אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן (במדבר לג:א). נ"ל בס"ד, ידוע שיש בירור נ"ק נעשה ע"י פה הן באכילה הן בלימוד התורה, כי חיים הם למוצאיהם למוציאהם בפה, וזה הבירור על הרוב נעשה מן הצומח ומן החי ומן המדבר, אבל יש בירור נ"ק נעשה ע"י מהלך רגלים לדבר מצוה, וזה נעשה ונברר מן הדומם, ולכן כל הליכה לבית הכנסת ולביהמ"ד בכל יום או שאר הליכה שהולך האדם לדבר מצוה נעשה בזה בירור גדול לנ"ק שהם מגולגלים בדומם, ולכן אותה אלמנה שהיה לה בית הכנסת בשכונה שלה, והיא הולכת לבית הכנסת אחרת שהיתה רחוקה, ואמר לה רבי יוחנן למה את הולכת למקום רחוק ולא תכנסי למקום קרוב, אך היא השיבה לו, רבי וכי לאו שכר פסיעות יש לי בזה, ועל כן אמר ר' יוחנן למדנו קבלת שכר מאלמנה, ועל זה הבירור נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ר"ל שהולכים בדבר מצוה שנצטוו בה בתורת ה'. ובזה פירשו המקובלים ז"ל על מ"ש בתלמודא בהילוך רבנן ממקום למקום לשון שקלי ואזלי, והכונה שקלי נ"ק מהדרך דאזלי ביה:

והנה ידוע כי תיקון ובירור הנעשה על ידי רגליו של אדם יתיחס לנצח והוד, כי הרגלים הם כנגד נצח והוד, וכמ"ש בפתיחת אליהו הנביא זכור לטוב נצח והוד תרין שוקין, והאדם כשעושה כל יום יחוד המרכבה הן בתפלה הן בעסק התורה צריך לכוין בפנימיות רגליו שיהיו כסא ומרכבה אל הוי"ה בנקוד חירי"ק והוי"ה בנקוד קבוץ שהם בנצא והוד כדי לתת כח באברים ההם לעשות התיקון והבירור, וידוע כי משה רע”ה ואהרן הע"ה יתייחס מקומם למעלה בנצח והוד, כי משה רע”ה בנצח ואהרן בהוד וכאשר תמצא בהקפות שמחת תורה בשבעה כורתי ברית:

ובזה יובן אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם, הלמ"ד משמש במקום על כמו ואמר פרעה לבני ישראל שהוא ר"ל על בני ישראל, וכן הלמ"ד משמש במקום בעבור, והיינו ר"ל כל המסעות שהיה להם מעת יציאתם ממצרים היו בעבור צבאותם הם ניצוצי הקדושה, שכל נצוץ הוא מלאך בפני עצמו שהוא בצבאות סל מעלה ואלו הצבאות הם שייכים לנשמותם ולכן נקראים צבאותם, ונסעו ברגליהם בעבורם כדי להוציאם מן הדומם במהלך שלהם, והוציאום במהלכם ברגליהם שהם רמוזים במקום משה ואהרן, כי יד לשון מקום כמו מציב לו יד, וכן יד אבשלום שהוא ר"ל מקום וכן כאן אמר זה התיקון נעשה בהארת ספירות נצח והוד שהם מקום משה ואהרן:

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. נ"ל בס"ד הכונה שבכל מסע ומסע שנכתב בתורה נרמז בו שיעור מוצא ובירור נצוצי הקדושה בדברים שנכתבו במסע ההוא על פי ה' כי כשכתב משה רע”ה המסעות על פי ה' כתב ברמז כל נצוצי הקדושה שיצאו מאותם המסעות, ולז"א ויכתוב משה את מוצאיהם הם נצוצי הקדושה שהוציאום ישראל מן הדומם בנסעם עליו, רמז אותם בדברים שכתב בסדר המסעות על פי ה' יען כי אלה מסעיהם של ישראל נולדו ונתהוו מצד מוציאהם הם נ"ק שכל מסע ומסע גודלו ומשך הזמן אשר נתעכבו בו היה כפי שיעור הברורים שנבררו, ולכך יש מסע גדול, ויש בינוני ויש קטן, ולז"א ואלה מסעיהם גודלם ואורכם היה שיעור שלהם כפי שיעור מוצאיהם:

ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות (במדבר לג:ה). נ"ל בס"ד דידוע שורש רע כל העבירות נמשך מן רע של איסור אכילה, מפני כי עון עץ הדעת שהיה שורש פורה ראש ולענה לכל עבירות שבתורה היה איסור אכילה, ולכן היצר הרע מתגרה בכ"מ באיסור אכילה לטמא בו את האדם וידוע מסס לשון לכלוך הוא, וכן פירש הערוך ז"ל, עמ"ש בגמרא דחולין דף ד' א"ר משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי, פירוש מלכלכו שלא ישאר בו סימן, וכן שם בדף כ"ח על בר אווזא דאתא כי מסמס קומיה ע"ש, ואמרתי דלכן נקראת האצטומכא בשם מסס כמ"ש בחולין דף מ"ב מסס ובית הכוסות, כי האצטומכא היא בפנים ומסס לשון לכלוך הוא, ותיבת מרעמסס תחלקנה לשתים וקרי בה רע מסס, כלומר רע המלכלך אשר נסעו ישראל ממנו שנטהרו וניצולו ממנו על ידי תעניות וסגופים ועסק התורה ומצות ומעשים טובים שעושים מראש השנה עד סוף יוה"כ, ואז אח"כ ויחנו בסוכות לקבל שם הארות גדולות של חסדים דאור פנימי ואור מקיף:

ויסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר (במדבר לג:ו). נ"ל בס"ד, אתם רמז לתורה, כי אתם הוא אותיות אמת, והתורה נקראת אמת, דכתיב תורת אמת היתה בפיהו, וכתיב אמת קנה ואל תמכור, וכנז' בדברי חז"ל. וז"ש ויסעו מסוכות הוא חג הסוכות הנז' שבו תיקון והמשכת החסדים. ויחנו באתם הוא שמחת תורה הנקראת אמת אותיות אתם כאמור, כי חג שמחת תורה נולד ונעשה מכח חג הסוכות כנודע:

ועוד נ"ל בס"ד, לרמוז אתם על התורה, כי ידוע שהתורה נקראת בשם אל"ף, והיינו כי בתורה יש ארבעה חלקים שהם פרד"ס, והם כנגד ארבעה מדרגות המספר שהם אחדים עשרות מאות אלפים כנודע, ואלו נרמזים באות אל"ף במלואו עולה מספרו קי"א שהם אחדים ועשרות ומאות, ובקריאתו במלואו שנקרא אל"ף נרמז מספר האלפים, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים, ולכן אתם רמז לתורה, כי אתם הוא א' תם, ר"ל תם במספרו ובקריאתו שנרמז בהם ד' חלקים של פרד"ס וכאמור:

ואמר אשר בקצה המדבר, נתן בזה סימן לתורה שהאדם יכנס באהלה אחר היותו בן שלש שנים, וכמ"ש המקובלים על פסוק שלש שנים יהיו לכם ערלים וברביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה', וזה נרמז אחר אותיות מדבר, כי אחר אות ב' יש ג' ואחר אות ר' יש ש' ואחר אות מ' יש נו"ן, ואחר אות ד' יש ה' הרי כאן יש אותיות ג' שנה, וז"ש ויחנו באתם הוא חג שמחת תורה שנקראת אתם אותיות אמת, אשר זמן כניסת האדם באהל שלה רמוז בקצה המדבר, דהיינו סוף אותיות מדבר שרמוז שם אותיות ג' שנה, דאחר שיהיה בן ג' שנה, אז יכנס באהלה של תורה:

ויסעו מאתם וישב על פי החירות אשר על פני בעל צפון ויחנו לפני מגדול (במדבר לג:ז). נ"ל בס"ד כי בני האדם ששלט בהם היצר הרע, יסעו משליטתו ע"י אתם, היא התורה שנקראת אמת אותיות אתם כאמור לעיל. וישב האדם להתנהג על פי החירות, הוא היצר הטוב, כי ידוע היצר הטוב הוא מסטרא דחירות, מה שאין כן היצר הרע הוא מסטרא דעבדות, וכמ"ש רז"ל ע"פ מפנק מנער עבדו, דקאי על יצר הרע שהוא מסטרא דעבדות, על כן היצר הטוב הוא מסטרא דחירות, והאדם יוצא מתחת הנהגת היצר הרע שהוא עבד ע"י עסק התורה שנקראת אתם אותיות אמת, שאז עתה שב להתנהג על פי החירות ר"ל על פיו של יצר הטוב שהוא בסטרא דחירות אשר הוא חונה בלב האדם על פני בעל צפון, והיינו כי בלב יש שני חללים א' מימין הלב שהוא משכן יצר הטוב בסוד לב חכם לימינו, ואחד משמאל הלב שהוא משכן היצר הרע בסוד לב כסיל לשמאלו, ולכן היצר הרע נקרא בעל צפון, ר"ל בעל חלל השמאלי שהוא הצפוני, שלכן אמר הכתוב ואת הצפוני ארחיק מעליכם ודרשו זה על יצר הרע, ולז"א על פני בעל צפון, כי יצר הטוב חונה בימין שהוא פנים למקום בעל הצפון, כי בכ"מ הימין הוא נחשב פנים והשמאל אחור, ואחר שזכו בני האדם לצאת מתחת שליטת יצר הרע ולהתנהג על פי החירות הוא היצר הטוב, אז ויחנו הגוף והנפש של האדם לפני מגדול, חלק תיבת מגדול לשנים וקרי בה מ' גדול, כלומר זוכים לתשובה עילאה שהיא בסוד הבינה, וידוע כי אות מ"ם גדולה היא בסוד הבינה ששם היא תשובה עילאה:

ויסעו ממרה ויבואו אלימה ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם (במדבר לג:ט). נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דהדדים סודם הוא שם אלהים שבבינה, והוא אל מימינא דד א' מ"י משמאלא דד ב' וז"ס אל ד"ד ומ"י ד"ד, ואות ה' באמצעיתא הוא סוד החלב המתפשטת בשני דדים אלו ע"ש, נמצא דד ימין יונק ומאיר מאותיות אל דשם אלהים, ודד שמאל יונק ומאיר מן דד שמאל, והחלב המתפשט בדדים מאיר מן אות ה' דשם אלהים, וז"ש ויסעו ממרה הם דינים קשים, ויבואו אלימה אותיות אלהים בשלימות שהיא שם אלהים שבבינה שממנו מאירין הדדים עם החלב המתפשט בהם, ובאלים קרי בה באל י"ם שממנו סוד הדדים שתים עשרה עינות מים הם י"ב צרופים של שם הוי"ה שהם חסד, ושבעים תמרים הארת יין המשומר בענביו שהוא סוד הבינה, ויחנו שם הארת שם הוי"ה ושם שדי הרמוזים במזוזה שהם שם הוי"ה מלגאו, ושם שדי מלבר שהם שומרים את ישראל והם עולים מספר שם:

והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה (במדבר לג:נה). נ"ל בס"ד, כי נראה בגמרא ומדרש"י רז"ל דעיקר הגזרות שהיו גוזרין אוה"ע על ישראל הם בשלשה דברים שהם שלא יעסקו בתורה ולא ישמרו שבת ולא ימולו, ונראה דנרמזו שלשה אלה בזה הפסוק והיינו לשכים, בעיניכם זו התורה שנקראת עינים של ישראל, ולצנינים בצדיכם זה השבת שרמוז בצד אותיות ישראל שהם אותיות שבתכם כי אחר יו"ד יש כ"ף, ואחר שי"ן יש ת' ואחר רי"ש יש ש', ואחר א' יש ב', ואחר למ"ד יש מ', וז"ש ולצנינים בצדכם הוא שבתכם שרוצים לבטל אותו מכם, ואומרו וצררו אתכם רמז למילה שנקראת אות כמובן:

אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון (במדבר לד:יז). נ"ל בס"ד רמז בזה להם שיהיו בדקי בשמא שיש בשמותם סימן טוב לכם, והיינו אלעזר רמז שהאל יתברך יעזור אתכם בנחלתה ותהיה הארץ כבושה לפניכם בעזר האל יתברך, ובשם יהושע יש סימן טוב שי"ה יושיע אתכם מן הקליפות של יושבי הארץ, ואביו של יהושע ששמו נו"ן שהוא דג, בו רמוז הצלת ישראל מן עין הרע, כי רע עין הוא גי' ת' וארץ ישראל היא ת' פרסה תנצל מן רע עין, וזה נרמז בדג דלא שלטא ביה עינא בישא, ולז"א אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ תהיו דייקי בשמותם. ונ"ל בס"ד בנחלה זו אשר תהיה לבני ישראל, רמוז שמות האנשים אשר ינחילו את בני ישראל את הארץ, כי שני אותיות ראשונות של הארץ רמוז בהם ר"ת אלעזר הכהן, ובשלשה אותיות של בני ישראל רמוז בהם ר"ת יהושע בן נון שהוא ר"ת בנ"י:

אלה המצות והמשפטים אשר צוה ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן יריחו (במדבר לו:יג). נ"ל בס"ד, דידוע המצות הם כמנין שם הוי"ה במילוי יודי"ן, ומספר שם ישראל שעולה סך הכל תרי"ג, וכאשר פרשתי בס"ד ברמז הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, כולכם דייקא, ר"ל כל תרי"ג שלכם, וידוע שם הוי"ה במלוי יודי"ן מילואו מ"ו, ונקרא אב כנז' באדרא זוטא ע"ש, וז"ש אלה המצות והמשפטים אשר צוה ביד משה אל בני ישראל, כלומר התרי"ג מצות הם מכוונים עם מספר ישראל להיות השכינה שורה עליהם, וזה החשבון יצא בכיוון בערבות מואב, ערבות לשון עירוב ותערובת מואב, חלק התיבה לשתים וקרי בה מ"ו א"ב, כלומר שם אשר מילואו מ"ו ונקרא אב: