Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(884) ובעיקר שהארץ שטחית ולא כדורית, וכמו שיבאר. ודברים אלו נאמרו בפרק יא מאמרי בינה.
(885) לשון המדרש שם: "המלאכים מנהגין אותו [את החמה]; אלו שמנהגין אותן ביום, אין מנהגין אותו בלילה. ואלו שמנהגין אותו בלילה, אין מנהגין אותו ביום. והחמה רוכב במרכבה, ועולה מעוטר כחתן, שנאמר [תהלים יט, ו] 'והוא כחתן יוצא מחופתו'... כל אלה קצות דרכיו של חמה".
(886) לשון המדרש שם: "'רפידתו זהב' [שיה"ש ג, י] זו הארץ, שהיא מעלה פירות הארץ ופירות האילן שהן דומים לזהב. מה הזהב יש בו מינין הרבה וגוונין הרבה, אף פירות הארץ מהן ירוקין ומהן אדומין. 'מרכבו ארגמן', זה השמש, שהוא נתון למעלה, והוא רוכב במרכבה, ומאיר לעולם. כמה דתימא [תהלים יט, ו] 'והוא כחתן יוצא מחופתו וגו". ומכח השמש הגשמים יורדים, ומכח השמש הארץ מעלה פירות, ולכך קראו 'ארגמן', שיצרו הקב"ה לארוג מן לבריות, ואין מן אלא פירות ומזונות". והיות החמה נמצאת במרכבה, לכאורה בא לבאר שלכך בלילה יש חושך, כי החמה הוסעה מהארץ למקום אחר, ושוקעת שם [באוקינוס וכדומה, באמצעות המרכבה]. וזה מורה לכאורה שחושך הארץ אינו נובע מחמת שהחמה נמצאת בצד שני של כדורית הארץ, אלא שהארץ היא שטחית, וחושך הארץ בא מחמת שהחמה נגנזה במקום מסוים למשך שעות הלילה. וראה הערה הבאה.
(887) לשונו באמרי בינה פי"א: "עם שתדע כי דבר שקיעת השמש במימי אוקינוס נמצא גם כן אצל חכמי קדם באומות העולם, ובפרט בראשון מספר ההשתנות... כי אמרו היות לו מרכבה של ארבעה סוסים הנושאים אותו כל היום, ולעתותי לילה הוא משקיעם באוקינוס, ושם יעמדו עד עלות השחר, שאז הם חוזרים אליו... גם אצל רבותינו תמצא בפרקי רבי אליעזר... השמש רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן וכו'. וכן במדבר רבה י"ב אמרו 'מרכבו ארגמן' זה השמש... כמו שחכמי האומות בארו כי דבריהם הנזכרים הנם מליצה לרמזים אמתיים, כמו שתאמר כי הארבעה סוסים הם ארבע התקופות, וכדומה. ודאי הוא כי תורה שלמה שלנו היא שוה אליהם בזה".
(888) בטוי המופיע בגמרא כמה פעמים [שבת סג:, ביצה כט:, כתובות נג:, ב"ק פג., ב"מ סג:], ופירושו "אין אנו מחזיקין לך טובה בכך, נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים" [רש"י ביצה כט:].
(889) כי רק מי שיש לו עסק בנסתרות יכול לפרש דברי חכמים באגדותיהם, וכפי שנתבאר למעלה בתחילת הבאר החמישי הערה 7. וכן כתב להלן [ד"ה וכן הראיה], וז"ל: "האגדות, שכל סתרי תורה וחכמה צפונים שם למי שידע להבין". ומקור בטוי "אין לך עסק בנסתרות" נמצא בב"ר ח, ב.
(890) כמבואר למעלה [ד"ה שם], ושם הערה 277. ולשם מה יעלימו חכמים דברים הנגלים לכל אדם, כי חכמים העלימו דבריהם רק כאשר דברו על עניני סוד, וכמבואר בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 7], וכן ברדב"ז [שו"ת ח"ד סימן רלב], והובא למעלה בבאר החמישי הערה 7. וכן הוא במו"נ ח"א ס"פ לד, ור"פ עא. ובחגיגה יג. אמרו "אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים". הרי שיש קפידא במסירת סתרי תורה למי שאינו ראוי לכך.
(891) לשון הרמב"ם שם: "'רכוב'... הושאלה לשולטנות על הדבר, כי הרוכב מושל שולט על מורכבו, והוא אמרו [דברים לב, יג] 'ירכיבהו על במתי ארץ', [ישעיה נח, יד] 'והרכבתיך על במתי ארץ', ענינו שאתם תשלטו על עליוני הארץ... ולפי זה הענין נאמר באלוה יתברך [דברים לג, כו] 'רוכב שמים בעזרך', פרושו השליט על השמים. וכן [תהלים סח, ה] 'לרוכב בערבות', ענינו השליט על ערבות, והוא הגלגל העליון המקיף בכל... ודע כי הושאל לו יתברך 'רוכב שמים' לדמיון הזר המופלא, וזה כי הרוכב יותר מעולה מן הנרכב; והרוכב גם כן הוא אשר יניע הבהמה ויוליכנה כאשר ירצה, והיא כלי לו ישתמש בה כרצונו, והוא נקי ממנה, בלתי נדבק בה, אבל חוצה לה. כן האלוה יתעלה שמו הוא מניע הגלגל העליון, אשר בתנועתו יתנועע כל מתנועע בו, והוא יתברך נבדל ממנו, ואינו כח בו... ודע כי כלל הבהמות הנרכבות יקרא 'מרכבה', וזה נכפל הרבה; [בראשית מו, כט] 'ויאסור יוסף מרכבתו', [בראשית מא, מג] 'במרכבת המשנה', [שמות טו, ד] 'מרכבות פרעה'. והראיה על היות זה השם נופל על הרבה בהמות, אמרו [מ"א י, כט] 'ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף, וסוס בחמישים ומאה', וזאת הראיה על היות שם 'מרכבה' נופל על ארבעה מן הסוסים. ולזה אומר כי כאשר נאמר... שכסא הכתוב נושאות אותו ארבע חיות [יחזקאל א, ה], קראוהו החכמים ז"ל 'מרכבה' [חגיגה יא:], לדמות במרכבה אשר היא ארבעה אישים".
(892) יסוד נפוץ בספריו. וכגון בנצח ישראל פט"ז [שעח:] כתב: "כי הרוכב אין לו שתוף עם אשר רוכב עליו". ובגבורות ה' פכ"ט [קיד:] כתב: "דע, כי כל רכיבה היא מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו, ומתעלה עליו. כי מאחר שהוא רוכב עליו - מתנשא עליו, ואינו מצורף עם אשר הוא רוכב עליו". וכן כתב בח"א לסנהדרין צה. [ג, סוף קצה.], ושם [ג, קצז.]. ובהקדמה ראשונה לגבורות ה' [ד] כתב: "המרכבה מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, כי כל רוכב, במה שהוא רוכב עליו הוא נבדל מן אשר רוכב עליו. וכל ענין המרכבה ההשגה המורה על שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואיך הוא רוכב עליהם ומנהיג כי בזה שהוא נבדל מהם - מנהיג אותם, כמו הרוכב המנהיג אשר רוכב עליו. וכמו הנשמה שבאדם, שהיא נבדלת מגוף האדם, ובמה שהיא נבדלת מן הגוף - מחיה אותו ומנהיגו". וראה למעלה בבאר החמישי הערה 57.
(893) כמו למעלה בבאר הרביעי [ד"ה וכאשר אתה] שכתב: "יש לשמש שם ממשלה... שיש לשמש שם וממשלה בעולם השפל" ושם הערות 976, 982, 984, 989, 1001, 1005, 1009, ולמעלה הערות 429, 435, 439, 492, שבכל המקומות האלו נתבאר שהחמה היא מושלת ומלך בתחתונים.
(894) כמו שכל מלך נקרא רוכב, שהרי אמרו [שבת קנב.] "על סוס - מלך", ופירושו מי שרוכב על סוס דומה למלך. ובגו"א בראשית פמ"ט אות יב כתב: "לפי שהאדם רוכב ומושל עליו [על הסוס], וזהו שאמרו דעל סוס מלך, כי דומה הרוכב למלך, מפני שהוא רוכב על הבהמה, כמו המלך שהוא רוכב על העם" [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 987]. וכן הוא באור חדש [קפא.].
(895) כלשון המדרש שהובא למעלה, ופירושו שזה עצמו מורה שלטון על התחתונים, וכמו שכתב רש"י [דברים לב, מ, בפירושו השני]: "אפילו חלש למעלה וגבור למטה אימת העליון על התחתון, וכ"ש שגבור מלמעלה וחלש מלמטה". ובנצח ישראל פי"ט [תכז:] כתב: "'ולזמר לשמך עליון' [תהלים צב, ב], שהוא יתברך עליון ומושל עליהם", ושם הערה 104. וכן נתבאר בנר מצוה [ח"א כז:], ושם הערה 155.
(896) שהחמה היא מלך על התחתונים, וממילא היא נבדלת מהתחתונים, כמשפט המלך שהוא נבדל מנתיניו, וכמבואר למעלה בבאר הרביעי הערה 1216, באר החמישי הערה 407, ולמעלה הערה 184.
(897) פירוש - מביא ראיה נוספת שחז"ל סברו שהארץ היא שטחית, ולא כדורית.
(898) לשונו שם: "כל זה מהאמינם כי היקף השמש הוא תמיד לצדדין מן האופק ומעלה, באשר הארץ שטוחה והגלגלים לא יקיפוה מתחת... הוא אמרם... נמצא כל העולם כלו ככסוי קדרה לגיהנם, עד כאן. הרי שדמו את הארץ בכללה לכסוי השטיח על הקדרה, אשר היא הגיהנם. כי לפי הנראה מדבריהם ז"ל ידמו היות הגיהנם מתחת לארץ ולמטה".
(899) פירוש - חז"ל לא באו להשוות את צורת העולם לכסוי קדירה [שהעולם שטוח ככסוי קדירה], אלא שבאו לבאר שיחס הגיהנם לעולם כיחס הקדירה לכסוי שלה, וכמו שמבאר.
(900) כמו שפירש רש"י [פסחים צד.] "כיסוי קדירה - דבר מועט". וכן בתענית י. פירש רש"י "נמצא כל העולם ככיסוי קדירה - הקטן נגד הקדרה".
(901) פירוש - אין הקדרה עודפת ויתירה על פני כסוי הקדרה מצד שהיא עליונה ממנו, כי אין הקדרה עליונה ממנו כלל, כי הקדרה מגיעה רק עד לכסוי שלה, ותו לא. אך בחמשת הצדדים הנותרים [ארבעה כיווני עולם, ולמטה מכסוי הקדרה] הקדרה עודפת ויתרה על פני כסוי הקדרה.
(902) עירובין יט. "שבעה שמות יש לגיהנם, ואלו הן; שאול, ואבדון, ובאר שחת, ובור שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ התחתית. שאול - דכתיב [יונה ב, ג] 'מבטן שאול שועתי שמעת קולי'". וצריך ביאור, מדוע נקט בשם "שאול" יותר משאר שמות הגיהנם. ובדר"ח פ"א מ"ה [לה:] כתב: "אין ענין הגיהנם רק ההעדר הגמור, שכך מורים השמות של גיהנם; שאול ואבדון וצלמות". ועדיין צריך ביאור, מדוע נקט בשם "שאול" יותר משמות "אבדון" ו"צלמות". אמנם נאמר [איוב ז, ט] "כן יורד שאול לא יעלה", הרי מקרא מלא הוא ש"שאול" מופקע מעליה, ולכך "לא שייך בו עליון". וברד"ק בספר השרשים, שורש שאל, כתב: "'משאול תחתיה' [תהלים פו, יג], 'שאול מתחת רגזה לך' [ישעיה יד, ט]... ענינם קבר. 'אך אלקים יפדה נפשי מיד שאול' [תהלים מט, טז], פירוש שלא תכלה ככלות הגוף ברדתו לשאול, אלא תדבק בעליונים". הרי ש"שאול" עומד כנגד "עליונים", כי הוא מורה על קבר, שהוא בתוך האדמה. ונאמר [דברים לב, כב] "ותיקד עד שאול תחתית", הרי שדוקא לשם "שאול" מוצמד התואר "תחתית", "תחתיה", "מתחת". ואמרו על כך [זוה"ק ח"ג רפה:] "בגיהנם אית מדורא בתראה תתאה דכלהו... וההיא איקרי 'שאול תחתית'". וברלב"ג לפירושו לאיוב כו, ו כתב: "שאול הוא המטה במוחלט, והיא מרכז הארץ". וראה בפירוש הגר"א למשלי טו, יא, ובתפארת ישראל פכ"ג הערה 40, ובסמוך ציון 960.
(903) שכשם שהקדרה עודפת על כסוי הקדרה בחמשה צדדים, אך לא מצד המעלה, כך הגיהנם עודף על העולם בחמשה צדדין, אך לא מצד המעלה.
(904) והולך להביא דברים מאמרי בינה פי"א.
(905) והחידוש בדברי יונתן בן עוזיאל הוא שעובי הרקיע [שלש אצבעות] הוא המפריד בין מי האוקיינוס לבין השמים, הרי שהשמים והאוקיינוס כמעט נפגשים זה עם זה, וזה היה מן הנמנע אם הארץ היא כדורית, והשמים הם היקף כדורי לארץ. וזה לשונו באמרי בינה פי"א: "גם אי לא מסתפינא, הייתי אומר כי אולי מהתפשט דעת השטחיות הנזכר אצל קצת חכמינו, ושאין השמים מקיפין מן האופק ולמטה כנזכר, יונתן בן עוזיאל תרגם פסוק [בראשית א, ז] 'ויעש אלקים את הרקיע' בדבריו אלה; 'ועבד ה' ית רקיעא סומכיה תלת אצבעתא ביני סטרי דשמיא למוי דאוקינוס ואפרש ביני מיא דמלרע לרקיעא וביני מיא דלעילא בקובתא דרקיעא והוה כן'... נראה שהמתרגם הנזכר כיון לומר שלהיות כפת השמים על הארץ לדמיון כפת אוהל, או תאמר כפת תנור, על הרצפה שתחתיה, באופן שקצות השמים קרבו למי אוקינוס השוים לרצפת הארץ. הנה רקיע בן שלש אצבעות הבדיל בינותם, והפריש בין המים התחתונים שהם מים ממש, לחומר מים הקדושים אשר למעלה".
(906) כפי שנתבאר למעלה הערות 839, 845.
(907) כי הבין שהרקיע הוא דבר מוחשי [כפי שהגלגל הוא דבר מוחשי], ולכך התפלא כיצד המרחק מהשמים עד לאוקיינוס אינו אלא שלש אצבעות.
(908) פירוש - לאחר שביאר כך את דברי יונתן בן עוזיאל, הרגיש הוא בעצמו שביאר את דבריו באופן שדברי יונתן בן עוזיאל נראים כלא ראויים [ראה הערה הבאה]. ונאמר [ישעיה מד, כה] "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", ובגמרא [גיטין נו:] דרשו פסוק זה על חכם שאמר דברים שלא היו טובים וראויים.
(909) כך כתב באמרי בינה פי"א: "אך אם דברי אלה על יונתן בן עוזיאל, אשר בעת למודו כל עוף הפורח על גביו נשרף, לא יתכנו אצל המשכילים, הנני מבטלם והיו כאין". הרי שהוא עצמו הרגיש שיש בדברים אלו משום העדר כבוד והשבה לאחור לדברי יונתן בן עוזיאל.
(910) לא מצאתי מקור אמרה זו. ומעין זה באוצר המשלים והפתגמים, מספר 2025, שמובא שם: "שוטה אחד יכול לקלקל מה שלא יוכלו אלף חכמים לתקן". וב"מ פד: אמרו "השתא היקפתנו תשובות [שאלות] חבילות, שאין בהן ממש". ועל כל פנים מתבאר שמחמת כן אין טעם להשיב לדבריו, כי אין קץ לדברי רוח [כמובא בהערה 815]. וכן חזר והזכיר להלן [ליד ציון 985], וז"ל: "אשר כבר אמרנו כי זהו דרך הכסילים, שהאחד שואל יותר ממה שישיבו אלף חכמים".
(911) כפי שכתב למעלה [סד"ה והיה ראוי]: "והנה אם באנו להשיב על דברים כאלו, היה עלינו למשא. אך במקום אשר דרש בהגדת של דופי, ולקלקל בדבריהם, וגלה פנים בהם שלא באמת, ונתן אותם כבלתי יודעים שום חכמה [שם נשיב על דבריו]". וראה שם הערות 821-823.
(912) הרבה פעמים למעלה [ראה הערות 273, 844, 845].
(913) לשונו בנצח ישראל פ"ט [רלא.]: "כי הדבר אשר הוא בין שני דברים, יש לו חבור אל שניהם, ובזה מקשר אותם". דוגמה לדבר; הפרוכת שבמשכן, נאמר עליה [שמות כו, לג] "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים", ופירש שם רש"י [שם פסוק לא] "פרוכת לשון מחיצה היא, ובלשון חכמים פרגוד, דבר המבדיל בין המלך ובין העם". וכאשר כל עדת ישראל ישגו [ויקרא ד, יג] נאמר "והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת" [שם פסוק יז], ולא נאמר "פרוכת הקודש" [כפי שנאמר שם למעלה (פסוק ו) כאשר הכהן המשיח יחטא], וכתב על כך רש"י [שם בפסוק יז]: "משל למלך שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטה סרחה, פמליא שלו מתקיימת, ואם כולה סרחה, אין פמליא שלו מתקיימת. אף כאן, כשחטא כהן משיח עדיין שם קדושת המקום על המקדש, משחטאו כולם חס ושלום נסתלקה הקדושה". הרי שהפרוכת מחוברת לישראל ולהקב"ה, וכאשר ישראל חוטאים אין הפרוכת נקראת "פרוכת הקודש", כי המלך נסתלק משם. דוגמה נוספת; בתפארת ישראל פכ"א [שכב:] כתב אודות משה רבינו, וז"ל: "כי זה משה האיש הוא מהתחתונים, והיה מתעלה מעלה מעלה... כי משה היה מן התחתונים ומן העליונים, כמו שאמרו [דב"ר יא, ד] שנקרא משה 'איש האלהים' [דברים לג, א], מחציו ולמטה היה איש, ומחציו ולמעלה היה אלהים. ולכך אי אפשר לומר רק שהיה כמו אמצעי בין העליונים ובין התחתונים, והאמצעי מצורף לשניהם... היה למשה משפט האמצעי, שנאמר [דברים ה, ה] 'אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם דבר ה' וגו". ולפיכך בשם 'משה' אות המ"ם, שהיא אמצעית בסדר אלפ"א בית"א. ואחר כך השי"ן, שהיא מדרגה האחרונה חוץ מן האחת, שנאמר [תהלים ח, ו] 'ותחסרהו מעט מאלהים', וזה נאמר על משה, כדאיתא במסכת ראש השנה [כא:]. ואות ה"א מורה שיורד לתחתונים. וידוע כי האדם מדרגה חמישית, כי הפשוטים מדרגה ראשונה, והמורכבים מדרגה שניה, והדוממים מדרגה שלישית, והבעלי חיים רביעית, והאדם מדרגה חמישית. והרי משה עולה עד המדרגה האחרונה חוץ מאחת, ויורד לתחתונים עד המדרגה החמישית, ודבר זה מבואר".
(914) כפי שמצינו בהגדרת "אמצע"; מחד גיסא "לעולם האמצעי מאחד ומקשר הכל" [לשונו בנצח ישראל פ"א (טז:)], "האמצע הוא משותף אל כל הצדדין" [לשונו למעלה ד"ה ורבי אלעזר, ושם הערה 685], וכן "כל אמצע יש לו ימין ושמאל" [לשונו בנצח ישראל פ"ה (פה.)]. ומאידך גיסא כתב בנצח ישראל פי"ג [של:]: "כל אותיות באלפ"א בית"א אין להם נפילה, חוץ מן הנו"ן. והטעם הוא, שכאשר תשים אותיות מנצפ"ך בסוף האלפ"א בית"א, ויהיו י"ג אותיות לפניהם, וי"ג לאחריהם, תהיה אות נו"ן אות י"ד עומד באמצע. וידוע כי כל דבר שהוא באמצע עומד בעצמו, ואין לו סמך, כי אין לו חבור לא לימין ולא לשמאל", ושם הערה 110. ויש בזה הטעמה נפלאה; כי בתפארת ישראל פכ"א [שכב:, והובא בהערה הקודמת] ביאר שאות מ"ם היא האות האמצע של האלפ"א בית"א. וכן כתב בנתיב האמת פ"א [א, קצו.]: "כי יש י"ג אותיות מן א' עד אות אמצעי מן 'אמת', שהוא מ"ם באלפ"א בית"א, וכן יש י"ג אותיות מן המ"ם הפתוחה עד התי"ו באלפ"א בית"א", וכן הוא בדר"ח פ"ה מ"ז [רמ:]. ואילו בנצח ישראל פי"ג [שהובא כאן] ביאר שאות נו"ן היא אות האמצע באלפ"א בית"א, ולא אות מ"ם. וברור הוא שכאשר אותיות מנצפ"ך מושמות לבסוף האלפ"א בית"א, האות הארבע עשרה היא נו"ן, ואילו כאשר אותיות מנצפ"ך מושמות בתוך האלפ"א בית"א [בסמיכות לאותיות הפתוחות שלהן] אזי אות הארבע עשרה היא אות מ"ם פתוחה. אך מהו פשר כפילות זו. אמנם אי משום הא לא איריא, כי ישנם אופנים שונים למנין אותיות אלפ"א בית"א, שהרי להלן בהערה 966 מובאים דבריו מדר"ח שביאר שאות למ"ד היא האות האמצעית של האלפ"א בית"א [ללא אותיות מנצפ"ך], עיי"ש. אך מ"מ בנוגע לאות מ"ם ונו"ן עדיין קשה, שבנתיב האמת פ"ג [א, רד:] כתב: "וכמו שתראה כי אותיות 'אמת' האל"ף היא ראשונה באלפ"א בית"א, והתי"ו אחרונה באלפ"א בית"א, והמ"ם באמצע אלפ"א בית"א... והכל מצורף ומחובר אל המ"ם, כי הכל מצורף אל האמצע... והכל נסמך למ"ם שהוא אמצעי". ואילו לגבי האות נו"ן כתב בנצח ישראל [שהובא כאן] "אות נו"ן אות י"ד עומד באמצע... ואין לו סמך". הרי שהסימן המובהק של אות מ"ם הוא שהכל נסמך אליו, ואילו הסימן המובהק של אות נו"ן הוא שאין לו סמך. ושני הסימנים ההפוכים האלו נובעים מהיות אותיות אלו האות האמצעית של האלפ"א בית"א, וכיצד דברים הפוכים נובעים משורש אחד. אלא הם הם הדברים. כי יש לאמצע שני מאפיינים; מחד גיסא הוא המחבר את הקצוות, ועל כך מורה אות מ"ם. ומאידך גיסא האמצע עומד לעצמו, ואינו מצטרף לקצוות, ועל כך מורה אות נו"ן. אמור מעתה, אות מ"ם מורה על האמצע המתחבר לקצוות [כאשר אותיות מנצפ"ך משולבות בתוך האלפ"א בית"א], ואות נו"ן מורה על האמצע שאינו מתחבר לקצוות [כאשר אותיות מנצפ"ך מופרשות לסוף האלפ"א בית"א]. אלו הם שני הפנים לאמצע, וכדבריו כאן. ושמעתי ממו"ר שליט"א, שהנה נאמר [שמות טז, טו] "ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא וגו'". הרי תיבת "מן" מורה על אי בהירות [וכן בארמית "מנא לן"]. וזאת משום שתיבה זו מורכבת משתי אותיות האמצע של האלפ"א בית"א, וכל אמצע אין בו הכרע לשום צד, לכך הוא מורה על אי בהירות, ודפח"ח. ונראה לחדד נקודה זו, שסו"ס אי בהירות זו אינה מתבטאת בכפל אותיות מ"ם, או בכפל אותיות נו"ן, אלא דוקא מצירופם להדדי של אותיות מ"ם ונו"ן. כי חלק מאי בהירות האמצע הוא גם משום שמחד גיסא הוא מקשר הכל [אות מ"ם], ומאידך גיסא הוא עומד לעצמו [אות נו"ן], ולכך תיבת "מן" מורה בעליל על העדר הכרעה ובהירות. וגיסי הרה"ג ר' אריה ברגמן שליט"א הוסיף, שאף תיבת "נם" ["מתנמנם"] שייכת לכאן, שהרי אמרו בגמרא [מגילה יח:] "היכי דמי מתנמנם, נים ולא נים, תיר ולא תיר, דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מידכר". ובספר השרשים לרד"ק, שורש נום, כתב: "התנומה אינה חזקה כמו השינה, רק היא מעט מעט". הרי שמדובר בדבר שאין לו הכרע, ולכך אף הוא מורכב מאותיות נו"ן ומ"ם. והוסיף לבאר, שסדר האותיות של תמיה הוא מתחיל במ"ם ["מן"], ואילו סדר האותיות של נמנום מתחיל בנו"ן ["נם"], כי במן [שהיה מאכל ישראל במדבר] היה תחילתו בהבנה, ורק סופו אינו מובן [רש"י במדבר כא, ה "בלחם הקלוקל - לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו 'קלוקל'. אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא"]. וכן כל תמיה, תחילתה בהבנה, וסופה בתמיה. ואילו בתנומה הסדר הוא הפוך; כי בתחילה "לא ידע לאהדורי סברא", אך לבסוף "כי מדכרו ליה מידכר", ולכך שם סדר האותיות הוא "נם". ודו"ק.
(915) כפי שכתב בח"א לב"ב עג: [ג, צא:], וז"ל: "הרקיע הוא כלול מן שלשה, דהיינו מן הימין ומן השמאל ומן האמצע, כנגד אמצע הרקיע, ושני הצדדין לימין ולשמאל... ודבר זה ענין עמוק מאוד איך הרקיע כלול משלש". ובח"א לגיטין נח. [ב, קיט:], ביאר השייכות בין תפילין של ראש למספר שלש, וז"ל: "התפילין של ראש בין העינים [דברים ו, ח], ושייך שם ימין שמאל ואמצע... וכל אמצע אי אפשר בפחות משלשה... כל דבר שהוא באמצע הוא שלישי, ולכך תפילין של ראש הוא ראוי אל שלשה". וכן בתפארת ישראל פס"ו [תתרלז.] כתב: "אי אפשר לעשות אמצעי בלא שלשה, ואותו שהוא בין השנים הוא האמצעי", ושם הערה 158. ועוד אודות שמספר שלש מורה על האמצעי, ראה תפארת ישראל פ"נ הערות 61, 63, שם פ"ע הערה 33. וראה בנתיב הלשון פ"ד [ב, עב:] בביאור דברי הגמרא [ערכין טו:] שהלשון נקראת "תליתאי", ודבריו שם שייכים מאוד ליסוד שמניח כאן.
(916) וצרף לכאן דברי רש"י [בראשית א, ח] "ויקרא אלקים לרקיע שמים - שא מים, שם מים, אש ומים, שערבן זה בזה ועשה מהם שמים". ובביאור שלשת השמות הללו, כתב בגו"א שם [אות כט] בזה"ל: "ויראה כי אלו ג' לשונות הם שלשה דברים; 'שם מים' רוצה לומר כי גוף הרקיע הוא מן מים ולא מן אש... 'שא מים' רוצה לומר כי הקב"ה בבריאת השמים העמיד המים כמו החלב, שנתן בו דבר המקפיא ומעמיד אותו [ב"ר ד, ז], לכך נקראו 'שא מים'... 'אש ומים' רוצה לומר שהרקיע מורכב משניהם, מאש ומים. ומפני כי שלשתן כאחד טובים ומתפרש בהם ענין השמים, כלל רש"י את כלם יחד, כי הנך לישני כל אחד מפרש ענין שמים בענין מיוחד; כי להך לישנא שדרש 'שמים' 'שם מים', רוצה לומר השם מורה מה עיקר השמים, וזהו 'שם מים'. ולמאן דאמר 'אש ומים' רוצה לומר כי השם נופל מה הם חלקי השמים שנעשה מהם השמים, וזהו 'אש ומים'. והב"ר סובר כי השם נופל איך נעשה שמים, ולפיכך דרש 'שא מים טעון מים', כי השמים דבר שהוא קפוי ונושא מים, לכך דרש כך". דוק ותראה שג' שמות אלו מקבילים לג' חלקי הרקיע שביאר כאן; "שא מים" מתייחס כלפי הקב"ה, שמורה כיצד הקב"ה ברא את הרקיע. "שם מים" מתייחס כלפי הארץ, שמורה כיצד הרקיע נראה בפועל, שעיקרו מים. "אש ומים" מתייחס אל עצמו, שמורכב מאש ומים.
(917) הרי הכתוב מבאר שהרקיע מבדיל בין מים העליונים לבין מים תחתונים, וכמו שפירש רש"י שם: "בתוך המים - באמצע המים, שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ. הא למדת שהם תלויים במאמרו של מלך". ומקור דברי רש"י הוא מהגמרא [תענית י.], ושם אמרו "מים העליונים במאמר הם תלוים", ולא הזכירו שם כלל תיבת "מלך", ומאי האי שרש"י הוסיף תיבת "מלך". אמנם נראה שהוספתו של רש"י שאובה ממה שאמרו חכמים במקום אחר על מעשה הרקיע, שאמרו [ר"ה לא.] "חילק מעשיו ומלך עליהם", ופירש רש"י שם "הבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום". הרי שבהבדלה זו של הרקיע נמצאת החלת מלכות ה' בעולם. ולפי דבריו כאן הענין מבואר היטב, שנתבאר שאין הרקיע אלא חציצה והפרדה בין עליונים לתחתונים. והרי רק מחמת חציצה והפרדה זו יש מושג של מלכות ה' בעולם, כי קבלת מלכות יכולה להעשות רק ברצונו של הנמלך, ולא בעל כרחו, שכידוע זהו ההבדל בין מלך למושל [גו"א בראשית פי"ז אות א, ביאור הגר"א על משלי ס"פ כז, ראב"ע בראשית לז, ח]. רצון זה של הנמלך יכול להתאפשר רק אם יהיה האדם נתון במצב שאינו כופה עליו קבלת מלכותו. אך אם קבלת המלכות תהיה מחוייבת מחמת שהיא תהיה ברורה מאליה, תחסר כאן במהות קבלת המלכות, שכל כולה ניזונת דוקא מרצונו של הנמלך. לכך הרקיע המבדיל וחוצץ בין עליונים לתחתונים, הוא המאפשר שהקב"ה יהיה מלך בעולם, ולא מושל בעולם, כי כביכול ע"י הרקיע ה' נתעלה לעליונים, והשאיר את האדם בתחתונים לבחור בה' מתוך רצון, ולא מתוך כפיה [ראה תפארת ישראל פי"ט הערה 47]. וכדי להורות שע"י הרקיע נוצרה מלכות ה' בעולם, פירש רש"י שהמים העליונים תלוים "במאמרו של מלך", "מלך" דוקא נקט לה. וראה פחד יצחק ר"ה מאמר יג אות א.