Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לא פסל את הראשונים. כי בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים. עיין ב״ר פי״ב.
הוא אדום. ב״ר פס״ג ופע״ה על הכתוב ארצה שעיר שדה אדום.
שצבעון בא על חמו. ב״ר פפ״ב. ועיין תנחומא וישב. ורש״י עה״ת.
כי עדה בת אלון היא בשמת בת אלון. וכ״כ רש״י בפי׳ עה״ת. ועיין בנה״ש.
ויקח את בניו. וכן הוא בכ״י פלארענץ. ובקרא וישא את בניו.
תני רשב״י. ב״ר פפ״ב. ועי׳ סנהדרין צ״ט ע״ב.
כי הפרידו הכתוב. ר״ל בקו המפסיק וראיתי ברשב״ם עה״ת שכתב וז״ל ראיתי שוחר טוב ותמנע מחובר גם לפסוק העליון שכן בד״ה ותמנע ועמלק כו׳. אין ספק אצלי שצ״ל ראיתי בלקח טוב וכוון למאמר שלפנינו.
שהיו יודעים איזה קרקע. שבת פ״ה ע״ב. ומובא ברש״י עה״ת. וילקוט רמז קל״ט.
וי״ו של וענה היא עיקר בשם כמו ופסי. דברי רבינו נובעים מדברי מנחם בן סרוק (עי׳ מחברת מנחם צד ע״ו) דונש חשב הווי״ן נוספת בתחלת המלים ללא ענין. ולדעת מנחם אינם נוספת אבל לכלם יש טעם בענין וחושב שם הפסוקים שחשב דונש שהם נוספת ללא ענין ולדעת מנחם הם כלם לענין והביא גם הכתוב ואיה וענה הוי״ו הוא מעיקר השם כמו ופסי וכו׳.
ורבותינו אמרו. עיין ב״ב קט״ו ע״ב. וב״ר פפ״ב.
והם הפרדים. ב״ר שם.
מן הסוס הנקבה ומן החמור. כן הביא גם רש״י עה״ת והרמב״ן. אולם בב״ר שם איתא מה עשה ענה. הביא חמורה וזיווג לה סוס זכר יצאת ממנו פרדה. וכן הוא בירושלמי ברכות פ״ח ה״ד דף י״ב ע״ב מה עשה ענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצאה מהן פרדה. ובירושלמי גם בב״ר סיים. אמר הקדוש ברוך הוא להם אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקו. אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן חכינה והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר ע״כ. ולזה המאמר כוון המתרגם יב״ע בתרגומו שם הוא ענה דארבע ית עדריא [צ״ל ערדיא] עם אתני ולזמן אשכח ית כודנייתא די נפקו מנהון ע״כ. והרכיב ב׳ המאמרים יחד ובמקום חברבר במאמר השני הביא הוא ערדיא שפי׳ ערוד כי תחת חברבר בירושלמי מובא בבבלי ערוד. עיין ברכות ל״ג ע״א. אוי לערוד שפגע בו ר׳ חנינא בן דוסא. ובירושלמי ברכות פ״ה דף ט׳ ע״א נאמר אוי לו לחברבר. וכן בירושלמי שם מה עסקי דהדין חברבר ורש״י הביא בגמרא בבלי שם בשם בה״ג ערוד במקום חברבר ופי׳ חברבר מין נחש צפעוני. ומזה תראה בגמ׳ חולין דף קכ״ז ע״א אמר רב הונא בר תורתא פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב. לימים יצא ערוד מביניהם. וכשבאתי לפני ר׳ שמעון החסיד אמר לי אמר הקדוש ברוך הוא הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי אף אני אביא בריה שלא בראתי בעולמי ע״כ. והוא הוא המאמר מירושלמי ומדרש שהבאתי זימן חכינה (פי׳ נחש) והעלה עליה חרדון (הוא צב עיין רד״ק שרש כח בשם ר׳ יונה בערבי נקרא חרדון והוא מין צב) ויצא ממנה חברבר (והוא שבא תמורתו ערוד בבבלי).
ויש אומרים. עיין ברמב״ן עה״ת שכתב וז״ל ואונקלוס תרגם גבריא. והנראה מסברתו כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורב כענקים ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך עכ״ל.
הוא דישון הזכור למעלה. עיין בנה״ש.
ממנו פנה ממנו יתד. בכ״י כתוב ממנה. ובכ״י פלארענץ מובא לנכון כמו שהוא בקרא. טו. כרכא דכולא ביה כו׳. חולין נ״ו ע״ב ספרי האזינו סי׳ ש״ט.
שנטרד מן העולם. ב״ר פפ״ג.
מרוב עשרו. ב״ר שם ורש״י עה״ת ובתרגום יב״ע וירושלמי.
ד״א מי זהב כו׳. עי׳ בהאברבנאל שכתב נאמר במלך האחרון אשתו לפי שהיה חמיו עשיר גדול עד שבעבור זה נקרא מי זהב שהיה הזהב בביתו כמים עכ״ל.
לבד מן הזכורים למעלה. עי׳ בחזקוני ותמצא ראיה נצחת לזה. יט. הוא אדום. ב״ר פס״ג ופע״ה ועי׳ לעיל ל״ו א׳.
שנקרא צח ואדום. דכתיב דודי צח ואדום (שה״ש ה׳ י׳).
בלבוש אדום. דכתיב מדוע אדום ללבושך (ישעיה ס״ג ב׳).
שנקרא אדמוני עם יפה עינים. דכתיב והוא אדמוני עם יפה עינים (ש״א ט״ז י״ב).