Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דרשה. עיין ב״ר שם. ובכ״י פלארענץ חסרה המלה ״דרשה״.
ואחרי כן ילכו ברכוש גדול. דרש שבר מלשון שברו על ה׳ אלהיו (תהלים קמ״ו ה.).
אמר להם יעקב. עי׳ תענית י׳ ע״ב.
א״ר אבא ב״כ. ב״ר פצ״א. תנחומא מקץ. ילקוט רמז קמ״ח. ורש״י עה״ת.
מכאן שאין השטן מקטרג. וכן איתא ברש״י עה״ת ובבית לא יקראנו ? אר״א בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. והוא בב״ר פצ״א על הכתוב וקרהו אסון בדרך וכן הביא רבינו שם בפסוק ל״ח. ובירושלמי שבת פ״ב ה״ג דף ה׳ ע״ב איתא כך א״ר אתאי בר יעקב כתיב וקרהו אסון בדרך. הא בבית לא. אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה.
מיכן סמכו רבותינו. ב״ר שם וירושלמי ברכות פ״ז ה״ג דף י״א ע״ג בשם ר׳ יוסי ברבי בון. ועיין בבלי ברכות כ״א ע״ב.
מלמד שנעשה עליהם כנכרי. ב״ר פצ״א. וילקוט רמז קמ״ח. ותנחומא מקץ.
ד״א ויוסף הוא השליט. ב״ר שם במאמר שלפניו. ובילקוט שם.
גזר שלש גזירות. בכ״י פלארענץ הגי׳ שלש גזירות גזר שלא יכנם לה עבד. ושלא יכנס אדם בשני חמורים. ושלא יכנס אדם עד שיכתוב שם אביו ושם זקינו. ובב״ר הגי׳ שלש גזירות גזר שלא יכנס עבד למצרים. ושלא יכנס אדם בשני חמורים.ושלא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום. ושלא יכנס אדם עד שלא יכתוב שמו ושם אביו. בפרטם אתה מוצא ד׳ גזירות. ובילקוט רמז קמ״ח בשם המדרש לא הביא ושלא יוליכו חמרים תבואה ממקום למקום. לכן היא הוספה חיצונית במדרש. ט. הכירם במאכל כו׳. אולי דריש ויכר מלשון ויכרה להם כרה גדולה (מ״ב ו׳ כ״ג) ומלשון יכרו עליו חברים (איוב מ׳:ל׳ ל׳) ולכן מפרש מאכל ולויה.
בפילין. פי׳ שער πυλη פי׳ ביוני שער ואולם.
אמר להם והיכן הוא. בב״ר פצ״א. וילקוט רמז קמ״ח הוא בלשון ארמי.
בזמן. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
א״ר לוי. שם. וסיום המאמר הוא בב״ר בלשון ארמי.
אין הקדוש ברוך הוא. ב״ר שם. וילקוט שם. ושו״ט מזמור כ״ב.
אראב״כ. ב״ר וילקוט שם. ורש״י עה״ת בשם ב״ר. ושם הגי׳ לשון דרומי היא. וכן מובא בערוך ערך אבל.
מלמד שהיה מתתבט. ב״ר וילקוט שם.
דמו של יוסף. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
זה מנשה. ב״ר וילקוט ורש״י עה״ת.
מפני שהוא השליכו לבור. ב״ר במאמר שלפניו המתחיל ד״א וירא יעקב כי יש שבר. וכן הוא בתנחומא ויגש. ורש״י עה״ת.
ר׳ חגי בש״ר יצחק. ב״ר פצ״א. וילקוט סוף רמז קמ״ח. ורש״י עה״ת בלי שם האומר.
זה לוי. ילקוט רמז קנ״ה בשם ב״ר וז״ל: וכיון שהפריש אותם נעשה לוי יחידי שנא׳ ויפתח האחד את שקו. וכי אחד היה. אלא זה לוי הנשאר יחידו מזוגו.
זש״ה אולת אדם וגו׳. תענית ט׳ ע״א ע״ש. כב. דברים כבדים. ב״ר שם. וילקוט רמז קמ״ט.
כקורות. דרש הקורות מלשון קורה ותקרה.
מיכן שהדבור לשון קשה. מכות י״א ע״א. ועי׳ ספרי בהעלותך צ״ט ומדרש חזית פ׳ כמעט שעברתי. כד. לפי שהסדרן מקצר הענין. זה הכלל בקל נוכל למצוא בברייתא דל״ב מדות כמו מדה י״ז מדבר שאינו מתפרש במקומו כו׳ או מדה אחרת.
מלמד שחשדן. ב״ר וילקוט שם.
א״ל מה נשתנה בני מבניך. בכ״י פלארענץ אמר לו נשתנה בניך מבני. והמאמר נובע מתנחומא מקץ ושם כתוב א״ל שוטה וכי בניך אינן בני.
הניח לו לזקן. כ״ה גם בתנחומא. ובכ״י פלארענץ המתינו לו לזקן.
לפי שאין השטן מקטרג. ב״ר שם הא בבית לא א״ר אליעזר בן יעקב מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. והמאמר נובע מירושלמי שבת פ״ב ה״ג (דף ה׳ ע״ב) ושם הגי׳ א״ר אחאי בר יעקב וקרהו אסון בדרך. הא בבית לא. אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. ועיין שבת ל״ב ע״א.