ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלים: ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב: ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינותה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה, אות היא לבית ישראל: (יחזקאל ד:א-ג)

הנה כאן צוהו שיצייר ויחוק צורת ירושלים על הלבנה ואפשר לומר דאין הכונה שיעשה ציור של העיר ממש אלא הכונה שיחוק על הלבנה אותיות "עיר ירושלים" ובזה תהיה הלבנה דוגמת ירושלים:

ואמר לו ובנית עליה דיק הוא מגדל שבונין נגד העיר לכבשה, וסוללה הוא תל עפר ששופכים נגד העיר כמו שקורין תאב'יה כדי לעלות עליו ללחום את העיר. ואמר ונתתה עליה מחנות שיעשה ג"כ דוגמת מחנה מקיפים אותה, ושים עליה כרים דוגמת שרים הממונים על הצבא, זה שומר לרוח זו וזה שומר לרוח זו או כרים ר"ל אילי ברזל לנגח בהם החומה ואמר עוד קח לך מחבת ברזל הוא כלי ברזל פשוט שאין בו בית קבול והוא מה שקורין בערבי ס'אג', וזה יהיה דוגמה לחומת העיר, וכנז' כל זה ברש"י ז"ל ומצודות:

ונראה לי בס"ד הטעם שא"ל שיביא מחבת ברזל דוגמה לחומת עיר ירושלים ולא א"ל להביא נסרים של עץ או אבנים ויעמדם סביב הלבנה שיהיו הם דוגמה להחומה של ירושלים, היינו דארז"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא יד כל השבטים שוים בה, ולכן אין משכירין בית בירושלים לעולי רגלים כי היא של כל י"ב שבטים שכולם שותפים בה. וידוע כי הי"ב שבטים נרמזו בברזל כי כולם יצאו מן לאה ורחל ובלהה וזלפה שנרמזו באותיות ברז"ל שהוא ר"ת בלהה רחל זלפה לאה, ולכן לירושלים שכל י"ב שבטים שותפים בה צוהו לעשות דוגמה של חומה שלה במחבת ברזל כי באותיות ברז"ל נרמזו כל הי"ב שבטים, ולא צוהו לעשות דוגמה באבן או בנסרים של עץ:

ברם בעיקר המשל הזה שא"ל לעשות רמז ודמיון של חרבן ירושלים בלבנה ולא אמר לעשות זה באבן דהא ירושלים בנויה באבנים ולא בלבנים, על כן צריך לבקש טעם על דבר זה למה קפיד שיעשה הדוגמה והרמז של החרבן בלבנה דוקא ולא באבן. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הר"ן ז"ל דבר שמתנבא בו הנביא הן טוב הן להפך אם יעשה לדבר ההוא פועל דמיוני מוכרח שיתקיים הדבר ההוא ולא יתבטל, ולכן אלישע הע"ה בעבור הנצחון שיהיה מלך ישראל נוצח למלך ארם עשה לו פועל דמיוני בביתו, שהביא את מלך ישראל אצל החלון הפתוח לצד הרוח ששם דמשק שמולך שם מלך ארם. ואמר לו שיאחוז בקשת ויורה מתוך החלון לאותו הצד, והנביא ע"ה שם את ידו על יד מלך ישראל וירה בקשת לצד דמשק שלש פעמים, וא"ל הנביא שלש פעמים תכה את ארם והוצרך לעשות פועל דמיוני כדי לקיים הדבר הזה של הנצוח שלא יתבטל, שאפילו אם ארם יעשו תשובה ואפילו אם יחטאו ישראל עכ"ז לא יתבטל הנצוח של ישראל במפלת ארם אלא מוכרח שינצח מלך ישראל ויכה את ארם:

וכן על מפלת בבל שהתנבא ירמיה הע"ה הנה הוא צוה את ברוך בן נריה שיכתוב דברי הנבואה על הספר ויקשרנו באבן וישליכנו בנהר פרת ששם בבל ויאמר בעת שמשליכו ככה תשקע בבל, והיינו כדי לחזק דברי הנבואה בזה דאפילו אם יעשה מלך בבל תשובה לא תתבטל גזרה זו מעל בבל וכנז' כל זה בספר ערבי נחל ז"ל ע"ש:

