Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 31
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(2213) שמלכות רביעית היא חמץ ושאור.
(2214) אמרו במשנה [מנחות סוף עו:] "התודה היתה באה... עשרים עשרון; עשרה לחמץ, ועשרה למצה. עשרה לחמץ, עשרון לחלה. ועשרה למצה, ובמצה היו שלש מינין; חלות, רקיקין, ורבוכה. נמצא... שלש חלות לעשרון". הרי חלת חמץ היא עשרון [כי היו עשרה עשרון לעשר חלות חמץ], לעומת שלש חלות מצה שהיו עשרון [כי היו שלשים חלות מצה]. נמצאי שחלת חמץ אחת שקולה לשלש חלות מצה. וראה למעלה הערות 401, 1700, 1884. ויבאר שהקרבן עצמו [הבהמה] הוא כנגד ישראל, ושלשת מיני מצה הם כנגד שלש מלכיות ראשונות, וחלת חמץ היא כנגד מלכות רביעית. וזהו המשך לדבריו למעלה שמלכות רביעית היא שאור וחמץ.
(2215) כן נתבאר למעלה [לאחר ציון 1623] שקרבן תודה מורה שהכל אל ה', ולכך מביאים גם חלת חמץ, כי במה שברא הקב"ה הכל בזה גם היצה"ר הוא טוב, ואין להרחיק את החמץ, וכמבואר למעלה [לאחר ציון 1640].
(2216) יש להבין, דבשלמא ישראל והאומות הם הכל, כי הם כוללים את כל בני האדם. וכן כתב בבאר הגולה באר הששי [רלט:]: "הצלם הזה כולל כל בני אדם; הן ישראל הן אומות, הכל יש לו צלם אלקים, שהולך זקוף". אך כיצד ארבע המלכיות הם כל האומות, הרי לכאורה לא נכללו בזה כל שבעים האומות, אלא רק אומות בודדות. ויש לומר, כי ארבע המלכיות כוללות את כל האומות, וכמו שכתב בגבורות ה' פ"ח [שצב:]: "כי האומות הם נכללים בד' ראשים, כוללים כלל האומות, לא ראי זה כראי זה... ד' מלכיות שהם ראשי האומות". ושם פ"ס [תמו.] כתב: "כל מדריגת האומות, שהם ארבע מלכיות, הם נמשכים אחר ישראל". ובנצח ישראל פ"כ [תלו.] כתב: "מדריגת האומות שהם גשמיים, ולפיכך המלכיות הם ד', כנגד הצדדין שהם ד'". ושם ר"פ כא [תמד.] כתב: "אי אפשר לעולם בלא מושלן של מלכות של האומות, והם ד' מלכיות", ושם מבאר שארבע המלכיות מורות על גשמיות האומות. והבן יהוידע [ר"ה כג.] כתב: "ד' מלכיות שהם כוללים כל שבעים אומות".
(2217) פירוש - בקרבן תודה מביאים קרבן [בהמה], וארבעה לחמים, סך הכל חמשה דברים. וכן נאמר [ויקרא ז, יב-יג] "אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן, על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו".
(2218) פירוש - הבהמה היתה נקרבת על המזבח, לעומת הלחמים שאינם עולים למזבח [ראה למעלה הערה 1865 מה שנתקשה על דבריו שם].
(2219) כי "קרבן" מלשון "התקרבות", וכמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1539]: "כי הקרבן הוא הקירוב והחבור שיש למקריב עם השם יתברך, כי בקרבן הוא מתקרב אל השם יתברך", ושם הערה 1540. ואודות שישראל הם קרובים לה' מכל הנמצאים, כן אמרו במדרש [מדרש תהלים מזמור קט] "משל לשני בני אדם שהן באין לדין אצל בימה, והיו מתיראין מן הדין. אמרו להם, אל תיראו מן הדין, אלא תעיזו לבבכם. כך ישראל עתידין לעמוד בדין לפני הקב"ה, והם מתייראין. ומלאכי השרת אומרים להם, אל תתייראו... מן הדין, אין אתם מכירים אותו, קרובכם הוא, [תהלים קמח, יד] 'לבני ישראל עם קרובו הללויה'". ובגבורות ה' פס"ד [קיח:] הביא מדרש זה. ושם פמ"ד [רפג:] כתב: "כי ישראל הם עם קרובו מכל הנמצאים". ובסוף ספר גבורות ה' ב"הלכות יין נסך" [תקנו.] כתב: "כי האומות דביקים בכח מיוחד, וישראל דביקים בכח קדוש, הוא השם יתברך, אשר הבדיל אותם מן העמים, ולקחם אליו". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, מד:] כתב: "ישראל בהם נמצאת האהבה, שישראל הם דבקים בו יתברך, דכתיב [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים וגו''. ואל הדבוק אינם ראוים רק ישראל, ולפיכך זכו אל עולם הזה ואל עולם הבא גם כן. אבל האומות העולם אי אפשר שיהיה להם מדת האהבה, שהרי כתיב 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', וזה שהוא לא שייך באומות. אבל יראה אפשר באומות, וכמו שתמצא היראה באומות, כמו אנשי נינוה [יונה ג, ה]". ובח"א ליבמות מח: [א, קלא.] כתב: "אין דרך שיהיה [הגוי] אוהב השם יתברך, כי דווקא הקרובים, כמו ישראל, שנאמר עליהם 'עם קרובו', שייך בהם אהבה. כי אהבה הוא בין שנים שיש להם חיבור ביחד, כמו שיש לישראל, שנאמר [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', אבל האומות אין להם קירוב כלל אל השם יתברך". ובח"א לסוטה ט. [ב, לז.] כתב: "כי ישראל הם דביקים לגמרי בו יתברך, ואינם נבדלים מאתו. ולכן החצים, והוא הכח שבא מן השם יתברך לאבדם חס ושלום, הכח כלה, ואין ישראל כלים. וכל זה מפני כי ישראל הם דביקים לגמרי בו יתברך, וכדכתיב 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', והכח הבא מן השם יתברך נמשל כמו חץ, אשר החץ נבדל מן הזורק החץ. ולכך החצים כלים, וישראל, שהם דביקים בו יתברך, אינם כלים. אבל האומות אינם דביקים בו יתברך, לכך הם כלים מן החצים". ובח"א לסנהדרין צא: [ג, קפ:] כתב: "כי ישראל שהם דביקים בחיים, כדכתיב 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם וגו'', ועליהם נאמר [ישעיה כה, ח] 'ומחה ה' דמעה מעל כל פנים'. אבל באומות לא יהיה זה, שאם יהיה זה אם כן מאי עדיפי ישראל דכתיב בהו 'ואתם הדבקים', דלא כתיב באומות, שעל כל פנים ישראל קרובים אל החיים יותר". ובביאור קורבה זו, בספר באר הגולה ביאר זאת מחמת שישראל נקראים "בנים" לה' [דברים יד, א], וכלשונו בבאר השני [רמה:]: "ישראל נקראו קרובים אל השם יתברך, שהרי ישראל 'בניו' נקראים". ושם בבאר השלישי [רסז:] כתב: "ישראל הם בניו של השם יתברך, ואין קרובים מהם". ויסוד זה [קורבת ישראל לה' לעומת האומות] הוא עתיק ונפוץ ביותר בספריו, וכמדומה שאין יסוד נפוץ מזה בספריו.
(2220) לעומת מלכות רביעית, וכמו שיתבאר במדרש שיביא. ובמדרש [ב"ר טז, ד] אמרו "בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה". הרי שהתואר "רשעה" נאמר על מלכות רביעית בלבד, ולא גם על מלכות יון.
(2221) אודות שהצדיקים הם מצה, הנה נתבאר למעלה [הערה 2212] שהרשע הוא חמץ, וממילא יוצא מכך שהצדיק הוא מצה. ובתיקוני זהר [ל:] אמרו "בת זוגיה דצדיק איהו מצה שמורה". והאלשיך [שמות יג, ז] כתב "הצדיק נרמז במצה, כי הצדיק נקרא 'חי', כמו דאת אמר [ש"ב כג, כ] 'ובניהו בן יהוידע בן איש חי'. והוא כמספר 'מצה' במספר קטן. הפך 'שאור' במספר קטן עם הכולל י"ג, כמספר 'המת' במספר קטן. וגם אין בין חמץ למצה, אלא מה שירך הה"א שהיתה תלויה נדבקת לגגה ונעשית חי"ת. והוא, כי הנה אמרו רבותינו ז"ל [מנחות כט:] שעולם הזה נברא בה"א, ולמה תליה לכרעיה, רמז לבעלי תשובה שיש להם מקום ליכנס [שם]. והנה אשר לא הרבה לפשוע והרבה זכיות, פתח תשובתו פתוח לו, ועדיין נקרא 'מצה' שיש ה"א בסוף תיבה. אך כאשר הרוב עונות שנעשה חמץ, אז נדבק ירך הה"א ונעשית חי"ת, ונקרא 'חמץ', כי סתם פתח תשובתו". ובספר מאמר אסתר [לגר"ש קלוגר עמוד כד] כתב: "חמץ מורה על הרשע, כמו שנאמר [ויקרא ב, יא] 'כי כל שאור לא תקטירו ממנו אשה לה''. ומצה מורה על הצדיק השפל בדעתו, ולכן אוסר חמץ בתערובת משהו [פסחים ל., שו"ע או"ח סימן תמז ס"א], כי משהו מן הרשע מזיק בתערובתו אל הצדיק". ובחכמת שלמה [או"ח סימן תקצב] כתב: "כתבו המפרשים דמצה מורה על צדיק, וחמץ על רשע, [משלי טז, ה] 'תועבת ה' כל גבה לב'".
(2222) תרגום: כאשר אלכסנדר [מוקדון] היה רואה את שמעון הצדיק, היה עומד על רגליו. אמרו לו המינים, מלפני היהודי אתה עומד [בתמיה].
(2223) גמל, שפן, ארנבת, וחזיר.
(2224) ואם תאמר, אף לחזיר יש סימן טהרה אחד, שהוא מפריס פרסה ושוסע שסע [ויקרא יא, ז], ומדוע סימן הטהרה של מעלה גרה הוא יותר מסימן הטהרה של מפריס פרסה שוסע שסע. דע שבנר מצוה [ס.] עמד על נקודה, וכלשונו: "אי אפשר שיהיו ד' מלכיות מסולקים מן סדר העולם לגמרי, עד שהם יוצאים לגמרי מן השם יתברך. אבל בודאי יש להם בחינה במה שהם מתחברים אל השם יתברך. ולכך מרמז על ג' הראשונים; גמל, שפן, ארנבת, ולאלו יש לכל אחד ואחד סימן טהרה, דהיינו שהם מעלי גרה. וסימן טהרה זה הוא בנסתר, ומורה זה כי מצד הנסתר יש לאלו ג' מלכיות חבור וצרוף אל השם יתברך מצד מה. ואין דבר זה סימן טהרה בפעל הנגלה, רק סימן טהרה נסתר. אבל מלכות רביעית אין לה סימן טהרה בנסתר, רק בנגלה, כי החבור שיש למלכות הד' אל השם יתברך, שכך מראים עצמם כאילו הם טהורים. ודבר זה מורה על אמיתת מלכות רביעית, שפושט טלפיו ומראה כאילו הוא טהור. ואין דבר זה דבר עצמי אל המלכות, רק שמראה עצמו כאילו הוא טהור, ולכך סימן טהרה הוא בטלפיו אשר הם נגלים".
(2225) בנצח ישראל פכ"א [תנד:], וכלשונו: "כאשר תתבונן באלו ארבע, תמצא בהם דבר שאמרו חכמים; כי ג' מלכיות, דהיינו מלכות בבל מלכות פרס מלכות יון, שלשתן יש להם חבור אל ישראל, ומפני כך היו נמשכין אחר ישראל... וזה אמרם במדרש [ויק"ר יג, ה] 'את הגמל ואת הארנבת וגו' ואת החזיר' [ויקרא יא, ד-ז], זה אדום שאינה מגדלת את הצדיקים. ולא די שאינה מגדלת הצדיקים, אלא שהורגתם... ומפני כך יש לך לדעת, כי מלכות רביעית מחולקת מן ג' מלכיות; כי שלשה מלכיות יש להם חבור יחד, כי כל שלשה יש להם חבור עד שנעשו כמו דבר אחד, ועל ידי ג' מלכיות, כאשר הם ביחד, יש כאן הממשלה לגמרי. אבל מלכות רביעית אינה מתקשרת עמהם, ולה הממשלה בלבד".
(2226) בנצח ישראל פי"ח [תח.] ביאר שקילות זו שג' מלכיות הן כנגד חלקי האדם, ואילו מלכות רביעית היא כנגד כלל האדם. ובנר מצוה [מז:] הוסיף כי הדיבור הוא כלל האדם. וזו ישוב ששי לשאלה י"ז ששאל למעלה [לאחר ציון 400]: "הי"ז, שאמרה תורה כי מין החמץ יהיו הלחם האחד גדול כמו שלשה מינים של מצה". וראה למעלה הערה 1884 שנלקטו שם ששת ההסברים.
(2227) ק"ק, כי רק תרומת לחמי תודה [חלה אחת מכל מין ומין] היא לכהנים [משנה מנחות עז:], אך שאר החלות נאכלות לבעלים [מנחות שם, רש"י ויקרא ז, יד, ורמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פ"ט הי"ב]. ואולי כוונתו להדגיש שאין לחמי תודה עולים למזבח, שאף החלק הקדוש שבהם [תרומת לחמי תודה] אינו עולה למזבח, אלא לכהנים.
(2228) דוגמה לדבריו כאן הם דבריו בגבורות ה' פ"ס [תמד.], שביאר שארבע כוסות של ליל הסדר הן כנגד ארבע מלכיות, ואכילת פסח מצה ומרור פסח היא כנגד ישראל. הרי חזינן שעיקר הדבר הוא כנגד ישראל, והדברים הנמשכים אחר העיקר הם כנגד ארבע המלכיות. וכן בקרבן תודה, עיקר הקרבן הוא הזבח, ולחמי תודה נמשכים אחריו, שאין הלחם מתקדש בקדושת הגוף אלא בשחיטת הקרבן [רש"י מנחות עח: ד"ה קרבנו על זבח, ובקידושין נא. ד"ה וליתנהו בזה],
(2229) לשונו בנצח ישראל פי"ז [שפב:]: "מאחר שהמלכות של חיה הרביעית נמשכת, וארכא מן שמיא ניתן לה, הוסר השאלה הזאת לגמרי על אריכות הגלות, שהוא נמשך כל ימי שלטון של חיה רביעית". ובהמשך הפרק [שפד:] כתב: "כלל הדבר, כי מאחר כי ארכא נתן למלכות רביעית, אין עוד שאלה כלל. ולכך גלו חכמים בחכמתם כח החיה הרביעית ותוקף שלה, שמזה תדע על אריכות ממשלתה". וראה בסמוך הערה 2235.
(2230) בנצח ישראל פי"ז [שפב.] פתח את הפרק במדרש הזה, וכלשונו: "ובפרקי רבי אליעזר [פל"ה], 'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' [בראשית כח, יב], הראה לו הקב"ה וכו'". אמנם הלשון המביא כאן נמצא בויק"ר כט, ב.
(2231) "כנגד שבעים שנה שהיתה חוזק מלכותא" [מהרז"ו ויק"ר כט, ב]. ובמדרש שלפנינו איתא "שבעים עווקים", ובמתנו"כ [שם] כתב "לפי הענין פירושו מעלות".
(2232) "שהיתה בתוקף מלכותה נ"ב שנים" [מהרז"ו ויק"ר כט, ב].
(2233) "משם אורידך נאום ה'" [המשך הפסוק].
(2234) כפי שביאר למעלה בארוכה [מציון 1825 ואילך], קחנו משם.
(2235) בנר מצוה [סז.] הביא את המדרש [ילקו"ש ח"א רמז תשנט] שארבע המלכיות נרמזו בפרשת פרה [במדבר יט, ב-ג]. וכתב על כך [סח.]: "ויש לתמוה מאד, כי מה ענין ד' מלכיות אלו אל פרה אדומה, לרמוז בפרה אדומה המלכיות. אבל פירוש ענין, כי פרה אדומה מצותה היא ממדרגה עליונה, עד שאין אדם יכול להשיג את המצוה הזאת. ואף שלמה עם חכמתו אמר [קהלת ז, כג] 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני' על מצוה זאת. וכן מה שעמדו ד' מלכיות בעולם, וכן סלוקן מן העולם, הוא בא ממדרגה עליונה מאד. וכאשר תבין דברים אלו, לא היה לך תמיה על אריכת הגלות, ובפרט על מלכות רביעית אל תתמה שכך ארכו לה הימים, כי לפי גודל הכח שיש להם, כאשר נרמז כח שלהם בפרה אדומה, שיש למצוה זאת השגה עליונה במאד מאד. וכן יעקב אבינו כאשר ראה בחלום [בראשית כח, יב] 'והנה סלם מצב ארצה וגו'', ראה מלכות רביעית עולה, ולא ראה אותה יורדת. וכל זה, כמו שאין יכול לעמוד על סוד פרה אדומה, וכך אין האדם יכול לעמוד על סוף כח מלכות רביעית. לכך רמזו ז"ל ענין ארבע מלכיות בפרשת פרה אדומה, להודיע לנו כל זה, כי אל יתמה האדם על אריכת הגלות. כי כח אלו ד' מלכיות להם כח עליון מאד, ולכך הוא נמשך ביותר". ובנצח ישראל פי"ז [שפג.] כתב: "הודיעו לנו חכמים במדרש ענין החיה הרביעית. כי כל שלשה מלכיות הראשונים ראה יעקב עלייתן, וראה גם כן ירידתן. חוץ מן המלכות הרביעית, שראה עלייתה, ולא ראה ירידתה. וזה מפני כי שאר המלכיות נתן להם השם יתברך ירידה מצד עולם הזה, ולפיכך יעקב שהיה באותו זמן בעולם הזה, ראה הירידה שלהם. אבל מלכות הרביעית ירידתה מן העולם העליון, והשם יתברך בעצמו מוריד אותה, וכדכתיב [עובדיה א, ד] 'אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך', ואין ירידתה מצד עולם הזה כלל. לכך לא שייך לה הירידה מצד עולם הזה, רק מצד עולם העליון, אשר אין האדם שהוא בעולם הזה שולט בו. ולכך לא ראה יעקב, שהוא בעולם הזה, ירידת המלכות. רק ראה ירידת המלכות הרביעית מצד השם יתברך, אשר אי אפשר בשום צד שלא יהיה בטל מלכות חיה רביעית, כמו שיתבאר. ולכך אמר הקב"ה 'אם תגביה כנשר וגו''. ולא יהיה ירידתה רק על ידי מלך המשיח, אשר מעלתו ומדריגתו מן עולם העליון, כמו שיתבאר. כלל הדבר, כי מאחר כי ארכא נתן למלכות רביעית, אין עוד שאלה כלל. ולכך גלו חכמים בחכמתם כח החיה הרביעית ותוקף שלה, שמזה תדע על אריכות ממשלתה... והתבאר לך תוקף המלכות, אשר יש להם אריכות הצלחה בעולם הזה. ומפני שעמדו חכמים על ענין מלכות רביעית וכחה, גלו לנו מהות המלכות הזה מה שאפשר מענין זה". ושם בתחילת פי"ח [ת.] כתב: "הנה בארנו במה שיש בו די מענין מלכות רביעית, אשר חלק השם יתברך אליו חלק גדול בעולם, עד עידן עדנין. וחכמי אמת והחסידים והקדושים קבלו עול מלכות זה עליהם, כאשר עמדו על סוד מלכות רביעית זאת. וכבר כתבנו במה שיש בו די... שכאשר יעמוד על כח הצלחת המלכות, שוב לא ישאל ולא יפקפק בזה". ובתפארת ישראל פנ"ג [תתלג.] כתב: "מה שהיו ישראל מנצחים כח עשו, הוא מדרגה עליונה מעולם העליון". וכאמור, יש למהר"ל ששה הסברים לאריכות גלותינו, וכמלוקט במבוא לנצח ישראל [כרך א, עמוד 18]. ודברים אלו הם כטעמו השלישי שהובא שם. וראה למעלה הערות 2119, 2184.