[1] פצחו הרים רינה וכל עץ בו [המשך הפסוק שם].

[2] כמבואר ברד"ק שם, שהפסוק עוסק "בצאת ישראל מהגלות".

[3] כמבואר בפרק הקודם, ושם הערה 45.

[4] כי כבר נתבאר הרבה פעמים שעל ידי המשיח יושלם העולם עד שלא יהיה עוד חסרון בעולם [לעיל פכ"ז הערה 57, וש"נ].

[5] פירוש - השמים והארץ הם כל המציאות, וכמבואר לעיל פי"א הערה 84, ופנ"ו הערה 92.

[6] פירוש - כי כבר נתבאר כמה פעמים לעיל, שכאשר האדם בשלימות, אז הוא נותן שירה ורינה למי שהשלימות באה ממנו, כי אז האדם הוא בפעל, וע"י השירה מוציא הדבר אל הפעל [ראה לעיל פי"ט הערות 92, 116, פכ"ב הערות 91, 93, פכ"ג הערה 131, פל"ג הערה 53, פמ"ב הערה 113, פמ"ג הערה 19, פמ"ח הערה 9, ופנ"ב הערה 48].

[7] כפי שכתב לעיל פי"ט ד"ה ואמר עלי: "השיר מורה על שלימות, כי על שלימות דרך לזמר ולשורר, וכמו שהאבל הוא על ההפסד, כן השיר מורה על השמחה". הרי שחיבר בין שירה לשמחה, כי שנים המורים על השלימות, וכמבואר שם הערה 116. וראה לעיל פס"ב הערה 30.

[8] לעיל פכ"ז ד"ה וקאמר שני, וז"ל: "כי הזמן האחרון הוא השלמה, שכל אשר הוא באחרונה הוא השלמה". וראה שם הערה 54. ובגו"א בראשית פל"ה אות יב כתב: "כל סוף הוא השלמת הכל". וראה עוד לעיל פ"י הערה 53, ופי"ב הערה 32. ובר"פ מב כתב: "התבאר לך פעמים [הרבה] כי התכלית והסוף מסוגל לשלימות יותר מהכל". ושם הערה 1, פמ"ג הערה 67, ופמ"ח הערה 4.

[9] בתוך אלפיים השנה האחרונות של הבריאה [ע"ז ט.]. ולעיל פכ"ז ד"ה וקאמר שני כתב: "'שני אלפיים משיח', פירוש הזמן האחרון הוא מיוחד לימות המשיח, כי הזמן האחרון הוא השלמה, שכל אשר הוא באחרונה הוא השלמה. ולכך הזמן האחרון מתייחס אל מלך המשיח, כי המלך המשיח יהיה משלים את כל העולם, כאשר יהיה כל העולם אחד, עד שיהיה העולם בשלימות. ולכך ראוי שיהיה מלך המשיח, שהוא המשלים, בסוף הזמן, שאז מסוגל אל השלמות ביותר". וראה שם הערות 55-58, שיסוד זה הוזכר פעמים הרבה בספר זה.

[10] כפי שכתב לעיל בפמ"ג ד"ה דברים אלו, וז"ל: "והאדם כאשר הוא בשלימות הגמור, אז נותן שירה ושבח למי שממנו השלימות. והפך זה האבל, שהגיע לו ההפך, שהוא ההעדר והמיתה, הוא יושב דומם, ולא יפתח את פיו. אבל כאשר הוא בשלימות, והוא בפעל הגמור, אז מוציא גם כן הדבר אל הפעל, ונותן שירה ושבח אל השם יתברך, שממנו ההשלמה". וראה שם הערה 22.

[11] בא לבאר מדוע שלימות ישראל תתרחש בגאולה האחרונה.

[12] כמבואר לעיל בפס"ב, [מד"ה כבר בארנו - עד סוף הפרק], וראה שם במיוחד הערה 45. ולעיל פ"כ [ד"ה והבן עוד] כתב: "כי ישראל נותנים תכלית שלהם אל הש"י, כי הוא יתברך תכלית להם. ומפני זה אין לישראל קץ ותכלית, שהרי לא הגיעו אל התכלית בצד עצמן, רק תכלית שלהן אל הש"י, ומצד זה אין הפסק להם... וכך מורה עצם השם שנקראו 'ישראל', כתיב בסוף השם שם 'אל', להורות כי סוף ותכלית שלהם אל הש"י". [וראה שם הערה 46.] והרי בתכלית הדבר - נשלם הדבר [לעיל פ"כ הערה 3, וש"נ]. ולכך הואיל ותכלית ישראל אל הש"י, ממילא שלימות ישראל במה שהשי"ת צורתם האחרונה.

[13] כפי שביאר לעיל פנ"ו ד"ה ובמדרש, וז"ל: "כי ישראל הם שלימות הכל. ואם ישראל בטל ח"ו, הכל בטל, ולכך מקבלים נחמה מהכל". וכשם שישראל מקבלים נחמה מהכל, כך הם מביאים את הכל לידי שירה, כי שלימותם של ישראל היא שלימות הכל. וראה שם הערה 47.

[14] כי השית הוא שלימות העולם... [והאומות] הם גם כן בכלל העולם" [לשונו בסמוך].

[15] כפי שפירש הרד"ק שם בישעיה שעצי השדה מסמלים בני אדם. והמהר"ל הוסיף שמוכח כן מלשון "כף", הנאמר רק על בני אדם.

[16] פירוש - כל אחד מקלס כאשר מקבל הוא את שלימותו.

[17] לשונו לעיל פמ"ב ד"ה ובערבי פסחים: "לימות המשיח יהיו שלש מלכיות לגמרי נמשכים אחר מלכות ישראל, אבל במלכות רביעית אין התאחדות עם ישראל". וראה שם הערה 55, שנתבאר שם שלפי"ז האמור כאן אודות המלכויות מוסב רק על ג' מלכיות, ולא גם על מלכות רביעית. וראה עוד לעיל פנ"ה הערות 8, 107.

[18] פירוש - האבות והאמהות ימצאו את שלימותם באמצעות ישראל, כי שלימות ישראל היא שלימות העולם, וכל אשר נכלל בשם "עולם" - יושלם לעת"ל.

[19] והרבותא בזה היא שמעלת הגאולה תחול אף על המתים, והם האבות והאמהות. וכשם שנתבאר לעיל פנ"ו [ד"ה ובמדרש] שהמתים והחיים מכלל המציאות לגבי הנחמה, וה"ה לגבי השירה העולה מתוכם. או שנאמר שהרבותא היא שאף לצדיקים כאבות וכאמהות - אף הם יקלסו לישראל, ויקבלו את שלימותם מהגאולה העתידה.

[20] ובשמות [כב, ל] נאמר: "'אנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו", ופירש רש"י שם: "ולמדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר [שמות יא, ז] 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו', אמר הקב"ה תנו לו שכרו". וביאר הגו"א שם אות לה בזה"ל: "כי הכלב... הוא מצורת העולם גם כן... כי כשיצאו ממצרים יצאו במעלה שכל הנמצאים נמשכים לה... להורות כי יצ"מ שלימות מציאות צורת העולם בכללו, עד שאף הכלבים... היה יצ"מ משלים הכל". וה"ה והיא המידה ביחס לגאולה האחרונה.