לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית יב:א). הדקדוקים של כפל הלשון ידועים. ונ"ל בס"ד ע"פ מעשה בחכם אחד מקובל גדול שמצאו לו עלילה בשקר מצד הממשלה, והמושל הניחו בבית האסורין ולא הניחו לישב עם האסורין ביחד אלא הניחו בחדר אחד קטן שיהיה בבית האסורין לבדו, ויצו שאין רשות לשום אדם לבא אצלו ולדבר עמו, ואחר שנחבש בבית הסוהר ההוא שלשים יום יצא זכאי בדינו בבית הועד של המשפט ויצא לשלום מבית הסהר יום אחד ושלשים לכניסתו שם. אך בדרך נס נתן לו השי"ת ישוב הדעת בבית הסוהר והיה לומד סוד בימים ובלילות, וזכה לחדש חדושים רבים ע"ד הסוד ונעשה אצלו שיעור חשוב, וכשחזר לביתו ביום ל"א נשאר בליל ל"ב נבוך מאד על מטתו לדעת מה זה ועל מה זה קרה לו הדבר להיות אסור שלשים יום במקום צר כזה, והן אמת אשר עזרו השי"ת ועשה חיבור ע"ד הסוד, ולא היה לו שם מחסור מצד הנפש, אך ודאי מצד הגוף היה לו צער גדול ולמה היה לו כך, והיה זוכה לחבר חיבור זה בביתו, ולמה הוצרך לבא כאן. וישן אותה הלילה מתוך הרהור ומחשבה לחקור על מה שהיה לו בזה, ויחלום אותה הלילה חלום אחד שהוא לבדו היה מהלך במדבר גדול והנה לקראתו זקן א' מהודר מאד וידמה בעיניו שזה הזקן הוא מבני עולם הבא או מלאך מן השמים והולך בצורת אדם, ויגש אליו ויאמר לו אדוני אני נבוך בדבר אחד אם תוכל להודיעני טעמו של דבר, ויענהו דבר דבריך, ויאמר הגד לי מה הסיבה אשר נחבשתי שלשים יום בבית הסוהר שהיה קשה צר ומר. ויאמר לו הזקן תחזיר ראשך ותראה מה יש אחריך והחזיר ראשו וראה שלשה סיעות של ילדים, כל סיעה יש בה ילדים הרבה ומהלכים בזא"ז וכולם פרצופים שלהם שוים ודומים לפרצוף של החכם ההוא וכולם יפי תואר ויפי מראה בתכלית החשיבות והיופי, ויאמר לו הזקן בעבור אלו הילדים נכנסת לאותו בית הסוהר הקשה, כי אל הילדים היו נשמות קדושות מגולגלים בדומם שבחדר ההוא הקטן שישבת בו שלשים יום יש בהם שהם משורשך מצד הנפש ויש מהם שהם משורשך מצד הרוח, ויש מהם שהם משורשך מצד הנשמה, ולכן כולם דומים לך, ולכך נחלקים לשלשה סיעות וכל סיעה תקנת ובררת אותם בעשרה ימים, ולכך ישבת שם שלשים יום וא"א לתקנם ולהוציאם אלא רק ע"י לימוד הסוד שתלמוד במקום ההוא ממש, ולא תוכל למשוך אותם מרחוק ע"י לימוד שתלמוד בביתך, וגם א"א שיהיה תיקונם ע"י אדם אחר זולתך, ולכך גלגלו מן השמים שתהיה עלילה עליך כדי שבעבורה תכנס לאותו בית הסוהר ולוא לא היתה העלילה היכא משכחת לה שתלך אתה שם ותלמוד לימוד של הסוד, וגם בהשגחה פרטית מן השמים שמו בלב המושל שיגזור שלא יהיה רשות לשום אדם לבא אצלך כדי שלא יפריעוך מלימודך כי היום קצר והמלאכה מרובה ונתן לך השי"ת ישוב הדעת שתלמוד הסוד בלי שום בלבול כלל כדי שיהיה כח בלמודך ובחדושי תורה שלך להוציא אותם הנשמות מאותו הכבל של הדומם המגולגלים בו באותו מקום, וכן עשית והצלחת בזה, והרי אלו הילדים ההולכים אחריך הן הן בניך שתמצאם לפניך בעולם הבא בגן עדן ותשמח בהם. ראה כמה הרווחת באותם השלשים יום וכמה טובה השגת בהם, וכל אלו הנשמות היו מצפים לביאתך שם, ובפרט כי היו שם נכרים טמאים עוסקים בניאוף וכיוצא, והיו מוסיפים טומאה באותו מקום קודם בואך והיה צער גדול לאותם הנשמות, ובביאתך שם יצאו לחירות. ויקץ החכם משנתו והנה חלום, וישמח על הדבר ויעש מן חדושי תורה שחידש שם חיבור אחד וקרא שמו בשם מתיר אסורים, ע"כ:

נמצא מהלך האדם וטלטולו ממקום למקום ומעיר לעיר הכל בהשגחה פרטית מאת השי"ת לטובת האדם ההוא לקבץ נדחיו המפוזרים והמגולגלים בדומם וצומח ובע"ח, וכ"ש וקל וחומר איש קדוש כאברהם אע"ה אשר צוהו השי"ת לנסוע מעירו לארץ כנען אשר רב המרחק ביניהם ודרך קשה ביניהם שבודאי נסיעה זו היא לטובתו לקבץ ולברר נ"ק וחלקי הנשמות השייכים לשרשו, הן מחלק הרוח הן מחלק הנשמה, וידוע כל מקום שנאמר לך דרשו רז"ל הכונה לך לטובתך, וכמ"ש ע"פ שלח לך אנשים וכן ע"פ קח לך סמים וכן עשה לך שתי חצוצרות כסף, שבכל אלה דרשו לך להנאתך ולטובתך. וכן כאן אמר לו השי"ת לאברהם אע"ה לך לך, ר"ל הליכה זו שאני מצוך היא לטובתך, ואע"פ שיש בה טורח, אתה תשמח בה שבזה תרויח הרווחה גדולה שאתה מוציא נשמות מארצך, ר"ל אותם שהם משורש הנפש שלך, ועוד ממולדתך אותם שהם משורש הרוח שלך, ועוד מבית אביך אותם שהם משורש הנשמה שלך, ואתה תוליכם ותביאם אל הארץ הידועה היא ארץ החיים שהיא ג"ע, אשר אראך שם לאותם הילדים שלך, כי כאן בעולם הזה אין אתה רואה אותם בעיניך, אבל שם בארץ החיים אראך אותם, ושם תכירם ותאמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד לך לך מארצך וגו' והוא כי כל קניין שיהיה לאדם בעולם הזה אינו שלו, יען כי ברגע יעזוב לאחרים חילו, אבל קניין שיהיה לאדם בעולם הבא הוא שלו ולא יקחו ממנו לא בניו ולא אחרים וכמשל מונבז המלך אבותיו גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, וידוע מ"ש המפרשים ז"ל על מאמר התנא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, הכונה כי הקב"ה הכין והפריש לכל אחד מישראל חלק בעולם הבא כפי ערך נשמתו, אך לא נמסר לה חלקה אלא עד שתבא לעולם הזה ותסגל מצות ומע"ט, אז תזכה ליטול חלקה בעולם הבא שכבר הופרש וניתן על שמה:

והנה נודע כי אע"פ שהאדם חוטא לא יפסיד החלק של עולם הבא המוכן ומפורש על שמו, אלא הוא יתברך פותח לפניו פתחי תשובה ויתקנו ע"י יסורין ואחר שישלים תשובתו, אז יקבל ויקח את חלקו שהוכן והופרש על שמו בעולם הבא באופן שלא יפסיד כלום, ואם תאמר איך אפשר שיהיה לו תקנה בתשובה אחר שחטא, והלא כתיב נפש החטאת היא תמות, וככה מנהגו של עולם אם עבר אדם על גזרה אחת שגזר עליו מלך בשר ודם, אחת דתו להמית ואיך ינצל החוטא בתשובה ואיך יוצא מדין גהינם, והתשובה לזה יש שלשה טעמים אשר על ידם יהיה התנצלות לאדם בחטאיו שעי"כ יקבל הקב"ה תשובתו והם, הא' כי האדם מתחלתו נברא עפר מן האדמה שהוא חומר גם ומחמת כן מוכרח שיהיה לו הטייה קצת לצד הרע כפי הטבע, ולכך אם יחטא ראוי שהקב"ה יאריך לו עד שישוב. והב' שנוצר האדם מטיפה סרוחה זרע אב ואם שבזה נעשה חמרו ומזגו גס ועכור יותר מאדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה, וכיון שנוסף בו עכרירות וגסות יותר ממילא נוסף בו הטייה יותר לדרך הרע, וכשיחטא יגיע לו התנצלות מחמת זה שיהיה ראוי להאריך לו ולקבלו בתשובה. והג' הוא מצד הזוהמה של הנחש הכרוכה בכל הנולדים אחר חטא אדם וחוה שכולם היו כלולים באדם הראשון, ובכל התולדה עד סוף כל הדורות נדבק כל או"א חלק זוהמה כפי ערכו, ובודאי כח הזוהמה הכרוך באדם מטהו לצד הרע, ולכך יש עליו התנצלות להאריך לו ולקבלו בתשובה ושב ורפא לו:

ובזה יובן ויאמר ה' אל אברם, לצדיק שהוא אב מצד הגוף ורם מצד הנשמה אל תחוש ותדאג פן בביאתך בעולם הזה תפסיד חלק המוכן ומפורש לך בעולם הבא שהוא שלך, על כן אני מבטיחך לך לך, כאומר לך אל החלק המוכן לך ולא ישלטו בו אחרים, והגם דמוכרח אתה לחטוא בעולם הזה לא תפסיד מחמת החטא את חלקך הנז' כי סופך להתקן ע"י תשובה ואני מקבל אותך בתשובה. ואע"פ ששורת הדין מחייבת שלא תועיל תשובה לחוטא למלך בשר ודם וכל שכן להחוטא לי כמה חטאים, הנה יש ללמד עליך סנגוריא ולעשות לך התנצלות לקבלך בתשובה מחמת שלשה טעמים, הא' הוא מארצך ר"ל מחמת הארץ היא האדמה שנבראת ממנה, והב' ממולדתך אשר נולדת מזרע אב ואם מטפה סרוחה, והג' מבית אביך אדם הראשון שגרם שתתפשט זוהמת הנחש בכל הנולדים שהיו כלולים בו. ועל איזה חלק אני מבטיחך שתלך לו, אמר אל הארץ אשר אראך, כלומר אותו החלק שהוא אל ארץ החיים היא הארץ בה"א הידיעה אשר אראך בעיניך זוהרה וטובה, ואעשך לגוי גדול ע"ד הבטחה דעת"ל שהוא הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, ואברכך בבנים ואגדלה שמך בחיים והיה ברכה במזונות:

ועוד נ"ל בס"ד אומרו לך לך, והיינו כי המלאכים נקראים עומדים דכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, יען כי אין לו ידיעה ממעלתו מאחר דאין לו חומר עכור להחטיאו ואין לו מעלה על הדרגות מעלותיו מפני שאין לו יצר הרע וחומר עכור שיטהו לרע ולכן אין לו פאר בצדקות שלו כדי שיקבל עליה שכר, אבל האדם שהוא צדיק נקרא הולך כי ע"י מלחמתו ביצרו תמיד וגובר עליו הוא הולך ועולה ממדרגה למדרגה, וז"ש לך לך ר"ל תואר לך יש לך ולא תואר עומד, והכונה הוא יתברך מועצו שלא יחשוב עצמו שהגיע לגדר השלימות ונמצא הוא עומד במקומו שאין לפניו עוד מדרגות לעלות בהם ולא דרך ארוכה ללכת בה. מעשה באחד שראה בחלום שיש סולם גדול שיש בו אלף מדרגות והמלך היה עולה בסולם ההוא והגיע לחציו למדרגה של ת"ק, והלך בבוקר בבוקר אצל המלך ויספר לו החלום וישמח המלך על חלומו ויצו לתת לו אלף זהובים במתנה, והנה אשת השכן שמעה משכינתה מה שהרויח בעלה מן סיפור החלום הזה ותאמר לבעלה הנה השכן ראה את המלך הגיע לחצי הסולם ונתן לו אלף זהובים, אתה תלך היום אצל המלך ותספר לו חלום כמו חלום השכן, אך תספר לו שראית שהמלך עלה לראש הסולם למדרגה של האלף ובודאי יתן לך עשרה אלפים זהובים, והלך העצת אשתו לבית המלך ויספר להמלך כי ראה שעלה והגיע למדרגת האלף שבראש הסולם, ויצו המלך להשליך את זה החולם מן הגג לחצר יען כי זה חלום רע כיון שלא נשאר מדרגות לעלות בהם א"כ צריך לירד, אבל הראשון שראה המלך בחצי הסולם נמצא יש לפניו עוד עליות רבות לעלות בהם ומה שיש בידו כח ממשלה עתה הוא עודנו בחצי, לכך שמח בו ונתן לו מתנות על חלום טוב זה, ולכן אמר לו כאן לך לך שלא תראה עצמך עומד דהיינו שתחשוב שהגעת לגדר השלימות ועתה הנך עומד שאין אתה חסר כלום ולא נשאר לך עליות ולא מהלך יותר שתלך בו, אלא תראה עצמך הולך שהדרך הוא ארוך לפניך ואתה עודך מהלך בו. ועד"ז פרשנו בפרשה הקודמת את האלהים התהלך נח שאינו רואה עצמו עומד שהגיע לשלימות, אלא רואה עצמו מתהלך שעדיין יש דרך ארוך לפניו בעבודת הבורא ללכת בו:

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', כלומר תמימי דרך הוא דרך עבודת הקדשים שרואין עצמם הולכים בתורת ה' הולכים דייקא, שעדיין לא הגיעו לשלימות ואין רואין עצמם עומדים שכבר הגיעו לשלימות ואין להם עוד להוסיף, ולכן החכם נקרא בכל מקום בשם תלמיד חכם, כלומר רואה עצמו תמיד שהוא תלמיד שעדיין לא נשלם בחכמה, אלא צריך הוא למודעי וללמוד בחכמה:

ואעשך לגוי גדול (בראשית יב:ב). איתא בגמרא דפסחים דף קי"ז אמר רבי שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. וצריך להבין הטעם שזכה אברהם אע"ה שיכנה הקב"ה אלהותו עליו ועל בנו ועל בן בנו, מה שלא זכו בזה שאר צדיקים גדולים. גם למה לא יהיו חותמין בכולם אלא דוקא בו. ונ"ל בס"ד טעם לכל זה בהקדים מ"ש במדרש רבה סוף פ' נח פרשה ל"ה. תרח היה עושה צלמים ומוכר. פעם אחת הלך לעיר אחת והושיב לאברהם למכור צלמים במקומו וכאשר היה בא איש אחד לקנות צלמים היה אומר לו אברהם לאותו האיש בן כמה שנים אתה והיה משיב לו בן חמשים או ששים והיה אומר לו אברהם אוי לו שכבר הוא בן ששים שנים ורוצה להשתחוות לצלם שאינו אלא בן יום אחד והיה מתבייש אותו האיש והולך לו פעם אחת באה אשה אחת והיתה טוענת בידה קערה אחת גדולה מלאה סולת, ואמרה לאברהם הרי לך זה קחנה והקרב אותה למנחה לפני הצלמים, ולקח אותה ממנה. מה עשה אברהם קם ולקח מקל ברזל בידו ושבר לכל הצלמים ונתן את המקל ביד גדול של הפסילים שהיה ביניהם כי השאיר אותו שלא שברו. כיון שבא תרח אביו אמר לאברהם מי עשה לצלמים כזאת. א"ל מה אכפור ממך הנה באה אשה אחת טוענת זו הקערה של סולת ואמרה לי הא לך הקרב לפניהם והקרבתי אותו סולת לפניהם והיה פסל זה אומר אני אוכל ראשונה ופסל זה אומר אני אוכל ראשונה, וקם זה הפסל גדול שבהם ולקח המקל ושבר את כולם. א"ל תרח מה אתה מצחק בי ומלעיג עלי וכי אלו הפסילים יודעין הן מאומה להבין ולדבר ולהתנועע. א"ל אברהם הלואי ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך. מה עשה תרח לקהו לאברהם ומסרו לנמרוד, א"ל נמרוד לאברהם אם לא תשתחוה לאלו הצלמים בא והשתחוה לאש. א"ל אברהם ולעבוד למייא דמכבין נורא, א"ל נמרוד אין הכי נמי לעבוד למייא. א"ל אברהם א"כ ליעבוד לעננא דטעין מייא, א"ל נמרוד אין הכי נמי ליעבוד לעננא. א"ל אברהם ליעבוד לרוח שמפזר העננים. א"ל נמרוד אין הכי נמי ליעבוד לרוח. א"ל אברהם וליעבוד לאדם שסובל את הרוח, כי האדם מלא נקבים והרוח נשאר בקרבו. אמר לו נמרוד דברים ריקים אתה מדבר ואין רצונך לעבוד לכל אלו ואני הנני משליכך לאור (שהוא היה עובד לאור) ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. והיה שם הרן בן תרח והיה מחולק בדעתו עם מי יסכים, ואמר ממה נפשך אם ינצח אברהם אני אומר מאמונת אברהם אנכי, ואם נצח נמרוד אומר מנמרוד אני. כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול אמרו להרן ממי אתה, אמר להם מאמונת אברהם אני, נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו מפני שלא היתה אמונתו חזקה, ואעפ"כ נטלו המלאך מן האש והשליכו לפני אביו ומת על פני תרח אביו ע"כ. ע"ש:

הרי נמצא כי אברהם אע"ה ביטל קליפת ע"ז ביטול גמור במחשבה ובדבור ובמעשה, והוא כי מעת שהכיר את הבורא יתברך וידע והאמין בלבו דכל הצלמים וע"ז שבעולם כולם הבל וריק ופירש מהם בלב שלם, הנה בזה ביטל את הקליפה של ע"ז במחשבה, כי כל אמונה זו היתה בלבבו דוקא, אך בדבור ומעשה עדיין לא נראה הדבר הזה אצלו, שאם היה אביו שומע ממנו איזה דיבור של גנאי על הצלמים כאשר דבר אח"כ כשנסע אביו, לא היה מאמין בו להניחו שומר החנות למכור צלמים במקומו, ואחר שהפקידו אביו במקומו למכור צלמים והיו באים אצלו לקנות והוא היה נכנס עמהם בדברים ומבזה הצלמים באומרו אוי להם איך יתכן אדם בן ששים שנה ישתחוה לצלם בן יום אחד והיו מתביישין וחוזרים לאחוריהם ולא יקנו כלום, ובזה ביטל קליפת ע"ז בדיבור כי פעל פעולה גדולה ורבה ע"י הדיבור הזה שלו שפירשו כמה בני אדם עע"ז, ואח"כ באה אותה אשה והביאה סולת להקריב לע"ז ולקח מקל ברזל ושבר את כל הצלמים, והרי בזה ביטל קליפת ע"ז במעשה ג"כ, ואז נעשה ראוי לנס גדול להצילו מן כבשן האש שהושלך בו דבזה גרם שהקליפות של ע"ז יושלכו לניקבא דתהומא רבא ויתבטלו שם, ועלייתו אח"כ מן הכבשן מורה על עליית נצוצי הקדושה אשר נטמעו בתוך הקליפה של ע"ז בחטא אדם הראשון והבאים אחריו, והכל מכוון בדקדוק, נפילתו לכבשן בעבור קדוש השם גרמה נפילת הקליפה, ועלייתו מן הכבשן היתה הוראה על עליית ניצוצי הקדושה, ובזה נתבטל רובה של הקליפה ועלה חלק גדול מן נצוצי הקדושה אשר שם, וזה הנס של כבשן האש לא נעשה אלא עד שקיים אברהם אע"ה למטה בעולם התחתון הזה ביטול ע"ז במחשבה ודיבור ומעשה, כי כל תיקון לא יהיה שלם אלא עד שיושלם במחשבה ודבור ומעשה:

ובזה מובן טעם נכון לחקירתינו הנז"ל, למה זכה אברהם אע"ה שיכנה הקב"ה אלהותו עליו ועל בנו ועל בן בנו, כי בביטול הע"ז נגלית אלהותו יתברך ונתפרסמה בעולם, ולכך כיון שהוא ביטל הע"ז במחשבה ודבור ומעשה זכה כנגד זה שיכנה הקב"ה אלהותו עליו ועל בנו ועל בן בנו, ולהורות כי הוא העיקר בדבר זה כי הוא היה הראשון במסירת נפשו על קדוש השם כשהושלך לכבשן, כי עדיין לא נעשה כזאת לשום צדיק שיביא עצמו לסכנה ודאית בעבור כבודו יתברך ויצילהו השי"ת, וליכא למתלי ולומר דחשב מתחלה שיעשה לו הקב"ה נס כיון דלא נמצא כזאת קודם ממנו, בו חותמים ולא בהם שאומרים בא"י מגן אברהם:

ונראה לפרש טעם בס"ד להבטחות אלו ואעשך לגוי גדול וכו' שנתן לו טובה מדה כנגד מדה, כי כל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה, והיינו כנגד שאתה היחיד חלקת על הרבים שהיו עובדי ע"ז ופרשת מהם לכבודי, אשלם שכרך מדה כנגד מדה שאתה היחיד תהיה רבים כי תהיה גוי גדול. וכנגד אשר בטלת הע"ז וסלקת את חרון אף מן העולם כי ע"ז היא חרון אף ואתה בטלת אותה, על כן מדה כנגד מדה אברכה כי בחרון אף תסלק הברכה ובסילוק חרון אף תשרה הברכה בעולם. וכנגד אשר נתאזרת והשתדלת להמעיט שם נמרוד שהיה שונא ה' והמריד העולם באומרו שהוא עצמו אלוה ואינו ילוד מן איש ואשה, ואתה פרסמת אותו והמעטת והקטנתה שמו בגלותך עליו שהוא בן כוש, הנה כנגד זה אעשה לך מדה כנגד מדה ואגדלה שמך:

