Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(245) "למטה מן הרקיע - זורחת על הארץ כאשר אנו רואין, ובלילה למעלה מן הרקיע זורחת, ואינה נראית למטה" [רש"י שם].
(246) כן היא הגירסא בעין יעקב. אמנם בגמרא שלפנינו הגירסא היא "וחכמי אומות העולם אומרים, ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע [כחכמי ישראל], ובלילה למטה מן הקרקע", וכן גרס שם רש"י. וכבר נתבאר למעלה הרבה פעמים [באר השני הערה 15] שדרכו של המהר"ל להביא כגירסת העין יעקב.
(247) "מעינות צוננין - אין לך מים נובעין שאינו צונן ביום יותר מבלילה, ואף על פי שמי נהרות חמין הן ביום בחום הקיץ, הוא זה מפני שרחקו ממקום נביעתן, ונתחממו בחום העולם. אבל תכף נביעתן הן צונן ביום, לפי שהחמה גבוהה מהן" [רש"י שם].
(248) "ובלילה מעינות רותחין - שהחמה מחממתן... תדע, שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות" [רש"י שם].
(249) תלונה זו אינה מופיעה בקונטרס נגד התלמוד, כפי שרוב התלונות שבבאר הששי אינן מופיעות שם.
(250) פירוש - הם מבינים שתיבת "הרקיע" שבמאמר הוא כמו תיבת "הגלגל", וכאילו חכמים אמרו "ביום חמה מהלכת למטה מן הגלגל, ובלילה למעלה מן הגלגל". ולפי זה, החמה בלילה עוברת תוך הגלגל, וקורעת אותו, ולכך היא נמצאת למעלה מן הגלגל.
(251) שתהיה החמה מנותקת לגמרי מהגלגל, וכמו שכתב למעלה [ד"ה בפרק מי שהיה טמא]: "שהמזל סובב ברקיע בלא גלגל, ואין ספק כי דבר זה אי אפשר שיקבל השכל... שדבר זה אי אפשר לומר בשום צד, שיהיה הכוכב חוזר בעצמו", ושם הערה 197. וכן "הגלגל לכוכב כמו הגוף לנפש, ובודאי הגוף נושא הנפש... כי הכוכב הוא כמו החלק מן הגלגל שהכוכב עומד בו" [לשונו למעלה ליד ציון 236]. או שכוונתו שא"א לומר שהרקיע תיקרע, וכמו שמבואר להלן בסמוך לציון 423.
(252) פירוש - אין החמה שוקעת אלא מעל מקום אחד מסויים, בעוד שבשאר מקומות בעולם באותה שעה החמה זורחת. ואם בלילה החמה מתנתקת מהגלגל, כיצד היא עדיין זורחת בשאר מקומות.
(253) ולא יתכן שחכמים יאמרו דברים שמוכחשים על ידי החוש, וכפי שביאר למעלה בתחילת הבאר [ד"ה התלונה הששית].
(254) "לחשוב" - להבין דברי חכמים [ומתוך כך באו להתלונן עליהם].
(255) כפי שכתב בהקשר אחר בגו"א שמות פכ"ה סוף אות כג: "הרב הזה חשב על דברי חכמים שהם דברים כאשר הבין בתחלת המחשבה, והוא לא ירד לסוף דבריהם, אף [לא] לתוכם". וראה למעלה בהקדמה הערה 60.
(256) וביאור המאמר נמצא בדבריו למעלה [ד"ה בפרק מי שהיה טמא]. וכן להלן [ד"ה בפרק קמא דיומא] הוכיח כן, שאם חז"ל היו מתכוונים לגלגל, היו אומרים כן, ולא קוראים לו "רקיע", ושם הערה 425.
(257) כמו שאמרו [כתובות ה.] "'השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע' [תהלים יט, ב]... מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד, הרקיע, ומאי ניהו, מטר". ופירש רש"י שם "האי 'ומעשה ידיו' במעשה הצדיקים כתיב... והכי קאמר 'ומעשה ידיו', דהוא מעשה הצדיקים, 'מגיד הרקיע', שהרקיע מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים, שמתפללין על הגשמים, ומטר יורד". הרי ש"הרקיע" הוא "הרקיע שעל התחתונים", שמשם יורדים הגשמים, והוא השמים. אמנם מלשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ג ה"א משמע שהוא סובר שהרקיע הוא גלגל, שכתב שם: "הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות". וכן מוכח מדבריו במו"נ ח"ב פ"ט. וראה להלן הערה 403.
(258) "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויעש אלקים את הרקיע וגו'" [בראשית א, ו-ז], ופירוש "רקיע" הוא שמים, וכמו שפירש רש"י שם "אע"פ שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקב"ה באמרו 'יהי רקיע'". וראה להלן ציון 416, שחזר שם על דבריו כאן.
(259) פירוש - כאשר יורדים מהעליונים לתחתונים, הרי שהרקיע הוא התחלת התחתונים, והארץ היא המשך וסוף התחתונים. נמצא שהרקיע הוא הגבול שבין סוף העליונים להתחלת התחתונים. ולהלן יבאר שהרקיע הוא התחלת העולם, וראה להלן הערות 311, 324, 407, 845, 864.
(260) דוגמה לדבר; בנתיב העבודה פי"ג [א, קיט.] כתב: "הירח הוא בפרט קרוב אל האדם, כאשר ידוע כי הירח בגלגל התחתון... כי יש לירח חבור אל התחתונים כאשר הוא בגלגל התחתון... אבל החמה אין לה חבור אל התחתונים... שיש לירח אשר הוא ברקיע התחתון... חבור עם האדם". והבדל זה בין החמה לירח הוא מחמת שהחמה נמצאת בלילה מעבר לחציצה של הרקיע, אך הירח לעולם נמצא "ברקיע התחתון", ולכך יש לו חבור עם האדם. ועם כל זה, אין זו סבת החושך של הלילה, כי סבת החושך היא שהארץ היא כדור, ובלילה החמה נמצאת מתחת לאופק, וכמבואר להלן כמה פעמים [ראה הערות 265, 406, 765, 848].
(261) פירוש - אין ספק כי התחתונים חולקים רשות לעצמם, ואינם מצטרפים עם העליונים, ולכך הם מגיעים עד לגבול מסוים, ותו לא. ולכך כאשר החמה נמצאת מעבר לאותו גבול, אין החמה נמצאת עם התחתונים. ובח"א לסנהדרין לח. [ג, קמח:] כתב: "כי התחתונים בפני עצמם, והעליונים בפני עצמם", והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 1352. וראה להלן הערה 412.
(262) פירוש - חכמים לא עסקו במיקום החמה גרידא, אלא עסקו בהבדלה הקיימת בבריאה בין העליונים לתחתונים באמצעות הרקיע, וכמו שמבאר.
(263) בראשית א, ו-ז "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע ויהי כן". ופסוקים אלו יובאו בהמשך דבריו. וראה להלן הערה 409.
(264) שנאמר [בראשית א, טז] "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וגו'". וכן נאמר [בראשית א, יד] "ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה", הרי ש"בלילה לא נתן... חמה להאיר על הארץ".
(265) פירוש - הואיל ו"בלילה לא נתן חמה להאיר על הארץ", לכך מקום גניזת החמה בלילה הוא מעבר למחיצת הרקיע, ששם נמצאים הדברים המובדלים מהתחתונים. וכוונתו להדגיש, שאל תאמר שמחמת שבלילה החמה נמצאת למעלה מן הרקיע, לכך אין החמה מאירה על הארץ, אלא ההיפך הוא הנכון; מחמת שבלילה לא נתן חמה להאיר על הארץ, לכך החמה נמצאת למעלה מן הרקיע, כיאה לדבר הנבדל מן התחתונים, שנמצא מצדו השני של הרקיע המבדיל בין העליונים לתחתונים. וכאמור, אין חציצת הרקיע סבת החושך, כי הרקיע אינו דבר גשמי שיחצוץ מבעד לקרני השמש, אלא מדובר כאן בגניזה רוחנית של החמה. וסבת החושך היא שהארץ כדורית, וכאשר השמש נמצאת בתחתית הכדור, אזי נמצא החושך בחלקו העליון, וכמבואר להלן הערה 848.
(266) מעין מה שאמרו [ב"מ פו:] הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח אותו צדיק באורחים", ופירש רש"י "הוציא חמה מנרתיקה - להזריח חמה בכח, שלא יהו עוברי דרכים מצויים".
(267) הרי לשיטת חכמי האומות, החמה נבדלת מהתחתונים ביום על ידי הרקיע, אך אינה נבדלת מהם על ידי הרקיע בלילה. ושורש המחלוקת בין חכמי ישראל לחכמי האומות הוא בהגדרת מהות הרקיע; לפי חכמי ישראל מהות הרקיע היא ההבדלה והחציצה בין העליונים לתחתונים, ולכך מן הנמנע שהרקיע יחצוץ בין החמה והתחתונים ביום, שהרי ביום החמה מתחברת לתחתונים, וכיצד הרקיע יפריד בין הדבקים. אך לפי חכמי האומות, אין הרקיע אלא סימן לרוחק החמה, שכאשר החמה צריכה להיות מרוחקת, אזי היא נמצאת מעבר לרקיע. ולכך ביום התחתונים זקוקים להתרחק מכחה הרב של החמה, אך בלילה, שבלא"ה החמה אינה פועלת בתחתונים, שוב אין צורך שהחמה תהיה מרוחקת כל כך עד שתהיה מעברו השני של הרקיע.
(268) לכאורה כוונתו היא שביום החמה הולכת נגד היבשה, ואילו בלילה החמה הולכת נגד הים. וכן להלן כתב "שהולכת החמה ומתרחקת מן הישוב, והולכת כנגד יסוד המים", וראה שם הערה 281.
(269) כי ישנם ארבעה יסודות; אש, רוח, מים, וארץ [רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ד ה"א, והובא למעלה בבאר הראשון הערה 288]. והים הגדול הוא אינו דבר פרטי, אלא הוא יסוד המים עצמו, ולכך המושל על הים, מושל על כל מימות שבעולם. דוגמה לדבר; כאשר נבקע ים סוף נאמר [שמות יד, כא] "ויבקעו המים", וכתב על כך רש"י שם "כל מים שבעולם". ובביאור הדבר כתב בגו"א שם אות כז בזה"ל: "כי הים הוא יסוד המים, ו'כל הנחלים הולכים אל הים וממנו הם שבים ללכת' [קהלת א, ז]. למה הוא דומה, ללב האדם, וכאשר נלקה הלב, שהוא יסוד כל האיברים, נלקה עמו הכל. כך כשבקע הקב"ה את הים, שהוא יסוד כל המים, נלקו כל המימות עמו, אף המים שבצלוחית נבקעו [מכילתא שמות יד, כא]. גם כי אחר שהקב"ה נטל היסוד שלהם, נלקו עמו הפרטים, והם שאר המים שהם תחת הכלל, ונבקעו עמו... ובמדרש 'בצאת ישראל ממצרים הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור' [תהלים קיד, א-ג], מה ענין הירדן לכאן שאמר 'הירדן יסוב לאחור', אלא גבירתה לקה, שפחה לקה עמה. הרי שאמר הירדן לקה בשביל שלקה הים, שהוא גבירתה. וכן לקו כל מימות בעולם בשביל שלקה יסוד המים, שהוא הים". ובגו"א שמות פי"ח אות א כתב: "הים הוא יסוד, ש'כל הנחלים הולכים אל הים וממנו שבים ללכת' [קהלת א, ז], וכשנלקה הים נלקו עמו כל המים". ובגבורות ה' פ"מ [קנג:] כתב: "יש ענין גדול בקריעת ים סוף, שאף אם היו המכות במצרים ביאור ובארץ, אינה דומה לקריעת ים סוף, שהוא בטול אל הים. שאין נחשב כמו היאור, שהוא נהר אחד פרטי, אבל הים, אף על פי שהם ימים הרבה, מכל מקום הכל בשם 'ים' נקראו, כדכתיב [בראשית א, י] 'ולמקוה המים קרא ימים'. והים בריאה מיוחדת בעולם, וכדכתיב [תהלים צה, ה] 'אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו', הרי נחשב כמו היבשה, והוא יסוד אחד מן היסודות, שהוא יסוד המים". וכן למעלה בבאר הרביעי [ד"ה ואילו לא] כתב: "כי הים הגדול, במה שהוא יסוד המים", ושם הערה 665.
(270) שהחמה הולכת נגד היבשה, ולא נגד הים, ולכך ביום המים צוננים. ולכך אין להוכיח מרתיחת המעיינות וצינונן כחכמי אומות העולם. ומה שרבי הביא מכך ראיה לחכמי אומות העולם, כבר כתב בגליון הש"ס שם [פסחים צד:] בזה"ל: "ונראין דבריהם. עיין שיטה מקובצת כתובות יג: ד"ה השבתנו על המעוברת, שכתב משמו של ר"ת דאע"ג דנצחו א"ה לחכמי ישראל, היינו נצחון בטענות, אבל האמת היא כחכמי ישראל, והיינו דאמרינן בתפלה 'ובוקע חלוני הרקיע', עד כאן לשונו". כי התפלה "ובוקע חלוני רקיע" מורה שאין חציצית הרקיע קיימת במשך היום, וכפי שאמרו חכמי ישראל.
(271) פירוש - המליזים על חז"ל לא הבינו ש"למטה מן הרקיע" ו"למעלה מן הרקיע" מתייחס לרקיע ממש, אלא הבינו שחז"ל מתייחסים לגלגל, וכמבואר למעלה בהערה 250.
(272) כפי שהרמב"ן [ויקרא טז, סוף פסוק ח] הגדיר את הנמשכים אחר הטבע, וז"ל: "כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע, הנמשכים אחר היווני [אריסטו], אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב, הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו, איננו אמת". ובתורת ה' תמימה [כתבי הרמב"ן, כרך א, עמוד קמז] כתב הרמב"ן: "וכאשר קמו היוונים, והם עם חדש שלא נחלו חכמה... קם האיש הידוע, ולא האמין רק במורגש, וחפש חכמות מורגשות, והכחיש הרוחניות".
(273) בהמשך הבאר הזה כמה פעמים [ד"ה ויש מפרשים (ושם הערה 336), ד"ה אמר רבי יוחנן בן זכאי (ושם הערה 403), בפרק קמא דיומא, וד"ה כי כבר, ושם הערות 844, 912]. והנה ידוע ש"הפוך רקיע ותשכח ליה עיקר" [התחלת הקדמה הראשונה לתיקוני הזוהר]. והנה שם "עיקר" מורה "כי הוא יתברך עיקר הכל, כמו שאמרו [סנהדרין לח:] 'כופר בעיקר', בעבור שממנו הכל, כמו שמן העיקר נמצא הכל, והוא מפרנס הכל" [לשונו בח"א לסנהדרין קג: (ג, רמא:)], וראה למעלה בבאר החמישי הערה 135. ולפי דבריו כאן היחס שבין "רקיע" ל"עיקר" הוא מחוור, שהרי הרקיע הוא המבדיל בין העליונים לתחתונים, ומבחינתם של התחתונים הרקיע הוא מורה על העליונים ["כי הרקיע שאינו מן העולם התחתון לגמרי, רק שהוא מבדיל בין עליונים לתחתונים" (לשונו להלן ד"ה וש מפרשים)]. ולכך השפע המגיע מהעליונים לתחתונים [שזהו היחס שבין עליונים לתחתונים; משפיע ומקבל, וכמבואר בגו"א בראשית פ"א הערה 114] מיוחס לרקיע. וכל זה מזוית ראייתם של התחתונים, ולכך היפוך אותיות "רקיע" [כפי שמתגלה לתחתונים] הוא "עיקר".
(274) בא לבאר מה הם ארבעת השבלין של החמה, שהרי לא מצינו שהילוך החמה הוא בארבעה שבילין נפרדים.
(275) כפי שביאר רש"י שם "בארבעה שבילין - מהלכת גבורתה של חמה", הרי ש"מהלכת" מורה על גבורתה של חמה.
(276) "לפשר השלגים, לבשל הפירות, ליבש את הנהרות, שלא לייבש את הזרעים" [לשון הגמרא].
(277) מתקרבת לישוב [ניסן, אייר, סיון], נמצאת בישוב [תמוז, אב, אלול], מתרחקת מהישוב [תשרי חשון, כסלו], ורחוקה לגמרי מהישוב [טבת, שבט, אדר], וכמבואר בדבריו להלן. ובנר מצוה [ח"ב, צא.] כתב: "יש לאור ד' גבולים; הגבול האחד, שהאור הוא בתכלית התגברות שלו, והחושך בתכלית המיעוט, ומשם ואילך מתחיל האור להתמעט, והחושך להתגבר, וזהו בתמוז. ויש גבול, שהאור והחשך הם שוים, ומכאן ואילך מתחיל האור להתמעט והחושך להתגבר, וזה בחודש תשרי, שאז האור והחושך שוים, ומכאן ואילך החושך מוסיף ומתגבר על האור. ויש גבול, שהחושך גובר על האור לגמרי, וזהו בחודש טבת, ומכאן ואילך מתחיל האור להתגבר. ויש גבול, שהאור והחושך הם שוים, ואחר כך הולך האור ומוסיף, וזהו בחודש ניסן, שאז האור וחושך שוים, ואחר כך מתגבר האור יותר עד חדש תמוז, וכן הוא חוזר חלילה". וראה להלן הערה 890.
(278) כמבואר בהערה הקודמת שהזמן שבין ניסן עד תמוז הוא הזמן שהאור הולך ומוסיף.
(279) פירוש - החמה עדיין לא היתה מספיק קרובה לישוב שתפעל את בישול הפירות.
(280) פירוש - אין החמה מספיק בתוקפה להביא לבישול הפירות, כי בתחילת פעולתה אינה בכחה, וכמבואר בנצח ישראל פי"ג [שכב.], וז"ל: "אין כח וחוזק הדבר רק באמצע, לא בתחלה, שעדיין אינו בכחו... רק האמצע יש לו כח" [ראה להלן הערה 342]. וכן למעלה בבאר הרביעי [ד"ה כלל הדבר] כתב: "ביום הראשון היו נבראים שאין להם בריאה ממש, וזה בעבור תחלת הבריאה, שאין להם מציאות גמור", ושם הערה 1290. ועם כל זה, יש בה הכח לכל הפחות למעט הקרירות. וא"כ אע"פ שאין כאן "עשה טוב", מ"מ יש כאן "סור מרע" [תהלים לד, טו]. ומעין זה מצינו בהפסקת המבול, שמתחילה סכרו מעיינות תהום והגשם הפסיק [בראשית ח, ב], ורק לאחר מאה וחמישים יום החלו המים לחסור [שם פסוק ג].
(281) כמו שכתב למעלה שבלילה "החמה הולכת נגד הים, ומושלת ביסוד המים", הרי שכאשר החמה מרוחקת, היא הולכת כנגד יסוד המים. וראה שם הערות 268, 269.
(282) פירוש - החמה פועלת שהמים יתייבשו, וכמו שאמרו בגמרא "כדי ליבש הנהרות".