Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גיעגוע. מלשון חז״ל בן שיש לו געגועים על אביו (שבת ס״ו ע״ב) וע״ש בפירש״י.
מיכן אמרו רז״ל. פסחים ב׳ ע״א. תענית י׳ ע״ב. וע״ש בפי׳ המיוחס ברש״י דיש ספרים דלא גרסי הדרש מן הכתוב דהבקר אור ומכאן נראה דבספרו של הרב היה כן ועיין ב״ק ס׳ ע״ב דריש לה מקרא אחרינא וע״ש בתוס׳ וכן במכילתא בא פי״א דריש לה מואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כמו בב״ק.
מן העיר ודומה לו כו׳. וכן הביא המבאר. את העיר. מן העיר. וכן כצאתי את העיר.
שאם היו רחוקים מן העיר לא היו חוששים בדבריו. בילקוט רמז ק״נ הביא בשם מדרש (ולא נודע לי לאיזה מדרש כוון) וז״ל הם יצאו את העיר לא הרחיקו כד״א רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה. אבל אם יתרחקון מן העיר אין כל בריה יכולה להחזירן.
תני ר׳ ישמעאל. ב״ר שם. ובילקוט בטעות א״ר שמעון.
זה אחד מעשרה ק״ו. וכן הוא בכ״י פלארענץ. וכן בילקוט שם. ובפרטן לא נמצא רק תשעה. אולם בב״ר הוסיפו הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו וגו׳ (יחזקאל ט״ו ה׳) והוא הוספה מאיזה מעתיק או מדפיס כמו שמצא הגה״ה בילקוט שמואל רמז קל״ב וז״ל אינו מונה כי אם תשעה. ונמצא כתוב בשם רבי קלונימוס איש רומי ז״ל וכן תמצא ביחזקאל זה הפסוק הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה. ק״ו אף כי האש אכלתהו ע״כ.
הלא תכלם שבעת ימים. עיין ב״ק כ״ה ע״א. מדין ק״ו כיצד ? הלא תכלם. ק״ו לשכינה ארבעה עשר יום. ע״ש בתוס׳ ד״ה ק״ו.
אמר להם כו׳. ב״ר וילקוט שם. ויש למחוק שם מלת ״אין״.
כולם בסרוח. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגי׳ כולס באסירא. ובילקוט כולם בסירה. ונרשם בצדו פי׳ בסגירה. ורש״י עה״ת הביא וז״ל אף זו מן הדין אמת כדבריכם כן הוא. שכלכם חייבין בדבר. שנמצאת גניבה ביד א׳ מהם כלם נתפשים. אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין. אשר ימצא אתו יהיה לי עבד עכ״ל. וכן ראיתי בב״ר פפ״ה אמר להם הקדוש ברוך הוא עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה אין אחד נתפס על ידי כולם.
ד״א שלא יבינו. ב״ר פצ״ב וילקוט סוף מקץ. ורש״י עה״ת.
התחילו לקנטרו הוא גנב בר גנבתא. ב״ר וילקוט שם. פי׳ גנב בר גנבתא. גנב אתה דומה לאמך שגנבה את התרפים.
הם גרמו את אביהם לקרוע. בב״ר פצ״ב איתא ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיא שבטים גרמו לאביהם לקרוע לפיכך לקו גם הם. ופה קצר המעתיק ונמצא בשלמות בבראשית רבה פרשה פ״ד על ויקחו את כתונת הפסים. רבי פנחס בשם רבי הושעיא שבטים גרמו לאביהם לקרוע. והיכן נפרע להם במצרים. שנאמר ויקרעו שמלותם וגו׳. יוסף גרם לשבטים לקרוע. עמד בן בנו ונפרע לו. שנאמר ויקרע יהושע שמלותיו. וסיים שם בנימין גרם לקרוע גם מנשה ע״ש.
כל אחד ואחד. ב״ר וילקוט שם. ודייק מדלא כתיב ויעמסו. גם מדלא כתיב ויעמוס על חמורו. אלא כתיב ויעמוס איש על חמורו. להודיע כי אמצי כח היו. וז״ל רש״י בעלי זרוע היו. ולא הוצרכו לסייע זה את זה לטעון.
