Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
למדנו אחרון אחרון חביב יותר. ב״ר פע״ח. ילקוט רמז קל״ג ורש״י על התורה.
הה״ד. ב״ר וילקוט שם.
תני ר׳ חייא. ב״ר שם. ושו״ט מזמור ק״ג.
למה שבר. ב״ר שם.
א״ר חנינא. ב״ר שם.
נקוד עליו. ב״ר שם. מדרש חזית בפ׳ צוארך כמגדל השן. ובמדרש חזית שם השמיט המעתיק או המדפיס מן אלא מלמד א׳ עד אלא מלמד ב׳ ויש להשלימה מן מדרש ב״ר. ונמנה מן עשר נקודות בתורה. עיין מסכת סופרים פ״ו ה״ב וספרי בהעלותך על הכתוב או בדרך רחוקה. ובאדר״נ. ובמדבר רבה פ״ג.
אלא לנשכו. ובפדר״א פל״ז אל תהי קורא וישקהו אלא וישכהו.
ובכה מיבעי ליה. ב״ר שם.
אלא זה בכה כו׳. ב״ר שם ועיין ת״י וימ״ע.
ושיניו של עשו של שעוה. זה ליתא בב״ר. רק וקהו שניו של אותו רשע אולם במדרש חזית סיים ונמסו כדונג. ובפדר״א פל״ז דרש לה מדכתיב שיניו יחרוק ונמס.
וי״א נושקו אבל לא בלב שלם. בספרי בהעלותך שם נקוד על וישקהו שלא נשקו בכל לבו. ועיין בב״ר שם ובאדר״נ שם. ובתנחומא וישלח בקש לנשכו ונעשה צוארו של שיש לכך נקוד וישקהו שלא היתה נשיקה של אמת. ועיין רש״י עה״ת.
במדרש ב״ר. פרשה ע״ח ומובא בילקוט רמז קל״ג. ועיין במדבר רבה נשא פי״א ד״א ויחנך יחון אותך בבנים כמד״א הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ויאמר אלהים יחנך בני. ובכ״י פלארענץ וכן אמר ר׳ שמעון בן לוי במדרש ב״ר. ולפנינו במדרש מובא כמו בכ״י שלפנינו ר׳ בנימין בן לוי.
אחרון אחרון חביב. עיין לעיל הערה א׳.
הקדים יוסף. ב״ר פע״ח. ילקוט רמז קל״ג ורש״י עה״ת.
אמרו כל אותו הלילה. ב״ר פע״ח. ילקוט שם. תנחומא וישלח.
והוו אמרין. וכן הוא כן בכ״י פלארענץ אולם פה חסר וכצ״ל והוו אמרין [מן דעשו. והן אמרין הכו הכו יהבון להון. מן דבר בריה דאברהם. והן אמרין יהבון להון. מן דבריה דיצחק. והן אמרין יהבון להון. כיון דהוו אמרין] מן דאחוי דיעקב אנן הוון אמרין שבקין להון. וחסר מן אמרין עד אמרין ונאמר לנכון בב״ר ובילקוט. ועיין בתנחומא שמובא זה בלשון עברי צח. וכן רש״י עה״ת הביא דברי המדרש בלשון עברי ע״ש.
א״ר איבו. ב״ר פע״ת. ובכ״י פלארענץ א״ר אבהו.
זה שרו של עשו. וכן בתיב״ע ודמי לי היך מיחמא אפי מלאכא דידך. וכן רש״י עה״ת כתב והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך.
משל לאדם. המשל הזה מובא בשם ר׳ לוי סוטה מ״א ע״ב.
כך אמר יעקב אבינו כראות פני אלהים הודיעו שהמלאך נתאבק עמו ויוכל לו. ולמאמר הזה מגמרא סוטה שם כוון רש״י בפירושו עה״ת ולמה הוזכר לו ראיית המלאך כדי שיתיירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול איני יכול לו מעתה. ורש״י בגמרא שם כתב לא להתניפו נתכוין אלא לאיים עליו ולהודיע שהוא רגיל לראות מלאכים. ועיין מהרש״א בח״א.
מאליה באה לך. ב״ר פע״ו וילקוט שם.
מתחמי מחזר וידיו פשוטין. ב״ר וילקוט שם. פי׳ היה נראה כחוזר לאחוריו ואינו רוצה לקבל. וידיו היו פשוטות לקבל. ובכ״י פלארענץ נראה כמתחזר ואינו מקבל וידו פשוטה.
חד עמא דארעא. ב״ר פע״ח וילקוט שם. וראיתי בכ״י פלארענץ ואת אמרת משמי בטבריא במקום בציבורא.
מדרש. במדרש ב״ר לפנינו לא נמצא הדרשה הזאת. וז״ל הב״ר יעבר נא אדוני לפני עבדו א״ל מבקש את שנהא שותף עמך בעולמך. א״ל יעבר נא אדוני לפני עבדו. א״ל ואין אתה מתירא מדוכסי ומן אפרכוי ומן אסטרטילי [צ״ל אסטרטילטי]. א״ל ואני אתנהלה לאטי. להוני להוני אני מהלך ע״כ. אולם מצאתי המאמר שהביא רבינו בקצת שינוים בתנא דבי אליהו זוטא פרק י״ט. ובילקוט רמז קי״א על הכתוב מכרה כיום מובא המאמר הזה ומצויין בצדו בטעות ״פדר״א״ ויש לתקן שצ״ל ״תד״א״ וז״ל שם: אמרו כשהיה יעקב ועשו במעי אמן אמר יעקב לעשו כו׳. טול אתה העוה״ז ואני אטול העוה״ב כו׳. א״ל עשו ליעקב בוא ונעשה שותפות אני ואתה טול אתה העוה״ז חצי והעוה״ב חצי. ואני אטול חצי. א״ל יעקב לעשו אדוני יודע כי הילדים רכים ואינם יכולים לעמוד ביסורין שנא׳ ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן כו׳. וכן ראיתי שרבינו בחיי פ׳ וישלח הביא ג״כ דברי המדרש כמו שהביא רבינו וז״ל: ובמדרש נסעה ונלכה אמר עשו ליעקב נחלוק העוה״ז והעוה״ב אמר לו יעקב הילדים רכים במצות ואם יברר העוה״ז לחלקם ודפקום יום אחד ליום הדין. ומתו כל הצאן. ישראל שנקראו צאן ולא יכלו לסבול דיני גיהנם. יעבר נא אדוני לפני עבדו. יקח חלקו בעוה״ז. ואני אתנהלה לאטי. אעמוד בגלותי ושפלותי. ומלשון ויהלך אט. שהוא לשון שפלות. כלומר לא אעורר מלחמה ולא אתגבר בגלות כלל אבל אסבול עול השעבוד כו׳ ע״כ. ובילקוט רמז ק״י על הכתוב ויתרוצצו הבנים בקרבה הביא בשם מדרש אבכיר שהיו חולקין בשביל העוה״ז והעוה״ב ע״ש.
להוני להוני. פי׳ בנחת וכן הביא הערוך דברי המדרש מב״ר וכתב פי׳ להוני בנחת. וי״ל עוד כי אחר להוני אנא מהלך תסרה המלה ״ר״א״ והוא שני פירושים לפי׳ הא׳ מפרש לאטי מהוראת תשורה ושי (ועי׳ בערוך ערך לווטין ובמוסף הערוך) ופי׳ להוני להוני בכספי ובהוני אנצל מהם וכמ״ש המדרש על מתרפס ברצי כסף מתיר את הפס ומתרצה בכסף וכן היה באמת בכל ימי הבינים (מיטטעלאלטער) קנו בני ישראל את משפטם לגור בארץ בכסף ושלמו שוטץ געלדערו.אח״ז צ״ל ד״א לאטי בניחותא וכן יש לגרוס בב״ר בשתי לשונות. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות להוני להוני.
ד״א לאטי. ב״ר וילקוט שם.
עדיין לא הלך. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
ביקש ללוותו. ב״ר פע״ת.
רבינו כל זמן שהיה מסתכל. בכ״י הגירסא משובשת במקום ״רבינו״ נאמר ״אמרו רבותינו״ ובב״ר ובילקוט נאמר לנכון ״רבינו״ וז״ל המדרש רבינו כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב ארמאה עמיה. חד זמן לא אסתכל בה ונסב עמיה רומאין (ללותו מבית המלך) ולא הגיע לעכו עד שמכר הסוס שלו. וברמב״ן על התורה הביא דברי המדרש וגורס רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא. וגורס ג״כ ולא הוה נסיב רומאין במקום ארמאה. ומפרש דברי המדרש וז״ל מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומא בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו ולא היה מקבל חברת אנשי המלכות ללוותו שלא היו מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם עכ״ל. ובכ״י פלארענץ ראיתי הגי׳ רבינו הקדוש. ובמקום ולא הגיע לעכו הגי׳ שם ולא הגיע לעירו.
עד שמכר פינס שלו. בכ״י חסר המלה ״פינס״ והוספתי כמו שהביא הילקוט והרמב״ן וכן מצאתי כן בכ״י פלארענץ עד שמכר פינס שלו והיא מלה יונית πηνος פי׳ בגד ובב״ר השמיטו המעתיקים המלה הזאת והציגו במקומה ״הסוס״.
וארבע מאות איש. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
כמה שנים. ב״ר וילקוט שם. ומגילה י״ז ע״א דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות ועשה שם שמונה עשר חודש שנא׳ ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות. ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים. ופירש״י ויבן לו בית לימות החורף עשה סכות ב׳ פעמים שני ימות הקיץ הרי י״ח עכ״ל. וכוונת חז״ל במלת דתניא למאמרם בסדר עולם רבא פ״ב והגאון הרא״ו ז״ל בהגהות שלו כתב מדכתיב סכותה היינו קייץ. ויבן לו בית היינו תורף. ולמקנהו עשה סוכות. היינו קיץ הרי י״ח חדשים. ומ״ש שעשה בבית אל ששה חדשים זה לא מוכח מקרא אלא כך היה להם בקבלה מאבותיהם עכ״ל. וכן רש״י עה״ת הביא הדרשה מחז״ל מגילה שם. ועי׳ שפתי חכמים שנעלם זה ממנו. ובתרגום יב״ע ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא. יש לתקן שצ״ל ואיתעכב תמן תמניסר אולי לא היה כתוב מלת תמן ומן תמניסר שפי׳ שמונה עשר בתרגום נעשיתן ״תמן תריסר״.
ר׳ אבא בר כהנא. בב״ר נשמטו המלות ״בר כהנא״ ומובא לנכון גם בילקוט רמז קל״ג.
לפי שצריכה למ״ד בתחלתה. יבמות י״ג ע״ב.
זש״ה. ב״ר פע״ט.
לפי שכתוב. ב״ר שם.
שלם בגופו. ב״ר שם ועיין שבת ל״ג ע״ב. וברש״י עה״ת.
מה בא ללמדנו. כו׳. ב״ר וילקוט שם.
מה עשה להם. ב״ר וילקוט שם.
ד״א עשה להם שווקים. במדרש ב״ר ובילקוט התחיל מעמיד להם הטליסין ומוכר בזול. פי׳ שווקין עיין ערוך ערך אטלס. ובערך מלין בנוספות צד רנ״ט. ובגמרא שבת ל״ג ע״ב איתא שווקים תיקן להם. ורבינו הציג שווקים במקום הטליסין ובילקוט שם רמז קל״ג התחיל מעמיד אטליסין נרשם בצדו פי׳ שווקים. וכן בפסיקתא פסקא ויהי בשלח דף פ״ט ע״ב צריכין אנו להחזיק טובה כדרך שעשו אבותינו שעשו אטליסין ומוכרין בזול. ובהערה קס״ה הבאתי בירושלמי שביעית פטה״א הנוסחא כמו שעשו אבותינו הראשונים. ויחן את פני העיר שהיו עושין אטלסין כו׳ ר״ל שדרשו מן ויחן את פני העיר. וכן במדרש קה״ר בפ׳ חופר גומץ כדרך שעשה אבינו יעקב שנאמר ויחן את פני העיר שהי׳ עושה אטליס והבאתי שם גם מאמר המדרש מב״ר וגמרא שבת ל״ג ע״ב.
אברהם אבינו. ב״ר שם וילקוט שם.
דכתיב ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב חמשים. בכ״י פלארענץ מובא רק התחלת הפסוק. ובמקרא כתוב ויתן דוד לארון במקום שקלי זהב משקל שש מאות. ובש״ב כ״ד כ״ד כתוב ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכםף שקלים חמשים.
שכן קורין לקשיטה מעה. ר״ה כ״ו ע״א באפריקי קורין למעה קשיטה. מג. לא אמר ויבן שם מזבח כו׳. מצינו הפעל בנה גם במזבח וכמו ויבן שם מזבח (ל״ה ז׳) ועוד רבים. אבל ר״ט מפרש כי המזבח הזה היה המצבה מן האבן אשר שם מראשותיו (לעיל כ״ח) וכאן תחת כי הקים את האבנים צ״ל כי הקים את האבן (ועי׳ בפ׳ ויצא ברש״י ורמב״ן) ועשאה מזבח.
קרא למזבח. עיין רש״י וראב״ע ורמב״ן ועיין מגילה י״ח ע״א: