Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מהו האספו. ב״ר פצ״ח. ושיטה חדשה לב״ר (הנדפסת ג״כ בבית המדרש ח״ב צד ע״ד). וילקוט רמז קנ״ז ותנחומא. ויב״ע שתרגם אדכו מסואבותא. ר״ל הטהרו מטומאתכם.
כמו תסגר שבעת ימים וגו׳. כ״ה הגי׳ בשיטה חדשה ובתנחומא ובילקוט. אולם לפנינו בב״ר מובא הכתוב ויאספו אל ירושלים ויטהרו את הלשכות. ולא נמצא מקרא זה בתנ״ך. ועיין בחדושי הרש״ש ובפירוש מהרז״ו במדרש רבה הנדפס בווילנא בשנת תרל״ח בדפוס ראם.
וכמו ונשא ידו אל המקום ואסף המצורע. וכ״ה בכ״י פלארענץ ובקרא והניף ידו. והראיה מהכתוב הזה הוספת רבינו.
ביקש לגלות להם את הקץ. פסחים נ״ו ע״א. ב״ר שם. ושיטה חדשה צד ע״ג. ותנחומא ויחי. דברים רבה פ״ב. וכן בתרגום ירושלמי עה״ת ענין כחדא ואמרין שמע. ועני יעקב ואמר יהא שמיה רבא.
ועיקרו בפסחים. דף נ״ו ע״א. וע״ע ספרי ואתחנן סי׳ ל״א.
בכור לנחלה בכור לכהונה. עי׳ ילקוט שם רמז קנ״ז בשם מדרש אבכיר בכור אתה לנחלה בכור אתה ליוחסים בכור לתשובה.
כחי מתשמיש המטה וראשית אוני אפילו ממקרה לילה. עי׳ יבמות ע״ו ע״א שלא ראה קרי מימיו. וכן תרגם יב״ע.
דאמר ר׳ לוי בן שלום. וכן בשיטה חדשה לבראשית רבה צד ע״ד מובא זה בש״ר לוי בר שלום. ובב״ר לפנינו לא נמצא שם האומר. רק אני בן פ״ד שנה לא ראיתי טיפת קרי. ובב״ר פצ״ט. ובתנחומא כתוב שעשיתי פ׳ שנה ואפילו טיפת קרי לא ראיתי. יש לתקן שצ״ל פ״ד שנה. כי היה פ״ד שנה כשנשא את לאה. עי׳ ב״ר פס״ח. בן ס״ג שנים היה יעקב בעת שנטל את הברכות. וי״ד שנה נטמן בבית עבר וז׳ שנים עבד ברחל. נמצא נושא אשה בן פ״ד שנים ע״ש ועיין מגילה י״ז ע״א וברש״י שם.
יתר שאת זו בכורה. עיין ב״ר פצ״ח ושיטה חדשה. יתר שאת ויתר עז. הבכורה היתה שלך והכהונה היתה שלך.
ד״א יתר שאת זו כהונה. ב״ר פצ״ט. ותנחומא. ורש״י עה״ת.
שנא׳ ואותה נתן לכם לשאת. בב״ר ותנחומא מובא הכתוב וישא אהרן את ידיו (ויקרא ט׳:כ״ב).
ועתה ניתנה. ב״ר פצ״ח ושיטה חדשה וכן תרגם יב״ע ועל די חטיית ברי אתיהיבת בכירותא ליוסף ומלכותא ליהודה. וכהונתא ללוי.
וכל כך למה שנוטלה ממך ג׳ כתרים. ב״ר פצ״ט ותנחומא.
כמו יחפוז זנבו: וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובמקרא כתוב יחפץ. וכתב הרד״ק בשרשים הוא כמו יחפז בחלוף צד״י בזי״ן כי הם ממוצא אחד. ואולי יש להביא לראיה הכתוב הן יעשק נהר לא יחפוז (איוב מ׳ כ״ג).
וכמים הנגרים ארצה. עיין ב״ר פצ״ט ותנחומא פחז כמים. מהו כמים. אם יהא ביד אדם קיתון של מים והוא נשפך אינו משתייר בו כלום אבל אם היה של שמן או של דבש משתייר בו לכך אומר כמים אל תותר. ועיין אגדת בראשית פפ״ב.
כדי לבלבל יצועי. שבת נ״ה ע״ב.
שכיון שמתה רחל. ב״ר פצ״ח ושיטה חדשה צד ע״ד.
עד שיבא משה רבינו. ב״ר פצ״ח ופצ״ט. ושיטה חדשה צד ע״ה.
שכיון שכתוב אלה יעמדו. ב״ר פצ״ח. ועיין שיטה חדשה שם וע״ע ספרי וזאת הברכה סי׳ שמ״ז.
אלא מפני. הוספתי ונמצא לנכון בכ״י פלארענץ והשמיט המעתיק מן אביו עד אביו.
ולא עשה בו נקודות כדרך כל הפסוקין. כי בכתוב הזה וישמע ישראל ויהי בני יעקב שנים עשר (בראשית ל״ה כ״ב). הוא פסקא באמצע פסוק. והוא פסוק אחד ולא נפסק בנתיים כשאר פסוקים לכן הוא כפסוק אחד.
אפשר חפני ופנחס כו׳. ב״ר פפ״ה בפסוק ויכר יהודה. ירושלמי סוטה פ״א ה״ד. ועיין שבת נ״ה ע״ב.
ששהו את קיניהן. עיין רש״י שבת שם ד״ה ששהו את קיניהן. ובב״ר שם הגי׳ שהיו משלחין את קיניהם לשילו להטהר והן משהין אותו חוץ לבתיהם לילה אחת העלו עליהם הכתוב כאילו שמשו עמהן.
לשון נוטריקון פתדת מן החטא כו׳. הוא דברי רבן גמליאל שבת נ״ה ע״ב ושם הגי׳ פיללתה חלתה זרחה תפלתך. ועיין ב״ר פצ״ח ופצ״ט ותנחומא ושיטה חדשה צד ע״ד ותמצא דרשות שונות ע״פ נוטריקון.
אחים בעצה. עיין רש״י שכתב שמעון ולוי אחים בעצה אחת על שכם ועל יוסף כו׳ ונובע מב״ר פצ״ט אות ז׳ ותנחומא.
שכן קורין בלשון יוני לסכין מכירין. ב״ר פצ״ט ותנחומא ויחי ופדר״א פל״ח ורש״י עה״ת בשם התנחומא והיא המלה היונית μαχαιρα.
.מכורותיהם מגורותיהם. ב״ר פצ״ט ותנחומא ורש״י עה״ת והסיום כ׳ וג׳ משמשין כו׳ הוא הוספת רבינו.
זה מעשה קרח כו׳. ובקהלם זה מעשה זמרי. בב״ר פצ״ח ופצ״ט. ותנחומא. ורש״י עה״ת. הגי׳ בסודם זה מעשה זמרי ובקהלם זה מעשה קרח ע״ש. וגי׳ הב״ר עיקר שכן בקרח כתיב ויקהל עליהם קרח את כל העדה ועי׳ סנהדרין ק״ט ע״ב שגם שם הגי׳ כמו בב״ר.
אלו יושבי שכם. ב״ר פצ״ט ותנחומא ורש״י עה״ת. וז״ל כי באפם הרגו איש אלו חמור ואנשי שכם ואינן חשובין כלם אלא כאיש אחד כו׳.
זו חומת העיר שהרי חומא בלשון ארמי שור. וכן ת״א וברעותהון תרעו שור סנאה. ועיין ברמב״ן שכתב וז״ל ואמר אונקלוס כי טעם שור כמו שור בשור״ק מן בנות צעדה עלי שור ותרגום בו שור סנאה מן ותבט עיני בשורי עכ״ל וכן כתב הראב״ע שור חומה וכן צעדה עלי שור וכבר בארתי בספר מאזנים כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה ע״כ. וכן בתרגום השבעים תרגומו שור במלת חומה. ועיין ב״ר פצ״ח עקרתם שורן של גרים עיין ביפ״ת ומ״כ.
זה יוסף. עיין רש״י עה״ת שכתב וברצונם עקרו שור. רצו לעקור את יוסף שנקרא שור שנאמר בכור שורו הדר לו (דבריס ל״ג) עכ״ל. וכן בת״י וברעותהון זבינו יוסף אתיהון דמתיל לתוריא.
וראי׳ לדבר. עיין ב״ר פצ״ט תדע לך שבשעה שירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון כו׳.
זה לוי. עיין ילקוט רמז קנ״ח והוא ממדרש אבכיר. ובטעות נרשם שם ב״ר. ועי׳ לעיל מ״ב כ״ז.
שלא נטלו עצה מאביהם. שיטה חדשה לב״ר צד ע״ה.
שיהא משמעון ולוי מלמדים ומשננים. בשיטה חדשה צד ע״ה. ובילקוט רמז קנ״ח. (ובטעות נרשם שם ב״ר ואין ספק שהוא ממדרש אבכיר כמו שנרשם במאמר שלפניו) הגי׳ סופרים להעמיד משמעון בבתי כנסיות. ותלמידים ומשנים משבט לוי בבתי מדרשות עוסקים בתורה ע״כ. וכן תרגם ירושלמי אפליג ית שבטא דשמעון סברין [צ״ל ספרין] מלפי אוריתא בכנישתא דיעקב. ואבדר ית שבטא דלוי בבתי מדרשיא דבני ישראל עכ״ל. ועיין תנחומא ויחי וב״ר פצ״ט כל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון. אמר הקדוש ברוך הוא אף לוי יהא מסבב. מה עשה האכילו פרוסתו בנקיות ותקיימה נביאת יעקב שנתן לו אתד מעשרה והוא מסבב על הגרנות ואומר תנו חלקי. ולזה כוון רש״י בפי׳ עה״ת ד״א אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים. ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד עכ״ל.
שהרי שמעון נתנו לו חלק בב׳ מקומות בא״י כו׳. וכן הביא הראב״ע. מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה. והנה הוא ברשות אחר. וגם עריו לא היו דבקות זו לזו. רק מפוזרות בינות גורל יהודה. גם כן לוי שהיה לו שמונה וארבעים עיר והן מפוזרות בינות השבטים עכ״ל. ועי׳ בהמבאר מה שהעיר על דברי הראב״ע ועיין תבואות הארץ דף ס״ח ע״ב שמבאר חלק שמעון.
והוא בעצמו הודה. ב״ר פצ״ט.
שעמדו ממנו שלשים מלכים. וכן איתא בשיטה חדשה צד ע״ה ולפי ברכתו של יעקב עמדו ממנו שלשים מלכים. שנאמר אלה תולדות פרץ. ותחשוב דוד ושלמה רחבעם ואביה אסא עד יכניה עכ״ל. וכן מובא בילקוט רמז קנ״ט ע״ש. וכל המאמר שם היא משיטה חדשה לב״ר. ויש לתקן שם ועמדו ממנו מלכים צ״ל שלשים מלכים.
מן אברהם עד שלמה ט״ו דורות כו׳. ומן שלמה כו׳. בפסיקתא פ׳ החודש דף נ״ג ע״א איתא כך א״ר ברכיה החודש הזה לכם. סימן הוא לכם כירח יכון עולם (תהלים פ״ט ל״ח) כהדין סיהרא על מלייא. אם זכיתם הרי אתם מונין למליאתה. כגון אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה. הא סיהרא על מלייא. ואם לאו הרי אתם מונין לפגמה. כגון רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו יואש אמציה עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו. צדקיהו. הא סיהרא על פיגמה.
עזריה. כ״ה בקרא דה״א ג׳ י״ב וכן הוא במלכים ב׳ י״ד כ״א. אולם בכל המקומות בתנ״ך כתוב עוזיהו. וכן בדה״ב כ״ו א׳ כתוב עוזיהו. והכל אחד והרי״ש נוסף כמו שבט שרביט.
יכניה. בפסיקתא שם גם בפסיקתא רבתי פט״ו כתוב במקומו צדקיהו עיין בפסיקתא שם בהערה קפ״ד. מא. ויהודה רביעי לבטן. בשיטה חדשה צד ע״ו. ובילקוט שם. יהודה רביעי הוא נולד לשבטים כגון ד׳ שהוא אות רביעית באל״ף בי״ת. וביום הרביעי נבראו המאורות. וכתיב במשיחנו וכסאו כשמש נגדי.
דוד תחלת שמו ד׳ וסופו ד׳. וזה כוונת המאמר בשיטה חדשה. ובילקוט שם. דוד אות רביעית הוא ראש וסוף כו׳.
ולפיכך לקח אהרן. הוא משיטה חדשה צד ע״ה. ומובא בילקוט שם. ושם הוא באריכות קצת.
מי יעלה לנו בכנעני. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובקרא מי יעלה לנו אל הכנעני.
יהודה הציל את יוסף. שיטה חדשה שם. וילקוט שם.
שהיתה מעוברת תאומים. שיטה חדשה שם.
וזרובבל בן שאלתיאל. שיטה חדשה צד ע״ו.
ייסד בית שני. בשיטה חדשה שם מובא הכתוב ידי זרובבל בן שאלתיאל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה (זכריה ד׳ ט׳). המלות ״בן שאלתיאל״ ליתא בקרא. מח. ד״א יהודה אתה. כל המאמר הוא בשיטה חדשה צד ע״ח.
גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא. הוא ג״כ שם ונמצא הסיום הזה בילקוט רמז קנ״ט. וע״ש ותראה שהשמיט מאמר גדול. כי סיים במאמר וכתיב במשיח ונחה עליו רוח ה׳. הוא בבית המדרש שם צד ע״ז ואח״כ מתחיל שם יהודה אתה זו היא שנאמרה ברוה״ק ע״י איוב השמיט כל זאת עד צד ע״ח במאמר אמר לו יעקב יהודה בני גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא.
שכל ישראל יקראו על שם יהודה יהודים. שיטה חדשה שם. גם בב״ר פצ״ח ועיין ת״י ויב״ע.
זה הקשת שהוא יד כנגד העורף. ע״ז כ״ה ע״א.
הנה כתובה על ספר הישר. בכ״י כתוב הלא היא כתובה על ספר הישר. אולם בכ״י פלארענץ כתוב כמו בקרא.
והיכן רמיזא. שם.
זה מלך המשיח. שיטה חדשה צד ע״ט וילקוט רמז ק״ס.
מסולק אתה מאותו עון. שיטה חדשה שם. וילקוט שם.
לעתיד לבא. ב״ר פצ״ח.
והיה הנכשל בהם. הוספתי מלת ״בהם״ כמו שהוא בקרא וגם בכ״י פלארענץ ליתא.
אלו סופרים שביהודה כו׳. עי׳ סנהדרין ה׳ ע״א. הוריות י״א ע״ב ורש״י עה״ת.
אלו יושבי יעבץ שמורין הלכות לישראל. בשיטה חדשה שם אלו יושבי יעבץ שמורים הלכות בא״י בסנהדרי גדולה שהיא יושבת בלשכת הגזית בחלקו של יהודה.
פי׳ שי לו. וכן מובא בילקוט רמז ק״ס. וכן רש״י עה״ת כתב ומדרש אגדה שילו שי לו שנאמר יובילו שי למורא.
שעתיד להקהות. ב״ר פצ״ח וצ״ט׳ וילקוט רמז ק״ס. ובילקוט הגי׳ זו ירושלים שהיא עתיד להקהות שיניהם של עובדי כוכבים.
שנא׳ וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יאשרוהו. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובמקרא כתוב יעבדוהו. רק בכתוב י״ז נאמר כל גוים יאשרוהו.
ס״א עד כי יבא שילה עד כי יבא בנו מלשון ובשליתה. וכן הראב״ע הביא ויש אומרים שהוא מגזרת ובשליתה. וכן הביא גם רבינו בחיי.
ע״א שילה זש״ה כו׳. והפרט הוא של״ה. וזה כוונתם (סנהדרין צ״ת ע״ב) מה שמו של משיח דבי רבי שילא אמרי שילה שמו. שנאמר עד כי יבא שילה. והנה במדרש איכה פ״א פ׳ כי רחק ממני מנחם מובא ג״כ המאמר הזה דבי ר׳ שילא אומר שילה שמו של משיח שנא׳ עד כי יבא שילה שלה כתיב ע״כ. ובכל הספרים כתוב שילה ביו״ד. רק הכוונה קרי ביה שלה בחסרון יו״ד לדרוש שלה בגימטריא שלש מאות ושלשים וחמשה כמו שהביא רבינו. ולא כמו שדחק עצמו המ״כ וכתב שלה כתיב בלא וי״ו קרי ביה שילה הלמ״ד קמוצה. וכל אחד ואחד דרש כשמו לסימן וכן בב״ר פצ״ט כתב המ״כ על כי יבא שילה מי שהמלכות שלו. שלה כתיב חסר יו״ד קרי ביה שלו. עכ״ל. והנה בגמרא שם ובמדרש היו דורשים ומיחסים שם המשיח כשם רבם. כי דבי רבי שילא קראוהו שילה בשם רבם. ודבי רבי חנינא קראוהו חנינה בשם רבם. ודבי רבי ינאי קראוהו ינון שהוא מלשון ינאי. כמו שכתב הרב האברבנאל בספרו ישועות משיחו.
וכן רמזו משה ואנכי הסתר אסתיר כו׳. וז״ל רבינו טוביה בפ׳ וילך ואנכי הסתר אסתיר. הרי אלף ושלש מאות שלשים ושלש. מנין הסתר אסתיר. שנה למעלה ממה שאמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושש מאות שלשים וחמשה עכ״ל.
ויש לומר יקהת. עיין רש״י ורמב״ן עה״ת. ובהמבאר.
ולעבדו בשם ה׳. במקרא כתוב לעבדו בלי וי״ו. ובכ״י פלארענץ חסר סיפא דקרא.
פי׳ גפן זה ישראל. תנחומא ויחי. ות״א ורש״י עה״ת בשם אונקלוס וז״ל: ואונקלוס תרגם במלך המשיח גפן הם ישראל. עירה זה ירושלים. שורקה ישראל ואנכי נטעתיך שורק. בני אתונו יבנון היכליה לשון שער האיתון בספר יחזקאל. ועי׳ ב״ר פצ״ט אוסרי לגפן עירה משיכנס כל ישראל שנקראו גפן כו׳.
ביין רמז לתורה. תנחומא ויחי. אין יין אלא תורה. שנאמר טובים דודיך מיין. הביאני אל בית היין.
והגבעות יתלבנו מן הצאן. וכן ת״א יחורן בקעתה בעיבור ובעדרי ענא. ויהי שנים לשון שני הסלעים עי׳ רש״י עה״ת.
לשון ארמי הוא מצחק מחאיך. ובכ״י פלארענץ מחייך. וכן ת״א מצחק (בראשית כ״א ט׳) מחאיך. אולם זה שרשו חוך וזה שרשו חכלל או חכל והלמ״ד כפולה. ונמצא השם חכלילות עינים. וענינם ענין אדמימות העינים מרוב שתיית היין. ועיין בהמבאר.
שיהא תגר ויורד בספינות. ב״ר פע״ב ופצ״ט. וי״ר פכ״ה. ושיטה חדשה.
כמו עד צידון. וכן ת״א וכן הביא המבאר.
כשם שהחמור שובר את העצם. שיטה חדשה. ובבית המדרש צד פ׳ בטעות שובר את העצים צ״ל העצם.
אחיהם מאתים. וכן מובא בכ״י פלארענץ. ובמקרא כתוב ראשיתם מאתים וכל אחיהם על פיהם.
אלו מאתים ראשי סנהדראות. ב״ר פע״ב.
שהרביצו תורה בישראל. ב״ר פצ״ט אלו התלמידים שיושבים בארץ לפני חכמים שנא׳ אם תשכבון בין שפתים.
זו תורה שנא׳ כי טוב סחרה. בכ״י פלארענץ מובא לראיה הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם. וכן ברכות ה׳ ע״ב. וב״ר פצ״ט. מובא הכתוב כי לקת טוב.
זה שמשון בן מנוח. ב״ר פצ״ת ותנחומא. ועיין בת״א ויב״ע ורש״י עה״ת. והרשב״ם כתב וז״ל המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל כו׳. ונעלם ממנו כי כן דרשו במדרש.
וכן אמרו רבותינו במס׳ סוטה. דף י׳ ע״א.
זכרני נא ופקדני נא. במקרא כתוב זכרני נא וחזקני נא. ובכ״י פלארענץ מובא רק התחלת הכתוב.
זכור לי עשרים שנה. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובגמרא סוטה שם הגי׳ זכור לי עשרים ושתים שנה. והסגירו מלת שתים והגאון הרי״ב העיר וז״ל וכך העיד הרשב״א בתשובה סי׳ פ״ח שבגמרא שלפניו ליתא מלת ושתים עכ״ל. ובתשובת הגאונים (ליק תרכ״ד) בסוף תשובה מ״ה נמצא תשובה מר׳ יהודאי גאון וז״ל שם שאלו מן קמאי מר יהודאי גאון ריש מתיבתא ז״ל הא דאמר רב יהודה אמר רב (סוטה י׳ ע״א) אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא רבש״ע זכור לי כ״ב שנה. והא כתיב והוא שפט את ישראל עשרים שנה. ולא פשט. ובסדר עולם נמי עשרים תנא עכ״ל. וראה קורא נעים מה שהעירותי בהערות ותקונים לתשובת הגאונים צד י״ז (יצא לאור ע״י חברת מקיצי נרדמים ליק תרכ״ה). שמה הבאתי תשובת הרשב״א שנשאל מחכם אחד מה טיבו של שתי שנים הללו. והשיב שלפניו בגמרא כתיב עשרים שנה. וע״ש מה שהעירותי על דברי התוס׳ שבת נ״ה ע״ב שהביא מירושלמי פ״י דסוטה והוא שפט את ישראל ארבעים שנה ובכל הספרים שלנו כתיב (שופטים ט״ז ל״א) עשרים שגה. וכאשר הביא רבינו טוביה תראה שגם לפניו היתה הגי׳ בגמרא עשרים שנה.
מה נחש זה נוקם ונוטר אף שמשון נוקם ונוטר לפלשתים. בב״ר פצ״ט איתא. ד״א יהי דן נחש עלי דרך כשם שהנתש נקמן כך היה שמשון שנא׳ ואנקמה נקם אחת. ובשיטה חדשה דף פ׳ כחוב יהי דן נחש עלי דרך זה שמשון שצפה אותו יעקב והוא עומד בין שני עמודים והתפלל עליו שתנתן בו כח שנא׳ ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא.
הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור זש״ה ויך אותם שוק על ירך. עיין רש״י עה״ת שכתב הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור. דוגמתו מצינו בשמשון. וילפת שמשון את שני עמודי החוך וגו׳ ושעל הגג מתו.
מכה רבה. בקרא מכה גדולה. וכן ראיתי בכ״י פלארענץ מובא לנכון מכה גדולה כנוו שהוא במקרא.
כיון שראה יעקב כו׳. ב״ר פצ״ט. ועיין ב״ר פצ״ח. עיין רש״י עה״ת שכתב לישועתך קויתי ה׳ נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו וסופו לומר זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו׳.
אלו שעברו את הירדן בימי יהושע. עיין ב״ר פצ״ח ועיין רש״י ובהמבאר. ולזה כוון ת״א מדבית גד משרית מזינין כד יעברון ית ירדנא קדם אחיהון לקרבא ובנכסין סגיאין יתובון לארעהון. ר״ל מבית גד יהיו מחנות חלוצי צבא בעת שיעברו הירדן לפני אחיהם למלחמה בנכסים רבים ישובו לארצם.
בארבעים אלף חלוצי צבא עברו את הירדן. בכ״י פלארענץ כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו את הירדן. ובקרא כתיב כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני ה׳ למלחמה את ערבות יריחו.
שהיו מספיקין שמן המשחה. שיטה חדשה צד פ׳. וילקוס רמז קס״א.
שהכרמל בחלק אשר היה. עיין תבואות הארץ צד ק״ט שהביא בשם היוסיפון תכונת אשר עמק הר הכרמל לצד צידון. ועע״ש שהביא שהיתה לאשר בליטה א׳ דרומה עד סמוך לעמק יזרעאל במחוז הר כרמל הפונה דרומית מזרחית.
היה אלימלך. כוונתו לאלימלך יהושע י״ט כ״ו.
שהיה לשונם מתוקים כדבש. כ״ה בשיטה חדשה שהיה לשונם של שבט נפתלי בתורה מתוקים מדבש. וכן בת״י על התורה וכשהוא פתח פומיה בכנישתא דיעקב לישניה חלי כדובשא ועי׳ ב״ר פצ״ח הנותן אמרי שפר שהן משפרין אמרין שנתנו בשופר ובתרועה. ור״ל התורה שניתנה בשופר.
אמרו חז״ל. סוטה י״ג ע״א ועיין ב״ר פצ״ח את מוצא בשעה שעלו לקבור את יעקב אבינו באו בני חת להתעורר עמהן על הקבורה ורץ נפתלי כאילה והביא את הספר ממצרים. לפי דרשת המדרש היו בני חת המעררים לפי שהיתה מעפרון החתי תחלה. ובגמרא שם משמע שעשו היה המערער על חלקו במערה. ורבינו לקת דבריו משיטה חדשה (דף פ׳). וז״ל מלמד שקפץ במצרים בחיל והביא שטר המערה לקבור את אביו עד שהוא הולך בא חושים בן דן והיה חרש וכשראה עשו מונע מלקבור את אבינו יעקב דקרו בידו על צוארו והתיז את ראשו ונפלו שניהם על מטתו של יעקב אבינו ופתח את עיניו וראה נקמה ושמח שנא׳ ישמח צדיק כי חזה נקם וגו׳ ונתקיימה נבואת רבקה שאמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד עכ״ל. ובמקום ונפלו שניהם על מטתו הביא רבינו ונפלו שתי עיניו על מטתו.ועי׳ פדר״א ספל״ט ובת״י ויב״ע בראשית מ״ט כ״א.וביב״ע שם נ׳ י״ג.וברמב״ן בראשית נ׳ ל״א.
מלמד. סוטה ל״ו ע״ב.
מדוע נתת לי חבל אחד וגורל אחד. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובמקרא כתיב מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד.
עד אשר כה ברכני ה׳. בקרא עד אשר עד כה ברכני ה׳. ובכ״י פלארענץ אשר עד כה ברכני ה׳ ומלת עד הראשון ליתא שם.
ויאמר לו יהושע. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא כתיב ויאמר להם.
שהיו בנות מלכים. פדר״א פל״ט ות״י ויב״ע. ועיין ב״ר פצ״ח ורש״י עה״ת. ושיטה חדשה צד פ׳.
באותה שעה נתגבר. סוטה ל״ו ע״ב. וע״ש בתוס׳ ד״ה באותה שעה שהביאו וז״ל כתב רבינו משה הדרשן ואין איש [מאנשי הבית שם בבית] מאנשי הבית לא היו שם. מכלל דאיש אחר שלא מאנשי הבית כלומר חלוק ומופלג מתורת אנשי הבית היה שם. וזהו דמות דיוקנו של אביו עכ״ל.
דמות דיוקנו של אבינו יעקב. וכן בגמרא שם דיוקנו של אביו. ובירושלמי הוריות פ״ב ה״ה וב״ר פפ״ז ופצ״ח איקונין של אביו ראה.
מלמד שנתפזרו זרעו מבין צפרניו. ב״ר פצ״ח וירושלמי שם. ועיין בגמרא בבלי שם. וברש״י שם.
על האבן האחת. בכ״י שלפנינו כתוב האבן האחד. אולם בכ״י פלארענץ מובא ג״כ לנכון כמו בקרא האבן האחת.
עד אשר כה ברכני ה׳. בקרא עד אשר עד כה ברכני ה׳. ובכ״י פלארענץ מובא גם כאן אשר עד כה ברכני ה׳. עיין לעיל הערה צ״ו.
אברהם שעשה גבעה. הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ.
שמשעה שנמכר יוסף. שבת קל״ט ע״א וב״ר פצ״ח.
שבט גדול וחזק. שיטה חדשה שם.
מה הזאב חוטף. שיטה חדשה צד פ״א ותנחומא ויתי. וילקוט רמז קס״א ורש״י עה״ת.
זה שאול בן קיש כו׳ זה מרדכי. וכ״ה בילקוט רמז קס״א. ובב״ר פצ״ט ותנחומא ויחי הגי׳ ד״א מדבר במלכותו מה הזאב הזה חוטף כך חטף שאול את המלוכה שנא׳ ושאול לכד את המלוכה על ישראל. בבקר יאכל עד. וילחם סביב בכל אויביו. ולערב יחלק שלל. וימת שאול במעלו אשר מעל. ואח״כ מתחיל במדרש שם על אסתר מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת המלוכה הה״ד ותקח אסתר וגו׳. בבקר יאכל עד. ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן. ולערב יחלק שלל. ותשם אסתר את מרדכי על בית המן.
ד״א זה תמיד של שחר. ב״ר פצ״ט ושיטה חדשה ותנחומא ויחי. וילקוט רמז קס״א. ות״י ויב״ע.
כשם שהיו תקוקים על אבני האפוד. עיין תנחומא ויחי.
אמר להם אימתי. תנחומא ושיטה חדשה צד פ״ב.
מה ת״ל. ב״ר פצ״ט. ותנחומא ויחי. ושיטה חדשה צד פ״א. ורש״י עה״ת.
ולפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה שעורים. תנחומא ויחי. ושיטה חדשה.
מה צוה אותם. ב״ר פ״ק. וילקוט רמז קס״א ועי׳ רש״י הוריות ו׳ ע״ב ד״ה כנחלתם מה שהביא שם בשם התנחומא והוא בתנחומא במדבר. ועיין רש״י עה״ת.
לכך נקראת מערת המכפלה. עירובין נ״ג ע״א.
ד״א מכפלה מערה לפנים ממערה. זה חסר בכ״י פלארענץ.