Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה ת״ל בת לאה. וז״ל רש״י בת לאה ולא בת יעקב אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לאה לקראתו. והוא נובע מתנחומא וישלח.
שמשעה שבא מבול לעולם. ב״ר פ״ב.
כדרכה ושלא כדרכה. ב״ר שם ילקוט רמז קל״ד. ורש״י עה״ת. עיין יומא ע״ז ע״ב. וברש״י ד״ה מביאות.
ה׳ לשונות של חיבה. ב״ר וילקוט שם. ושו״ט מזמור כ״ב.
מה אמר לה. ב״ר וילקוט ורש״י עה״ת. ה. עדיין לא הגיעה לעונת נעורים לכך כתוב הנער חסר. כך נדרש בכתובות מ׳ ע״ב. ומ״ד ע״ב.
ר׳ תנחומא. ב״ר פ״פ ושם מובא בשם איסי בן יהודה ד׳ מקראות שאין להם הכרע ור׳ תנחומא מוסף הדא מן השדה כשמעם. ונובע מירושלמי ע״ז פ״ב ה״ח דף מ״א סוף ע״ג. ונשנה במדרש חזית בפ׳ כי טובים דודיך. ובמדרש ב״ר שם יש לתקן שצ״ל חמשה מקראות במקום ארבע מקראות. כמו שהוא בירושלמי וחזית שם. גם צ״ל ואלו הן שאת ארור מחר משוקדים וקם. ובירושלמי שם חסר שם האומר וגם בגמרא בבלי יומא נ״ב ע״א ובמכילתא סוף בשלח פרשה ויבא עמלק ותנחומא סוף בשלח הוא ג״כ בשם איסי בן יהודה ועיין במכילתא שם מה שהעיר ידידי הרה״ג מהרא״ה ווייס נ״י במדות סופרים. ועיין בתוס׳ יומא שם ד״ה שאת שהקשו דלא נקטינהו כסדר שהן כתובין בתורה והכי הוה ליה למימר שאת ארור מחר משוקדים וקם. ולפלא שלא העירו על דברי הירושלמי וחכמי התוס׳ בעצמם הביאו הירושלמי ע״ז ל״ה ע״א ד״ה מאי. וע״ש בהגהות הרי״ב שהתעורר מתנחומא בשלח. וראיתי בילקוט בראשית רמז ל״ז הביא המאמר איסי בן יהודה אומר ה׳ מקראות בתורה שאין להם הכרע ותושב כסדר כמו שהוא בירושלמי ונרשם בצדו יומא נ״ב. והביא ג״כ דברי ר׳ תנחומא אשר נמצא רק בירושלמי וב״ר וחזית ולא בבבלי יומא שם.
מן השדה כשמעם. מהנגינה משמע שקאי על ביאתם מן השדה.
אפילו האומות. ב״ר פ״פ וילקוט שם ורש״י עה״ת.
א״ר אלעזר. ב״ר שם וילקוט רמז קל״ד. ט. מהר אלו הנדניות. ומתן תוספות הנדוניות. ובמדרש ב״ר פ״פ ובילקוט רמז קל״ד מוהר פרנון φέρυη פי׳ ביוני מהר (מיטגיפט). מתן פראפורנון παραφερυα מה שיותן לארוסה בלתי המוהר והם המתנות הנתונים עם המוהר. ובת״י שם תר׳ פודן [צ״ל פורן] וכתובתא ובפי׳ רש״י על התורה מהר כתובה. ובפי׳ המיוחס לרש״י על ב״ר פי׳ פרנון כתובה ופרא פורנון תוספת כתובה. והרמב״ן על התורה כתב מהר הוא הדבר הנתון לבתולה כדכתיב כמהר הבתולות והם סבלנות שהבחורים שולחים לבתולות כאשר ישאו אותן. ומתן מגדנות או כסף וזהב לאביה ולאחיה כו׳. ועיין מכילתא משפטים פי״ז.
והוא חכמה. וכן בת״א במרמה בחוכמתא. וכן הביא רש״י בפי׳ עה״ת.
ושמא תאמר ברמיה. עיין ב״ר שם מה את סבור רמיות דברים יש כאן רוה״ק אומרת אשר טמא את דינה. ועיין ברמב״ן.
א״ר יוחנן. יבמות מ״ה ע״א. יב. מאוסה ערלה שנקראת חרפה. ב״ר פ״פ.
היא קרי והוא כתיב. כתיב בוי״ו ונקודתה כאלו כתיב היא ועיין מנחת שי פ׳ לך י״ד ב׳.
שנא׳ לאברהם אבינו. זאת בריתי אשר תשמרו וגו׳ (בראשית י״ז י׳). יד. חסר יו״ד. דבר פלא כי אין כאן חסרון יו״ד. ולחומר הקושיא נ״ל משום דהכתוב הזה מוקשה מאד במה שאמרו ולקחנו את בתנו ולא אמרו אחותנו. וכמו בכתובים (י״ג. י״ד. כ״ז. ל״א). ודברי הראב״ע דחוקים בזה. וגם קשה הלא המה לא יכלו לקחת את דינה רק בהרגם כל זכר וכמו בסוף המעשה. ואיך אמרו ולקחנו את בתנו והלכנו דמשמע בחזקה. הלא בזה כבר גלו את אזנם כי נכונים הם גם לרצח. ופן יזהרו מהם. לכן מפרש ר״ט ולקחנו את בתנו כמו בתנו (ובא בדגש תמורת הנח. ועי׳ במגילה י״ג לקחה מרדכי לו לבת. לבית) כי עיקר חשקת שכם בדינה היתה בשביל שחפץ להתחתן בבית יעקב וכמו״ש הספורנו בכתוב ג׳ וכן מורים הכתובים ע״ש. וע״ז אמרו לו ולקחנו את ביתנו והלכנו. והוא לא יתחשב לאחד מבני משפחתנו. וז״ש כי בא חסר יו״ד אחר הבי״ת ורק בתשלום דגש משום שביתם היה חסר במה שטמא את דינה. ויש להאריך עוד בזה.
כמו שאמרנו. לעיל פסוק ט׳.
אנשי א״י היה להם משל שכם נסיב ומבוגיי גזר. בב״ר פ״פ וילקוט רמז קל״ד. איתא שכם נסיב ומגבאי קטע. ומה שהביא רבינו שאנשי א״י היה להם המשל הזה. ע״פ מאמרם מכות י״א ע״א הכא (בבבל) אמרינן טוביה חטא וזיגוד מנגיד. התם (בא״י) שכם נסיב ומבגאי גזר. ופירש״י שם הכא בבבל אומרין משל זה. התם בא״י אומרין משל זה שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב וההנאה שלו ושאר בני העיר שלא נהנו. מלו עצמן ונצטערו מבגאי שם איש מבני העיר עכ״ל. מזה נראה להגיה במדרש ובילקוט שצ״ל מבגאי כמו שמובא בגמרא וכמו שהביא לנכון הרב בעל הערוך בשם המדרש ומפרש מבגאי מלשון בגא כלומר עובדי אדמה. וכן סיים רבינו ובעל השדה ימול.
שנו רבותינו. שבת קל״ד ע״ב במשנה. וב״ר פ״פ.
שלא נטלו עצה. ב״ר פ״פ וילקוט רמז קל״ה.
לפי שנתנו. ב״ר שם ומכילתא ותנחומא בשלח וילקוט רמז קל״ה ורש״י עה״ת.
מיכן אמרו רבותינו. בב״ר שם ר׳ אלעזר אומר בני י״ג שנה היו.
וב׳ שנים שהיה מקריב זבחים בבית אל. אשתהי באורתא ב׳ שנים מגלה י״ז ע א ע׳ ש בפירש״י. ועיין לעיל ל״ג הערה ל״ב.
שהרי כ״ב שנים נכסה יעקב כו׳. בגמרא מגילה שם נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו.
בלוש ותשכח. עיין ברש״י מגילה שם יוסף בן שבע עשרה שנה היה כשפירש מאביו וכשמלך על מצרים היה בן שלשים שנה. שנאמר ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה. הרי י״ג. ושבעה דשובעא. ותרין דכפנא הרי עשרים ושתים שנה שנכסה יוסף מאביו. ויעקב עמד עשרים שנה בבית לבן וב׳ שנים בדרך הרי כ״ב.
הרי י״ג ללוי וי״ד לשמעון. ז״ל היוחסין יעקב נולד ב״א ק״ח. ומבניו לא ידענו באיזה שנה נולדו. (מצאנו שנת לידתם במדרש תדשא נדפס בבית המדרש ח״ג דף ק״ע ע״ש) מדרך סברא נולד לוי כשהיה יעקב בן פ״ו שנים ה׳ שנים קודם שנולד יוסף וכן נראה מדברי חז״ל. כיצד כשנולד יוסף היה יעקב בן צ״א שנה ועוד שש שנים שעבד בצאן לבן הרי צ״ז ובדרך עד שבא לשכם נתעכב בסוכות שנה וחצי. וא״כ בשנת צ״ט ליעקב באו לשכם ואז לוי בן י״ג שנה שנקרא איש חרבו על ירכו וא״כ נולד בשנת פ״ו ליעקב שהוא ב״א וקצ״ד ליצירה עכ״ל. ועיין בסדר הדורות שהאריך בזה. ולפ״ז נולד יעקב ב״א ק״ה ולוי נולד ב״א קצ״ד וכשבא לשכם היה יעקב בן צ״ט שנה א״כ היה בשנת ב״א ר״ז ואז היה לוי בן י״ז שנה.
שמואל שאל. ב״ר וילקוט שם. ורש״י עה״ת בשם מדרש אגדה.
כיון שראה יעקב. ב״ר וילקוט שם.
ר׳ יודן. ב״ר וילקוט שם.
רבנן אמרי. ב״ר וילקוט. ורש״י עה״ת: