את הנשיא נשיא, הוא ישב בו לאכול לחם לפני ה': (יחזקאל מד:ג)

ידוע כי נשיא דנקיט כאן הוא על מלך המשיח שיבא בב"א שקוראו בשם נשיא. ונ"ל לכן אמר נשיא הוא כלומר לא יש אחריו שנוטל כתר מלכותו אלא ישאר חי וקיים לעולם במלכותו:

או יובן ע"ד מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים עד כי יבא שילה גי' משה שהמשיח יהיה נשמה לנשמה של משה רע”ה ולכן אמר נשיא הוא שכבר היה בנשיאות בדור משה רע”ה:

מדרך אולם השער יבא. נ"ל בס"ד אולם רמז ליסוד ושער רמז למלכות כי הוא שם אדני שעולה תרע"א בסוד אדני שפתי תפתח, ומשיח בן דוד הוא יסוד דלאה ומשיח בן יוסף הוא יסוד דרחל, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י. ומדרכו יצא ומדרך וא"ו יצא, לכך נתברך בשש ברכות. יראו עינינו וישמח לבינו בביאת הגואל משיח צדקינו שיבא במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון:

ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל, והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו:

איתא בגמרא דקדושין דף מ"ח. האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט, ופירש רש"י ז"ל דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות והא ליתיה אלא בכה"ג, וסיפיה בכהן הדיוט דאלמנה שתהיה מותרת לכהן לא משכחת לה אלא כהן הדיוט, ומקשי בגמרא וכתב קרא הכי, פירש, רש"י בתמיה, כיון דלא פריש בקרא בהדיה דבגברא אחרינא משתעי, ומתרץ בגמרא אין דכתיב נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה', והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אלא נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו, פירש רש"י חדא מילתא משמע, וע"כ מפסקינן ליה:

והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו מכהן אין מישראל לא. ומשני הכי קאמר מכהן יקחו, פירש רש"י מכהן אין כלומר אם היתה אלמנת כהן תנשא לכהן ואלמנת ישראל לא תנשא לכהן בתמיה, והלא כהן הדיוט לא הוזהר על האלמנה ומשני משאר כהנים יקחו לפרושי אתא דבכהן הדיוט קאי, והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל, הנה משאר כהנים כל שאינו כהן גדול יקחו אותם:

תניא נמי הכי מכהן יקחו משאר כהנים יקחו רבי יהודה אומר מן המשאים לכהונה יקחו, פירש רש"י אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו למעוטי אלמנת גר, ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל דאורי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע בית ישראל כל זרע, ובהאי קרא אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו:

והנה בהמגיד שנת עשרים ואחת בר"ח מנחם תרל"ז כתב בשם חכם אחד כי המפרשים נתחבטו בפירוש המקרא הזה וילאו למצוא הפתח לפתרון כונתו המתנגדת לפשוטו של הכתוב בתורת משה ויקרא כ"א ז' דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה וכו' אבל אלמנה לא נאסרה אלא לכה"ג, והוא לבדו בבתוליה יקח, ורז"ל בגמרא דקדושין דף מ"ח דרשו האי קרא ליישר ולישב הסתירה רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט, ופירש מכהן יקחו, ר"ל משאר כהנים יקחו האלמנה, וכן תרגם יונתן בן עזיאל וארמלתא די תהא ארמלתא משאר כהניא יסבון, וכל רואה יראה כי הדרש הזה אינו מכוון לפשט הכתוב וכו':