וענין זה של נמרוד שגילה אברהם אע"ה את חרפתו שהוא בן כוש ואינו אלוה, מפורש בתנא דבי אליהו והביאו הרב זרע ברך ז"ל, שא"ל נמרוד לאברהם אע"ה אתה אברהם בן תרח אמר לו הן ואמר לו אי אתה יודע שאני אדון כל המעשים חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ובני אדם מלפני יוצאין ואתה אבדת יראתי, באותה שעה נתן הקב"ה בינה באברהם אבינו וא"ל אדוני המלך עדיין לא הייתי יודע זאת, ואם רצונך אומר לפניך דבר לגדולתך אמר לו אמור, א"ל מנהגו של עולם מיום שנברא ועד עתה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב, למחר צוה אותה שתצא במערב ותשקע במזרח ואני מעיד בך שאתה אדון על כל המעשים. ואם אדון אתה הנסתרות לך גלויות תאמר מה יש בלבי ומה עתיד אני לעשות. באותו שעה הניח אותו רשע ידו על זקנו ותמה, אמר לו אברהם אע"ה אל תתמה לא אדון אתה בנו של כוש אתה. דאם אדון אתה למה לא הצלת את אביך מן המיתה, וכשם שאביך לא הצלת כך אתה לא תוכל להנצל וכו'. ע"ש:

ובזה פירש הרב זרע ברך דקדוק עצום בפ' נח דכתיב ובני כוש סבא וחבילא וסבתכא וכו' וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גבור ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה' ויש להתפלאות בזה למה לא חשב הכתוב ולא מנאו עם אחיו סבא וחוילא וסבתכא וכו' והוצרך לומר בפסוק שני וכוש ילד את נמרוד. ועוד י"ל וכי עד אותו זמן לא היה גבור בעולם אלא נמרוד, ועוד למה סיפר הכתוב בשבחו של אותו רשע. ולפ"ד רז"ל הנז' נדרש יפה כי בתחלה יהיו העולם סוברים בני כוש הם סבא וחוילא וסבתכא, ואין נמרוד בכלל מפני שהיה עושה עצמו אלוה ואינו ילוד מן אב ואם, עד שבא אברהם אע"ה וגילה סוד זה בעולם וידעו שכוש ילד את נמרוד, מה שאין כן מקודם לא היו יודעין זה ואמר על זה הוא החל להיות גבור בארץ, כי קודם זה היה קורא עצמו אלוה אך עתה הוא אדם גבור בארץ על כן יאמר בפי העולם על כל אדם ערמן שצד את הבריות יאמר עליו זה האדם כנמרוד גבור ציד לפני ה' שהיה צד הבריות בערמתו הנוגעת לכבוד השם יתברך שנעשה נמרוד למשל בפי הבריות שכל ערמן ירמו אותו עליו עכ"ד, ודפח"ח. ולזה אמר שזכה אברהם אע"ה למעט ולהקטין שמו של נמרוד שגילה חרפתו שאינו אלוה אלא אדם ערמן בארץ, זכה אברהם אע"ה להבטחה זו של ואגדלה שמך מדה כנגד מדה:

ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ (בראשית יב:ו). י"ל למה פירש מקומות אלו וסגי לומר ויעבור בארץ, ומאי נפקא מינה בפרטות מקומות אלו, ועוד מה לשון אז דנקיט הכא. ונ"ל בס"ד כי אברהם אע"ה בראותו תושבי הארץ רעים וחטאים מאד ועובדים עבודה זרה הרבה והוא בא לגור בתוכם, חשש פן יהיה ניזוק מן הקליפות שלהם ולכן בעברו בארץ היה מתכוין במהלכו בה להכרית הקליפה על ידי שם בן מ"ב דאנא בכח שהוא ז' שמות כנגד ז' עממין לדחות כוחם וטומאתם מעליו ועוד הוסיף לכוין ג"כ ביחוד של בשכמל"ו שאומרים שמות של אנא בכח כדי להפגיע הקליפה הכללית שלהם וידוע מ"ש הרב מג"ע ז"ל כמו שיש אז בקדושה כן יש אז בקליפה שהיא ר"ת אשת זנונים זו ניקבא דקליפה, וגם הוא ר"ת אל זר והוא דכורא דקליפה וגם ר"ת אויבים זרים הם אומה התחתונה שתחת רשותם. ואמרתי בס"ד כי שם אזבונ"ה שהוא ג"פ אז מבטל ג' אז דטומאה הנז', גם ידוע ששם שדי מכניע הקליפה והאויבים וכמ"ש ע"פ והיה שדי בצריך. וז"ש ויעבור אברם בארץ שעבר בכונה שלו בשם בן מ"ב עד מקום שכ"ם ר"ת [שם] כבוד מלכותו כי עבר בכונתו בשם בן מ"ב דאנא בכח עד פסוק שם כבוד מלכותו שהוא יחוד המלכות, ועוד נמי עד אלון מורה הוא היסוד שבו שם שדי, וכתב בקה"י ז"ל כי אילון מורה הוא כינוי ליסוד, והוצרך לכונות אלו מפני כי הכנעני אז בארץ היה תקיף בטומאה של אז שהוא ר"ת אשת זנונים, אל זר, אויבים זרים:

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכו' (בראשית יב:יא). י"ל למה לא אמר יפת תואר ויפת מראה כדכתיב גבי רחל ויוסף, והלא שרה אע"ה מן ד' נשים שהיו יפיפיות בעולם ועוד י"ל אומרו למען ייטב לי בעבורך, וכפל הדבר וחיתה נפשי בגללך, ובכלל מאתים מנה. ונ"ל בס"ד ותחלה ניישב חקירה א' שיש לחקור מה ראה אברהם אע"ה לסכן את שרה סכנה נפשיית לומר עליה שהיא פנויה ואחותו היא ובאמת היא א"א, ואם סמך שהקב"ה יעשה לו נס ולא תבא לידי איסור איך יסמוך על הנס ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בנחל אשכול שהוא חיבור על ספר האשכול שנדפס מחדש, בהלכות מילה, שנמצא באגרת לר"י יעבץ, ראובן ושמעון ירדו באניה לבא אל ארץ משפחתם, ויהי סער גדול בים ויחתרו המלחים לבא אל חוף ארץ שפאניה בעת הסערה, וכאשר כלה שבר שני האחים זה כמה ימים אחזם בולמוס בבואם אל ארץ גזרה, ויפגע ראובן בבית מחוץ לחומת העיר ויחמלו עליו ויתנו לו שם בשר לאכול ותאורנה עיניו, ושמעון גם הוא הלך אל בית אשר בעיר ויושם לפניו לאכול ויאכל, ובהיותם עיפים חלשים ונכאי רגלים ישבו שם ימים אחדים בלי הגיד כי יהודים הם מפני הגזירה. ויהי כי שב רוחם וידעו כי הם בכוחם ללכת, ברכי את בעלי הבתים אשר גמלו עמהם חסד וילכו. וטרם יפרדו התודע אל ראובן בעל הבית אשר (הרת) [גמל] עמו ויאמר לו הכרת פניך ענתה בך כי אתה יהודי, דע אחי כי אני כמוך ומן היהודים האנוסים אנכי. ואני וכל בני ביתי שומרים מצות ה' בסתר ובמרתף מתחת לארץ אני שוחט ובודק ונזהר מבשר בחלב. ועתה אל תעצב בעבור עצרך בביתי כי בשר פגול לא בא בפיך. אך שמעון ידע כי בבית נכרי ישב ונבילות אכל מפני פקוח נפש. ויהי בבואם אל עירם וילך שמעון אל חכם עירו וישאלהו מה זאת עשה אלהים לי לעצרני בבית נכרי ולאכול בשר טמא, ולריעי הפליא חסדו. וישיבהו דבר בני הגד נא לי ואל תכחד ממני אם מעולם לא אכלת בשר אסור בלי אונס ויאמר אמת נכון הדבר פעם אחת הלכתי עם הנערים ביער וראיתי אוכלים לחם וגבינה ויין של נכרים והתאויתי תאוה גדולה אל הגבינה ואל היין, וטעמתי מעט מהם, ואמרתי יסלח נא ה' לעבדך בדבר הזה. ויען החכם ויאמר צדיק ה' בכל דרכיו. הנה רעך הטוב ממך מעולם לא בא בפיו דבר אסור וישמרהו ה' מתקלה גם בעת צרה ואונס, אבל אתה כבר עברת את פי ה' בלי אונס לא יקרת בעיניו לעשות לך נס עכ"ד, יע"ש. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד. והכונה מפני שלא הלך בעצת רשעים מעיקרו לעבור על ד"ת בשאט הנפש בלי אונס, לכן ובדרך חטאים שהוא דבר קרוב לשוגג דהיינו באונס לא ישב, כי הצילו השי"ת, כאותה מעשה שהזמין לו יהודי שהאכילו דבר כשר ומותר, וככתוב רגלי חסידיו ישמור:

וכן הענין כאן כשקרב אברהם אע"ה לבא לתחום מצרים וראה אותם כולם שחורים כפחים, ואין להם לא תואר ולא מראה למקטון ועד גדול, שנראית שרה בתוכם יפה כלבנה ברה כחמה, הרגיש אם תכנס שרה לעיר תהיה בסכנה גדולה של איסור, כי מוכרח שיקחו אותה ויאנסו אותה ובפרט אנשים שרים גדולי המלכות, ואז התבונן בדעתו אם יכניסנה ויסמוך על הנס או לא יסמוך על הנס ויחזור לאחוריו, והתחיל להסתכל ולהביט במנהגים שלה שהיתה נוהגת בקטנותה בצניעות אם היתה נוהגת בחסידות יתירה במראה עיניה שלא תסתכל לראות באנשים נכרים בחורים וזקנים, ואפילו אם יזדמן ראיה פתאומית שיראו אותה או שתראה אותם היא תשמר ותברח מהם. ואינה מדברת עם שום אדם נכרי אפילו דבור של הכרח בשביל איזה עסק כדי שלא יראה אותה ולא יסתכל בה, באופן שהיתה מתנהגת בחסידות יתירה בענייני הצניעות מקטנותה, אז יסמוך על הנס ויכניסנה למצרים ולא יחוש פן ח"ו יהיה תקלה בכניסתה, כי בודאי הגמור יעשה לה הקב"ה נס לשמור אותם מכל דבר רע, ואם לא היתה מתנהגת בחסידות יתירה בענין הצניעות יחזור לאחוריו ולא יסמוך על הנס להכניסה למצרים, פן תפול ח"ו באונס רע שיאנסו אותה. והנה כאשר הביט והסתכל במנהגה הקדום מזמן היותה קטנה איך היתה מתנהגת בענין הצניעות ומראה עינים, ראה כי היה לה חסידות נפלאה בענין זה, ולכך אמר לה הנה נא ידעתי בהתבוננות שהתבוננתי בדרכיך ומנהגיך הקדום וידעתי כי אשה יפת מראה את לאו על יופי הגוף קאמר, אלא קאי על יופי מראה עינים ומראה הלב בהרהור והסתכלות עינים שדרך היצר הרע להחטיא את האדם בהם. ועתה ידעתי שאת נקיה ויפה מאד מצד דבר זה של מראה עינים, על כן לסכנה זו המזדמנת עתה לפנינו שהיא סכנת איסור מצידך וסכנת נפש מצידי, אבטח ואסמוך על הנס שיעשה הקב"ה לשמור אותי מן הסכנה באומרך מעתה אחותי את, ולז"א כי הסכנה היא והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו למעבד בך איסורא, אמנם אנכי אסמוך על הנס במה שתאמרי אחותי את, שבטוח אני שיעשה הקב"ה לי נס שייטב לי בעבורך, וזו הצלת הגוף שיצילני שלא אהרג, ועוד ג"כ הצלת הנפש שלא יזדמן לך איסור הגורם נזק לנפשי, אלא וחייתה נפשי בגללך, כי בזכות החסידות שהיה לך בצניעות אשר היית יפה במראה הלב ובמראה עינים נזכה לנס זה שיהיה בו הטבה לגוף ולנפש:

ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא (בראשית יב:יח). קשה מה מעשה עשה א"א לפרעה, ומה שהעלים ממנו שהיא אשתו אין כאן מעשה. ונ"ל בס"ד דידוע השטוף בזמה לבו נמשך על הנשואות ולא על הפנויות, כי תערב לו אשת איש יותר מאשה פנויה עשר ידות, וכמ"ש מים גנובים ימתקו וכמ"ש בסוף הגמרא דנדרים בההוא עובדא דנואף עם הך אתתא דלא הוה ניחא ליה לנואף שימות בעלה בסם הנחש, כדי שתשאר אשת איש ותערב לו יותר. ולכן חשב פרעה הא דלא הגיד לו אברהם אבינו על שרה שהיא אשתו, אלא הניחו בטעות שלו שיחשוב שהיא פנויה, מפני שחשב עליו שהוא נואף בעל זמה, ואם ידע שהיא אשת איש תרבה תאותו בה ויאנס אותה, אבל אם ידע שהיא פנויה לא יהיה תאוה כ"כ לה ויפרוש ממנה. ולכך חרה לו מאד דבר זה לחשוב עליו שהוא בעל זמה ביותר שדרכו בכך. וז"ש מה זאת עשית לי לחשוב אותי בעל זמה, כי על כן לא הגדת לי כי אשתך היא, אלא הנחת הדבר כאשר דברה היא על עצמה שהיא פנויה. ונרמז דבר זה באומרו מה זאת עשית לי והיינו אותיות מ"ה זאת תחברם ביחד ויהיה מהם צירוף את זמה, ר"ל את לעז של זמה עשית לי. או תניח חולם ויהיה צירוף אות זמה עשית לי, יען למה לא הגדת לי כי אשתך היא, וזה יורה כאשר אמרתי:

ועתה הנה אשתך קח ולך (בראשית יב:יא). נ"ל בס"ד דידוע דפרעה היה מדבר נסתרות מכח השר שלו שמשים בפיו דברים והוא לא ידע מאי קאמר, וכאן רמז שעתידה אשתו לקבל בשמה אות ה"א שנקראת שרה וההריון יבא ע"י אות ה"א כנודע. וז"ש ועתה הנה אשתך, חלק מלת הנה לשתים, וקרי בה הן ה' אשתך שיהיה לה אות ה"א ולכן גם אתה תכין עצמך להזריע מ"ד מצד אות וא"ו כי האשה מזרעת זרע הנקרא מ"ן מכח אות ה"א והאיש מזריע זרע הנקרא מ"ד מכח אות וא"ו, וז"ש קח ולך קרי ביה קח וא"ו לך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע מ"ש בזוה"ק על פסוק גער חית קנה, כי לעתיד יחתוך רגל אות ק' של קנה ויהיה הנה, הה"ד ראשון לציון הנה הנם, וזהו גער בהפוך אתוון גרע שיחסר חיות הקנה להיות הנה. וכתב הרב קה"י ז"ל דקליפת מצרים נקראת קנה ולכן בחלום פרעה ראה עולות בקנה אחד ע"ש. ובזה פרשתי בס"ד מאמר הגמרא כשנשא שלמה לבת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. והנה כאן חשב פרעה ליגע בשרה אע"ה ובזה ישליט בה הקליפה שלו שנקראת קנה כמ"ש בקה"י, אך גברה שרה אע"ה ונשבר ק' של קנה לפי שעה ונעשה הנה, וז"ש פרעה ע"י השר שלו ועתה הנה אשתך נעשה אצלה הקנה לאותיות הנה, שנשבר אות ק' וזהו קח ולך אותיות חלקך כלומר חלקך היא ולא חלקי:

אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (בראשית טו:א). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש מהרי"ט ז"ל בפסוק ואהיה תמים עמו ואשתמרה מעוני וישב ה' לי כצדקי. והכונה כשאדם עושה עבירה הן גדולה הן קטנה הוא עושה כל המעשה בעצמו, אבל כשעושה מצוה וכל פועל טוב הוא עושה בעזר וסיוע האל יתברך, ועכ"ז האל יתברך בחסדו נותן לו שכר שלם כאלו הוא לבדו עשה המצוה, וז"ש ואהיה עמו ר"ל אם אהיה תמים במצות ומע"ט הוא עמו דהיינו בעזרתו וסיועו שמסייעני, ועי"ז ג"כ ואשתמרה מעוני. ועכ"ז וישב ה' לי כצדקי כבור ידי ישיב לי, ר"ל כאלו אני לבדי עשיתי מעשה הטוב עכ"ד. וז"ש אנכי מגן לך לעשות מצות ומע"ט ולפרוש מן החטא, ואל תחשוב שאמעט שכרך אלא שכרך הרבה מאד כאלו בכוחך עשית את כל החיל הזה:

ויאמר אברם אדני ה' (אלהים) מה תתן לי (בראשית טו:ב). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי צלם אותיות שם אלהים מאירים לאדם בחיצוניותו וצלם אותיות שם הוי"ה מאירים בפנימיותו. ואמר כי אות מ"ם של שם אלהים מאירה בעטרת הברית של האדם בחיצוניותו ואות ה"א אחרונה דשם הוי"ה מאירה בעטרת הברית בפנימיותו וקודם שנימול דהעטרה מכוסה בערלה, לא נשלמה באדם הארת שני אותיות מ"ה הנז' בפנימיותו ובחיצוניותו, ואחר שנימול שנגלית העטרה אז נשלמה הארת אותיות מ"ה הנז' ונמצא שלימות האדם בשני אותיות מ"ה תהיה בידי אדם ע"י המילה ולא בידי שמים. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בפרשת עקב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כלומר אותיות מ"ה שלימותם בך שואל מעמך, שאתה תשלים אותם ולא תהיה שלימותם בידי שמים. ולכן אברהם אע"ה אשר עדיין לא נצטווה במצות המילה ולכך לא מל עדיין היה חסר מן הארת אותיות מ"ה, ולכך שאל עתה מהשי"ת מה תתן לי שתצוני במצות המילה שבה אתה נותן לי הארת מ"ה:

ועוד נ"ל בס"ד אומרו מה תתן לי, כי רצה שיוסיף לו אות ה"א ואז יהיו אותיות שמו אבר מה, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד שם אברהם שהוא אבר מה, ולכן הזכיר עתה שני שמות הויה אדנ"י ביחד שהוא הראשון שחידש זכירת ב' שמות אלו ביחד, וקודם נזכר שם הוי"ה לבדו או שם הוי"ה ושם אלהים כמ"ש ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, אבל זכירת שם הוי"ה ושם אדנ"י לא נזכר קודם זה, ולכן תקנו אנשי כנה"ג בתפלה בכל יום כמו שכבש א"א את רחמיו וכו' ותכנס לנו לפנים משורת הדין, והכונה כי אחר אותיות הדין יש כ"ו ה"ס שהם שני שמות הוי"ה אדנ"י ביחד, וזהו לפנים משורת הדין כי כל אות משורת אותיות הדין יש אחריו אות באלפ"א בית"א מן אותיות כ"ו ה"ס שהם חבור שם הוי"ה ושם אדני:

ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו (בראשית יז:יט). י"ל למה לא אמר לו דברים אלו מקודם בעת שבשרו ואמר לו וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, והיה לו לומר לו אותה שעה וקראת את שמו יצחק וכו' ולמה המתין להגיד לו קריאת שם יצחק עד אחר שאמר אברהם אע"ה בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. ונ"ל בס"ד כי ידוע שם הוי"ה במלוי אלפי”ן הוא בסוד הזכר, ושם הוי"ה במלוי ההין הוא בסוד הנקבה, ולכן אברהם שהוא זכר נשפע משם הוי"ה דמלוי אלפי”ן שהוא עשרה אותיות וכל דבר שבקדושה כלול מעשר הרי אברהם אע"ה נשפע מן מאה אותיות, ושרה אע"ה שהיתה נקבה נשפעת משם הוי"ה במלוי ההי"ן שיש בו תשעה אותיות, וכל דבר שבקדושה כלול מעשר הרי תשעים אותיות של שם הוי"ה דההי"ן ששרה נשפעת מהם, ולכן אברהם אע"ה בהיותו בן מאה שנה הוליד את יצחק, ושרה בהיותה בת תשעים שנה הולידה את יצחק ולכך נקרא בשם יצחק על שם מאה אותיות שיונק מהם אברהם אע"ה, ותשעים אותיות שיונקת מהם שרה אע"ה. ושם יצחק הוא קץ חי כי הצדיק נקרא חי ויצא ונולד מכח שלימות השפעת שם הזכר שהוא מאה אותיות, ושם הנקבה שהוא תשעים אותיות ולכן אחר שתימה אברהם אע"ה ואמר הלבן מאה שנה וכו' אמר לו הקב"ה היא הנותנת כי המתנתי ועכבתי הלידה שלך עד שתהיה אתה בן מאה שנה ושרה בת תשעים, כדי שתקרא שם הבן הנולד לכם בשם יצחק והיינו אותיות קץ רמז למאה שנה שלך ותשעים שנה של שרה שילדתם בה את הבן, ואותיות חי רמז והקימותי את בריתו אתו, דהיינו בריתי שהוא היסוד הנקרא חי אקים אותו בסוד הזווג אתו כלומר על ידו: