Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(918) לשון הגמרא שם "רבי אליעזר אומר, עולם מאמצעיתו נברא... רבי יהושע אומר, עולם מן הצדדין נברא... אלו ואלו מציון נבראו ["פירוש, שאמצעיתן של עולם והצדדין, מציון נבראו" (תוספות שם)], שנאמר... 'מציון מכלל יופי אלקים הופיע'".
(919) והזכיר ענין זה למעלה בבאר הרביעי [ד"ה ומקשה והכתיב], ושם הערה 750.
(920) באמרי בינה פרק יא.
(921) לשונו שם: "התבאר אל החוקרים הנזכרים, לא בלבד מן המופת, כי גם מן החוש וכלי האיסטרולאביאו, אשר בדקו ומצאו אמתת מה שכתב בטלמיוס בגיאוגראפיאה שלו מאמר ה' פט"ז... כי ירושלים בק"פ המעלות אשר מקצה המערב עד המזרח ברביע הכדור הצפוני כאמור היא במעלה הס"ו, ובתשעים אשר מעגולת משוה היום עד הקוטב היא בל"ב... וכמו שזכר החכם אבן עזרא בפירוש הכתוב [במדבר יג, יז] 'עלו זה בנגב' [לשון הראב"ע שם: "רוחב מצרים פחות משלשים מעלות (מקו המשווה), ורוחב ירושלים שלשים ושלש"]... הרי שהיא רחוקה מאד מן טבור האמתי אשר זכרנו". ופירושו, שאין ארץ ישראל נמצאת על קו המשוה, אלא מוגבהת ממנו שלשים ושתים מעלות לצפון קו המשוה. וראה הערה 933.
(922) המשך לשונו שם: "וכבר ידעת מה שכתב הרב המורה חלק ב פרק טו, וז"ל; לא יחסר האמת ולא יחלש בחלוק עליו כל אנשי הארץ". ולשון הרמב"ם שם הוא: "כל מה שהתבאר במופת, לא תוסיף אמתתו ולא יחזק האמת בו בהסכים כל חכמים עליו. ולא תחסר אמתתו ולא יחלש האמת בו בחלוק אנשי הארץ כולם עליו". וראה למעלה בבאר השני הערה 374.
(923) על פי הפסוק [ירמיה ו, יד] "וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום", ופירש הרד"ק שם "וירפאו - נביאי השקר והכהנים רפאו את שבר בת עמי. על נקלה - כלומר על אמירה נקלה שאין בו ממש". וכוונתו שלאחר שהקשה המ"ע על דברי חכמים, ישב את דבריהם בתירוץ דחוק ועלוב, שאינו עולה יפה. וכן הזכיר להלן בסוף הבאר, ושם הערה 1287.
(924) על פי הפסוק [ישעיה א, ו] "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן". ורומז כאן ששמן קשור לחכמה, וכמבואר בנר מצוה ח"ב הערה 77.
(925) שתירץ על שאלתו בזה"ל: "על אמרם ז"ל שארץ ישראל באמצע העולם, יש לנו להתבונן... כי שם 'עולם' נאמר בכלל ובפרט... שהרצון באלה אפילו מדינה אחת או עיר אחת... וזה המאמר 'באמצע העולם' הן קדם דיינו להבינו על החלק הצפוני המיושב... ועוד, לחבב ארץ ישראל על בעליה, ולתת כבוד לשמה, וטעם אל מעלתה, אמרו היותה באמצע. עם כי לא במחוגה או בחבל תמדוד ממנה אל סביבותיה". וכתירוצו הראשון נמצא בספר כפתור ופרח פרק ו, שכתב: "ירושלים באמצע הישוב, לא באמצע הארץ... ושעור המיושב כלו אינו מתפשט אלא עד כדי מרחב ס"ו מעלות... וירושלים רחוקה מן קו השוה ל"ב מעלות, הרי שירושלים באמצע הישוב פחות מעלה אחת".
(926) מאשר אם לא היה משיב כלל.
(927) "המשיב" - המקשה [ואינו מתרץ].
(928) כפי שכתב למעלה בתחילת הבאר הרביעי [ד"ה והנני משתטח], וז"ל: "הבקשה השנית; שאם אחר כל זה אין הדברים נכנסים לו בלבו, שיהיה הדברים האלו כאילו לא נאמרו כלל. ולא יאמר, אף שנאמר פירוש בדברים האלו, אין הפירוש נכנס בלב המעיין, שוב אין פירוש עוד, ויתלה חס ושלום חסרון בדברי חכמים. ואם כן היה תקנתנו קלקלה, לגרום שיחשוב רע על דברי חכמים. ואפשר כי זהו הטעם שלא רצו הראשונים לגלות דברי חכמים, מפני היראה שאם לא היה נכנס הפירוש בלב המעיין, ישים חס ושלום חסרון בדברי חכמים, שיאמר כי אין פירוש עוד, ופירוש זה אינו מתקבל. לכך הניחו הדבר סתום, שיאמר המעיין הנה דברי חכמים כספר החתום, ואין לעמוד עליהם כמו כל הדברים החתומים. ולכך אני שואל ומתחנן שינתן לי דבר הזה, שאם אחר העיון לא יקבל הדברים, יעביר את דברי, ויהיו אצלו כאילו לא נאמרו כלל, ויהיו דברי חכמים אצלו כספר החתום כמו שהיה אצלו קודם שנאמרו דברים אלו", ושם הערה 36.
(929) מתחילת הבאר הששי.
(930) כמבואר למעלה בהערה 843, שחז"ל דברו על המהות, ולא על המוחש. וראה להלן הערה 1111.
(931) פירוש - אם היה השם "אמצעי" ראוי להאמר על האמצעי הגשמי המוחשי [דבר שלאמיתו של דבר אינו ראוי, וכמו שיבאר בהמשך].
(932) פירוש - נקודת האמצע בעולם המוחשית מכוונת כנגד נקודת האמצע של היקף החמה בשמים, שהיא כאשר השמש [העוברת מקוטב דרומי לקוטב צפוני] נמצאת בחצי היום, מעל אמצע קו המשוה [ראה הערה הבאה].
(933) בביאור "משוה יום", ראה בפירוש מהמלות זרות בסוף מו"נ, שכתב באות קו"ף: "הקו השוה - שם לקו סובב בעגולה גדולה, עוברת על מרכז העולם, מדומה ממזרח למערב, עומדת על עגולת אופק העולם, על זוית נצבת. והקו ההוא באמצע העולם, תמיד חצי העולם לצד צפונו, והחצי לצד דרומו, והיום והלילה שוים לכל העומדים תחתיו... בלשון הפילוסופים 'הקו השוה', או 'משוה היום'... והוא, שרחקו משני הקטבים שוה". קו המשוה הוא מעגל דמיוני המקיף את כדור הארץ במרחק שוה בין שני הקטבים. כיום נמצאות על קו המשוה מדינות כמו ברזיל, אקודור [הנקראת על שמו, מכיון ש"אקוטור" הוא קו המשוה בלטינית], קניה, זאיר, ועוד. ארץ ישראל אינה נמצאת שם, אלא מוגבהת ממנה שלשים ושתים מעלות מצפון לקו המשוה.
(934) פירוש - אם אמצע העולם היה נקבע לפי הגשמי והמוחשי, אזי נקודת האמצע בקו המשוה היתה נחשבת לאמצע העולם, כי זהו אמצע העולם לפי היקף החמה בכדור השמים.
(935) בסמוך יבאר מדוע "אין ראוי שיהיה אמצעי העולם דבר זה".
(936) פירוש - הגדרת אמצעי היא שהוא עומד כנגד הצדדין; בעוד הצדדין הם מחולקים ושונים זה מזה, הרי האמצעי כולל הכל, כי הכל נמצא בו, וכמו שמבאר.
(937) דוגמה לדבר; נאמר לגבי המרגלים [במדבר יג, כא] "ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת", ופירש רש"י שם "הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גם". וכתב שם הגו"א [אות יג]: "ואם תאמר, למה הלכו באורך וברוחב, אם רצו לעמוד על כל הארץ, עדיין לא הלכו בכל מקום. ויראה שהארץ משתנה באורך וברוחב, כי הארץ שקרובה יותר למזרח או למערב, משתנה. וכן מצפון לדרום, דרך הארצות להשתנות. וזה סיבת כל שינוי הארצות שהם בעולם, משתנים בשביל זה, לפי הקרוב והרחוק ממזרח וממערב ומצפון ומדרום. ולפיכך הלכו בארץ באורך וברוחב. והשתא הלכו ממזרח למערב, ומצפון לדרום, ועמדו על כל הארץ. לאפוקי אם היו הולכין באלכסון, שלא היו הולכין ב' הרוחות. וכשהלכו כמין גם יונית, כבר הלכו כל הרוחות, ואינם צריכים יותר, אף על גב שלא הלכו המקומות כלם בפרט".
(938) לשון הפסוקים שם [איוב לז, ט-י] "מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה מנשמת אל יתן קרח ורוחב מים במוצק". ודרשו על כך בגמרא [ב"ב כה:]: "'מן החדר תבא סופה' זו רוח דרומית, 'וממזרים קרה' זו רוח צפונית, 'מנשמת אל יתן קרח' זו רוח מערבית, 'ורחב מים במוצק' זו רוח מזרחית". ואודות שהצדדים השונים מורים על מהויות שונות, כן כתב בהקדמה שלישית לגבורות ה' [יח], וז"ל: "ארבע רוחות... מחולפים ומחולקים, שכל צד נגד השני... כי המזרח מתיחס לו הבריאה, לפי שמן המזרח מתחדש העולם בכל יום כשעולה השמש מן המזרח... ואל המערב הוא שכנגדו, ששם שוקע האור, התיחס הפסד הנמצאים. ואל הדרום, שזה הצד נקרא 'ימין' בכל מקום, ושם השמש ברומה ובתוקפה, לכך מתייחס לשם הכח הגדול. וצד צפון הפך זה, כמו שיקרא צד 'דרום' ששם השמש דר ברומו של עולם, כך יקרא צד 'צפון', ששם השמש צפונה ואינה נראית כלל, ולשם מתייחסים הדברים הצפונים בלתי נגלים שהשם יתברך פועל בעולם, והם מעשה ה' הנסתרים והצפונים". ובנצח ישראל פכ"א [תמה.] כתב: "ד' רוחות העולם, אלו ד' רחקים הם מחולקים כל אחד לעצמו, ואין זה כמו זה. וכנגדם יש בעולם ד' מלכיות מחולקים, שאין זה כמו זה" [הובא למעלה בהערה 771].
(939) בסמוך יבאר כיצד ארץ ישראל היא אמצעית בין הצדדים המחולקים.
(940) פירוש - הבדלי הצדדים אינו נתלה בדבר גשמי ומוחשי, אלא נתלה בדבר מהותי ושכלי, ולכך אף אמצע העולם אינו נתלה בדבר גשמי ומוחשי, אלא נתלה בדבר מהותי ושכלי, "שכל רוח מרוחות העולם יש לו ענין מיוחד" [לשונו בח"א לתמיד לא: (ד, קמט:)], ושם מאריך לבאר זאת.
(941) לשון המדרש תנחומא שם: "כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר [יחזקאל לח, יב] 'יושבי על טבור הארץ'".
(942) דרשה זו אינה במדרש תנחומא שם, אלא מעין זה דרשו בגמרא [סנהדרין לז.] "'שררך' זו סנהדרין, למה נקרא שמה 'שררך', שהיא יושבת בטיבורו של עולם", ופירש רש"י שם "בטיבורו של עולם - שבית המקדש באמצע של עולם". ובמדב"ר א, ד אמרו "'שררך אגן הסהר', מדבר בסנהדרין שהיתה נתונה בלשכת הגזית, והיא משולה בשרר ["בטבור" (מתנו"כ שם)]. ולמה משולה בשרר, אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך סנהדרין של ישראל נתונה באמצעו של בית המקדש".
(943) אלא נמצא בחלק היותר עליון בגוף האדם, לעומת המתנים, שהם נמצאים יותר באמצע גוף האדם.
(944) סוטה מה: "מהיכן הולד נוצר... אבא שאול אומר, מטיבורו, ומשלח שרשו אילך ואילך". ובח"א שם [ב, פב.] כתב לבאר: "דעת אבא שאול שהטבור שהוא באמצע גוף האדם, יותר ראוי להתחלה... כי האמצע הוא התחלה... ואמר ראיה לדבריו, כי העיקר של אילן הוא התחלה אל האילן, והוא באמצע אילן, ומוציא ענפים לכל צד. הרי כי האמצע יותר ראוי להתחלה, ולפיכך טבור האדם שהוא באמצע, הוא ג"כ התחלה, וממנו נוצר ומשלח שרשיו אילך ואילך, דומה אל עיקר האילן שמשלח ענפיו שרשיו לכל צד אילך ואילך". וקודם לכן כתב: "התחלת הגוף הוא הטבור, לפי שהוא באמצע הגוף". וראה גו"א במדבר פי"ד אות לו.
(945) והאדם נדון לפי מהותו, ולא לפי גשמיותו. וכמו שכתב בגו"א ויקרא פכ"ב אות כו שאצל אדם ניתן לומר שם תואר "איש עיור" [ויקרא כא, יח], אך אצל בהמה לא ניתן לומר שם תואר "בהמה עיורת", אלא רק "עורת" בתור שם דבר [רש"י ויקרא כב, כב]. ובביאור הדבר כתב שם בגו"א בזה"ל: "ונראה טעם הדבר שכתב 'עורת' שם דבר... כל היכי שאין המום בגוף הבהמה, כמו העיור, שאין המום בגוף הבהמה, שהרי לפעמים אין חסר דבר מן הבהמה, והראות הוא שחסר, לכך כתב 'עורת'... כי הבהמה היא בעלת גוף, וכאשר לא נעשה מעשה בגוף הבהמה, אין נופל עליה שם התאר. ובאדם שאינו גופני כמו הבהמה, יבא שם תאר אף בדברים שלא נעשה שום מעשה בגוף". הרי הכל נדון בערכין; בהמה הגופנית נמדדת לפי עניני הגוף והגשם, ואילו האדם הרוחני [כמבואר למעלה בבאר השלישי הערה 52] נמדד לפי עניני השכל. ולכך אמציעתו של אדם נקבעת על פי מהותו, ולא על פי גופו. ובסמוך יתבאר [הערה 952] שאף העולם אינו נקבע על פי גשמיותו, אלא על פי מהותו.
(946) לשונו בדרוש על התורה [כ:]: "ומה שנתנה להם ארץ ישראל, שיש בה כל הברכות הגופניים, לא מצד הטובות הגופניים אשר בארץ נתנה להם, רק בשביל שזכו למדריגת התורה, ועם התורה שהיא הכל, לא חלק, ראוי להיות הכל. וכן הדברים האלו שהם בא"י, ארץ הקדושה, נמצאו בה מצד שראוי שימצא בה הכל. וזה שאמר הכתוב 'ארץ חטה וגו' ארץ אשר לא תחסר כל בה', ר"ל כי מה שימצאו בארץ אלו הדברים, לא מצד שהארץ מיוחסה וראויה לדברים הגופניים, רק מצד שהיא ארץ אשר מהראוי לא תחסר כל בה. ואחר שקבלו התורה שהיא ההכל, ראויה להם כמו כן ארץ ישראל, אשר לא תחסר כל בה". וכן כתב בדר"ח פ"ה מ"ט [רמו.], ובאור חדש [פב:]. ובנצח ישראל ר"פ נ [תתי.] כתב: "לענין הברכה, אין ספק שיהיה ברכת הארץ הקדושה בכל, שהיא מוכנת לברכה בכל", ושם הערה 9. וראה בסמוך הערה 949.
(947) שהאמצע כולל בתוכו את הכל, וכמבואר למעלה בתחילת הערה 914. ובגו"א בראשית פ"ד אות י הביא את דברי המדרש [ב"ר כב, ז] שקין והבל היו חולקים על בית המקדש, וכתב לבאר: "אמנם מי שסובר שהיו חולקים על בית המקדש, הוא שהפליג מאוד, כי בית המקדש באמת הוא כלול משני כחות של הבל וקין. וראיה לזה כי הותר צמר ופשתן בבית המקדש [ערכין ג:]... כי בודאי ראוי היה להם המחלוקת בבית המקדש, לפי שהוא באמצע העולם, כי האמצעי משותף לשני הקצות שהם הפכים. ולפיכך קין והבל שהם הקצות, כל אחד היה רוצה בבית המקדש המשותף לשני הקצות, כלול מהכל". ובגבורות ה' פ"ט [נח:] כתב על יעקב אבינו בזה"ל: "השלישי אין מתנגד, ואדרבה הוא מאחד הכל, ולפיכך השלישי נגד האמצעי, שהאמצעי מאחד שני הקצוות. ובשביל כך מדת אברהם חסד, ומדת יצחק מדת הדין, הפך לזה... ויעקב נגד האמצעי... לכך מדת יעקב אמת" [ראה למעלה בבאר השלישי הערה 48]. וכאן מוסיף, שכשם שהאמצע הוא הכל, כך הכל הוא האמצע, ולכך א"י שהיא הכל, בהכרח שהיא נמצאת באמצע. וכן כתב בח"א לסנהדרין לז. [ג, קמה.], בביאור דברי הגמרא שם שסנהדרין "יושבת בטיבורו של עולם... מגינה על כל העולם כולו", וז"ל: "שהיא יושבת בטיבורו של עולם. פירוש, מפני שהסנהדרין משלימים כל העולם, ומגינים על כל העולם. ודבר שהוא שלימות הכל, מקום שלו הוא מתיחס אל הכל. וטבור של עולם שהוא האמצע, קרוב אל הכל, ומתייחס אל הכל. ולפיכך היתה יושבת בטבור העולם, לפי שהיו מגינים על כל העולם".
(948) "יש ארץ מגדלת גבורים, ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אוכלוסין, ויש ממעטת אוכלוסין" [רש"י במדבר יג, יח]. וראה גו"א בראשית פכ"ג אות ד.
(949) לשונו בגבורות ה' ס"פ כד: "אבל מה שאמר [שמות ג, ח] 'אל ארץ זבת חלב ודבש' הוא ענין אחר, כי החלב במה שטבעו קר, והדבש חם בטבעו, הם הפכים. לומר כי לא תחסר כל בה, שאף דברים שהם הפכים נמצא בארץ ברבוי מאוד, וכדכתיב 'זבת חלב ודבש', שהוא ברבוי. ושאר ארצות, אם הוא מוכן לדבר אחד, אינו מוכן להפכו. ובארץ אינו כך, רק הכל הוא ברבוי, ואף כי הם הפכים".
(950) ואז אמצע העולם יהיה קו המשוה, וכמבואר למעלה.
(951) כפי שכתב למעלה בתחילת הבאר הזה: "לא באו חכמים לדבר מן הסבה הטבעית, כי קטון ופחות הסבה הטבעית, כי דבר זה יאות לחכמי הטבע או לרופאים, לא לחכמים", ושם הערה 18.
(952) כמו שאמרו חכמים [מגילה כא:] "אמצעי משובח". וכן אמרו [יבמות מג.] "אמצעי שלם". ובספרי [במדבר ח, ב] אמרו "האמצעי מכובד". ובתפארת ישראל פכ"ב [שלא.] כתב: "האמצעי לעולם נבחר, שהרי ארץ ישראל , שהיא אמצע הישוב, נבחרה לקדושה. וירושלים, באמצע ארץ ישראל, נבחרה יותר. ובית המקדש, באמצע ירושלים, נבחר יותר לקדושה. ולפיכך האמצעי מורה על הבחירה". ושם הערות 30, 31. וצרף לכאן, שיעקב אבינו נקרא "בחור שבאבות" [ב"ר עו, א], וכל זה בא לו מחמת שהוא היה אמצעי, וכמבואר בגו"א בראשית פמ"ט אות כד, ויובא בסמוך. ואע"פ שהעולם הוא עולם גשמי, מ"מ דבק בו ענין אלקי, וכפי שביאר בדר"ח פ"ו מ"י [שכא:]: "וכאשר תשכיל במעשה בראשית... תמצא ללשון בריאה אצל שמים וארץ [בראשית א, א] 'ברא אלהים שמים וארץ'... כי לשון בריאה נאמר על הצורה הנבדלת האלהית שדבק בנבראים... שמים וארץ שהם כלל העולם, אין ספק שדבק בהם ענין אלהי, ולכך כתיב לשון בריאה" [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 870]. ולכך אין לשוות לכלליות העולם גדר גשמי בלבד, לעומת הבהמות [ראה הערה 945].
(953) בכתובות קיא. דרשו שהפסוק [יחזקאל כו, כ] "ונתתי צבי בארץ חיים" מוסב על ארץ ישראל. וכן הביא בדר"ח פ"ה מ"ט [רמה:]. והפסוק [תהלים קטז, ט] "אתהלך לפני ה' בארצות החיים", נדרש בירושלמי כלאים פ"ט ה"ג שמדובר בארץ ישראל [וכן פירש רש"י שם בתהלים], והובא בגבורות ה' פס"ד [רצה.]. ובאבות רבי נתן פל"ד מ"י אמרו "עשרה נקראו חיים; הקב"ה... תורה... ישראל... ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר [יחזקאל כו, כ] 'ונתתי צבי בארץ חיים'".
(954) לשונו בדר"ח פ"ב מי"ד [קג:]: "יש לך לדעת כי המיתה מגעת אל האדם כאשר הוא סר מן האמצע אשר נברא האדם עליו, ונוטה אל אחד הקצוות, בזה מגיע אל האדם מיתה. ודבר זה מבואר שכל מיתה הוא קצה, אבל השיווי והמצוע הוא החיים" [הובא למעלה בבאר הראשון הערה 263]. ובנצח ישראל פ"ח [רד:] כתב: "כי נקראו 'קצוות' שיש להם קצה וסוף. אבל השוה אינו הולך אל הקצה". ובתפארת ישראל פ"נ [תשצד:] כתב: "כי הדבר שיש לו הפסק, יש לו קצה, שכאשר הוא נפסד, הרי יש לו קצה", ושם הערה 60. ובגו"א בראשית פ"ב אות כא כתב: "הקצוות אינם טובים... כי החטא הוא בעבור שהוא נוטה אל אחד הקצוות", ושם הערות 62, 65. וכן כתב בגו"א בראשית פמ"ט אות כד [ד"ה ועוד], ויובא בסמוך. ולמעלה [ד"ה והמעיד על] כתב: "כי ד' קצוות יש בהם העדר, לפי שכל אחד ואחד קצה", ושם הערה 179.
(955) לשונו בדר"ח פ"ה מ"ט [רמה:]: "הטעם שנקראת 'ארץ החיים', כמו שארץ ישראל באמצע העולם, כמו שבארנו בכמה מקומות, וכל דבר שיש לו מדריגת האמצעי ואינו נוטה אל הקצה, מתייחס אל החיים, כי הקצה יש לו סוף ותכלית, וזהו ענין מיתה, שהמיתה היא הסוף ותכלית". ובנתיב העבודה פ"ה [א, פח:] כתב: "כי ארץ ישראל הוא 'ארץ החיים'... ולמה הוא 'ארץ החיים', רק בעבור שהוא באמצע העולם, ודבר שהוא באמצע מקבל החיים ממקור העליון... כי ארץ ישראל בשביל זה היושבים עליה יש להם חיים, בשביל כי ארץ ישראל תחת מדריגת החיים, כאשר ידוע לחכמים ולנבונים". וראה נצח ישראל פכ"ה הערה 180. ועוד אודות השייכות בין חיים לאמצע, הנה אמרו חכמים [תענית ה:] שיעקב אבינו לא מת. ובגו"א בראשית פמ"ט אות כד [ד"ה ועוד] כתב לבאר: "ידוע כי המיתה היא קצה וסוף, ודבר שאין לו קצה אין לו מיתה. ומפני שיעקב אין מתיחס לו קצה, כי הקצה הוא לשני גבולים שהם קצה, כי כאשר תניח ג' נקודות זו אצל זו אין לנקודה האמצעית קצה כלל. ומפני שיעקב הוא האמצעי בין אברהם ובין יצחק, והוא השלישי המכריע ביניהם, הוא כנגד הנקודה האמצעית שאין מתיחס לה קצת וגבול, ולפיכך יעקב אבינו לא מת. ודבר זה אמת וברור מאוד על פי החכמה". ובגבורות ה' פנ"ד [רמב.] כתב: "יש בו חיות בעבור שיש בו שלישי, שהוא אינו קצה, כי השנים כל אחד קצה, ומה שיש בו קצה יש בו סוף, שהוא המיתה. אבל האמצעי הוא שאין לו קצה. והוא סוד יעקב אבינו לא מת, במה שהוא שלישי לאבות והוא אמצעי, כאשר ידוע למבינים". וכן כתב בתפארת ישראל ס"פ נ [תשצו.], ושם הערות 61, 68, אור חדש [רכ.], נתיב השלום [א, רטז:], נתיב התמימות פ"א [ב, רו.], ח"א לשבת קיח: [א, נד:], דרוש על התורה [כד:], דרוש לשבת תשובה [עט:], ועוד. נמצא מה ש"יעקב אבינו לא מת", וכן שארץ ישראל נקראת "ארץ החיים", הם מחמת אותו גורם, שהאמצעי מופקע מהקצה והמיתה. וכן נמצא עוד צד השוה בין יעקב לא"י; שהנה מצינו שקיום מצות ישיבת ארץ ישראל גורם לזכות לפריה ורביה [יבמות סד.]. וכן מצאנו אצל יעקב אבינו שהוא לא היה עקור מעולם [לעומת אברהם ויצחק], "כי יעקב היה דבוק במקור החיים אשר ממנו הבנים, שהרי יעקב אבינו לא מת, לפיכך לא היה יעקב עקור" [לשנו בח"א ליבמות סד. (א, קמא:), והובא להלן בבאר השביעי הערה 73]. הרי ה"חיים" של ארץ ישראל ויעקב אבינו מתבטאים בבנים, שהרי מי שאין לו בנים קרוי מת [רש"י בראשית ל, א].
(956) פירוש אין צורך לומר שאמצעיות ארץ ישראל צריכה להתבטאות בכך שתהיה נמצאת בקו המשוה, אלא בכך שהיא בין שני חלופי צדדין, וכמו שנתבאר.
(957) כמו שנאמר [בראשית מו, ד] "ואנכי אעלך גם עלה", וכן [במדבר יג, ל] "עלה נעלה וירשנו אותה", וכן [יהושע ד, יט] "והעם עלו מן הירדן", וכן הרבה פעמים. ומצינו שבאי הארץ נקראו "עולי מצרים" ו"עולי בבל" [מסכת שביעית פ"ו מ"א, חגיגה ג:, ועוד]. וראה הערה 967.
(959) כמו שנאמר [משלי טו, יא] "שאול ואבדון נגד ה'", וכן [משלי כז, כ] "שאול ואבדה לא תשבענה". וכן [איוב כו, ו] "ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון".
(960) כמו שנאמר [איוב ז, ט] "כן יורד שאול לא יעלה", וכמבואר למעלה בהערה 902.
(961) אודות שהארץ היא כדורית, כן מבואר בזוה"ק ח"ג י. ובמדב"ר יג, יד אמרו "'מזרק אחד כסף' [במדבר ז, יג], כנגד העולם שהוא עשוי ככדור הנזרק מיד ליד", ושם האריכו בזה. וראה למעלה הערה 370.
(962) פירוש - הואיל ואין לכדור מקום המוגדר כאמצע מצד המוחש, וניתן לבחור בכל נקודה שעל פני הכדור כמקום האמצע, לכך מן הראוי לבחור במקום שהוא אמצע מבחינה שכלית, שהוא מקום שוה ואינו נוטה אל הקצה, וזהו כאמור ארץ ישראל.
(963) שהרי המוחש לא סותר לזה, והמהות מורה כן, אם כן מקום ארץ ישראל "הוא אמצעי בעולם לגמרי". ובח"א לסנהדרין כד. [ג, קמג.] כתב: "כי אויר דא"י שהוא ממוצע וממוזג, ומפני כך החכמים שבה ממוצעים בהנחה בהשקט. אבל בבל היא יוצאת חוץ למזוג, ומפני כך היו נוטים אל הכעס". ובנתיב התורה פי"ג [א, נד.] כתב: "כי ארץ ישראל הקדושה, התורה שבה אינה יוצאה מן הסדר ומן השווי... כי הארץ הזאת הקדושה, היא באמצע העולם, יורה שכל הדברים שבה הם בשווי ובסדר הראוי". והרבינו בחיי [שמות כה, לח] כתב: "ארץ ישראל... מונחת במבחר המקומות, באמצע האקלים משבעה אקלימים שהעולם נחלק בהם, והיא מזוגה יותר מקור וחום, ומוכנת לקבל המושכלות". וראה דבריו בדברים ח, ט.
(964) דברים אלו מבוארים יותר בח"א לקידושין סט. [ב, קמז:], וז"ל: "ארץ ישראל גבוה מכל הארצות... כי א"י קדושה מכל הארצות... ודבר שהוא קדוש, עליון הוא, והחמרי הוא שפל. לכך אף אם תאמר כי כל הארץ הוא ככדור, והכדור שהוא שווה בכל צד, מתיחס אל א"י הגובה, דהיינו שיש להניח ראש הכדור א"י, עד שתהיה א"י בגובה. אע"ג שכל כדור יכול להניח הראש בכל מקום מן הכדור, מ"מ יש להניח ראש הכדור א"י, מפני מדריגת קדושתה, שהוא מתעלה על שאר הארץ. ומפני זה יאמר כאשר הולך אל ארץ ישראל שהוא 'עולה'... שכל דברים אשר אין להם קדושה נקרא שפלים, והקדושים נקרא גבוהים. ולפיכך ראוי שיניח ראש הכדור מן הארץ א"י, למעלת הארץ וקדושתה. [ו]כאשר יניח ראש הכדור ארץ ישראל, א"כ א"י הוא בגובה, ודבר זה בהנחה בלבד, וזה מבואר".
(966) אודות שהאמצעי הוא הגובה, כן כתב בדר"ח פ"ו מ"ז [רצו.], וז"ל: "ועוד כי התבאר במקום אחר שכל אשר הוא מתרומם הוא באמצע, וסימן לזה ארץ ישראל גבוה מכל הארצות, והוא באמצע העולם. ולפיכך אות הלמ"ד [הגבוהה מכל האותיות] ג"כ באמצע אלפ"א בית"א" [ראה הערה 914]. ובח"א לבכורות נז: [ד, קל:] כתב: "וכל אמצעי תמיד מתרומם ומתעלה, כמו שתראה שהשמש כאשר הוא באמצע העולם, הוא בתכלית הגובה והתרוממות. והדבר שהוא בקצה, יש לו ירידה. ודבר זה ידוע למבינים. וכמו שפרשנו במקום אחר שלכך נקרא א"י גבוה מכל ארצות, מפני שהיא באמצע, והגובה הוא באמצע".
(967) כמו שאמרו בקידושין סט: "ארץ ישראל גבוה מכל הארצות, מנלן, דכתיב [ירמיה כג, ז-ח] 'לכן הנה ימים באים נאום ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם'", ופירש רש"י שם "מארץ צפון דהיינו בבל, ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וכתיב 'אשר העלה'". הרי שהפסוק בירמיה גופיה מורה שיש לעלות לא"י מכל הצדדים. אמנם ניחא ליה למהר"ל להביא הראיה ממצרים, כי בזה מבואר להדיא שלא רק מצד צפון יש עליה לא"י, אלא אף מצד דרום. ועכ"פ מבואר שלא מדובר בשיעור גשמי, כי א"כ היה קשה להבין כיצד א"י גבוהה מכל הארצות שבכל הצדדים, הרי במנהג העולם הממקום הגבוה מצד אחד, אינו גבוה מצד שני. אלא בע"כ איירי בשיעור מושכל.
(968) ולפי דברים אלו תתיישב קושית תוספות בר"ה כג: ד"ה כמה, ששאלו בזה"ל: "וקשה, היאך אפשר שירושלים הויא טבור של ארץ ישראל, שהיא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה לכל צד, הרי מהלך שני מאות לכל צד הרי מהלך עשרים ימים לאחרון שבירושלים וכו'", עיי"ש. אך עכשו שנתבאר ש"טבור" אינו אמצע מוחשי, אלא רוחני, שוב לא תקשי לך קושיא זו.