Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר שמא מרוב גבורתם. ב״ר שם.
ומי הם אותם שלא נכפלו שמותם. וסיים למדנו (שאותם שלא נכפלו שמותם הם החלשים) שהיו ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. כ״ה גם בב״ר פצ״ה וילקוט רמז קנ״ג. אולם בגמרא ב״ק צ״ב ע״א איתא להיפך אותן שהוכפלו בשמות אותן לקח. והתוס׳ שם כתבו בב״ר יש איפכא. שהנכפלים גבורים היו. ורש״י שם כתב וז״ל אותם שהוכפלו שמותם בברכת משה. הודיעך הכתוב שחלשים שבכולן היו וצריכין חיזוק. לפיכך כפל את שמם לחזקם. ואותן (אשר הוכפלו שמותם) הביא יוסף לפני פרעה כדי שלא יברור אותם להיות ראשי גייסות ולהטריחם. וכן רש״י עה״ת כתב ומקצה אחיו. מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים. שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו ואלה הם: ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. אותן שלא כפל משה שמותן כשברכן. אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה כו׳ זה לשון ב״ר שהיא אגדת ארץ ישראל אבל כתלמוד בבלי שלנו [ב״ק צ״ב ע״א] מצינו שאותן שכפל משה שמותן הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה כו׳ ובברייתא דספרי שנינו בה בוזאת הברכה כמו תלמוד שלנו עכ״ל וע״ע רש״י ברכה ל״ג י״ח. וכוון למאמר הספרי ברכה אות שנ״ד ע״ש. ובילקוט רמז קנ״ג אחר שהביא דברי הב״ר סיים ואית דאמרי איפכא לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח ולא נפרשו שמותם אותם שנכפלו שמותם לקת. ונרשם בצדו ״ספרי״ וכוון למאמר הספרי שהבאתי. והמלות ״ואית דאמרי איפכא״ הוא הוספה מבעל הילקוט.
מה ברכה ברכו כו׳. גם רש״י עה״ת הביא וז״ל: ומה ברכה ברכו ? שיעלה נילוס לרגליו. לפי שאין מצרים שותה מי גשמים. אלא נילוס עולה ומשקה ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ. תנחומא עכ״ל. ולפנינו בתנחומא ויגש לא נמצא מאומה. רק בתנחומא נשא על הכתוב ויהי ביום כלות. א״ר ברכיה הכהן יעקב אבינו כשהלך אצל פרעה לא יצא מאצלו עד שברכו ומה ברכה ברכו שיעלה נילוס ברגלו ע״כ. ואין ספק אצלי שרש״י מצא כן בתנחומא. והוא הילמדנו הנאבד פ׳ ויגש.
אינן חרדין ועצבין מיום המיתה. שבת ל״א ע״ב. וכתב רש״י שם חרדין ועצבין נוטריקון בחרצובות.
זהו שאמרו רז״ל. עיין ספרי כי תבא סי׳ ש״א.
כדי שיטול פרס. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ.
לשון עיפות. תרגום עיף ויגע משלהי ולאי כלומר ויגעו. וגם רש״י כתב ותלה כמו ותלאה לשון עיפות כתרגומו ודומה לו כמתלהלה היורה זקים. והרד״ק שרש להה הביא בשם רבינו סעדיה גאון ז״ל שפירש ותלה כמו ותלא כלומר כאדם הנלאה לא ידע מה לעשות וכן כמתלהלה המראה עצמו כאילו לא ידע מה לעשות. וגם במחברת מנחם שורש גבה הביא אנשי פתרון פתרו ותלה ארץ מצרים יגיעה ועיפה ונלאתה ארץ מצרים מפני כובד רעבון וע״ש.
יש לומר שהיא שנה שניה לרעב. וכן כתב רש״י ועיין ברמב״ן.
ומשבאו נפסק הרעב והתחילו לזרוע. כן הביא רש״י בשם תוספתא סוטה פ״י וכן הוא בספרי פ׳ עקב. ועיין ברמב״ן.
שאמרו רז״ל. עיין לעיל הערה ג׳ שהעירותי שהוא בתנחומא נשא.
למה עשה כן כדי כו׳. גם רש״י עה״ת הביא כן העביר מעיר לעיר לזכרון שאין להם חלק בארץ. והושיב של עיר זו בחברחה.
ס״א כדי שלא יאמרו מצרים לאחיו. וכן הביא רש״י שם. יוסף נתכוין להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהי׳ קורין אותם גולים. ועיין חולין ס׳ סע״ב ואת העם העביר אותו לערים מה נ״מ דלא ליקרו לאחיו גלוותא. פירש״י שלא יקרו מצרים לאחיו לאחר זמן גולים בני גולים לכך הגלם. ולזה כוון גם ת״י וית עמא דהוון שרין במדינתא אעבר בקריתא כו׳ דלא יהוון מונין לבניו דיעקב ואמרין להון אכסני גלולאי. וביב״ע שם מן בגלל אחוי דיוסף דלא יתקרון גלוילאי.
אלו כומרי פרעה. וכן ת״א ויב״ע וכ״כ רש״י:
היינו דאמרי אינשי סופך טב כולך טב. וכן בלקח טוב על חמש מגילות בקהלת על הפ׳ טוב אחרית דבר מראשיתו. הביא ג״כ היינו דאמרי אינשי סופך טב כולך טב. ויתורגם ענדע גוט אללעס גוט.
אשריהם לצדיקים. ספרי ראה סי׳ נ״ה. ועיין מס׳ שמחות סוף פ״ג.
למה הפרשה זו סתומה. ב״ר ויחי פצ״ו. וילקוט רמז קנ״ד ורש״י עה״ת בשם ב״ר. ור״ל למה היא סתומה שלא כדרך הפרשיות שבתורה שיש בהם ריוח. וכאן אין ריוח כלל.
ד״א וגם ד״א השני הוא בב״ר וילקוט שם.
זש״ה. ב״ר שם וילקוט רמז קנ״ה. תנחומא ויחי. וכל הפרשה זו הועתקה מן התנחומא אל הב״ר ואינו מן הב״ר כאשר ניכר לכל מעיין.
והלואי כצלו של כותל. עיין פירושו בעץ יוסף וענף יוסף. וגם ביפ״ת.
יצחק אמר בעבור תברכך נפשי. כן מובא גם בתנחומא. אולם בב״ר מובא הכתוב ואברככה לפני ה׳ לפני מותי (בראשית כ״ז ז׳).
ארז״ל כל מקום שנאמר בו קריבה. ב״ר שם. כל מי שנאמר בו קריבה למות. לא הגיע לימי אבותיו. וגם בתנחומא הביא כלשון רבינו ארז״ל ״כל מי שנאמר בו קריבה״.
ארז״ל יותר מארבע מאות שנה חיו. הכוונה כולם ביחד חיו יותר מארבע מאות שנה. וזה שסיים וראי׳ לדבר כו׳. למדנו כי יותר מארבע מאות שנה חיו הארבעה דורות. ולפנינו בב״ר. בועז ועובד וישי אמרו חכמים יותר מד׳ מאות שנה היו חייו. צ״ל חיו או צ״ל היו חייהם ובתנחומא איתא לא הגיע לימי אבותיו בעז ועובד וישי. עובד אמרו רז״ל יותר מן ד׳ מאות שנה חיה. נראה שחשב אחד להגיה כן שעובד לבדו חי ארבע מאות שנה ועפ״י התנחומא הגיהו כן במדרש רבה באיזה דפוסים והוא שבוש. ובילקוט תורה רמז קנ״ו מובא בשם ב״ר יותר מד׳ מאות שנה חיו וכן בילקוט מלכים רמז קס״ח הגי׳ ג״כ ארבע מאות שנה היו [צ״ל חיו] כמו שהגהתי במדרש. וראיתי ביוחסין (דפוס קראקא דף י׳ ע״ב) שהביא בשם בעלי הקבלה כי עובד חיה ת׳ שנה כדאיתא בתנחומא פ׳ ויחי שעובד חיה יותר מת׳ שנה כמו שהוא בספר קבלת החסיד וכן בב״ר פרשת ויחי עכ״ל אולם כאשר הבאתי הכוונה כי כולם יחד שלמון בועז ועובד וישי חיו יותר מן ת׳ שנה.
נחשון הוליד את שלמון. בקרא את שלמה.
הוא השנה הרביעית למלך שלמה. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובקרא בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה.
למה קרא ליוסף. ב״ר ותנחומא שם וילקוט רמז קנ״ו.
וכי יש חסד של שקר. ב״ר ותנחומא וילקוט.
אלא כל חסד. הוספת רבינו. או אולי חסר בב״ר.
מתלא אמרי אינשי. ב״ר ותנחומא. משל הדיוט אומר מית בריה דרחמך טעון. מת רחמך פרוק.
ארז״ל גדולה גמילות חסדים. ירושלמי פאה פ״א ה״א דף ט״ו סוף ע״ב.
למה ביקש יעקב. ב״ר ותנחומא וילקוט רמז קנ״ו ורש״י עה״ת.
ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים. וכן מובא בכ״י פלארענץ ובקרא ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.
כל מקום שנאמר בו שכיבה. ב״ב קט״ז ע״א.
ובני משה ובני גרשום. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובקרא בני משה. בני גרשום בלי וי״ו.
ובני גרשום. וכן מובא בכ״י פלארענץ והוספתי שצ״ל בני גרשום שבואל הראש ויהיו בני אליעזר. רחביה הראש.
ואמרו רז״ל. ברכות ז׳ סע״א.
ושמואל מת. וימת שמואל. הכתוב האחרון מוקדם וצ״ל וימת שמואל. ואח״כ ושמואל מת.
לפי שאין קוברין צדיק. סנהדרין מ״ז ע״א. ועיין תנחומא בקברי אשר כריתי כו׳ ללמדך שכשמת יצחק אמר יעקב אפשר שיקבר עשו הרשע בקבורת צדיקים וכו׳.
למה כי האבות מחבבין. ב״ר פצ״ו. תנחומא ויחי. וירושלמי פ״ט דכלאים.
א״ר אליעזר דברים בגו. ב״ר תנחומא וירושלמי שם וילקוט שם.
א״ר חנינא א״ר יהושע בן לוי. בב״ר ליתא המלות א״ר חנינא ובתנחומא הגי׳ א״ר חנניה דברים בגו אר״י מאי דברים בגו. ובירושלמי כלאים שם וכן בירושלמי כתובות פי״ב דף ל״ה ע״ב הגי׳ ר׳ חנינא אמר דברים בגב. ר׳ יהושע בן לוי אמר דברים בגב. מהו דברים בגב. ר׳ שמעון בן לקיש אמר אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים כו׳.
אמר קרנא. כתובות קי״א ע״א.
שלא לקבל עליו צער מחילות. עיין בגמרא שם ונרשם בצדו נ״א שלא קיבל עליו צער מתילות וכן גרס הילקוט ע״כ.
השתחוה כלפי שכינה. תנחומא ורש״י עה״ת.
היינו דאמרי אינשי. מגילה ט״ז ע״ב: