ויהי מקץ שנתים ימים (בראשית מא:א). איתא במדרש ויהי מקץ שנתים ימים זש"ה קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בתפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום. ד"א ויהי מקץ שנתים ימים, זש"ה בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון טענה, למה שנטל את בתה, ודבר שפתים אך למחסור, על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, נתוסף לו שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים, ע"כ. וצריך להבין טעם למדה זו שנמדדו שתי השנים כנגד שתי הזכירות של זכרתני והזכרתני, ועוד הדבר יפלא אם אדם עומד בצרה ויש לו אהוב שיוכל להצילו ממנה, היתכן לומר אסור לבקש הצלתו מאהובו, אלא יסמוך על הנס שינצל בידי שמים, אתמהא, וה"ז דומה לחולה שמביא רופא לרפאהו, וכן אמרה תורה ורפא ירפא, ולא ימנע מלהביא הרופא ולסמוך על הנס שיתרפא בידי שמים, ובודאי המביא רופא לרפאהו אינו סומך על הרופא, אלא סומך על הקב"ה שישים בלב הרופא לרפאותו בסמים המועילים לו, ואפילו הסם אינו פועל אלא ע"י עזר שדי, וכן כאן אע"פ דיוסף הע"ה בקש הצלה ע"י שר המשקים, אך בטחונו הוא בהקב"ה שיצליח ביד שר המשקים להצלתו, ועל כן קשה אמאי נענש לפ"ד המדרש הנז':

ונ"ל בס"ד דהמדרש של דרך השני בדבר אחר הנז' סמך על מדרש שקדם אליו, דאמר ע"פ קץ שם לחשך. זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים והוא דידוע שנגזר עליו עשר שנים בבית הסהר כנגד עשרה טפין שיצאו ממנו, והוא היה יודע ברוה"ק שלא נגזר עליו מן השמים אלא רק עשר שנים, ונמצא לפ"ז כשהגיע סוף העשר שנים לא היה צריך לבקש מן שר המשקים על הצלתו, כי זה ענין דומה לאדם שנכתב עליו מאמר מן המלך שיהיה בבית האסורין עד סוף עשר שנים, אינו צריך לעשות שום השתדלות ובקשה על יציאתו, כי זה מפורש במאמר המלך שלמחר יצא ודבר המלך אין להשיב, ואין צריך לבקש על זאת, אך אם ירצה לצאת מבית האסורין תוך הזמן הקצוב צריך על זה בקשה והשתדלות, וכאן אצל יוסף כשבקש מן שר המשקים שישתדל להוציאו מבית הסהר, זה היה בסוף העשר שנים שהם היו נשלמים בסוף אלול ממש, והוא דבר עם שר המשקים על יציאתו בחדש אלול סמוך לראש השנה, ולמה הוצרך לכך, מאחר שידע שביום ר"ה יצא בודאי, כי העשר שנים נשלמים בסוף אלול ממש, ובר"ה יצא בודאי, ולכך נענש על אשר אמר לשר המשקים זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה, שהוא היה יודע שיהיה נזכר בר"ה שהוא יום הזכרון לצאת מבית האסורין. והרבה פתחים למקום שימצח לו סיבה שיצא, ובשביל שהיה בטוח שיזכר לטובה ביום הזכרון והוא סמך על שר המשקים וא"ל זכרתני והזכרתני, שבקש ממנו בשתי זכירות, לכך בא יום הזכרון הראשון שאחר עשר שנים, וכן יום זכרון השני של שנה השנית, ולא נזכר למעלה על הצלתו ויציאתו כנגד מה שבטח בשר המשקים בשתי לשונות של זכירה, עד שהגיע יום הזכרון של שנה השלישית דאחר עשר שנים, ונזכר בי לטובה למעלה, ויצא בו מבית האסורין, כמ"ש רז"ל שיצא ביום ראש השנה:

ולכן אחר שהביא המדרש דרך הראשון ע"פ קץ שם לחשך, שפירש זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה, דלמדנו מזה שהגזרה היתה מן השמים על זמן קצוב אז הביא דרך הב' שפירש בו סוף הפסוק שאמר ודבר שפתים אך למחסור, דע"י שאמר זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים דאחר העשר שנים, שמתחילים ביום הזכרון בשנת הי"א, וביום הזכרון דשנת הי"ב, שלא נזכר בהם בשמים על יציאתו לחרות מן המאסר עד שבא יום הזכרון של שנת הי"ג שנזכר בו לטובה בשמים להוציאו לחירות, ונמצא בזה מובן הטעם למה נתעכב בבית האסורים שתי שנים אחר העשר שהם שנת י"א ושנת י"ב, שלא נזכר ביום הזכרון שלהם לא בזו ולא בזו, והיינו בעבור שאמר זכרתני והזכרתני זכירה כפולה, שלא היה צריך לתלותה בשר המשקים, הפסיד זכירתו שלמעלה ביום הזכרון של שנת י"א, וביום הזכרון של שנת י"ב, עד שבא יום הזכרון של שנת י"ג, ונזכר בו לטובה ויצא לחירות:

ויהי בבקר ותפעם רוחו (בראשית מא:ח). י"ל למה כשהקיץ אחר חלום ראשון לא פעמה רוחי. ונ"ל בס"ד, אחר חלום ראשון אע"פ שלא ידע פתרונו לא נתבלבל, כי אמר לכל חלום יש פתרון, והחלומות הולכים אחר הפה שיתקיימו כפי מה שיפתרו אותם, אז בבוקר אקרא לחכמים ובודאי יפתרו לטובה, ויתקיים לטובה, אך אחר שישן וראה חלום שני, והקיץ בבוקר נתבלבל מאד מחמת החלום הראשון של הפרות, יען כי כשהקיץ זכר שפתרו לו חלום של הפרות ושבח הפתרון, לכך נתבלבל, כי אמר עתה אין תקנה לזה החלום של הפרות ע"י פתרון שיפתרו לו החכמים, מאחר שכבר פתרו אותו לו מן השמים בחלום, וצריך שיתקיים כפי הפתרון שנפתר בחלום, כי הוא פתרון ראשון, ואולי היה הפתרון לרעה, ומה יועיל הפתרון של החכמים שיבא לבסוף, ולכך ותפעם רוחו בבוקר בעבור חלום הפרות, כי עתה אין לו תקנה בפתרון החכמים. והנה באמת גוף החלום השני של השבלים הוא היה הפתרון של חלום הפרות, שהראו לו הרעות והטובות של הפרות הוא כענין השבלים, שהוא ענין שבע ורעב, והוא חשב שמלבד גוף החלום עשו לו פתרון לחלום הפרות, ובא יוסף הע"ה ופירש לו זה, שגוף החלום של השבלים היה פתרון של חלום הפרות, ולכן א"ל אשר האלהים עושה בחלום הפרות, הגיד לפרעה בחלום השבלים:

וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום (בראשית מא:ט). י"ל מ"ש היום לשון יתר. ונ"ל בס"ד מעיקרא יש להתפלא על שר המשקים איך נעשה כפוי טובה כ"כ, שלא לזכור את יוסף אחר ששב על כנו מחמת הפתרון שפתר לו, ועוד אחר שחלם פרעה ובקש פותרים למה לא הגיד לפרעה על יוסף שהיה בדוק ומנוסה אצלו, שגם את יוסף יביא עם חכמיו לשמוע חלום לפתור אותו, ולמה המתין עד שחלה פרעה חולי גדול שנפל למשכב והיה בסכנה, כי ארז"ל המתין שר המשקים עד שראה את פרעה נפשו יוצאה, ולמה זה. ונ"ל בס"ד טעם נכון על דבר זה, והוא דארז"ל היה חטא גדול ביד שר המשקים ושר האופים. שרצו להזדווג עם בתו של פרעה לשכב עמה, וזה העון היה שוה בשניהם, ועוד היה בידם עון אחר משונה זה מזה, והוא זה נמצא זבוב בכוס שהביא למלך, וזה נמצא צרור בפת שהביא למלך, וסוף דבר פרעה תלה את שר האופים, והשיב את שר המשקים על כנו, כי היה בוש להרגם בעבור בתו, לכך העלים עין מן עון זה שהיו שניהם שוים בו, והרג שר האופים בשביל עון שאינו מצוי אצל שר המשקים, שהראה לעיני העולם ענין הזבוב יש בידו תשובה להשיב וניצול:

ולכן שר המשקים אע"פ שהבטיח את יוסף הע"ה שיטען בעבורו לפני המלך להצילו, הנה אחר שיצא נשתנה דעתו בדבר זה, הן בשביל טובת עצמו, הן בשביל טובת יוסף הע"ה, כי אמר אם אזכיר לפני המלך מאסר של יוסף צריך להודיעו על מה הוא אסור, ואם אגיד הסיבה שהוא אסור בעבירה, נמצא פרעה שומע עליו תביעה דומה לענין חטא שחטא הוא מקדמת דנא, שרצה להזקק לבתו, ואע"פ דמקודם העלים עין מזה מפני הכבוד, אפשר עתה יחרה אפו על שר המשקים ויהרוג אותו, וגם על יוסף יהיה חיזוק לתביעה שתבעה עליו אשת אדוניו, כי מתחלה היו כמה אנשים אומרים שקר הוא זה, כי איך אפשר שימלאנו לבו להזקק עם אשת אדוניו, אמנם עתה כשזוכרים ענין שר המשקים שרצה להזקק עם בת אדוניו ומלכו, יתנו אימן לדברים אלו האמורים על יוסף, ונמצא אם יזכור ענין יוסף יהיה והדבר הזה רע וקשה לשר המשקים, וגם ליוסף יהיה קשה שיתנו העולם אמון לדברים אלו עליו. ולכך שר המשקים נמנע לתבוע עלבונו של יוסף הע"ה לפני המלך אחר ששב על כנו, כי היה חושש בעבור עצמו וגם בעבור יוסף, ולכן גם אחר שחלם פרעה והביא חכמים לפתור חלומו, לא זכר את יוסף להביאו לפתור פן ימצא פותר בטוב, ואח"כ ישאל עליו פרעה למה היה חבוש ויגידו לו הסיבה, וממילא יזכור עון שר המשקים הראשון שהוא דומה לענין זה שנחבש יוסף בעבורו, ולכך נאמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, דאין הדברים כפולים. אלא ולא זכר שר המשקים את יוסף אחר ששב על כנו, ועוד וישכחהו, אחר שחלם פרעה החלום ובקש לו פותרים, ונמצא תרתי קאמר הכתוב:

אמנם אחר שהגיע היום שראה שר המשקים את פרעה בסכנה גדולה, באופן שאם לא ימצא לו פותרים בו ביום לחלומו ימות בודאי, כמ"ש רז"ל, אז אמר שר המשקים הנה היום הזה ראוי שאזכיר את יוסף לפני פרעה, ואיני חושש לעצמי שום נזק, ממה נפשך אם יביא את יוסף ויפתור לו החלום וייטב בעיניו ויעמוד מחליו, הנה נמצא טובה גדולה עשיתי עמו שהחיה על ידי, ובודאי גם אם יזכור עוני הראשון בענין שרציתי להזקק עם בתו, לא ירע לי, כי הגון עלי הטובה הזאת אשר עשיתי לו, שקם מן המטה וחיה על ידי, ואם לא ייטב בעיניו הפתרון ישאר בסכנה, ובודאי ימות בו ביום, כי לא נמצא עוד פותר, ומי יעניש אותי על עוון הראשון, ולכן ממה נפשך אני נצול, ואין עלי שום חשש בזכרי את יוסף לפניו. ולז"א את חטאי אני מזכיר היום, רמז במלת היום ענין בטול החששה שיש לו לחוש על עצמו, מחמת זכירה זו, כלומר אין עת ראוי להזכיר דברים אלו שאני אומר אותם לפניך, אלא רק היום הזה דוקא, ולא אתמול ולא שלשום, כי רק ביום הזה אין לי חשש בעבור עצמי, והוא כיון בלבבו בזה כפי הטעם אשר הסברנו:

ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא (בראשית מא:יב). י"ל מלת חלום לשון יתר, וסגי לומר ונחלמה בלילה אחד, גם מ"ש אני והוא לשון יתר מאחר שאמר ונחלמה, דמשמע שניהם חלמו, ולמה הוצרך לפרש אני והוא. נ"ל בס"ד דארז"ל כל אחד חלם חלום שלו ופתרון של חלום חבירו. נמצא בכל חלום שניהם שותפים בו, זה ראה החלום, וזה ראה הפתרון של זה החלום, וכן הוא אצל השני, וז"ש ונחלמה חלום כלומר כל אחד חלם שני חלומות, הא' הוא חלום שלו, והב' חלם הפתרון של חלום חבירו, שגם זה הוא חלום בפ"ע, ולכך פירש אני והוא, כלומר בכל חלום שותפים בו אני והוא, דגוף החלום שלי אני ראיתי, וחבירי הוא ראה הפתרון של חלום שלי, וכן חבירי ראה גוף החלום שלו, ואני ראיתי הפתרון של חלומו, ונמצא אני והוא שותפים בכל חלום וחלום:

ונספר לו ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר (בראשית מא:יב). י"ל הלשון כפול, והו"ל ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו. ונ"ל בס"ד, דארז"ל על פסוק ואין פותר אותם לפרעה, פותרים היו, אך לא היו מתיישבים על לבו, וקשה הלא הם פתרו לו שבע מדינות יכבוש ושבע מדינות יקחו ממנו, או שבע בנות יוליד ושבע בנות יקבור, וצריך להבין למה לא היו מתקבלים פתרונים אלו על לבו, ואי משום שיש בהם רע מה אכפת לו, ואם מן השמים גזור עליו בכך יהיה זה עליו בע"כ, ועוד הוא לא פעמה רוחו אלא בשביל שלא ידע מה הפתרון, ועכשיו שידע ושמע פירוש המתקבל, למה תפעם רוחו. ופרשתי בס"ד הטעם כי הוא החליט בדעתו שפתרונים אלו הם שקר וכזב, והרי הם בטלים ומבוטלים, יען כי בחלום משמע שנכלל הטוב בקרב הרע, ולא נודע כי באו אל קרבנה, ולכן צריך לפתור שתהיה הרעה והטובה קשורה זב"ז, ולפי פתרונם שהטובה היא שיכבוש שבעה מדינות או יוליד שבעה בנות, והרעה שיפסיד ז' מדינות או ימותו לו ז' בנות הנה בזה אין קשר ושייכות לרעה עם הטובה, אלא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ואין שייכות וקישור לזה עם זה. ובזה פרשתי עמ"ש ואין פותר אותם לפרעה, פותר בהפוך אתוואן תופר, שצריך לתפור ולחבר מראה הטובות עם מראה הרעות, ולא עשו כן, עד שבא יוסף הע"ה והיה חכם לתפור זה בזה, שפירש הטובות שבע שני השובע, והרעות שבע שני הרעב, וכל אוצרות שאצרו בשבע שנות השובע נבלעו ברעב, ולא נודע כי באו אל קרבנה, ועל זה שבח אותו יעקב אע"ה בברכתו שברכו בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, פורת בהפוך אתוותן תופר, שאתה יודע לתפור ולקרב המובדלין והמרוחקין זע"ז, כאשר תפרת חלומות פרעה זע"ז:

וכן עשה יוסף הע"ה בחלומות. שר המשקים ושר האופים, דאע"פ שפתרון של כל או"א הוא פשוט כי החלום גופו מגיד הפתרון, שזה ראה נותן הכוס על כף פרעה, וזה ראה העוף אוכל למעלה מראשו, וכמעט הם לא היו צריכים לפותר לפתור החלומות, כי כל אחד פתרון חלומו מוכח מתוכו, ושר המשקים כשהקיץ היה לו לשמוח שמחה גדולה על חלומו, ולמה היו פניו זועפים כמו שר האופים, ולמה ראה יוסף את שניהם פניהם רעים, ששאלם מדוע פניכם רעים היום, ולמה הוצרך שר המשקים לספר לו חלומו לפתור, והלא חלומו הוא מפורש מאיליו לטובה. אמנם הענין הוא, דארז"ל כל אחד מלבד חלום שלו ראה פתרון חלום חבירו, וא"כ שר המשקים אע"פ שראה חלומו מורה טוב להדיא, עכ"ז חשש על עצמו מראית פתרון חלום שר האופים שהיה רע, ולבו הרגיש שיש לו קישור ושייכות בזה הרע של שר האופים, ולכן נתבלבלה דעתו פן אחר הטוב המגיע לו מצד חלומו, יגיע לו רע כמו הרע של שר האופים, ותתהפך טובתו לרעתו ולכך היו פניו זועפים ורעים, באומרו למה ראה הרע של שר האופים, ואחר שסיפר את חלומו ליוסף הע"ה תפר לו הטוב שלו עם הרע של שר האופים, באומרו שהרע של שר האופים היה גרמא של הטוב שלו, ולכך ראה ראה את הרע של שר האופים, ואין הכונה שיגיע לו רע כמו רע של שר האופים, אלא הכונה שהוא יהיה טוב לו מחמת הרע של שר האופים:

והענין הוא דארז"ל, שהיה על שר המשקים ושר האופים עון חמור ששניהם שותפים בו בשוה כי נודע ששניהם רצו להזקק עם בתו של פרעה לנאף עמה, והיה עליהם כל אחד עון בפ"ע, שזה נמצא זבוב בכוסו וזה נמצא צרור בפתו, ופרעה לא רצה להענישם בעבור עון הזנות מפני כבודו, כי בתו היא, ורק אסרם בשביל עונות הזבוב והצרור, וכשבא לדונם אם היה תולה את שתיהם היו אומרים העולם שנתאמת עון הזנות עם בתו, ובעבור זה נתלו, והיה בזה בזיון מלכות, לכך תלה את שר האופים בלבד, כי עתה יאמרו העולם הלעז של הזנות שקר, שאם היה אמת היה נתלה גם שר המשקים, מאחר שהקול יצא על שניהם ביחד, וכיון שתלה שר האופים בלבד ושר המשקים שב על כנו, מוכח שזה נתלה בעון הצרור שלא היה לו התנצלות עליו, אבל שר המשקים שעונו הוא אחר, שהוא ענין הזבוב, מצא לו התנצלות ושב על כנו. נמצא מן הרע שנעשה לשר האופים שנתלה, הגיע טובה לשר המשקים, שבזה נתאמת אצלם שהוא נקי ובר מלעז הניאוף, שאם היה אמת ובעבורו נתלה שר האופים, היה צריך לתלות גם שר המשקים, כי הם היו שותפים בזה הלעז בשוה, וכיון דנתלה שר האופים לבדו, מוכח דנתלה בשביל עון אחר של צרור וכיוצא, דאם מחמת אותו הלעז היה צריך שגם שר המשקים יתלה, ולכן שר המשקים ראה פתרון הרע מה שיהיה לשר האופים תליה. יען כי מזה הרע שנעשה לשר האופים יגיע לו טוב שיהיה זך ונקי בעיני הבריות, ונמצא שתי מראות של שר המשקים שהם אחת טובה, שהוא מה שראה שנותן הכוס ביד פרעה, ואחת רעה מה שראה ברע אשר ימצא שר האופים הם תפורים זב"ז, שגם הרע שראה על שר האופים הוא טובה אליו שיגיע לו טובה ממנו כאמור:

והדבר הזה פרשו יוסף הע"ה לשר המשקים, כשהגיד לו הפתרון של חלומו, כא"ל בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו. וקשה דברים כפולים הם, כי היינו ישא את ראשך היינו והשיבך על כנך, ובזה ניחא, כי הוא רצה לתפור לו שתי מראות שראה בחלום זע"ז, והגיד לו זה המראה שראית ברע על שר האופים הוא אצלך טוב, שע"י שגזר לתלות שר האופים יהיה לך נשיאות ראש מצד הלעז של הזנות, ומראה חלום שלך הוא מורה שתחזור עטרה ליושנה שתשוב אתה לבדך על כנך, ולא שר האופים, מפני כי בעת שראית הגפן לא ראית שיושב עמך שר האופים כאשר אתם יושבים ביחד בבית הסהר ימים ולילות:

נמצא יוסף הע"ה תפר להם מראות שלהם, שהיה אחר מראה טוב שהוא גוף החלום שלא שר המשקים, וא' מראה רע מה שראה פתרון רע של שר האופים, וכן הוא בשר האופים יש מראה טוב הוא מראה של פתרון שר המשקים, ומראה גוף החלום שלו שהוא רע שהעוף אוכל מעל ראשו. והוא היה חכם גדול מחכמי מצרים שלא יכלו לתפור שתי המראות של מראה הטובות והשמנות ומראה הרע שלהם. ועל זה אמר לפרעה ונספר לו ויפתר לנו את חלומותינו, אל תקרי ויפתר אלא ויתפור, שראינו מראות הפכיות רחוקים זמ"ז, והוא בא ותפרם ביחד, כלומר עיקר חכמתו הוא בתפירה שהיה יכול לתלות ולקשר זה בזה, אע"פ דעיקר פתרון החלומות אינו חידוש, כי איש כחלומו פתר, שהפתרון מפורש בזה ובזה, עכ"ז שבח שלו הוא שיוכל לפתור, מה שאין כן בחכמי מצרים לא נמצא כזאת:

ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב על כני ואותו תלה (בראשית מא:יג). י"ל מה צורך לפרש אותי השיב על כני ואותו תלה, וסגי ליה לומר ויהי כאשר פתר לנו כן היה, ופרעה יודע מה שהיה לזה ולזה. ונ"ל בס"ד, כי נודע מי שהוא חכם לפתור חלומות אין העיקר הוא שיעשה לחלום פירוש, כי זה כל אדם יוכל לעשות לפרש לפי דעתו, וכל החלומות הולכים אחר הפה, הן פירוש מרווח הן פירוש רחוק, הכל אחד. אך עיקר החכמה של הפותר בזה, כי יש כלל ידוע אין חלום בלא דברים בטלים, וצריך הפותר להבין בחכמה לברר דברי החלום מה הם הדברים בטלים, ומה הם הדברים האמתיים, ולזאת צריך חכמה גדולה לברר דבר זה. והנה כאן בחלומות שר המשקים ושר האופים מוכרח שיש בשניהם דברים בטלים, שאין צריך לפתור אותם ואין מהם הודעה של כלום, ויוסף הע"ה ידע לברר מה הם דברים הבטלים, ומה הם דברים האמתיים על כן בחלום שר המשקים גזר אומר בחכמתו הגדולה דמה שראה כפורחת ועלתה נצה והבשילו אשכלותיה ענבים אלו דברים בטלים ולא עשה להם פתרון ופירוש, ורק מה שראה שלשה שריגים וכוס פרעה בידו ויתן הכוס על כף פרעה ידע דאלו דברי אמת, ועשה להם פתרון, ג' שריגים הם ג' ימים, וכוס פרעה בידו שישוב על כנו, ויתן אותו על כף פרעה, שיחזור להיות הוא מוסר הכוס לפרעה כאשר היה קודם. וכן בחלום שר האופים הבין שהנחת הסלים על ראשו זה דברים בטלים, וכאלו לא היה על ראשו מונח שום סל, ומה שהיה בסלים מכל מאכל מעשה אופה, גם זה דברים בטלים כאלו לא היה בסלים כלום, ולכן לא עשה לדברים אלו פתרון, אך עשה עיקר למספר שלשה סלים שנצטיירו לפניו, ופתר זה על שלשה ימים, ועשה עיקר ג"כ ממה שהיה העוף אוכל למעלה מראשו, ופתר זה שיהיה נתלה והעוף אוכל את בשרו, כי אע"פ שראה את העוף אוכל מן הסל ולא מבשרו, הנה מאחר שהנחת הסל על ראשו חשבה לדברים בטלים, נמצא אין כאן סל מפסיק בין העוף לבין ראשו ומוכרח לפרש שהעוף אוכל מראשו ממש, וזה היתה חכמתו של יוסף הע"ה בפתרון החלומות, וסוף דבר נתברר שכיון על האמת, כי לכל אותם הדברים אשר חשב אותם לדברים בטלים ולא פתר אותם, לא נמצא אח"כ שום פועל טוב או רע יוצא מהם באותו הענין, ולא נעשה ונהיה אלא רק פועל אשר נהיה מאותם הדברים שפתר דוקא. וז"ש ויהי כאשר פתר לנו כן היה, אות כ"ף של כאשר הוא משמש ומורה על אמתת הדבר, כמו כהיום תמצאון, וכן כמשיגי גבול, וכן ויהי העם כמתאוננים. וכן הענין כאן, אמר ויהי כאשר פתר לנו, כלומר אמיתות הדברים אשר פתר אותם לנו, באלו בלבד היה פועל שהיה, ודברים שלא פתר אותם לנו לא היה מהם שום פועל, יען כי בפתרון חלומו לא פתר אלא על השבתי על כני דוקא, ולא פתר עוד פעולות אחרות מן פורחת ונצה ואשכולות, וכן בחלום שר האופים לא פתר אלא רק על תלייתו, ולא פתר לו עוד דברים אחרים היוצאים מן הנחת הסלים על ראשו, ומן מיני מאכל מעשה אופה, וזו הוכחה שהוא חכם לפתור באמת, שבורר אוכל מתוך פסולת:

ועדיין צריך להבין במה שאמר אותי השיב על כני ואותו תלה, דהול"ל אותי השבת על כני ואותו תלית, כי הוא היה מדבר דברים אלו עם פרעה, ומפורש בפרשה הקודמת וישב את שר המשקים על משקהו ואת שר האופים תלה. ונ"ל כונתו להגדיל בשבחו לומר, כי הפתרון שלו שהיה אמיתי הוא גרם שאשב על כני, ושר האופים נתלה, ולז"א כאשר פתר לנו כן היה, ר"ל הפתרון שלו הוא אשר השיב אותי על כני ואותו תלה, שתתייחס המעשה אל הפתרון שבכחו נעשה כך:

ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה (בראשית מא:יד). קשה והלא לכ"ע יצא מבית האסורים ביום ר"ה שהוא יו"ט, והאבות והשבטים היו מקיימים כל התורה ושמרו שבת ויו"ט, ואיך גלח ביום ר"ה שהוא מלאכה דאורייתא. ונ"ל בס"ד, גלוח זה לאו גלוח שער הוא, אלא העברת כחות הדינין, שזה נקרא בשם גלוח כנודע, ואותו היום היה ראש השנה שבו מתעוררין כחות הדינין, והוא גלחם והעביר אותם על ידי כונותיו, ועל זה אמר ויגלח. ומ"ש והחליף שמלותיו, רמז בזה ענין אחר, והוא מ"ש רבינו האר"י ז"ל ע"פ ועתה יגדל נא כח אדני, כי שם אדני במלואו ומלוי מלואו יש בו נ"א אותיות, וזה הוא אם תמלא אות תי"ו ביו"ד ג"כ, אבל אם תתמלא באות וא"ו בלבד לא יהיו נ"א אותיות אלא חמשים אותיות, וזה המלוי של אות תי"ו ביו"ד ג"כ הוא מעלה גדולה והארה גדולה מאד, דאות יו"ד זו באה ממקום עליון שהוא רחמים גדולים, ולכן לא יהיה זה המלוי אלא בשבת ויו"ט, דאז יהיו אותיות המלוי נ"א, אבל בחול דליכא אות יו"ד במלוי של תי"ו, יהיו רק חמשים אותיות. ועל זה התפלל משה רע”ה, ועתה יגדל נא כח אדני, כלומר שם אדנ"י יגדל להיות בו נ"א אותיות, ע"י אות יו"ד אשר במלוי תי"ו, ולא ישאר בחמשים אותיות, עכ"ד:

והנה כאן בא הכתוב להגיד מה שפעל יוסף הע"ה באותו היום של ר"ה, דמלבד שגלח והסיר כחות הדין, עוד עשה כונה להגדיל בו ביום את שם אדנ"י, שתהיה אות ת' שבו מלאה באות יו"ד ג"כ, דהיינו שתהיה אות תי"ו ביו"ד ולא ת"ו בלא יו"ד, כדי שבזה תתגבר מדת הרחמים דהשעה צריכה לכך בו ביום, וזה נרמז באותיות שמלתיו, דקרינן שמלותיו באות וא"ו אחר הלמ"ד, כי החולם ישמע במקום וא"ו, וכאלו כתיב שמלותיו, ותחלקנה לשלשה חלקים, וקרינן שם לו תי"ו, פירוש שם לו ע"י כונותיו אות תי"ו מלאה ביו"ד, ולא ת"ו בלי יו"ד ועוד עשה פלילות בו ביום, והוא ויבא אל פרעה, רמז כאן על פ"ר דינים דחמשה אותיות מנצפ"ך, שעולים מספר פ"ר, מיתק אותם בחמשה שמות י"ה, שהם רמז לחמשה חלקים נרנח"י דחכמה, וחמשה פעמים י"ה עולים מספר ע"ה, וזה נרמז באותיות פרעה שהוא פ"ר ע"ה כלומר ויבא אל פ"ר ע"ה, שהביא הארה אל פ"ר דינין דמנצפ"ך, מן ע"ה הם חמשה שמות י"ה:

ועוד נ"ל בס"ד ויגלח ויחלף שמלותיו, דכתבו בעלי הדקדוק שיש ואלו משמש במקום כבר, כמו וגבר ימות ויחלש, דפרושו הוא ר"ל מכבר הוא חלש, וכך וירם תולעים ויבאש דפירושו ר"ל כבר באש, וכן כאן זה של ויגלח ר"ל שכבר גלח קודם אותו היום, שהוא ידע ברוה"ק שיצא באותו היום ויעלה לגדולה, והוא יו"ט שא"א לגלח, לכן הקדים לגלח מערב ר"ה, ולז"א וירצוהו מן הבור ויגלח, כלומר והוא כבר גלח קודם אותו היום. ואומרו ויחלף שמלותיו רמז לפי דרכו עוד ענין אחר, שמיתק את השמאל והחליף אותו בימין, ושמלותיו הוא לשון שמאל, כמ"ש ואם הימין ואשמאילה, ואם השמאל ואימינה, ואז ויבא אל פרעה בלי שום פחד ומגור מכחות הדינין, כי נתגבר בכח המיתוקים שעשה ע"י כונותיו:

חלום חלמתי ופותר אין אותו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו (בראשית מא:טו). הדקדוקים ידועים בפסוק זה שבאו בו דברים כפולים ומכופלים. ונ"ל בס"ד ידוע שיש חלום של הרהור ואין זה חלום לסמוך עליו ולחוש לדבריו, כי אין בו ממש, ויש חלום אמיתי שמודיע דברים נסתרים באמת, ובמה ניכר שאינו של הרהור, הוא כאשר יהיה פתרונו קשה שדבריו סתומים וחתומים, ואין אדם מוצא לו פירוש בפשטות שלו, הרי זה ניכר שאינו של הרהור, שאם היא של הרהור יפתרו אותו בנקל, דאין האדם מהרהר אלא בדבר שהוא מצוי ונראה ונגלה, ולכן יכולים לפתרו בדברים ועניינים המצויים ונראים לעיני הכל, מה שאין כן אם פתרונו קשה דאין מוצאין לו פתרון בדברים הנראין, אלא צריכין להעמיק בו, להשיאו לדבר אחר, שהוא רחוק מאד מעניינים הטבעיים. לידע על מה הוא מדבר ורומז, הנה זה אות שהוא חלום אמיתי שלוח מן השמים, שמודיעין בו דבר חדש שאינו מדברים הנמצאים, ולכן פתרונו רחוק מן דעת החכמים הפותרים שאין יודעים על מה הוא מדבר, ולז"א חלום חלמתי, פירוש חלמתי ענין אמת הנחשב ונקרא חלום, שעליו נאמר בחלום אדבר בו, ואינו דבר של הרהור שהוא אין בו ממש, ואינו נחשב מסוג חלום, והראיה ופותר אין אותו, שפתרונו קשה, ואין יכולים החכמים לפתרו, שאם היה של הרהור היו דבריו על עניינים הנמצאים, והיה פתרונם מושג בנקל לידע על איזה ענין הוא מדבר, ואני שמעתי עליך לאמר, כלומר שמעתי מן השר שלי שיש בחלום זה דברים האמורים עליך, שהם דברים השייכים לך, על כן אל תמהר לפתור אותו כאשר יעלה המזלג בלתי התבוננות וישוב הדעת, אלא צריך שתשמע זה החלום שמע כלומר הבן, ר"ל תתבונן היטב בזה החלום כדי לפתור אותו, מאחר שיש בו דברים השייכים לך ונוגעים לך, דנמצא בעצמך אתה מדבר הפתרון:

או יובן בס"ד, אומרו ואני שמעתי עליך לאמר, כלומר אל תאמר אדם שהוא חבוש בבית האסורים בבור זה כמה שנים, איך יתכן שיש לו ביסורים אלו דעת צלולה ובינת הלב לפתור חלום קשה שכל חכמי מצרים וחרטומיה לא היו יכולים לפתרו, ולז"א ואני שמעתי עליך דבר חידוש שאינו נמצא בטבע האנושי, והוא דאע"פ שאתה חבוש בבור אין מר לך במקום, ואין דעתך מתבלבל, אלא אתה יושב ושמח שקט ובוטח כמו שר היושב בארמונו וביתו, דנמצא אין חבישה זו נחשבת בסוג יסורין אצלך כלל, ולכך גם במקום זה דעתך צלולה כחמר טב דיתיב אדורדייה, ומלת לאמר תחלקנה לשתים וקרי בה לא מר, כלומר שמעתי עליך חידוש שאתה לא מר לך בחבישה זו שהיית בה, וא"כ עתה דעתך צלולה שתוכל לשמוע חלום לפתור אותו, ואין לך בלבול הדעת לעכב בזה. והשיב לו יוסף הע"ה לאמר בלעדי, גם בזה תתחלק מלת לאמר לשתים וקרי בה לא מר בלעדי, כלומר מה שאמרת עלי שאני לא מר בחבישתי בבור זה, בלעדי, כי יש לי צער ומרירות בבור ורק אפשר שאפתור לך החלום הקשה במהרה מחמת שאלהים יענה את שלום פרעה, על כן בעבורך יתן לי עתה בינה יתירה ודעת צלולה, שאפתור לך החלום תכף כאות נפשך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד הכתוב חלום חלמתי וכו', די"ל אמאי קרי ליה חלום לשון יחיד, והלא הוא חלם שני חלומות אחד בפרות ואחד בשבלים, ורוצה פתרון לשניהם, והול"ל חלומות חלמתי ופותר אין אותם. אמנם זה יתבאר ע"פ מ"ש לעיל בפרשת וישב בפסוק ויחלום יוסף חלום, כי החלומות שהם באים מסטרא דקדושה נקראים חלום בלשון יחיד, ולכך כתיב בחלום אדבר בו, וארז"ל הפסוק איירי בחלום הבא על ידי מלאך, אבל הבאים מסטרא דקליפה נקראים חלומות לשון רבים, כי הקליפה היא רשות הרבים, ועל זה נאמר החלומות שוא ידברו, ופרשו בגמרא פסוק זה איירי בחלום הבא על ידי שד, דנקרא חלומות לשון רבים וכנז"ל ע"ש, ולכן א"ל פרעה ליוסף חלום חלמתי כלומר ראיתי חלומות מסטרא דקדושה שנקראים בשם חלום לשון יחיד, כי הקדושה היא רשות היחיד, ולכן ופותר אין אותו, שאין חרטומי מצרים וחכמיה יכולים לפתור המראה הזה שראיתי, כי הם מסטרא דקליפה, והמראה שלי הוא מסטרא דקדושה שבא על ידי מלאך ואלו אינם יכולים לפתור אלא רק מראה הבא על ידי שד, ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום ר"ל מראה הבא ע"י מלאך מסטרא דקדושה לפתור אותו, יען כי אתה מסטרא דקדושה, ולא תפתור אלא מראה הבא ע"י מלאך, ולא מראה הבא על ידי שד:

ובזה יובן בס"ד מ"ש לו יוסף אח"ז חלום פרעה אחד הוא, אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, כלומר חלום שלך הוא אחד, שבא לך מסטרא דקדושה ששם הוא רשות היחיד, שכל החלומות נקראים בשם חלום בלשון יחיד, יען כי אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, במראה הזה ע"י מלאך, ואין זה המראה בא על ידי שד:

ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה (בראשית מא:טז). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במפרשים ז"ל דאותו היום שיצא יוסף מן הבור היה ראש השנה, ומלך בו, ומן השמים הגידו לו ע"י מלאך גבריאל באותה הלילה של ר"ה את חלום פרעה ופתרון החלום, והודיעו שהחלום הזה הוא סיבה למלכותו, ולמדו שבעים לשון, והוסיף לו אות ה"א בשמו, ולפ"ז בבואו לפני פרעה כבר ידע דאלו י"ד שנים של השבע והרעב כולם הם שבע אצל פרעה, שגם בשנות הרעב אוצרות פרעה מלאים בר, והוא שביע בהם כסף וזהב שבעולם אבל הרעב הוא לאחרים שהרקיבו תבואות שלהם, והקיאו השבע שיש באוצרותם, ועל זה רמז לפרעה באומרו בלעדי, חלק התיבה לשתים, וקרי בה בלע די, ר"ל ד"י שנים שראית תבלע אותם, מה שאין כן אחרים לא ירד השבע לחדרי בטנם, כי ירקבו כל תבואות שלהם, ואע"פ שהוא דבר עמו בלשון מצרי, אמר לו שבלשון מצרי כפי הרמז הרמוז בלשון תורה, וזה כלל גדול בכל מדרשי המקראות, ואין צורך לפרש בכל או"א. ואמר עוד אלהים יענה אותי בצרתי את שלום פרעה את ר"ל עם, כלומר עם שלום פרעה המגיע לו בחלום זה, גם אני לו יענה לחלצני מצרתו, כי הוגד לו ע"י גבריאל שחלום זה סיבה למלכותו. ואמר שם אלהים בטעם זקף גדול, שהוא וא"ו ושני יודי"ן שבו רמוז שם הוי"ה, לומר אלהים שהוא דין ימתק היום ע"י שם הוי"ה שהוא רחמים:

יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ (בראשית מא:לד). י"ל והלא עם פרעה היה מדבר, ועדיין לא השלים דבריו, ומה צורך לומר יעשה פרעה באמצע דבריו. ומה יעשה עוד מלבד זה של הפקדות, והכי הול"ל ועשה פרעה פקידים על הארץ, ועוד קשא קושית העולם דדברים אלו נראין דרך עצה, והוא עדיין לא נעשה יועץ למלך, כי אם קראוהו לפתור חלום, יפתור וילך לשלום. ונ"ל בס"ד, דידוע שם פרעה אינו שם המלך עצמו, אלא הוא תואר מלכות, כמו תואר קיסר שיש למלכים הגדולים, ובמצרים היו קורין המלך בשם פרעה במקום תואר קיסר, ולכן שר המשקים כשהיה מדבר עם המלך עצמו, אמר לו פרעה קצף על עבדיו, והול"ל אדוני המלך קצפת על עבדיך, אך פרעה הוא תואר הקיסרות, ולכן אמר הקיסר קצף על עבדיו בלשון נסתר, שהוא דרך כבוד יותר, וכאשר מדברים עתה בכך:

והנה כאן לא דבר יוסף הע"ה דברים בדרך עצה, אלא כל דבריו אלו מתחלתם ועד סופם באו לפתור החלום, דלא די לפתור שבע פרות טובות ורעות, ושבע שבלים טובות ורעות בשבע שנים של שבע, ושבע שנים של רעב, כי עדיין יש בחלום דברים משונים שצריכים פתרון, והיינו הא' שראה עצמו עומד על היאור, וצריך לפתור מה מורה עמידתו על היאור, ומה הרמז שנרמז ביאור, והב' שראה הפרות עולות מן היאור, ואין דרכן של פרות להיות עומדות בתוך היאור אלא ביבשה, וכן ראה השבלים עולות בקנה אחד, אם נאמר שגם אלו ראה אותם עולות בתוך היאור, אין דרכם של שבלים להיות בתוך היאור אלא בשדה, ואם נאמר שראה אותם בשדה, הול"ל בשדה, וכיון דנקיט זה אחר מראה הפרות משמע שגם אלו ראה אותם בתוך היאור. ועל כן יוסף הע"ה פתר את גופו של היאור מורה על אדם אחד שהוא מלא דעת ותבונה, שיוכל לזון ע"י חכמתו לכל המקומות הקרובים והרחוקים. והוא בהקדים מעשה באחד עובר אורח שפגע באחד ג"כ עובר אורח בחזרתו מן המדינות שהיה מחזר בהם לגבות בהם נדבות, וישאלהו על מדינה אחת גדולה מענין אנשיה, שגם הוא הולך לקבץ על הגבאות ויגד לו, ובכלל ההגדה הגיד לו שיש שם שני עשירים גדולים, אחד ביתו על הים ואחד ביתו על הנהר, וילך זה לשם, ולא מצא במדינה ההיא לא ים ולח נהר ובני המדינה שותין מים מן הבארות. ויתפלא על אותו עובר אורח איך שחק בו, דאין שם לא יער ולא דובים. ואחר שישב במדינה ההיא כמה ימים, ראה כי אחד מן העשירים הגדולים שבמדינה ביתו פתוח לרוחה, וכל מי שיבא לביתו וישאל הן מיני מאכל הן מיני משקה, הן חפץ או דבר אחר יותן לו, ולא ישוב ריקם, באופן כי כל היום ימצא בביתו עשרה נכנסין ועשרה יוצאין ופיתם בפיהם. אך יש עשיר אחד שהוא גדול בעושר כמו זה, אבל הוא קמצן גדול, וכל מיני מאכלים ומשקים ושאר דברים שמכניס לביתו, מעילנא אית להו ומפקנא לית להו, אלא טובו עומד בתוכו ולא יצא החוצה, להטיב לאחרים אפילו כל שהוא. וכשראה את שני העשירים אלו במנהגם בביתם, אז הבין שאותו עובר אורח לא שחק בו אלא נכונה דבר, דעל אותו עשיר שהיה ביתו פתוח לרוחה ומטיב ומהנה ומזין לעוברים, אמר עליו ביתו בנוי על הנהר, כי הנהר מים שבו זוחלין ועוברים ונמשכים ומשקין לכל המקומות בזא"ז, כן ביתו של זה העשיר הטוב שבו יוצא ונמשך והולך לזון ולהנות לכל בני האדם, וכיוצא בזה אמר רבא לבניה כי גרסיתו שמעתתא גרסו על הנהר לסימן טוב, כי היכי דמשיך נהרא משכא שמעתתייכו, אבל הים אין מים שלו זוחלין ונמשכין, אלא הם נקוים ועומדים במקומם, אע"פ שכל הנחלים מריקין לו מים, ונכנסין בתוכו מים רבים, ולכן על עשיר הב' הקמצן אמר ביתו בנוי על הים, ר"ל הוא דוגמת הים, שאין טוב שבתוכו משקה ומהנה לאחרים, אלא טובו גנוז בקרבו:

וכן הענין כאן, כי היאור שראהו פרעה היה נמשך והולך ומריק מום לנהרות הקטנים, ומשקה לכל המקומות, ולכן דימה לאדם פקח שיש לו תבונה לאצור התבואה שלא תרקב, ויזין בה לכל המקומות ולכל אדם השואל לקנות בר להחיות בו נפשות הקרובים והרחוקים וכאשר זה באמת, שאז ידמה זה ליאור, ולא יהיה טפש שלא ידע לשמור את התבואה באוצרות אלא תרקב ותשאר במקומה ולא יהנו אחרים ממנה, שזה האדם ידמה לים שטובו סגור בקרבו, וזה היה פתרון גוף היאור. ועוד פתר הדבר שראה שפרעה עומד לבדו על שפת היאור, ומביט ורואה בשבע ושבע שהם השנים הבאות, ופתר שהגיד לו החלום בזה שלא יהיה דבר זה עשוי על ידו שהוא ישמור תחת האוצרות, וגם לא יהיה ע"י שר אחד מן השרים יהיה מי שיהיה, אלא צריך שתהיה זאת הפקודה ע"י אחד שהוא גדול מאד, שיהיה לו תואר פרעה שהוא תואר קסריות, כדי שיהיה לו תוקף בגדולתו כתוקף פרעה העקרי, ולא ישוב מפני כל ולא יעמוד אדם בפניו, ופרעה העקרי יעמוד מנגד ורק יביט ויראה במעשיו של זה פרעה החדש, באופן שיהא פרעה העקרי כמו צורה של אדם שמציירין על הלוח, ותולין אותה בכותל באויר שאין לה לא אומר ולא דברים, כן זה, ולכך ראה עצמו עומד על שפת היאור, עומד בלבד ואינו עוסק כלום. וימתק הדבר כי יאור בהפוך אתוואן אויר, כלומר הוא כמו צורת אדם התלויה באויר, שאין יוצא ממנה פעולה של כלום, וראה שאלו השבע ושבע שהם שנים של שובע ושנים של רעב עסקם יוצא מן היאור, הוא החכם הפקח שדומה ליאור, שיש לו יד והבנה לשמור האוצרות בשבע ושבע ההם:

ולז"א ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו', כלומר פתרון החלום של היאור, מגיד שיברר אדם חכם ומשכיל שיודע לשמור האוצרות שלא ירקבו, אלא טובם יוצא לזון לכל המקומות, שזה האדם דומה ליאור שהולך ונמשך ומשקה לכל המקומות קרובים ורחוקים, ולא יהיה טפש שדומה לים שאינו נמשך ויוצא לאחרים אלא עומד מים שלו בקרבו, וכן זה הטפש אם לא ידע לשמור התבואה באוצרות ירקבו וישארו שם בעפר הארץ, שאין הנאה מהם יוצאת חוצה. וזה החכם תעשה אותו פרעה, ר"ל תתן לו כח וזכות של קסריות, שלא יצטרך ליטול ממך רשות על שום דבר, אלא עוסק ועושה כאדם העושה בשלו, וזה פרעה החדש הוא יפקד פקודים תחת ידו על פי דעתו, באופן שאתה לא תעשה שום דבר, אלא תשאר כמו צורת אדם התלויה באויר, כי כן ראית בחלום שאתה עומד על היאור, יאור בהפוך אתוואן אויר, וכל הפעולות תהיה ע"י פרעה החדש. הוא הדבר אשר דבר פרעה אח"כ ליוסף הע"ה ואמר לו ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בארץ מצרים, הנה אומרו ואיש קאי על עצמו, שהוא האיש המסוים במצרים שגם הוא לא יוכל להרים ידו ורגלו, שיהיה כמו צורת אדם התלויה באויר, שלא תרים ידה ורגלה, ועל עצמו מדבר, אלא שדבר בלשון נסתר מפני הכבוד. נמצא כל הדברים שדבר יוסף הע"ה בענין החלום, אין בהם דברים שאמרם בתורת עצה, אלא הכל הם בכלל הפתרון של החלום שצריך להודיעו:

ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו (בראשית מא:לח). נ"ל בס"ד כי יוסף הע"ה פתר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, וי"ל איש לשון יתר הוא. ופרשתי בס"ד, ר"ל שיפקיד אדם שהוא עודנו רך בשנים, כי איש יורה על קטן בשנים, כמ"ש רז"ל ע"פ אשרי איש ירא ה', אשרי ירא ה' בעודו איש, וכן כאן פתר דהחלום מגיד לו שצריך להפקיד חכם ונבון בעודו איש ולא זקן, וזה דייק לה ממה שראה השבע והשבע עולות מן היאור, וידוע דפישון הוא נהר הגדול וזה היאור נהר קטן נמשך ממנו שקורין אותו יאור ומזה דייק דאלו השבע והשבע יוצאין מתחת יד חכם קטן ורך בשנים, דומה ליאור שהוא נהר קטן לגבי נהר פישון. ובזה מובן בס"ד שפיר מ"ש פרעה לעבדיו אל תתרעמו על אשר אינני בוחר את אחד מכם, ובוחר בזה שהוא נכרי, כי החלום מגיד שצריך להיות חכם קטן ורך בשנים שעודנו איש, ולא יהיה זקן, ואתם כולכם זקנים, הנמצא כזה איש, ר"ל הנמצא בכם חכם כזה שהוא עודנו איש ורוח אלהים בו, כי אתם (המעט) [אע"פ] שימצא בכם חכמים הנה כולכם זקנים, ובע"כ צריך אני לבחור בזה:

ועוד נ"ל בס"ד הכונה, כי יש אדם אומר דבר חכמה אך אינה שלו, אלא חכם אחר אמרה, והוא קלט אותה מאויר, וכמו הך מעשה דמרן ז"ל שהביא הגאון חיד"א בחומת אנך על משלי, בפסוק אשרי אדם מצא חכמה, וכאן א"ל הנמצא כזה הפתרון שפתר יוסף בפתרונים שלכם, או אפילו מקצת ממנו, כדי שנאמר שקלט אותו מן האויר ולא מחכמתו דבר, ומאחר שפתרון שלו אין לו התקרבות לפתרונים שלכם, זה הדבר ברור דרוח אלהים בו דייקא, ולא קלט מאחרים אפילו במקצת:

אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מא:לט). י"ל אם הוא חכם ונבון אין זה מספיק שיהיה שולט על כל מצרים ועל בית המלך, ועוד מלת כל באומרו כל זאת נראה לשון יתר, ועוד קשה הלא נודע במנהגו של עולם כל בני אדם שהם חלוקים מצד הדת שלהם, מוכרח שיהיה שנאה ביניהם, ואם אינו בגלוי ישנה בנסתר, וכמ"ש החכם אין שנאה כשנאת שינוי הדת, צא ולמד מן המלשין הרע הוא המן הרשע, כאשר רצה להבאיש רוחם של היהודים בעיני אחשורוש, פתח פיו בטענה זו באומרו ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים, כי טענה זו יש בה כדי יותר להגדיל השנאה:

וכן תמצא בענין זה עצמו כאשר זכר שר המשקים את יוסף לפני פרעה בפתח דבריו, הניח קוץ זה באומרו ושם אתנו נער עברי, שגילה לפרעה שהוא עברי, אשר הם ידועים כי שונים דתיהם מדתינו, וכל כונתו בזה כדי לומר לפרעה שאם יזכה זה הנער להגיד פתרון החלום על אמיתו, מה שלא ידעו ולא השיגו כל חכמי מצרים וחרטומיה, ויטב בעיניך הדבר, השמר לך פן תתן לו איזה שררה על מצרים בעבור זאת, כי מאחר שהוא עברי ודתו משונה מדתינו מצד לצד, מוכרח שיש שנאה באמצע, ואין מן הראוי להמשיל שונא עלינו ועל ארצנו, ורק תטיב לו בדבר, ולכך הודיעו בתחלת דבריו שהוא עברי:

והנה מלבד שדבר זה הוא הכרחי כפי מנהגו של עולם עוד מצינו מפורש בכתוב כי לא יוכלון המצרים לאכול עם העברים לחם, כי תועבה היא למצרים, ואם העברים כ"כ שנואים למצריים שלא יוכלו לאכול עמהם לחם, איך ימשול בהם איש עברי, וא"כ מה ראה פרעה להמשיל את יוסף הע"ה על ביתו ועל מצרים כולה, ובמה שכך דעתם של המצריים בדבר זה:

ונראה לפרש בס"ד, ע"פ מ"ש במשלי יאודה, עם הסכל וחסר דעת אל תתחבר, משל לאדם והדוב שבאו בברית יחד, ואת העיר עזבו ומשכן היער אהבו, ובנקיק הסלעים ישבו, וביד חרוצים שרתו זא"ז, האיש נטע עץ פרי לאכול מפריו הוא והדוב רעהו, וגם הדוב בכל יום צד ציד ויבא אל האיש רעהו, ויתענגו יחד שניהם, ויהי הקשר אמיץ ביניהם, ואהבתם היתה אהבה נצחת, עד שגם בעת שינה ישכבון על מטה אחת. ויהי היום אחרי אכלם לשבוע שכב האיש ארצה, את משכב הצהרים, והדוב עומד אצלו לשמרו. והנה זבוב מועף ובא, ויעמוד על מצח האיש ההוא השוכב סרוח, ויעופף הדוב כפו ויגרשהו, אך הזבוב שב עוד הפעם ושתים, ויעמוד על מצח האיש בין העינים. ויחרה אף הדוב ויתמרמר על הזבוב בעל הכנפים, ויאמר העודך תתגר בריעי ואוהבי העוד הפצר ומרי, המתין לי עז המצח, גם אני אלך עמך בחמת קרי, ואעשה בך רצח. וירץ הדוב ויקח אבן מן היער, ויור בזבוב ויעש וירצחהו רצח, וממילא גם האיש רעתו נרצח והומת, והפך לו את נומתו לשינת נצח, ולכן אמר החכם טוב אויב חכם לב והגם שהוא נער, מאוהב גדול והוא כסיל ובער. עכ"ד ע"ש:

והנה ע"פ אמירת החכם ודברי המשל הזה, מצא פרעה תשובה נצחת לטענה הנז', אם יאמרו אין ראוי למשול בם אדם שהוא זר ומשונה מדתם, מפני שבהכרח הוא שונא אותם, כי סתירת טענה זו היא ברורה ע"פ מאמר טוב אוהב שהוא חכם גם בהיותו נער, מאוהב גדול שהוא כסיל ובער, יען כי הכל יודעים דכל החלומות הולכין אחר הפה, ואם האדם ישמע חלום מאהוב שלו, ואינו מוצא בו פתרון טוב, כי אם רע, אז טוב לו שישתוק ולא יפרשנו לרוע כי יזיק לאוהבו בפתרונו, דכל החלומות הולכין אחר הפה. והנה חכמי מצרים וחרטומיה ודאי הם אוהבים את מלכם ואת ארצם, ועל כל זה בשמעם החלום וראו כי פתרנו רע, לא נתנו לפיהם מחסום, אלא פתרו אותו לרעה על מלכם ועל ארצם, כי יש פתרו שבעה בנות יוליד ושבעה בנות יקבר, ויש פתרו שבעה מדינות יקח ושבעה מדינות יקחו ממנו, ועוד פתרונים כיוצא באלו באופן שעכ"פ אמרו פתרון רע, זה אומר ימותו לו שבעה בנות, וזה אומר יכבשו ממנו שבעה מדינות ואם היה נראה להם כך למה פתרו בכך, והיה להם לשתוק. נמצא פתרונים שלהם מוכיחין על כסלותם ועל טפשותם, ולולי כי השי"ת סיבב גדולת יוסף ע"י פתרון השבע והרעב אשר פתר, היו מתקיימים פתרונים רעים שלהם שימותו לו שבעה בנות, ויכבשו ממנו שבעה מדינות. והנה אלה פעולת החכמים והחרטומים שהם אוהבים למלכם ולארצם עשו בכסלותם נזקין אלו למלכם ולארצם, אבל יוסף הע"ה שהיה הדת שלו משונה מדתם, חס על המלך ועל הארץ היושב בה, ולא בחר לפתור רע לא על המלך ולא על הארץ, אלא פתר החלום בשבע ורעב, אשר פתרון זה של השבע ושל הרעב הוא טוב למלך וטוב לארצו, שכל באי עולם מלאו מצרים כסף וזהב, בעבור התבואה הנמצאת בה לרוב וכבר אמר החכם טוב אויב חכם לב הגם שהוא נער מאוהב גדול כסיל ובער, וא"כ ודאי ראוי היה יוסף הע"ה למשול עליהם, והגם כי דתו משונה מדתם, והגם כי הוא עודנו קטן בשנים:

ולז"א אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, כל דייקא, פרות הרעות ושבלים הרעות פירשת אותם לטובת המלך והארץ, כמו פרות הטובות, ולא הלכת בדרך שהלכו בו החכמים והחרטומים, שלא חסו על מלכם ועל ארצם שעשו פתרון לפרות הרעות ושבלים הרעות לרוע למלכם ולארצם, על כן ראוי אתה למושל במצרים יותר מהם, ולכך אתה העברי שאינך מן הדת שלנו ראוי שתהיה מושל על ביתי, כי אתה חסת על ביתי שלא לפתור רע על הבנות שלי, ועל פי ישק כל עמי, כי אתה חסת על ארצם שלא פתרת רע על ארצם שיתאבד ממנה שבעה מדינות:

ועל כן ברכו אביו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין פורת אותיות פותר, כלומר אחר שנעשית בן פותר יוסף גרם לך הפתרון חן שהיה לך פורת דהיינו חן עלי עין, דבעבור זה הפתרון נמנו וגמרו שאתה תמשול ותמלוך עליהם:

רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא:מ). י"ל הול"ל יגדל, ועוד היל"ל בכסא אגדל ממך, לומר שתהיה גדולתי יתירה עליך בכסא, שאני לבדי יושב על כסא המלוכה. ונ"ל בס"ד שהיה דרכם לכבד מקום הכסא של המלך שיושב עליו בזה, והוא שיש שבעה מדרגות באותו מקום זו למעלה מזו, והכסא של המלך מונח במדרגה השביעית העליונה, וכל השרים יושבים למטה מאותם השבעה מדרגות כולם וליוסף הע"ה כבדו שהניחו לו כסא שלו במדרגה הששית, שנמצא כסא המלך גדל על מקום יוסף הע"ה מדרגה אחת, כי זה בשביעית וזה בששית. ולז"א רק הכסא אגדל ממך, חלק מלת אגדל לשתים, וקרי בה א' גדל ממך, כלומר מדרגה א' הוא גדל ממך:

ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו (בראשית מא:מב). י"ל למה הוצרך לפרש מעל ידו, וסגי לומר ויתן פרעה את טבעתו על יד יוסף, או וישם את טבעתו על יד יוסף. ונ"ל בס"ד בא ללמד שהטבעת לא היתה מונחת בקופסא, אלא דרכם ללבוש אותה ביד תמיד, ובזה נעשית הטבעת בפ"ע, אות הכבוד ליוסף, שהכל רואין דטבעת המלך בידו תמיד, מה שאין כן אם היתה מוצנעת, ורק בעת שיש צורך לחתום בה מוציאין אותה, ועוד חדוש במעלה שהוא בעצמו נתן הטבעת על יד יוסף, ועוד הוא בעצמו הלבישו בגדי שש, והוא עצמו שם רביד הזהב על צוארו:

וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (בראשית מא:מג). נ"ל בס"ד זכה למרכבת המשנה, כי הוא היה שטנו של עשו וגובר עליו, וידוע דעשו רמוז במלוי אותיות פרעה כזה, פ"ה רי"ש עי"ן ה"א, המלוי עולה מספר עשו, והמלוי משנה לאותיות הפשוט, ולכן דוגמה לזה עשו לו מן השמים הכבוד הזה שירכב במרכבת המשנה, כי הוא נתעלה ורכב על עשו שהוא מרכבת המשנה של מלוי אותיות פרעה:

ונתון אותו על כל ארץ מצרים (בראשית מא:מג). קשה והלא כבר אמר לו ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ונ"ל בס"ד, דאח"כ נתן אותו ברצון הכל שרים וחרטומים וחכמים. ועוד נ"ל בס"ד רמז כאן הכתוב על השקפה שנשקפו כל הנשים מן החלונות ומן הגגות כדי לראותו בהיותו רוכב על מרכבת המשנה ומהלך ברחובות מצרים והוא כי יוסף מספרו קנ"ו, ומצרים מספר ש"ף, ותצרף קנ"ו עם ש"ף יהיה מזה צירוף נשקפ"ו, דכל המצרים נשקפו מן החלונות והגגות לראותו, בהיותו רוכב על מרכבת המשנה, ומדבר זה זכה לשכר רב ועצום מאד, וכמ"ש בברכתו בן פורת יוסף וכו' בנות צעדה עלי שור:

הלא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו הרעותם אשר עשיתם (בראשית מד:ה). י"ל כאן דקדוקים גדולים, חדא מאי קא משמע לן באומרו הלא זה אשר ישתה אדוני בו, דמאי נ"מ בין אם ישתה בו לבין אם לא ישתה בו, דבשלמא מ"ש ינחש בו קא"ל שהוא יקר הערך מאד וגנבתם אותו, אבל ענין שתיה מאי נ"מ, ומאי רבותא יש בכוס אם ישתה בו. ועוד אומרו הרעותם אשר עשיתם למה הוצרך לדברים אלו, אחר שכבר אמר להם שלמתם רעה תחת טובה שהוא קשה מאד, שעשו רעה שלימה שהיא מקבלת כנגד הטובה, אבל הרעותם י"ל אפילו על הרעה כל דהוא. ונ"ל בס"ד ע"פ מה שמצאתי כתוב בשם הרב אפיקי יהודה ז"ל, שדקדק בפסוק ואת גביעי גביע הכסף, מדוע הלשון כפול, ופירש הדבר שאם יביא גביע אחד מן הגביעים ויניחנו באמתחת בנימין, הנה כאשר ימצא אצלו אח"כ אפשר שיאמרו זה שלנו, ומארץ כנען הבאנו אותו והונח כאן. ולכך התחכם להביא גביע של פרקים, שהיה מורכב גביע גדול על גביע קטן, והשתיה היא בגביע הגדול העליון, וגביע הקטן הוא רק לנוי מורכבים זה ע"ג זה ע"י חוליות, והיינו שכתב רש"י ז"ל גביעי, כוס ארוך וקורין לו וכו', לומר שהיה כוס של פרקים שדרכו להיות ארוך מפני שהוא שני חלקים מורכבים זע"ז, וצוה יוסף הע"ה להאיש אשר על ביתו שלא יניח באמתחת בנימין את הגביע כולו, אלא יפרידנו מחלק השני שתחתיו ויניח רק את העליון ששותים בו, אבל גביע הקטן העשוי בסיס ורגל לגביע הגדול ישאר אצלו בחיקו, דעתה אם יאמרו זה שלנו הוא שהבאנו מארץ כנען, יאמר להם איה חלק השני, וכשרואין שאותו החלק שאצלו שמרכיבו עם הגביע הגדול הנמצא באמתחת בנימין, הם מתאימים זע"ז ומכוונים על ידי החליות של פרקים, הנה בזה יתאמת שהגביע הנמצא אצלם הוא לוקח מבית יוסף, ולכן אמר ואת גביעי גביע הכסף תשים וכו', שזכר שני גביעים עכ"ד. ואני הצעיר אשלים דבריו היטב, לומר כי גביע העליון ששותין בו היה של כסף, וגביע התחתון שהוא בסיס לזה המחובר עמו על ידי פרקים היה של זהב, לכך אמר ואת גביעי שאני שותה בו שהוא גביע הכסף, הגיד לו בזה שיפריד העליון שהוא כסף מן התחתון שהוא זהב, ויניח באמתחת בנימין, רק את גביע הכסף בלבד, והשני שהוא הזהב ישאר אצלו בחיקו:

ובזה יובן בס"ד מ"ש לו אח"כ ואיך נגנוב מבית אדונך כסף או זהב, שזכרו לו כסף וזהב, והוא לא היה תובע אלא גביע אחד של כסף, אמנם הענין הוא כמו שאמרנו שהיה אותו הגביע שני חלקים א' של כסף וא' של זהב, ואחר שאמר הלא זה אשר ישתה אדוני בו, והם יודעים שהגביע שהיה שותה בו בבית לפניהם היה שני חלקים, העליון כסף והתחתון זהב, לכך אמרו לו ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב, ר"ל איך נגנוב גביע זה שאתה חושד אותו שהיה חלק כסף וחלק זהב:

ובזה יתורצו כל הדקדוקים הנז"ל היטב, דאחר שא"ל למה שלמתם רעה תחת טובה, לגנוב מאדוני שהטיב לכם, אמר להם עוד הרעותם אשר עשיתם, ר"ל הריעותם לעצמכם בזה המעשה שגנבתם ולא ידעתם להסתיר הגניבה, והיינו כי בראותכם דמכה בגביע ויודע הנסתרות לכך הסכמתם לגנוב הגביע כדי שלא יתגלו נסתרות שלכם, אך הריעותם בזה לעצמכם שאתם גנבתם גביע אשר ישתה בו, ואין זה הגביע שעושה בו הניחוש לידע הנסתרות, דהניחוש היה בחלק השני שהוא גביע הקטן הזהב שמונח אצלי בחיקי, והוציאו והראהו להם, ועליו הוא אומר והוא נחש ינחש בו, ונמצא גנבתם הגביע כדי שלא יודע נסתרות שלכם ולא הועלתם בזה לעצמכם, שגנבתם גביע ששותה בו דוקא, ולא גנבתם גביע שהוא מנחש בו, שזה נשאר אצל אדוני בבית, והוא הגיד על דבר הגניבה, והנה הוא עתה בידי:

ובזה יובן בס"ד המדרש בפ' ויגש, שא"ל יהודה יוסף מה נאמר לאבא, א"ל אמור לו הלך החבל אחר הדלי, והכונה מה נאמר לאבא על עלילות שקר שאתה עושה לנו בעבור הגניבה, הלא יאמר לנו היה לכם לומר זה שלנו הוא, וכי לא יש באלף כוסות שנים שיהיו דומין זל"ז, והשיב אמור לו הלך החבל אחר הדלי, כלומר זה הכוס מורכב שנים חלקים זעג"ז, וחלק התחתון נשאר אצל האיש, והביאו והרכיבו לחלק הנגנב עליו, והיו מתאימים יפה, וניכר שזה היה בסיס לזה, ונתברר שטענת האיש איננה עלילה, אלא טענה גמורה. וסוף עשו שלום: