Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א״ר סימון בשלשה מקומות. ב״ר פכ״ג על הכתוב אז הוחל.
אין רבייה. ב״ב ט״ז ע״ב. ועי׳ ב״ר פכ״ו ר״ש בר אמי ילדה אשתו וכו׳.
אלו בני הדיינים. ב״ר פכ״ו בשם רשב״י. ילקוט רמז מ״ג. וס״ל דאלהים זה הוא חול.
והשרים. כת״א בני רברביא. וכן פירש״י.
תני רשב״י. ב״ר וילקוט שם.
א״ר יודן. שם. ורש״י עה״ת.
טבת כתיב. דרש לשון הטבה.
אלו נשי אנשים. ב״ר שם.
ר׳ יוסי בר סימון. וכן בכ״י פלארענץ. ובב״ר פכ״ו ר׳ עזריה ור׳ יהודה בר סימון בשם ריב״ל. ובויק״ר פכ״ג ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה בר סימון וריב״ל בשם בר קפרא.
שנו רבותינו. סנהדרין ק״ז ע״ב.
א״ר ישמעאל. ב״ד פכ״ו. ילקוט רמז מ״ד. ע״ע בירושלמי סנהדרין פ״י ה״ג ושם הגי׳ ר׳ שמעון.
אמר ר׳ יהושע. ב״ר וילקוט שם:
שיגשם ביסורין. וכן בכ״י פלארענץ וצ״ל שיגמן ביסורין כמו שהוא בב״ר והובא בערוך ערך שגם.
ד״א לולא. חולין קל״ט ע״ב וע״ש בפירש״י. וב״ר פכ״ו. טו. נמצא מתושלח הצדיק מת בשנת המבול. עי׳ סנהדרין ק״ח ע״ב. מה טיבם של שבעת הימים. אמר רב אלו ימי אבילות של מתושלח. טו. ללמדך שמיתתן כו׳. בסנהדרין שם למדך שהספידן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא.
שבעה שמות. ב״ר פכ״ו.ילקוט רמז מ״ז.
גבורים כמשמען. עי׳ ב״ר שם.
שמעניקין תמה בקומתן. הוא ל׳ חז״ל יומא י׳ ע״א. ובב״ר פכ״ו איתא ר׳ אתא אומר שהיו עונקים גלגל חמה.
עוים שהעוו את העולם. עי׳ ב״ר שם שצדו את העולם כו׳ המד״א עוה עוה אשימנה. ועי׳ חולין ס׳ ע״ב למה נקרא שמן עוים כו׳.
יהודה ברבי אומר. ב״ר פ׳ כ״ו ושם איתא יהודה בר ר׳ אמי אמר. ומובא בילקוט רמז מ״ז בלי שם האומר. ובכ״י פלארענץ חסר שם האומר.
אחרונים לא למדו מן הראשונים.במדרש שם אחראי לא ילפון מן קמאי. ומה שהוא במדרש בלשון ארמי הביא המחבר בלשון עברי צח.
וכן הוא אומר. זה ליתא במדרש.
מה הים הולך הגל ומשבר ראשו בחול. בילקוט ישעיה רמז ש״ן הביא בשם ילמדנו אמר ישעיה והרשעים כים נגרש מה הים הגל הראשון אומר עדיין אני עולה ומציף את כל העולם כלו. וכיון שהוא בא לחול הוא כורע לפניו ואין הגל השני למד מן הראשון כך כו׳ ואין אחד למד מחבירו ע״כ.
והלא בני בלי שם היו. ב״ר פכ״ו. ילקוט רמז מ״ז. ושם הגי׳ א״ר אחא בני נבל גם בני בלי שם (איוב ל׳:ח׳) ואת אמרת אנשי שם.
שהשימו את העולם. לשון שממה.
ד״א. ב״ר שם בשם ר׳ לוי.
ר׳ אחא בשם ריב״ל. ב״ר סוף פכ״ו.
כי לא נחתם גזר דינם. סנהדרין ק״ח ע״א.
רעים בממונם וחטאים בגופם. הוא כמתניתא סנהדרין ק״ט ע״א וכן ת״א (בראשית י״ג י״ג) ורש״י שם נקט להיפך כדעת רב יהודה שם.
וכי יש רשע טוב. עי׳ קדושין מ׳ ע״א. ל. בין ביום בין בלילה כו׳. כוונתו על מדרשם ברכות ספ״א כל ימי חייך הלילות ואיתא מדרש זה בב״ר פכ״ז.
ר׳ יהודה ור׳ נחמיה נחלקו בברייתא. הוא בב״ר פכ״ז.
ניחום היה. בב״ר שם תווהות היתה לפני. והוא לשון נחום וחרטה.
א״ר לוי. ב״ר שם.
מנתם אני שעשיתי אותו בתוך הארץ כראוי לו. בב״ר שם מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ. ופי׳ שמת ונקבר לבסוף בארץ. עי׳ סנהדרין ק״ח ע״א.
גוי אחד. ב״ר פ׳ כ״ז. ילקוט רמז מ״ז. ורש״י עה״ת.
אני ממתה על בריותי. ב״ר פכ״ז וילקוט שם.
א״ר פנחס. ב״ר פכ״ח. ילקוט רמז מ״ז.
בקנים. כ״ה גם בערוך. ולפנינו במדרש בקנקנים.
ומבקיע. כ״ה גם בילקוט ולפנינו במדרש ומפקיע.
ומקרע בכילות. פי כילת חתנים. ובילקוט רמז מ״ז בווילאות והוא מלשון וילון.
על אדם הראשון נאמר. עירובין י״ח ע״א.
אם אדם חטא. סנהדרין ק״ח ע״א.
דברה תורה כלשון ב״א. פי׳ זה להרחקת ההגשמה. וראינו מזה שהמחבר שחי קודם זמנו של הרמב״ם כבר השתמש במאמר דברה תורה כלשון ב״א על הרחקת ההגשמה ולא כדעת האומרים שהרמב״ם הוא הראשון שהשתמש במאמר זה לכונה זו.
ר׳ אבא בר כהנא אמר. ב״ר ספכ״ח. סנהדרין ק״ח ע״א. ובגמרא שם תנא דבי ר׳ ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין כו׳ :
חטבו את הצדיק. מפרש אמרו מלשון את ה׳ האמרת היום. וזה עפ״י מאמרם (ברכות ו׳ ע״א חגיגה ג׳ ע״א) אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם. ופירש״י האמרת חשיבות ושבח. כמו יתאמרו (תהלים צ״ד) ישתבחו שדרכן צלחה. חטיבה שבח עכ״ל. ועי׳ רש״י עה״ת (דברים כ״ו י״ז). ות״א האמרת היום חטבת יומא דין. וביב״ע ית ה׳ חטבתון חטיבא חדא בעלמא. וגם הרד״ק הביא בשרשים שרש אמר וז״ל האמרת והאמירך כלומר רוממת והגדלת אותו כו׳. ויש מפרשים מזה הענין אמרו צדיק כי טוב עכ״ל. ועיין בשרש חבט מה שהביא בשם ר׳ יונה. ועי׳ גם בערוך ערך אמר.
ד״א אהבו את הצדיק. הוא הוראה אחרת לשרש אמר מלשון אהבה. וכ״ה בלשון רומית amor ואליל המושל על האהבה יכנהו הרומי בשם זה.
אלה פסל את הראשונים. ב״ר פ״ל.
כי נעמה היתה אשת נח. ב״ר פכ״ג ומה שכתב הוא שאמר למעלה כוונתו בראשית ד׳ כ״ב.
שהיו מעשיה נעימים. שם.
תולדות מעשיו הטובים. עיין ב״ר פ״ל מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים. ועיין רש״י עה״ת שכתב למדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. וכ״ה בתנחומא ריש נח תולדותיו אלו מעשיו הטובים ע״כ. כי מעשים הטובים הן תולדות הרוחניים.
שני פעמים נח. עיין ב״ר פ״ל נייחה לו נייחה לעולם כו׳. ובכ״י פלארענץ נח לו נח לבוראו.
כדתנן כל שרוח הבריות. אבות פ״ג מ״ו.
בקטנותו ובזקנותו. במדרש שם מתחלתו ועד סופו הוא צדיק. וכן בתנחומא שמות בפ׳ ומשה היה רועה. ואסתר רבה בפ׳ איש יהודי היה.
כל מקום שנאמר איש. עי׳ ב״ר פ״ל כ״מ שנאמר איש צדיק ומומחה שכל כ״ד שנה כו׳. מלת ומומחה פה היא קשת ההבנה שאין ענינה בכ״מ כי אם לאיש המנוסה באחת מן המלאכות. כמו אתמחי גברא ואתמחי קמיע. או חכם מופלא ומובהק. ולכן נראה שחסר במדרש מאמר שלם וכצ״ל. כ״מ שנאמר איש אם בצדיק הרבה כו׳. כמו שהביא המחבר. ואח״כ מתחיל מאמר חדש תמים היה שכל כ״ב שנה וכו׳. כמו שהביא המחבר בסמוך ומן תמים היה נעשית תיבה אחת ומומחה. או אולי צ״ל צדיק ומוכיח. ומחפרש על נכון ע״פ הגמרא דסנהדרין ק״ח ע״א וע״ב.
שהיה מכלכל החיות בתיבה. הוא דברי התנחומא נח. שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות נח ויוסף. שכך כתיב בו על מכרם בכסף צדיק. וכתיב בו ויכלכל יוסף.
בפרק חלק. הוא בסנהדרין ק״ח ע״ב ע״ש.
כל מקום שנאמר היה. ב״ר שם. וילקוט רמז מ״ח. שמ״ר פ״ב בפ׳ ומשה היה רועה. ושם בטעות נח מתוקן לגאולה. וצ״ל לנס. וכן נשנה המאמר באסתר רבה בפ׳ איש יהודי היה. ושם ג״כ בטעות היה מתוקן להכיר בוראו. צ״ל מתוקן לנס. ובשמ״ר ובאסתר רבה חושב בכל אחד הפסוקים אשר נאמר בהן מלת היה.
ד״א היה מתחדש עליו עולמו. ב״ר פ״ל. ילקוט רמז מ״ח. ובטעות מצויין שם על המאמר א״ר שמואל חמשה הן. ״רמז מ״ט״ כי הוא אמצע המאמר שלמעלה המתחיל ר׳ לוי ורבנן. ויש לציין הרמז על המאמר ר׳ לוי ורבנן. וכן נשנה המאמר באסתר רבה פ״ו בפ׳ איש יהודי היה. ובתנחומא שמות בפ׳ ומשה היה רועה. ושם הגי׳ וארז״ל כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש. וברור כי במקום ״וארז״ל צ״ל. ״ואר״ל״ כי הוא מאמר ר׳ לוי.
כמו שדרשו חז״ל בתלמוד. הוא דעת ר״ל בסנהדרין ק״ח ע״א. ודעת ר׳ נחמיה בב״ר פ״ל ע״ש. ובתנחומא פ׳ נח.
משל לצלוחית של פלייטון. סנהדרין שם. וכן בב״ר שם בשנויים.
פלייטון. היא מלה רומית foliatum מין שמן מרקחת מוורדים ובשמים. עי׳ ערוך ומוספי ערך פלייטון. ובב״ר שם הגי׳ צלוחית של אפרסמון. והיא בלסמון (באלזאם). ורש״י סנהדרין שם כתב פלייטון בושם שריחו נודף ואינו אפרסמון עכ״ל. ובילקוט נח רמז מ״ט מובא בשם המדרש צלוחית של פלייטון. הציג לשון חז״ל מסנהדרין.
באשפה. בגמרא שם הגי׳ במקום הטנופת. ובמדרש שם ומונתת בין הקברות:
במקום המוצנע. בגמרא שם במקום הבושם.
לא היה זכותו גדול. עי׳ ב״ר פ״ל בפ׳ את האלהים התהלך נח.
בשלש נקודות תחת הלמ״ד. עי׳ רש״י עה״ת התהלך לשון עבר.
הרי שלשה פעמים בפסוק אחד. הוא מתנחומא ריש נת זה אחד משלשה שראו ג׳ עולמות. נח דניאל ואיוב. נח ראה עולם בישובו וראהו בחרבנו וראהו בישובו. ובילקוט נח רמז נ׳ הביא בשם מדרש אבכיר למה נכתב ג׳ פעמים נח בפסוק אחד. שזה אחד מג׳ בני אדם שעברו עליהן ג׳ עולמות לפיכך הכתוב מזווגן נח דניאל ואיוב עכ״ל. הכוונה כי במקרא נזכרו יחד זה אחר זה והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב וגו׳ (יחזקאל י״ד י״ד).
אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה כו׳. הוא לשון התנחומא ריש נח.
כדרך חכמתו חישבן. סנהדרין ס״ט ע״ב וע״ש בתוס׳ ד״ה אלא ובח״א למהרש״א.
בכ״מ שאדם חוטא. עי׳ בב״ר שם בפ׳ הנני משחיתם.
משל לבן. בב״ר שם משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג. כ״ז שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה. וכן מובא בילקוט נח רמז נ״א.
והכתוב מעיד לכן יכיר. עי׳ ב״ר ריש פכ״ח. ומובא בילקוט איוב רמז תתק״ב.
זש״ה החמס קם. עי׳ סנהדרין ק״ח ע״א. וב״ר פל״א. וילקוט רמז נ׳.
לא חזר אחד מהם בתשובה. עי׳ דרשה אחרת בב״ר שם ריש פל״א לא נה בהם לא נח בהם. והמאמר מב״ר מובא בילקוט יחזקאל רמז שמ״ה ויש לתקן שם למה [לא נה בהם] לא נח בהם. ודרש נח בהם בחילוף ה״א בחי״ת מלשון נחת.
נה כמו וינהו בני ישראל. בקרא וינהו כל בית ישראל. ובכ״י פלארענץ וינהו בני ישראל אחריו. המחבר כוון לדברי מנחם שכתב כן במחברת מנחם צד ס״ט. וכן הביא רש״י בשמו ביחזקאל שם. וכן בש״א שם שהוא לשון יללה.
תנא דבי ר״י סנהדרין נ״ז ע״א וש״נ.
מלמד שאפילו החיות. תנחומא נח. ועי׳ ב״ר פכ״ח ר׳ עזריה אמר הכל קלקלו מעשיהן. ועי׳ סנהדרין ק״ח ע״א א״ר יוחנן מלמד כו׳.
ומנין. תנחומא נח.
ד״א כל בשר אינו אלא בני אדם. לא מצאתי במדרש ותנחומא.
וכן הוא אומר ביחזקאל. וכן הוא בכ״י פלארענץ. יש לתקן שצ״ל וכן הוא אומר ביואל.
ונתתי את רוחי על כל בשר. במקרא כתוב אשפוך את רוחי על כל בשר.
הגיע זמנם לקוץ. ב״ר פל״א. ילקוט רמז נ״א בשם המדרש. ושם הגי׳ להקצץ. ועיין אוה״ש שרש קצץ.
קטיגוריא שלהם. ב״ר וילקוט שם. והמלה יונית ϰατυγορια פי׳ רכילות וחובה.
א״ר לוי. ב״ר וילקוט שם.
דכתיב כי מלאה הארץ חמס. וכ״ה בב״ר שם והרד״ל הגיה שצ״ל כי מלאו את הארץ חמס (יחזקאל ח׳:י״ז י״ז) ושם מיירי בע״ז. דקודם זה כתיב והמה משתחוים קדמה לשמש. וכן כל הענין דשם משתעי בע״ז. ולחנם דחק בזה המ״כ.
שכפרו במי כו׳. היא הוספת המחבר.
ואין שאר אלא ערוה. היא הוספה מהמחבר. עפ״י מאמרם תנחומא סוף בהעלותך. במ״ר ספט״ו. ואין שאר אלא עריות. שנא׳ איש איש אל כל שאר בשרו.
מלמד שלא נתחתם להם גז״ד. סנהדרין ק״ח ע״א ומובא ברש״י עה״ת.
רב הונא. ב״ר שם. וילקוט שם. ורש״י עה״ת.
כמו שאמרנו למעלה. על פ׳ ותשחת הארץ.
אמר רב איסי. ב״ר פל״א. ילקוט סוף רמז נ״א. וילקוט יהושע רמז ט״ו ושם בטעות ר׳ אמי וצ״ל רב אסי. ונשנה בירושלמי ר״ה פ״ג ה״ט (דף נ״ט ע״א) ושם נאמר אמר ר׳ יסי והכל אחד. והוא תלמיד דרב ושמואל ועלה לא״י.
עצי קדרוס. הוא מאמר ר׳ נתן במדרש שם. וכן תרגמו אונקלוס ויונתן. וידוע שהוא ברומי cedrus עצי גופר ושטים (צעדער). ובילקוט סוף רמז נ״א אעי דקרדוס. צ״ל דקדרוס. וגם המתורגמן טעה בזה ובערך קרד כתב וז״ל הרי אררט. תר׳ טורי קרדו. ארץ אררט תר׳ מלכות ארעיא קרדו. עצי גופר אעין דקרדוס. ות״י דקרדונין עכ״ל. וערב פה שתי הוראות יחד. כי על אררט תרגמו קרדו הכוונה הרי ארמעניען והיושבים שם נקראים קורדען. וכן בב״ר פל״ג טורי קרדינא. וביב״ע בראשית ח׳ ד׳ נפל ט״ס שתרגם טוורי דקדרון. וצ״ל דקרדון. אבל על עצי גופר תרגומו דקדרוס (הדל״ת קודם לרי״ש). והכוונה עצי צעדרוס. והמתורגמן בעצמו בערך קדרס הביא תר׳ עצי גופר אעין דקדרוס. ובערך קרד שכח מה שכתב שם. והמפרש הנקרא יונתן בפירושו לת״י רצה לפרש התרגום אעין דקדרינון. מן לשון התרגום שתרגם על אררט קדרון. ולא ידע מה שח. כי על אררט תרגומו קרדון.
פי׳ צורים. בכ״י פלארענץ הגי׳ פי׳ צורים טינרא. ובמדרש ב״ר שם. ובילקוט רמז נ״ב סיים ג״כ נתפרש גלבין דטינורי. והוא התרגום על חרבות צורים. ובילקוט שם נרשם רמז נ״ב בטעות על עשה לך חרבות צורים. כי הוא אמצע המאמר. ויש לרשום הרמז על עשה לך תבת עצי גופר.
ורביעי עשה לך שרף כו׳. הוספתי כי חסר פה. ונמצא לנכון בכ״י פלארענץ ועי׳ בב״ר.
מין זפת. מלשון חז״ל כופרא (שבת ס״ז ע״ב). וכמו שהביא רש״י עה״ת כפר זפת בל״א ובתלמוד כופרא.
במשה כתיב כו׳. ב״ר פל״א עה״כ וכפרת. ומובא בילקוט נח רמז נ״ג. וברש״י עה״ת.
יפים. תקנתי שצ״ל רפים ובמדרש ובילקוט וברש״י הגי׳ שהיו המים תשים פי׳ רפים. וידידי הרב החכס הגדול מהרא״ב הביא בזכור לאברהם כי ברש״י כ״י הגי׳ רפים במקום תשים. ובכ״י פלארענץ הגירסא חריפים.
וכאן היו המים רותחין. וכ״ה בכ״י פלארענץ. וזה ליתא בב״ר ובילקוט. ועי׳ פדר״א סוף פכ״ב. ובסנהדרין ק״ת ע״ב. ורש״י בפי׳ עה״ת סיים אבל כאן מפני חוזק המים זפת מבית וזפת מבתוץ. ועיין סוטה י״ב סע״א תנא תמר מבפנים וזפת מבחוץ. כדי שלא יריח אותו צדיק רית רע. ועי״ש בתוס׳ ד״ה תמר. מה שהביאו בשס ר״ש בר קלונימוס ז״ל.
מהו וזה. ב״ר פל״א. וילקוט נח רמז נ״ג.
לפי שהיה אחד למוד באמה זו. ר״ל וא״ו יתירה לרבוי שעתיד אחד למוד במדה זו הה״ד באמה הראשונה הייט מדת התבה שהיא מדה ראשונה של האמות הנזכר בתורה.
הה״ד אורך הבנין באמה הראשונה אמות עשרים. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא כתיב האורך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים.
לימדה תורה ד״א. ב״ר פל״א.
שתהא כלמין. צ״ל שתהא עומדת בלמין. ופי׳ בחוף הים. והמלה יונית λιμην מקום מצב הספינות אצל החוף. ונמצא ג״כ בלשון חז״ל בהפוך האותיות נמל. כמו כיון שהגיע לנמל. הוא כמו ללמן. ובילקוט תהליס רמז תתע״ו בפ׳ בפקודיך אשיחה השמיט המלה בלמין. והציג במקומה ״במים״.
ר׳ לוי אמר. ב״ר פל״א. ילקוט רמז נ״ג. ועי׳ סנהדרין ק״ח ע״ב א״ר יוחנן אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ועי׳ פדר״א פכ״ג ומרגליות אחת היתה תלויה בתיבה ומאירה וכל הבריות כו׳.
כמין צריף עשאה. הוא מלשון חז״ל העושה סוכתו כמין צריף (סוכה י״ט ע״א). ועי׳ ב״ר פל״א ר׳ יהודה ור׳ נחמיה כו׳.
כמין קמרוטין. עי׳ פסיקתא פסקא ויהי ביום כלת משה ובהערה קמ״ד.
א״ר יצחק. ב״ר פל״א. וילקוט רמז נ״ד.
תנא תחתיים לזבל. סנהדרין ק״ח ע״ב. ועי׳ ב״ר פל״א. ומובא בילקוט רמז נ״ד. גי׳ אחרת מאשר היא בגמ׳ שם.
עליונים לאדם ולעופות שאין קשה לאדם כו׳. בגמרא שם נאמר עליונים לאדם ולא זולת. ולדעת הפדר״א פכ״ג תחתיים בהמה וחיה. אמצעייס עופות. עליונים שקצים ורמשים ובני אדם. וכמו שהוא בגמרא שם מובא גם ברש״י עה״ת. ובזכור לאברהם העיר כי ברש״י כ״י הגי׳ אמצעיים למדור בהמה חיה ועוף. וראיתי בסנהדרין ק״ת ע״ב א״ר ירמיה מכאן שדירתם של עופות טהורים עם הצדיקים.
מים היה. ב״ר פל״א.
שהיו מבלין הכל. הוא דברי המחבר. וכן כתב רש״י בפי׳ עה״ת מבול שבלה את הכל. שבלבל את הכל שהוביל את הכל כו׳.
מלמד שלא נגזרה כו׳. סנהדרין ק״ח ע״א זבחים קי״ג ע״ב.
ברית אתה צריך. ב״ר פל״א. ילקוט רמז נ״ה.
ושיניהם קהות.עי׳ ב״ר שם. וסיים הה״ד שאגת אריה וקול שתל ושני כפירים נתעו.
וקרסיליהון מתעקלות. בכ״י פלארענץ מתעבלות. עי׳ ב״ר פל״א היה בא ליכנס לתבה והיו רגליו מתערכלות. והמעריך בערך ערסל הביא הגירסא מתערסלות. פי׳ משתמטות ומחליקות. ואולי הגי׳ מתערטלות עכ״ל. ובילקוט שם הגי׳ מתערסלות.
ד״א ברית אתה צריך. ב״ר וילקוט שם ורש״י עה״ת.
מכאן א״ר יהודה בר סימון. ב״ר פל״א. ילקוט רמז נ״ה. ועי׳ סנהדרין ק״ת ע״ב. ופדר״א פכ״ג. ורש״י עה״ת.
שלמים ולא טרפות. עי׳ זבחים קט״ז ע״א.
מלמד שאפי׳ העופות והבהמות אסר עליהם. בב״ר פל״ד על הכתוב כל החיה אשר אתך וגו׳ ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ (בראשית ח׳:י״ז י״ז) איתא ופרו בארץ ולא בתבה. וברש״י שם עה״ת סיים מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש. ובודאי היה כן לפניהם באיזה מדרש ואולי בילמדנו הנאבד.
ג׳ שמשו בתבה. סנהדרין ק״ח ע״ב. תנחומא נח. וע״ע ירושלמי תענית ספ״א.
חם לקה בעורו. פירש״י שיצא ממנו כוש. ועי׳ במהרש״א בח״א שכתב לקה בעורו היינו הכושיים כי כוש היה הראשון מבניו.
זמורות לפילים. ב״ר ספל״א. פי׳ זמורות של גפן להאכילם לפילים.
חצבא חצובות. הוא ב׳ נוסחאות כי לפנינו במדרש שם הגי׳ חצובות לצבאים. והערוך ערך חצב הביא גי׳ המדרש חצובה לצבאים.
פי׳ חצובה שרש שיורד עד התהום. וכ״כ הערוך ערך חצב.
וכן אמרו רבותינו. ביצה כ״ה ע״ב. וכוונת המאמר מקטע רגלי דרשיעא. עי׳ ערוך ערך חצב וברש״י שם. ויש להביא עוד ראיה ממאמר חז״ל (שבת קכ״ח ע״א) חצב הוא מאכל לצביים. זכוכית הוא מאכל לנעמיות. זמרות הוא מאכל לפילין. ופירש״י חצב עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין.
זכוכית לנעמיות. תרגום בת היענה (ויקרא י״א ט״ז). בת נעמיתא. וכ״ה בלשון ערבי כמו שהבאתי בפסקא זכור הערה פ״ו.
אריה אשתא זינתיה. הוא מאמר חז״ל סנהדרין ק״ח ע״ב. ופירש״י חמה אחזתו וזנהו ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות.
ראה גוריו נכנסין. המאמר קשה הבנה. עד שראיתי שפה נפל ט״ס. וצ״ל ראם גוריו נכנסין. עי׳ זבחים קי״ג ע״ב ומדרש ב״ר פל״א. וכן ראיתי עתה בכ״י פלארענץ ראם גוריו נכנסין.
וחרמש נדבקין בצדדיו. לא ידעתי לכוון פתרון מלת חרמש. ואולי צ״ל וקרניו. עי׳ זבחים שם. ועי׳ בב״ר שם ר׳ נחמיה אומר לא הוא ולא גוריו אלא קשרו נח בתבה כו׳. או צ״ל הרמש.