והחכם הנז' יגע ומצא טעם בנוי על דבר אחר והוא, כי הבועל ולא מצא בתולים יש בזה ס"ס דהיינו ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ואת"ל תחתיו דלמא באונס, וזה הס"ס לא שייך אלא בישראל אבל בכהן ליכא אלא חד ספק, אחר כי לכהן אסורה אפילו באונס, וע"פ דברי התוספות דכתובות דף א' בד"ה שפעמים בשבת שהקשו הא תינח אשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא אבל בשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי תנשא ליום רביעי וכו' והביא ג"כ דברי הגאון רע"א בדרוש וחדוש וגם מ"ש בשירי קרבן על תלמוד ירושלמי, וע"פ הדברים האלה עשה הצעה לומר שבימי הנביא ע"ה רבו המנאפים ולכך עשה חומרא חדשה לכל כהן הדיוט שלא ישאו אלמנות ישראל מפני חשש קלקול זנות עת היתה ארוסה תחת בעלה הראשון אשר לזה היתה מותרת מטעם תרי ספיקא, אבל לכהן אם התאלמנה מישראל אסורה דלא הוי אלא חד ספיקא שהוא תחתיו או אינו תחתיו, ובהיות כן גזר הנביא אומר לא מצד נבואה רק מפי עצמו משום עת לעשות לה' והוא אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים (בעבור חשש זנות בעודה ארוסה תחת בעלה הראשון ישראלי). והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן (ר"ל אם בעלה הראשון היה כהן דאז רגלים לדבר שחזקת כשרות גופה לא אתרע לכהן מזמן נשואין ראשונים) אז יקחו הכהנים וכו' עכ"ד בקיצור. ועינא דשפיר חזי יראה כי החכם הנז' התפאר במציאה זו שמצא לפתור דבר ולא הביט ולא הסתכל בכמה דברים שיש לגמגם בדבריו, ובפרט אשר לפ"ד אין דברים אלו אמורים ברוח נבואה אלא הוא חידש חומרא וגזירה לפי דעתו ובאמת בסתמות דבריו מוכרח לומר שכל אלו דברי נבואה, וכבר רז"ל אשר רוח ה' דבר בם ולבם פתוח כפתחו של אולם החליטו בתלמוד כי דברי נבואה הם ודינא קא משתעי ונתעוררו בעיקום הלשון והביאו דוגמה דמשתעי קרא הכי ממ"ש נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' וכן החליט התנא הגדול יונתן בן עזיאל בתרגום שלו, ובודאי על עקום הלשון יש טעם ואין לי פנאי עתה להאריך בזה:

פש גבן לבאר דלפ"ד רז"ל שבא להתיר האלמנה לשאר כהנים, קשה למאי אצטריך והלא מפורש בכתוב דאין האלמנה אסורה אלא לכהן גדול, הנה כבר הקשו רז"ל קושיא דומה לזו ע"פ כל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים, דלמאי אצטריך לפרש איסור זה לכהנים ותרצו לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטריפה לכך פירש בהם אזהרה באיסור זה, וכן הענין כאן דלא תימא כהן גדול, אסור בכל אלמנה בין אלמנת כהן בין אלמנת ישראל, אבל שאר כהנים הדיוטים יהיו אסורים באלמנה של ישראל, כי כיון דלא נכתב להדיא היתר האלמנה בהם יהיו אסורים באלמנה של ישראל, ורק באלמנה של כהן מותרים, וזהו הבדל שיש ביניהם לבין כהן גדול לכך פירש בהם היתר האלמנה בסתם דקאי על כל אלמנה שתהיה מותרת לכהנים חוץ מן כה"ג, ולכן דקדק רש"י ז"ל בלשונו בגמרא דקדושין הנז' שכתב וז"ל והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל, משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם עכ"ל, דקדק לומר אפילו מישראל כדי ליישב טעם לדבריו למאי אצטריך לפרש היתר אלמנה לכהן הדיוט מאחר כי בתורת משה לא נאסרה האלמנה אלא רק לכה"ג ש"מ דשאר כהנים מותרים:

ועוד יש לומר טעם אחר שהוצרך לפרש ההיתר בכהנים הדיוטים. שלא תטעה להחמיר בהם כחומרה שעשה החכם הנז"ל בהצעתו בין אשת כהן דלית בה אלא חדא ספיקא לבין אשת ישראל דאית בה תרי ספיקות: