Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ששהה שם ששה חדשים. מגילה י״ז ע״א. ועיין לעיל ל״ג הערה ל״ב.
תנן התם. ע״ז מ״ב ע״ב במשנה. ב״ר פפ״א ילקוט רמז קל״ה.
לפי שע״ז מטמא כנדה: שבת פ״ב ע״ב. ג. שנאמר ואהיה עמך ואברכך. וכ״ה בכ״י פלארענץ וזה נאמר ביצחק וצ״ל והנה אנכי עמך וגו׳ (בראשית כ״ח ט״ו).
טמנם שלא יכשלו בהם אחרים. עיין ברמב״ן עה״ת.
זה מודיע. עיין לעיל ל״ד כ״א.
שכל אחד ואחד. לעיל ל״ב ז׳ וע״ש בהערה י״ח.
ותחת למ״ד הטיל לה ה׳ בסוף. יבמות י״ג ע״ב. וכן ת״א ואתא יעקב ללוז.
על שם אין זה כי אם בית אלהים. ומפורש בקרא ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה (בראשית כ״ח י״ט).
שנא׳ והנה מלאכי אלהים. וכן כתב הראב״ע כי שם נגלו אליו האלהים. המלאכים כמו והנה מלאכי אלהים עכ״ל.
כדמתרגמינן אתגלי ליה מלאכיא. כוונתו לת״א ויש נוסחאות אתגלי ליה ה׳. ועיין באוהב גר דף מ״ג ע״א.
והיינו דא״ר יוחנן. סנהדרין ל״ח ע״ב.
המינין. בגמרא הציגו המדפיסים במקומו הצדוקים.
ולמה הוציא בלשון רבים. עיין ברש״י עה״ת שכתב במקומות הרבה יש שם אלהות ואדנות בלשון רבים כו׳. וכן כתב ג״כ כן וירא כ׳ י״ג ע״ש.
ישתבח שמו וסנקלוטין עמו. בב״ר פ״ח נעשה אדם. במי נמלך במלאכת שמים וארץ נמלך משל למלך שהיה לו ב׳ סנקליטים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. וכן בפסיקתא פסקא ויהי ביום כלות משה דף ה׳ ע״א אני מניח סנקליטין שלי של מעלן ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה. והמלה יונית ופי׳ בית דין ע״ש בהערה פ״ב.
שאילה מהיכן נמצאת דבורה כו׳. רש״י הביא בשם מדרש רבי משה הדרשן וז״ל ותמת דבורה מה ענין דבורה בבית יעקב ? אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם. שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה בדרך מדברי רבי משה הדרשן למדתיה עכ״ל. ועיין בדברי רבינו לעיל כ״ז מ״ה. ועיין ברמב״ן.
שארז״ל. מ״ק כ״ז ע״א במשנה.
מפני שמרגילין. במשנה שם הגי׳ שלא להרגיל את ההספד.
שנאמר ותמת שם מרים. מ״ק כ״ח ע״א.
דארשב״נ. ב״ר סוף פפ״א. ורש״י עה״ת. ובפסיקתא פסקא זכור דף כ״ד ע״א הכתובים לא פרסמו מיתתה אלא מן הצד הה״ד ותמת דבורה מינקת רבקה וגו׳ ויקרא שמו אלון בכות. מהו אלון בכות א״ר יונתן לשון יוני הוא אלון תרי שתי בכיות בכו. עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של מניקתה באה לו בשורת אמו הה״ד וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו מה ברכה ברכו. ר׳ אחא בשם ר׳ יונתן אמר ברכו ברכת אבלים. ע״כ. והעירותי שם בהערה נ״ה בכ״י כרמולי ובכ״י אוקספארד הגי׳ א״ר שמואל בר נחמן בש״ר יונתן לשון יוני הוא אלון בכות תרי בכות. ובתנחומא פ׳ תצא. ובילקוט תצא רמז חתקל״ח בשם התנחומא חסרים המלות ״א״ר שמואל כו׳ לשון יוני הוא״. ובמדרש קה״ר פ׳ טוב ללכת אל בית אבל חסרים המלות ״לשון יוני הוא״ ובילקוט תצא בשם הפסיקתא מאי אלון בכות לשון אוני הוא [צ״ל לשון יוני הוא] תרי. שתי בכות ע״כ. וכל זה איננו שוה לי כי אין כן הוראת מלת אלון ביוני. כי ἃλλον פירושה אחר (איין אנדערעס). וכן הוא באמת בב״ר סוף פפ״א רשב״נ אמר לשון יוני הוא. אלון אחר. וכן בילקוט וישלח רמז קל״ה הביא בשם הפסיקתא לשון יוני הוא אלון אחר. לכן נראה להגיה שצ״ל בפסיקתא הרי במקום תרי ופי׳ חורי אחר. ועפ״י זה תרגם יב״ע שם וברם תמן אתבשר יעקב על מיתת רבקה אימיה ויקרא שמיה אוחרן בכיותא. וברש״י שם הביא וז״ל ואגדה נתבשר שם באבל שני שהוגד לו על אמו שמתה ואלון בלשון יוני אבל עכ״ל. צ״ל ואלון בל״י אחר. וכן הוא לנכון ברש״י תהלים ק״ט י״ד שכתוב בל״י קורין לאחר אלון.
שברכו ברכת אבלים. פסיקתא שם וע״ש בהערה נ״ז. ב״ר פפ״א וילקוט רמז קל״ה. ותרגום ירושלמי ורש״י עה״ת.
זש״ה. ב״ר פפ״ב.
אין קיום השטר. עי׳ ב״מ ז׳ ע״א. ובכתובות כ׳ ע״ב.
אבל לא הוזהרו ישראל שלא לקרותו יעקב. לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו. משנה ברכות (י״ג ע״א) וכתב רש״י שם שהרי מצינו שקראו הקדוש ברוך הוא יעקב אחר זאת ברדתו למצרים שנא׳ ויאמר אלהים במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מ׳:ח׳״ו) עכ״ל. וע״ש בגמרא אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה״נ כו׳.
אני הוא שאמרתי לעולם די. ב״ר פ״ה. ופמ״ו. חגיגה י״ב ע״א. פדר״א פ״ג. ורש״י עה״ת בראשית י״ז א׳ וע״ש בפי׳ הרמב״ן.
כבר נולדו. ב״ר פפ״ב. ילקוט רמז קל״ו.
זה ירבעם ויהוא. ב״ר וילקוט שם.
ירבעם מאפרים ויהוא ממנשה. הסיום הזה חסר בב״ר ונמצא בפסיקתא רבתי סוף פ״ג פסקא ביום השמיני ירבעם בן נבט משל אפרים יהוא בן נמשי משבט מנשה. וכן הביא הילקוט שופטים רמז מ״ב בשם מדרש תדשא מאפרים ירבעם. וממנשה יהוא בן נמשי. ונמצא המאמר שהביא הילקוט לפנינו במדרש תדשא (בית המדרש ח״ג צד קע״א) ושם בטעות ומאפרים ירבעם ויהוא בן נמשי צ״ל וממנשה יהוא בן נמשי.
רבנן אמרי. ב״ר וילקוט שם. ומובא ברש״י עה״ת. ובתוס׳ סנהדרין כ׳ ע״א ד״ה ששהא.
מדרש זה דרש. ב״ר שם. ועיין רש״י שכתב ופסוק זה דרשו אבנר כו׳.
במס׳ הוריות. דף ה׳ ע״ב וע״ש בפירש״י.
במם׳ הוריות. שם.
ג׳ ארצות יהודה ועבר הירדן והגליל. שלש ארצות נזכרות במשנה שביעית פ״ט מ״ב ג׳ ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וכן כתובות ק״י ע״א ג׳ ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל. והנה עבר הירדן הוא בכלל ארן ישראל. עיין תבואות הארץ דף ד׳ ולהלאה.
אמר ר״ל. ב״ר פפ״ב ילקוט רמז קל״ו ועיין ברמב״ן עה״ת.
מיכן ארז״ל. ברכות מ״ג ע״ב.
א״ר אליעזר בן יעקב. ב״ר פפ״ב. ועיין רש״י עה״ת שכתב ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדין לא בא. ואין זה פשוטו של מקרא כו׳ ורש״י כוון למאמר המדרש מב״ר ולפנינו במדרש הגי׳ שהבר מצוי במקום שהניר מצוי. וגם הביא ביחד דברי רבנן עם דברי ראב״י ע״ש ועיין ברמב״ן עה״ת.
והיינו דתנן. שבת ל״א ע״ב במשנה.
והיינו דאמרי אינשי. שבת ל״ב ע״א אמר רבה נפל תורא חדד לסכינה ופירש״י נפל תורא לארץ שהוא עומד לשחיטה הכל אומרים חדדו לסכינא עד שלא יקום ויהא טורח להשליכו. כך הואיל ואיתרע מזלה מזומנת פורענותה לבא עכ״ל.
וכן האנשים אין נגבה דינם. עיין בגמרא שם וגברא היכא מיבדקי. אר״ל בשעה שעוברין על הגשר. ותו לא אימא כעין נשר. פירש״י כל מקום סכנה כגון קיר נטוי ויוצא לדרך.
ג׳ נתקשו בשעת לידתן ומתו. ב״ר פפ״ב וילקוט רמז קל״ו.
ומיכל בת שאול. וכן מובא גם בכ״י פלארענץ. ובקרא ולמיכל בת שאול.
ביום מותה היה לה. שם ובסנהדרין כ״א ע״א.
אמר אבא חלבו בר קרייה. בב״ר פפ״ב אמר ר׳ אבא חלפוי בן קוריה. ובגמרא ב״ב דף קכ״ג ע״א אבא חלופא קרויא. ובכ״י פלארענץ אמר אבא חלפתא בר קרייה.
שכל השבטים נולדה תאומה עמהם. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת ועיין בתוס׳ ב״ב קכ״ג ע״א. ובמהרש״א בח״א.
ג׳ מתים עד שהן משיתין. עירובין מ״א ע״ב. שלשה מתים כשהן מספרין חולי מים וחיה והדרוקן.
הדרוקן. מלה יונית υδεριχος חולי המים (וואסערזיכטיג).
כלומר בן צערי. וכן ת״א. וירושלמי ויב״ע וכן במדרש ב״ר פפ״ב וילקוט שם בר צערי בלשון ארמי.
בנימין כמו בן ימים. עיין רש״י עה״ת שכתב בנימין בן ימין. לשון צפון וימין אתה בראתם. לפיכך הוא מלא. ועיין ברמב״ן. וידידי הרב החכם הגדול מהר״א בערלינער בעל זכור לאברהם הביא עוד גי׳ אחרת. ד״א בנימין בן ימים שנולד לעת זקנתו ונכתב בנו״ן כמו לקץ הימין ע״כ. וכן עפ״י המסורת בנימין מלא. וכן איתא בגמרא סוטה ל״ו ע״ב כל התורה כולה בנימן כתיב והכא בנימין שלם. ועיין מנחת שי ויגש מ״ה י״ב ברכה ל״ג י״ב.
מה ראה יעקב. ב״ר פפ״ב וילקוט רמז קל״ו.
כי לשון צב הוא כופה. עיין פסיקתא ויהי ביום כלות משה ובהערה קמ״ד הבאתי דברי רבינו האי גאון בפי׳ לטהרות צב הוא קובה שלא ישלוט בו העין ע״ש.
מה ת״ל אהלה בה״א. כי נקודתה כאלו כתוב אהלו.
אמרו רז״ל. שבת נ״ה ע״ב. וכן מובא ברש״י עה״ת.
הפסוק הזה מופלג לשנים. ר״ל פסקא באמצע פסוק.
א״ר סימון. כ״ה גם בילקוט רמז קל״ו בשם ב״ר. אולם לפנינו במדרש ב״ר פפ״ב הגי׳ א״ר יהודה ב״ר סימון. ובירושלמי סוכה סוף פ״ה ה״ז (דף נ״ה ע״ד) ר׳ סימון בש״ר יהושע בן לוי.
הה״ד ובני ראובן. כ״ה בילקוט שם בשם המדרש ולפנינו בב״ר גי׳ אחרת ויש לתקן במדרש כמו שהביא רבינו. וכמו שמובא בילקוט. ועי׳ ב״ב קכ״ג ע״א.
נתנה בכורתו ליוסף. גם הילקוט הביא כן לשון הכתוב. אולם לפנינו בקרא נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל.
א״ר יודן. ב״ר שם וילקוט רמז קל״ז והשמיט שם האומר.
בכור לנבואה. בב״ר חושב ג״כ בכור לעבודה בכור לתשובה. כי עד שלא הוקם המשכן היתה עבודה בבכורות. ור״ל בכור לתשובה. ראובן פתח בתשובה. עיין ב״ר פפ״ד. ופסיקתא שובה דף קנ״ט ע״ב תייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים ואיזה זה הושע כו׳.
דכתיב תחלת דבר ה׳ בהושע. הוא היה ראשון לארבעה נביאים שהיו בימיו. והושע מראובן היה. עי׳ ב״ר שם ופסיקתא שם חייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים ואיזה זה הושע. וכן הביא רבינו להלן וישב ל״ז כ״ט ע״ש והיוחסין וסדר הדורות כתבו הושע בן בארי משבט ראובן ולא גלו לנו המקור.
בני רחל: בכ״י כתוב אשת יעקב וליתא בקרא. גם בכ״י פלארענץ לא נמצא.
בן צ״א שנים היה יעקב כשנולד יוסף כו׳ צא מהם י״ז שהיה יוסף כשמוכר נשארו ד׳ שנים ליצחק מלמד שחיה יצחק אחר מכירתו של יוסף ד׳ שנים. וכ״ה בכ״י פלארענץ. והסיום שסיים רבינו הוא שגגת המעתיק וצ״ל צא מהם ט׳ שנים שהרי י״ז שנה היה יוסף כשנמכר נשארו י״ב שנים ליצחק. מלמד שחיה יצחק אחר מכירתו של יוסף י״ב שנים. כי מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק י״ב שנה. לכן חי יצחק אתר מכירתו של יוסף י״ב שנים לא ד׳ שנים. צא וחשוב. יעקב נולד ב״א ק״ח יוסף נולד ב״א קצ״ט א״כ היה יעקב כשנולד יוסף בן צ״א. ו׳ שנה עבד בצאן. ב׳ שנה עשה בדרך. לכן כשבא לשכם לאביו היה יעקב בן צ״ט. והיה בשנת ב״א ר״ז. ויצחק היה אז בן קנ״ט. כי יצחק נולד ב״א מ״ח. כי כשנולד יעקב בשנת ב״א ק״ח היה יצחק אז בן ס׳. לכן כשהיה יעקב בן צ״ט שנה כשבא אל אביו לשכם. היה אז יצחק בן קנ״ט. ואחר ביאת יעקב לשם חי יצחק עוד כ״א שנה. ומת בשנת ק״פ לימי חייו. והוא שנת ב״א רכ״ה. ויוסף נולד ב״א קצ״ט. א״כ היה אז בן כ״ט שנה. צא מהם י״ז שהיה יוסף כשנמכר. א״כ חי יצחק אחר מכירתו י״ב שנה. וראיתי ברש״י עה״ת שכתב ג״כ מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק י״ב שנה שהרי כשנולד יעקב היה יצחק בן ששים שנה וגו׳. ויצחק מת בשנת ק״כ ליעקב אם תוציא ששים ממאה ושמונים שנה נשארו ק״כ. ויוסף נמכר בן י״ו שנה ואותה שנה שנת ק״ח ליעקב. כיצד בן ששים ושלש נתברך ארבע עשרה שנה נטמן בבית עבר הרי שבעים ושבע. וארבע עשרה עבד באשה. ובסוף ארבע עשרה נולד יוסף הרי מאה ושמונה. עוד מפורש מן המקרא משנמכר יוסף עד שבא יעקב מצרימה כ״ב שנה שנא׳ ויוסף בן שלשים שנה וגו׳ וז׳ שנים שובע ושנתים רעב הרי כ״ב. וכתיב ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה נמצא יעקב במכירתו ק״ח עכ״ל.
היא שאמרנו למעלה. חיי כ״ג ב׳.