסק עמהם.
א״ר אבהו. בב״ר ובילקוט וגם בכ״י פלארענץ הגי׳ א״ר מונא וכן יש לתקן לפנינו. ומובא בתוס׳ ב״מ שם פ״ג ע״ב ד״ה פועל ע״ש ועיין ירושלמי ב״מ פ״ז ה״א דף י״א ע״ב.
א״ר אבהו ראה הקדוש ברוך הוא. ב״ר פע״ב. ובכ״י פלארענץ א״ר אמי. ובילקוט שם בלי שם האומר.
א״ר לוי. ב״ר וילקוט שם. ומדרש חזית פ״ז פ׳ הדודאים נתנו ריח.
ערבותן של דודאים. כ״ה בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגירסא סרסרותן של דודאים. ובילקוט בוא וראה כחן של דודאים.
התורה רבה ביששכר. בב״ר וילקוט הגי׳ רבה בישראל. ובכ״י פלארענץ ובא ונותן בתוך פיו של יששכר שהיה מרביץ תורה לישראל.
מלמד שהמקום העירו לשכב עמה. כוון למאמרם נדה ל״א ע״א. וישכב עמה בלילה הוא. מלמד שהקדוש ברוך הוא סייע באותו מעשה. שנא׳ יששכר חמור גרם. חמור גרם לו ליששכר ופירש״י הוא. קודשא בריך הוא סייע שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה ואותו לילה של האחרות היתה עכ״ל. וכן תראה בב״ר פצ״ט יששכר חמור גרם חמור גרם אותו. וכי מנין היתה לאה יודעת שבא יעקב אלא נהק החמור ושמעה קולו ויצאת לקראתו. ועפ״י הדרש תרגם יב״ע בראשית שם ועל יעקב ברמשא ושמעת לאה קל נהיקיה דחנורא וידעת דהא יעקב אתא. לו. בא לטהר מסייעין אותו. שבת ק״ד ע״א.
שהוא תשיעי לבנים כו׳. ב״ר וילקוט שם.
לשון יזבלני מענין זבול. ר״ל מלשון בניתי בית זבול לך (מ״א ת׳ י״ג) ופי׳ בית מדור כלומר יהיה זבולו עמי תמיד וכ״כ הראב״ע.
אחר שהתפללה לאה. עי׳ ברכות ס׳ ע״א מאי ואחר. אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה כו׳ ע״ש. וכן בתרגום יב״ע ושמיע קדם ה׳ צלותא דלאה ואתחלפי עוברייא במעיהון כו׳. ועפי״ז יסד הפייטן ביוצר ליום א׳ דר״ה׳ עובר להמיר בבטן אחות כו׳.
מפתח של הריון. תענית ב׳ ע״ב א״ר יוחנן ג׳ מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא כו׳. ובב״ר פע״ג ר׳ תנחומא בשם ר׳ ביבי הוא שם האומר. וכן הביא ת״י שם ארבעה מפתחין כו׳.
א״ר לוי בר זכריה. כ״ה גם בב״ר פע״ג וילקוט רמז ק״ל. ובכ״י פלארענץ בטעות ר׳ לוי בר זבדא.
החסרון. בכ״י פלארענץ הטרחון וצ״ל הסרחון וכן בב״ר וילקוט הגי׳ הסרחון וכן הביא רש״י עה״ת וז״ל ואגדה כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה משיש לה בן תולה מי שבר כלי זה בנך.
מלמד שאמהות נביאות היו. ב״ר סוף פע״ב בשם ר׳ חנינא בן פזי. וכן מובא בילקוט רמז ק״ל. וברש״י עה״ת.
כיון שנולד יוסף. ב״ר פע״ג וילקוט שם. ועיין רש״י עה״ת. וביב״ע.
דאמר רב פינחס בש״ר נחמן. בב״ר פע״ג ופסיקתא פסקא זכור דף כ״ח ע״א הגי בש״ר שמואל בר נחמן וכן בבבלי ב״ב קכ״ג ע״ב ר׳ שמואל בר נחמני אמר ראה יעקב אבינו כו׳. ובכ״י פלארענץ הגי׳ ר׳ פינחס בשם ר׳ חמא בר חנינא.
נסיתי ברצוני. וכן ת״א. וכן בב״ר נחשתי נסיתי וכן כתב הרמב״ן ולשון נחשתי נסיתי וכל נחש נסיון. וכן כתב הראב״ע נחשתי כמו נסיתי כי הולך היה לקראת נחשים.
שבתחלה לא היה לו ללבן בנים. ב״ר פע״ג על הכתוב וישמע את דברי בני לבן׳ וכן הביא גם רבינו שם.
תכף צדיקים ברכה. עיין ברכות מ״ב ע״א שלש תכיפות הן כו׳. תכף לתלמידי חכמים ברכה. שנא׳ ויברכני ה׳ בגללך.
נקבה פרש.וכן ת״א. וכ״ה בב״ר ובמדרש שם המלות ״אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך״ הוא הוספה חיצונית.
ר׳ יהודה ב״ר סימון בשם ר׳ חזקיהו. ב״ר פע״ג. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״בש״ר חזקיהו״.
כל מקום שהצדיקים הולכין. ב״ר שם.
כמו מטולאות. מגזרת בלות ומטולאות (יהושע ט׳:ה׳ ה׳). וכן כתב הראב״ע. נב. אוציא מן הכשבים. כל המאמר עד סוף הפסוק חסר בכ״י פלארענץ.
כמו חם שהוא שחור. עי׳ בב״ר פל״ו לפיכך יצא חם מפוחם וזה כוונתו כמו חם שהוא שחור כפחם. ואולי צ״ל כמו שחם וכן ת״א שחום. ועי׳ ערוך ערך שחס. ועי׳ רש״י עה״ת וברמב״ן.
וכך עשה. ועי׳ במפרשי התורה ברש״י וראב״ע ורמב״ן. ורד״ק עה״ת.
בכלל נקודים היו העקודים. ז״ל הרד״ק בפירוש התורה זכר עקודים במקום נקודים כי עקודים הם נקודים אלא שעקודים ר״ל על נקודת היד והרגל לבד כשרוצים לגזוז הצאן קושרים אותו ביד וברגל. ונקודים כולל נקודות כל הגוף כו׳.
כמו עקידת יד ורגל. הוא לשון חז״ל שבת נ״ד ע״א. עקוד עקידת יד ורגל.
של לבן. וכן פי׳ הרשב״ם ועי׳ בראב״ע.
ויפצל בהם. במקרא בהן.
היה נותן את המקלות כו׳ והיתה רואה את המקלות. ב״ר פע״ג וילקוט רמז ק״ל ורש״י עה״ת.
ואם תאמר היאך עשה יעקב ככה כו׳ שהמלאך כבר אמר לו. עיין ברבינו בחיי ויצא שכתב היה הענין הזה ליעקב דבר חכמה וסוד הטבע מעורב בנס ע״ש. וראיתי להביא פה מה שכתב הרב האור זרוע הגדול בענין המקלות וז״ל בח״א בסימן תשס״ט: אומרים רבים טוב מי יראנו. בפרשת יעקב אבינו. על מחשוף הלבן טעם יביננו. אולי יש אשר לזכות ידיננו. וראיתי כי כולנו כצאן תעינו. כי לא כן כאשר דמינו. אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו. אלא איש תם חסידות למדנו. מה׳ ומישראל לנקותנו. ומן הכיעור ומן הדומה להרחיקנו. שלא להחשידנו. אומר אני כי יעקב אבינו ידע שלבן רמאי ובעל תחבולות היה וחשב איך יעשה שלא יחשוד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרתו מידו. והתנה עם לבן שכל שה נקוד וטלוא בכשבים וטלוא ונקוד בעזים אשר יולד בעדר לבן יהיה שכרו של יעקב. וגם אשר כבר נולד נקוד וטלוא בכשבים וטלוא ונקוד בעזים יהיה שכרו ויטול מיד. ככתוב אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא וגו׳ וענתה בי צדקתי וגו׳. כלומר יודע אני שהבורא ישלח ברכה בחלקי שמא תאמר כי גנבתי מחלקך זה התנאי יהיה בינינו כל אשר איננו נקוד וטלוא גנוב הוא אתי. ושלך הוא ועלי לשלם לך פי שנים ככתוב שנים ישלם. ויאמר לבן לו יהיה כדברך. נדמה לו דבר מועט וקבל על עצמו. ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים ואת כל העזים הנקודות והטלואות ויתנם יעקב ביד ראובן ושמעון בניו. וישם דרך שלשת ימים בין עדרו של יעקב הרועים בניו. ובין עדרו של לבן הרועה יעקב שלא יאמר לבן שבאו מעדרו. ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל וגו׳ ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים של עדר יעקב בהרועים ראובן ושמעון בניו. ויחמו הצאן של יעקב אל המקלות ותלדן הצאן עקודים נקודים וטלואים והכשבים נקודים וטלואים הנולדים בצאן לבן הפריד יעקב לבד כי זה שכרו. כאשר התנה עמו וישת לו עדרים לבד ולא שתם על צאן לבן שלא יאמר לבן בעבור שרואים עקודים ונקודים יולדים כמותם. ובהעטיף הצאן היינו המכוסים של לבן שכולם שחורים או כולם לבנים והם של לבן לא ישים שלא להפקיע ממונו של לבן. והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב ולא יכול לבן לחשוד את יעקב כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו ע״כ. ס. כ״א והכשבים. כ״ה בכ״י וזה טעות וצ״ל ד״א והכשבים והוא פי׳ אחר. כי לפי פי׳ הראשון איתא ״שכן התנה עמו״ ולפי פי׳ זה כי יעקב עשה והפריד גם כי לא התנה זה בפירוש. וכן ויתן פני הצאן אל עקוד איננו הפי׳ על מקום נקוד וחושך וכמו בפי׳ הא׳ אבל קאי על התישים העקודים. וכן וכל חום בצאן לבן אין הפירוש לבן הארמי. ויהיה לבן שם עצם פרטי וכמו בפי׳ א׳. אבל לבן הוא שם התאר על מראה הלבן. ומפרש וכל חום כי נעשו שחורים בלבנים. ומפרש וישת לו עדרים לבדו זה היה עדרי יעקב אשר עבדיו רעו אותם ולא שתם על צאן לבן אשר רעה אותם יעקב ועיין ברש״י ובראב״ע. ולפי פי׳ זה נקדנו והבדלנו המאמרים. ותקננו תחת המלה חוץ חום.
עטופים עילופים. וכן כתב הראב״ע העטופים שאין כח בהם כמו נפשם בהם תתעטף.
ד״א כו׳ כשהיו מולידין בפעם שני. וכן הביא רש״י עה״ת וז״ל המקושרות כתרגומו הבכירות. ובהעטיף לשון איחור כתרגומו בלקשות עכ״ל. ועיין ב״ר ר׳ יוחנן אמר בכיריא דלבן ר״ל אמר לקישיא דלבן. ובכ״י פלארענץ חסר כל המאמר מן ד״א עד סוף הפסוק.
ר׳ סימון בש״ר שמעון בר אבא. בב״ר סוף פע״ג ר׳ שמעון בר אבא אמר חסרים המלות ״ר׳ סימון בשם״ וכן מצאתי ג״כ במדרש קה״ר פ״ט פסוק שבתי וראה. ויפרץ האיש מאד ר׳ סימון בש״ר שמעון מלמד שהיה לו מעין דוגמא של עוה״ב. ובילקוט רמז ק״ל מובא בלי שם האומר.