בית המלכות היתה. בב״ר ובילקוט ורש״י עה״ת. א״ר אבהו מטרפולין היתה. ואת אמרת וישובו העירה. אלא מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם. והוראת מלת מטרפולין ביוני μητροπολις עיר המלוכה והמחבר השמיט המלה הזאת והציג במקומה בית המלכות וראוי להיות עיר המלוכה (רעזידענץ).
בכסף ראשון. ב״ר וילקוט שם. ותנחומא מקץ. ות״י. ור״ל שלא היה אלא דרך עלילה.
ט׳ טפל מה נצדק. עי׳ רש״י עה״ת שכתב מה נצטדק לשון צדק וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד״י והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל נותן טי״ת במקום תי״ו ואינו נותנה לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העיקר כמו נצטדק מגזרת צדק. ויצטבע מגזרת צבע. ויצטירו מגזרת ציר. הצטידנו מגזרת צידה לדרך עכ״ל.
כולהו טצדקי דידעי עבדי בב״ק. הוא ב״ק נ״ו סע״א. ובכ״י פלארענץ בטעות ניצדקי דידעא עבדי צ״ל טצדקי.
כל הערמימות שיכולה לעשות עושה. מבאר דברי חז״ל שם ולפנינו כל טצדקי דאית לה למיעבד עבדה. וגם רש״י שם פי׳ כן.
א״ר יצחק. ב״ר שם ובילקוט שם בלי שם האומר.
א״ר לוי. בב״ר בטעות א״ר יצחק. והמאמר שלפניו מובא בש״ר יצחק לכן יש לתקן שצ״ל א״ר לוי. וכן מצאתי בב״ר פפ״ה בפסוק ויהי בעת ההיא. מובא לנכון א״ר לוי כזה שהוא ממצה את החביות כו׳.
כזה שהוא ממצה את החביות. דרש מצא מלשון מצה.
ממצה כמו מיץ חלב. יותר נכון שהוא מלשון את קבעת כוס התרעלה שתית מצית (ישעיה נ״א י״ז). וכן אך שמריה ימצו ישתו (תהלים ע״ה ט׳).
ויגש אל תנח את ידך. גם בכ״י פלארענץ חסר מלת ״את״ והוספתי כמו שהוא בקרא.
וירא אלהים. בקרא כי ירא אלהים.
ר׳ יהודה. ב״ר פצ״ג וילקוט יהושע רמז כ״ב.
והעם אשר אתו. בקרא אשר עמו. ובכ״י פלארענץ חסר הראיה מן הכתוב והשמיט המעתיק מן למלחמה עד למלחמה.
ויהי כעלות. וכן מובא בכ״י פלארענץ ובקרא כתיב בעלות.
א״ר חנינא בר נחמן. וכן הוא בכ״י פלארענץ. ובב״ר ריש ויגש פצ״ג. וילקוט רמז ק״נ חסרים המלות ״בר נחמן״ רק בשם ר׳ חנינא סתם. ואולי צ״ל בדברי רבינו ר׳ חנינא בר חמא. ובגמרא יבמות ק״ט ע״א הוא בשם בר קפרא.
ומן המיאונים. עיין בתוס׳ יבמות שם ד״ה ויתרחק מן המיאונים.
הדבק בשלשה. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ. ובב״ר שם.
כתיב מים עמוקים. עיין ב״ר שם.
ר׳ מאיר אומר. ר׳ יהודה אומר. ר׳ נחמיה אומר. ר׳ יוסי אומר. ר׳ נתן אומר. זה לא מצאתי במדרש רק מובא בילקוט ריש ויגש רמז ק״נ. והמלות ״ר׳ מאיר אומר״ הוספתי כמו שהוא בילקוט שם. וחסר גם בכ״י פלארענץ.
דרשה כו׳ א״ר יוחנן. ב״ר פצ״ג. וילקוט רמז ק״נ. ובכ״י פלארענץ חסרה מלת ״דרשה״.
בנימין נתפס כלום יש שלום בבית אבא. בב״ר הגי׳ א״ל יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא. וכתב היפ״ת קרוב בעיני דגרסינן בנימין אחי תפוס. ועם יוסף מדבר ולפי שאמר ואתם עלו לשלום אמר מה זה שלום אם בנימין תפוס. וכאשר הביא רבינו הוא נכון מאד.
לשון יוני ביאה לשון אונס. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובאמת הוראתה ביוני βού (וועהע). βια (געוואלט) וז״ל רש״י בראשית מ״ג כ׳ בי אדוני. לשון בעיא ותחנונים הוא בלשון ארמי בייא בייא ובב״ר איתא בי אדוני. בייא אתה מעביר עלינו. והערוך הביא בערך ביאה בשם הילמדנו ביאה אתה מעביר עלינו.
כלומר. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ.
יכנסו דברי באזנך. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
הזהר. עיין ב״ר שם.
א״ר ירמיה. ב״ר שם וע״ש ותראה כי רבינו השמיט דברי ר׳ ירמיה. אשר אין להם שתר ונלאו המפרשים לבארם. ומה שהביא רבינו הם דברי ר׳ חגי שם וז״ל בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות. והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק. והמאמר הזה מובא בערוך ערך עשת ופי׳ חתיכה של ברזל. והנראה כי יש כאן טעות דמוכת וחסרון דהאמר א״ר ירמיה ב״ר שמעיה דבר אני הוא התחלת מדרש הראשון שבב״ר בשם ר׳ ירמיה ואחר אלה המלות נשמט שורה שלמה. וכך היה כתוב בכ״י המחבר אר״י בר״ש דבר אני וכו׳ כמו בב״ר א״ר חגי יהודה עשה (צ״ל בשעה) שהיה משים וכו׳ והשמיט המעתיק מן אני עד חגי שורה שלמה.
כמו פרעה מלך. ב״ר וילקוט שם.
מה פרעה גוזר. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ. ונשנה בב״ר שם.
ד״א. בב״ר חסרים המלות ״ד״א״. מב. ובעט בקרקע. בב״ר ורפש חד רפש. ופי׳ בעט בעיטה אחת ברגלו על הארץ. והערוך ערך רפש הביא דברי המדרש. וסיים ויטוש על המחנה ת״י רפש במשריתא.
וזעת כל הפלטין. פי׳ ורעד כל הפלטין עד שנבהל יהודה ואמר בעיטה זו מעין גבורת בית אבא שהיו גבורים מאד.
א״ר חייא בר אבא. ב״ר פצ״ג. וילקוט רמז קנ״א.
כשם שאני נותן נפשי עליך כך אני נתתי נפשי על אחיך. כ״ה בב״ר. אולם בילקוט הגי׳ כשם שנתתי נפשי על אחיך כך אני נותן נפשי עליך.
אדני ז׳ אדני כתיב בפרשה. והם. בי אדוני. באזני אדוני. אדוני שאל. ונאמר אל אדוני. ונאמר אל אדוני. את דברי אדוני. עבד לאדוני.
כדרך שאמר יעקב לאחיו. והם: כה תאמרון לאדוני. להגיד לאדוני. לאדוני לעשו. בעיני אדוני. אדוני יודע. יעבר נא אדוני. אל אדוני שעירה. אמצא תן בעיני אדוני.
שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. קדושין ס״ט ע״א.
לפי שהיה שומע כו׳. בגמרא סוטה י״ג ע״ב איתא מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו (שנאמר והעליתם את עצמותי מזה ועודנו חי. רש״י) מפני שלא מיתו בכבוד אביו. דקאמרו ליה עבדך אבינו ולא אמר להם ולא מידי. מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות ע״כ. ובפדר״א פל״ט מצאתי ר׳ ישמעאל אומר י׳ פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו ושמע יוסף את הדבר ושתק ושתיקה כהודייה דמיא. לפיכך נתקצרו מחייו י׳ שנים ע״כ. ובאמת לא נמצא בכתוב רק חמשה פעמים עבדך אבינו (בראשית מ״ג כ״ת. ומ״ד כ״ד כ״ז ל׳ ל״א). וגם במדרש ב״ר פ״ק נאמר קרוב לה׳ פעמים יהודה אומר עבדך אבי והוא שומע ושותק וע״ש ביד״מ. וכן הגאון הרד״ל העיר בפדר״א שם במקרא אין כתיב י׳ פעמים. גם אין טעם על מספר י׳ שנים דוקא כי גם אחיו חיו פחות מן ק״כ שנה ע״ש.
מיוחד שבשנים. כי אחד עם ה הידיעה מורהעל האתד הפרטי הנרצה אל המדבר. עי׳ בנה״ש בראשית ג׳ כ״ב. אבל רז״ל דרשו גם בלי ה״א על המיוחד כמו סנהדרין צ״ב ע״ב אחד מהנערים המיוחד שבנערים ועוד רבות.