והנה ידוע דחורבן ירושלם היה לטובת ישראל ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא נעשה כליה בישראל כאשר היתה ראויה להם, ולכן אסף ע"ה אמר שירה על החרבן דכתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתיך וכו' ועיין במדרש תהלים משל על זה ע"ש:

ולכן אמר הקב"ה ליחזקאל הע"ה שיעשה דוגמה למצור ירושלים וחרבנה בלבנה, דעי"כ מוכרח שיתקיים בה החרבן ולא יקטרגו המקטרגים לומר מה עשתה ירושלים שתחרב עשה בחוטאים כליה, כי כיון שנעשה פועל דמיוני על חרבנה מוכרח שתחרב, וכיון דנחרבת מוכרח שתתבטל הכליה מעל ישראל ויהיו נצולים:

אך ודאי אע"פ שהחרבן יתקיים בירושלים מחמת שנעשה פועל דמיוני הזה ע"י יחזקאל הע"ה עכ"ז הקב"ה ברחמיו יחזור לבנותה ויש לה תקנה שתחזור העטרה ליושנה, כי מוכרח להיות לה תקנה אחר חרבנה, ולכך א"ל שיעשה הדוגמה של החרבן על לבנה ולא על אבן, כי האבן אחר שנשברה לא יתחברו שבריה ולא נבנים לחזור להיות כולם עצם אחד כאשר היו קודם שבירתן מה שאין כן הלבנה שהיא עודנה טיט ולא נכנסה לכבשן ולא נשרפה אם נשברה חוזרין וגובלין אותה ומחזירים אותה לעצם אחד כאשר היתה קודם שנשברה כי תוכל לחזור לקדמותה ממש, ולכן לא עשה דוגמה לירושלם בחרבנה באבן שאין לה תקנה עוד אלא עשאה בלבנה שתחזור לקדמותה:

ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם: ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל: וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך: (יחזקאל ד:ד-ו)

הנה צריך להבין למה לא שכב על צד אחד ת"ל יום לצורך בית ישראל ובית יהודה ביחד, ועוד צריך להבין למה תיקון חלק הגדול עשאו על צד שמאל ותיקון חלק הקטן עשאו על צד ימין. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דכל הנשמות ורוחות ונפשות שבכל הנבראים בעולם הזה כולם כלולים ונתלים באדם הראשון וכו' והנה קין והבל הם ב' כתפות של אדם הראשון, והם קין בשמאל שהיא גבורה והבל בימין שהוא חסד:

ועוד כתב רבינו ז"ל ענין אחר בשתי כתיפות אלו, כי כאשר יש פגם מחמת איזה עון בכתף אחד מהם, הנה אם הפגם הוא בכתף השמאלי כגון קין שהוא בכתף השמאלי ונפגם בחטאו של קין אז גם כתף הימני נפגם, ולכן מי ששרשו מן כתף השמאלי הנז' יהיו בו שערות ארוכות בכתפו הימין והשמאל, אלא ששערות השמאל יהיו מרובים על של ימין לפי ששם עיקרם, אבל כאשר נפגם כתף הימני בחטאו של שרש הבל האחוז שם אין הסימן ניכר אלא רק בכתף ימין בלבד, עכ"ד:

נמצא קין שהיה בכתף השמאלי ופגם שם נעשה על ידו פגם גם בכתף הימני, ולכן יחזקאל הע"ה שתיקן עון פגם קין בכתף השמאלי הוצרך לתקן גם כתף הימני להשלים תיקון פגם קון שפגם שם. ולכן אמר לו השי"ת שישכב ויקבל צער רב וגדול של ש"ץ יום בכתף השמאלי, וכדי להשלים תיקון קין שפגם קצת גם בכתף הימני, א"ל לקבל צער גם בצד ימין ארבעים יום לשאת עון בית יהודה, אבל העיקר הוא בכתף השמאלי, לכך שם ישכב ש"ץ יום. ונ"ל בס"ד יחזקאל במלואו יו"ד חי"ת זי"ן קו"ף אל"ף למ"ד עולה מספר כפרה לישראל:

ואתה קח לך חטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו: (יחזקאל ד:ט)

נראה בס"ד הטעם שרצה להאכילו באכילה זו שהוא מצטער בה ששה מינים כדי שע"י יסורין שסובל באכילה זו יתמתקו הדינין ויהיה נחלש כוחם של ששה משחיתים שיצאו לשחת העיר שהם קצף ואף וחמה משחית משבר מכלה, אשר ניבא עליהם בסי' ט', וכמ"ש והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון וכו' וע"י צערו של הצדיק יחזקאל הע"ה באכילה זו שהיא עשויה ששה מינין יתמתקו הדינין ולא יהיו אותם הששה עושין כליה ח"ו:

ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד עת תאכלנו. נ"ל בס"ד טעם לשיעור זה מעל"ע שהוא משך כ"ד שעות, כדי שהצער הזה יהיה בו פדיון לארבע יסודות של ישראל שכל יסוד כלול מעשר הרי הם ארבעים ופדיון נפש הוא מחצית השקל וכאן נצטער אותו צדיק כשיעור מצומצם זה שהוא ארבעים חצאי שקל, כדי לכפר בעד ארבעה חלקים של ארבעה יסודות שבהם קיום חיות החיים בעולם:

ומים במשורה תשתה ששית ההין, מעת עד עת תשתה: (יחזקאל ד:יא)

נראה לי בס"ד טעם לשיעור זה של ששית ההין, נראה דארז"ל האי מלכותא דקטלא חד משתא בעלמא לא מחייבא, דכתיב האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, ע"כ. נמצא יש לאומות שליטה באחד מששה ולכן נצטער אותו צדיק בשתיה מצומצמת כזו שהיא א' מששה בהין כדי שלא יתגברו האומות בשליטה זו שיש להם על אחד מששה בעלמא:

ועוגת שעורים תאכלנה: (יחזקאל ד:יב)

פירש רש"י תעשה העוגות כמו עוגת שעורים מנוולת ולא יפה כעוגת חיטים. ונ"ל בס"ד הטעם כי שעורים הוא מאכל בהמה לרמוז על טענה שיש למליצי יושר כנגד המקטרגים כשאין ישראל עושין רש"מ לומר אדם ובהמה תושיע ה', שאם אדם חטא בהמה מה חטאה, ולכן בני אדם ניצולין בעבור הבהמות שלא יהיה בהם כליה ח"ו:

והיא בגללי צאת האדם תעגינה לעיניהם: ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדחם שם: ואומר אהה אדני אלהים הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטריפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול: ויאמר אלי ראה נתתי לך את צפעי הבקר תחת גללי האדם ועשית את לחמך עליהם: (יחזקאל ד:יב-טו)

הנה הלשון כפול ומכופל, ועוד י"ל מאחר שהקב"ה יודע שיש טענה ליחזקאל הע"ה לטעון שאין ראוי לו לעשות הלחם בגללי האדם וטענה זו היא רצויה ומקובלת דמצינו שקבל דבריו והרשה אותו לעשות בצפעי הבקר במקום גללי האדם א"כ למה לא א"ל מעיקרא שיעשה בצפעי הבקר. ונ"ל בס"ד כי כאן יחזקאל הע"ה טען יש אדם יאכל בשר נבלה וטריפה בשוגג כי השוחט ניבל הבהמה ולא נודע לשום אדם והבודק הריאה הכשיר טרפות ולא נתוודע, והאדם אכל נבלה וטריפה לפי תומו ומה בידו לעשות, ועל זה אמר אני יודע בעצמי ברוה"ק שנבלה וטריפה לא אכלתי בשום אופן ואפילו באופן הנז', ועוד יתירה שלא בא בפי בשר פיגול דהיינו יש אכל בשר ושכח והכניס חתיכת גבינה בפיו ונזכר ופלט קודם שבלע וגם ענין בכה"ג שדוקא בפי בא ולא בלעתי, גם זה לא נזדמן אצלי ואחר שאני טהור ונקי מצד אכילתי איך אוכל אני אכילה משוקצת שנעשית בגללי האדם:

והא שא"ל מעיקרא על גללי אדם היינו לטובתו לזכותו, כי ידע הקב"ה שודאי יבא לטעון בזכיות אלו שיש לו מצד האכילה ובזה נחלשים המקטרגים ומתעוררים מלאכים מליצי יושר לזכור צדקתו ועי"כ יהיה זכותו מגין יותר על ישראל: