דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההיא. והתודו את חטאתם אשר עשו (ויקרא ה:ו-ז). י"ל על כפל הלשון למעול מעל וסגי לומר למעל בה', ועוד למה אמר מכל חטאת האדם ולא אמר מכל עונות האדם, ועוד למה חזר ושנה לומר ואשמה הנפש ההיא, מאחר שכבר אמר למעל מעל ואשמה ומעילה חדא היא, ועוד אומרו והתודו את חטאתם לשון יתר הוא, דסגי לומר והתודו את אשר עשו וידעינן דקאי על חטאתם ועוד למה לא אמר והתודו את מעלם או והתודו את אשמתם כדקרי להו בתוך כדי דבור. ונ"ל בס"ד בהקדים מה שפרשתי בס"ד על פסוק כי עוני אגיד אדאג מחטאתי ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר, כדאיתא בתהלים סי' ל"ח, וקשה כי הנה נודע דעון הוא המזיד, וחטאת היא השוגג, וצריך לדאוג מן העון יותר, ואיך אומר אדאג מחטאתי, ופרשתי בס"ד, ע"פ מעשה שהיה באיש רשע בעל עבירות, סיפר בפני בני אדם כמה פעמים על הרב החסיד שבעירו שעבר כמה עבירות חמורות של ג"ע וכיוצא בהם, וישמע הדבר אצל הרב, ויביאהו לפניו באסיפת אנשים הרבה, וישאלהו מהיכן ידעת אלו הדברים אשר דברת, הראית בעיניך או שמעת באזניך, ומי הגיד לך. ויענהו באזני שמעתי מפיך ולא מפי אחרים שהודית בפיך שעשית עבירות אלו, והודאת בע"ד כמאה עדים דמי, ויאמר לו מתי הודיתי ובפני מי הודתי, ויענהו הודית בפני הקב"ה ביום כפור, שהייתי עומד אצלך ושמעתי מפיך שאתה מתודה על עבירות אלו, ומבקש מחילה וסליחה בעבורם וגם בכית עליהם. ויאמר לו הרב החסיד אמת הוא שהתודתי לפני הקב"ה על עבירות אלו ועוד יותר מהם. אך לא בעבור שאני עשיתי אותם, אלא בעבור שאחרים עברו עליהם, ואתה מכיר אותם ויודע מי הם העוברים על זה וכיוצא בזה, אבל אני תהילות לאל נקי אנכי מן אלו העבירות ורק אני אתחייב מצד הערבות, דכתיב וכשלו איש באחיו, וארז"ל נכשל בעון אחיו, וכן אמרו במשנה פרתו של ראב"ע היתה יוצאת בשבת ברצועה שבין קרניה, ותנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו, ולכן אני מתודה ואומר שעברתי ועשיתי כו"כ, ובאמת לא עברתי עליהם אני בעצמי, אלא אחרים עברו עליהם ועשאום, ואין צורך לפרש ולומר מי הם, כי אתה יודע בבירור מי הם העושים העבירות האלה אשר דברת בפיך. ויבוש אותו האיש ויכלם ולא ענה דבר, יען כי יודע בעצמו שהוא העובר כל העברות אלו, והכל יודעים שהוא חשוד בכולם, ועתה נגלית חרפתו לפני כל היושבין ששמעו תשובת הרב אליו, יען שבאמת הכל יודעים שהרב נקי הוא מכל אותם העבירות, והכל יודעים שאותו האיש חשוד הוא על כל אותם העבירות, והוא בא לגנות ולבזות את הרב באותם עבירות, באומרו שהרב בעצמו הודה שעובר עליהם, אך על ידי תשובה שהשיב לו הרב, אז מחשבתו הרעה של הבזיון שבה על ראשו, כי הכל הבינו שעליו נתכון הרב באומרו אליו שהוא מתודה על עבירות שעשו אחרים שאתה מכיר אותם, דכונתו לומר אתה הוא העושה עבירות אלו, ובעבור מעשיך אני מתוודה:

והנה ענין תשובה זו שהשיב הרב לאותו האיש שהשיב לו מחשבתו הרעה על ראשו, דומה למעשה אחר שהיה בערל צורר שהיה יושב במסיבה של שרים וסגנים, והיה ג"כ יהודי אחד אדם חשוב ונכבד יושב שם, והערל היה מספר שם הלכתי למדינה אחת גדולה, וראיתי שלא נמצא בה שום מחסור, כי כל מה שנמצא בכל העולם כולו מצוי בה, ורק חסירה יהודי וחזיר שלא נמצא בה לא יהודים ולא חזירים, ונתכוון בזה לבזות היהודים להשוותם עם החזירים. ויען האיש היהודי ההוא, ויאמר לו זה החסרון אפשר שיתמלא בנקל, כי נלך אני ואתה ונדור שם, ויהיה נשלם ומתמלא החסרון של המדינה ההיא, ויבוש ויכלם אותו הערל, כי הוא נתכוון לבזות את היהודי להשוותו עם החזיר, ובתשובה שהשיב לו היהודי שבה מחשבתו על ראשו, שהיהודי נשאר יהודי, והערל נעשה חזיר. וכן הענין כאן, שאותו רשע שעשה את הרב בעל עבירות מחמת הוידוי שלו, לבסוף שב הבזיון על ראשו שניכר שהוא האיש בעל העבירות, והודוי אומרו הרב בעבורו ולא בעבור הרב עצמו, כי הוא נקי מכל אלו:

והנה נודע דכל מכשול נקרא בשם חטאת וכמ"ש רז"ל ע"פ כי כשלת בעונך, מזיד הוא וקרי ליה מכשול, וכל מזיד נקרא עון, וכיון דאמר הכתוב וכשלו איש באחיו, וארז"ל הכונה איש נכשל בעון אחיו, נמצא לגבי העושה העבירה בעצמו נקראת בשם עון, אבל לגבי אחר הנתפס בעבורו נחשב עון זה מכשול שקוראו הכתוב בשם מכשול שהוא נקרא חטא. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, כי המוכיחים את דורם נקראים אוהבי תורתיך, ואם אין מוכיחים אנשי דורם אינם אוהבים התורה, כדי שיוכיחו בעבור קיום דבריה לבני אדם, אלא אוהבים בני אדם, ולכן לא יוכיחו אותם כדי שיהיה אהבה ביניהם, ולכן לא ישנאום, וכדאמרן בגמרא האי צורבא מרבנן דמרחמיה ליה בני מתיה משום דלא מוכיח אותם במילי דשמייא, נמצא מניעת התוכחה עושה אהבה לאדם עם חבירו, ואז ממילא יהיו נתפסים בעונות של אחרים, שנקראים לגבי דידם בשם מכשול, אבל אוהבי תורתיך שהם מוכיחים לאחרים, ויהיה להם שלום רב מן השמים, דהיינו שכר רב, שהשכר נקרא שלום, ומרוויחים שאין להם מכשול שהוא עונות של אחרים שנקראים לגבי הנתפסים בשם מכשול:

ובזה יובן בס"ד, מ"ש דוד הע"ה כי עוני אגיד, בוידוי שאפרוט בו כמה עבירות אין אלו עון שלי, כי אני נקי ממעשים רעים אלו, ורק אדאג מחטאתי, הם עונות שעושים אחרים אשר אלו נקראים לגבי דידי בשם חטאת, שהוא מכשול, ואדאג פן אנכי מתחייב בהם, ונקרא שמי עליהם. והנה אוייבי הם רשעים, אשר חיים עצמו מלשון עוצם עיניו, שהוא לשון סגירה, כלומר התורה שנקראת חיים סגרו עיניהם ממנה, ולכך הם רצים ורודפים לדבר רע, וכששומעין הוידוי שלי רבו שונאי שקר, ר"ל רבו להוציא שם רע עלי בשקר, לומר דוד הודה בפיו שעשה עבירות כו"כ, דמרבים שם רע בשקר עלי, וכמו שהיה אותו האיש הרשע מדבר בפני העולם על הרב החסיד, כו"כ עבירות עשה, וראיתי בס' שכ"ר ז"ל, פרשת שלח לך שהביא המעשה הנז' באופן אחר, ופירש בה פסוק כי עוני אגיד בדרך אחר, ולפק"ד יתיישבו הדקדוקים בדרכינו לנכון יותר בס"ד:

נמצא האדם חייב להתוודות בעבור עונות אחרים, אשר נחשבים לגבי דידיה בשם חטאת שהוא מכשול, אע"פ שזה האדם לא חטא במעשה שנקרא זה עון ומזיד, וז"ש איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם, דהיינו שהם צדיקים במעשה, שאין להם דברים הנקראים עונות, אלא רק דברים של מעשה אחרים שנתפסים המה עליהם, והיינו למעול מעל בה', ר"ל הם מעלו במעל שעשו אחרים, אבל הם לא אשמו באשמה של מעשה, אלא רק ואשמה הנפש ההיא, שנתפס בעבורה, עכ"ז צריך שיתוודו את חטאתם זאת:

כה תברכו את בני ישראל אמור להם (ויקרא ו:כג). איתא במדרש רבא בפרשת לך לך, מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים, רבי יהודה אמר מאברהם כה יהיה זרעך כה תברכו את בני ישראל, רבי נחמיה אמר מיצחק, שנאמר ואני והנער נלכה עד כה, לפיכך אמר המקום כה תאמר לבית יעקב, וכנגדו כה תברכו את בני ישראל עכ"ל. והנה ודאי אלו ואלו דברי אלהים חיים, וכדאמרן בעלמא דמכח שלשתם זכו, ויש לישראל כח בברכת כהנים משלשה אבות. ובזה יובן בס"ד טעם נכון, למה קורין לברכת כהנים ברכה המשולשת, וכמו שסידרו בחזרת העמידה או"א ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו', והיינו כי נתנה לישראל בזכות משולש משלשה אבות, ולכן שלשתם נרמזים בפסוק זה, והוא כי אברהם יצחק הם תשעה אותיות, ויעקב אע"ה יש לו שלשה שמות שהם ישראל יעקב ישורון, וכאשר תחשוב יעקוב מלא בוא"ו, ככתוב וזכרתי את בריתי יעקוב, וגם שם ישורון מלא בשני ווי"ן, כקריאתו, כי הקובוץ הוא במקום וא"ו כנודע, נמצא יש בשמותיו ט"ז אותיות, ועם ט' אותיות של אברהם יצחק נשלם בהם כ"ה אותיות, וז"ש כה תברכו את בני ישראל, כלומר בזכות שלשה אבות שיש בהם כ"ה אותיות, תברכו את בני ישראל וכנגד שלשה אבות שזכו ישראל לברכת כהנים בזכותם, לכך ביוה"כ עושים ברכת כהנים שלשה פעמים ביום, שהם שחרית ומוסף ונעילה:

ונראה לרמוז עוד בזה, דברכת כהנים היא ט"ו תיבות, וג"פ ט"ו כנגד ג' זכיות של האבות, הרי מ"ה כמנין אדם, רמז שאין זוכין לברכת כהנים אלא רק ישראל שנקראו אדם, שהם מזרע האבות. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, מה רמז לברכת כהנים הנוהגת בשלשה תפילות שהם שחרית מוסף ונעילה, שיש בשלשתם מ"ה תיבות, אשר צפנת ליראיך אלו ישראל, שהם מזרע האבות, ולא לעם אחר:

ובספר ווי העמודים להגאון בנו של הגאון השל"ה ז"ל בדף ט"ל ע"ד כתב, מה שתקנו מסדרי התפילות ברכנו בברכה המשולשת בתורה, נתתי טעם לשבח, דכתב רש"י ז"ל על מקראות שאין להם תרגום, שצריך לקרות העברי ג"פ, וכתב מהגאון אביו השל"ה ז"ל שכתב רבינו יונה ז"ל, דפסוקים של ברכת כהנים אין להם תרגום, ולכן פסק השל"ה ז"ל שצריך לקרות פסוקים של ברכת כהנים ביום שישי שלשה פעמים מקרא, משום סברת רבינו יונה ז"ל הנז', ואח"כ יקרא גם זה התרגום הנמצא אתנו עליהם, לצאת ידי ספק, כי אולי הוא תרגום מקובל מסיני, ולא היה מגולה בימי רבינו יונה ז"ל. ובזה פירש שם בשם מהר"ר הירץ ז"ל, הטעם שסידרו לומר בברכה המשולשת בתורה, והיינו לפי מאן דס"ל שאין תרגום מסיני על פסוקי ברכת כהנים, דאז צריך לקרותם משולשים, דהיינו שלשה פעמים מקרא, ולכך אמרו המשולשת בתורה, כי משום דלית להו תרגום צריך לשלש המקרא, מה שאין כן בברכה אחרת היא שנים מקרא ואחד תרגום, ולכן אמר ע"י משה ולא ע"י המתרגם, עכ"ד ע"ש:

ולפי"ז לדעת הפוסקים הנז"ל, דס"ל דברכת כהנים צריך לשלש המקרא שאין להם תרגום מקובל מסיני, נמצא הם מ"ה תיבות, כי ג"פ ט"ו שהם משלושים במקרא יש בהם מ"ה תיבות, ובזה יומתק הרמז שכתבנו בפסוק, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דקאי על ברכת כהנים שהם מ"ה תיבות, ואין זכיה בהם אלא ליראיך שהם ישראל. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב ביום ההוא יהיה ישראל שלשיה, פירוש ביום ששולט הטוב שמספרו ההוא יהיה שלשיה, שתתקיים בהם ברכת כהנים, שהיא שלשיה, כלומר משולשת בתורה, ותתקיים בהם בשלימות, וגם שלשיה חלקנה לשנים וקרי בה שלש י"ה, כי ברכת כהנים שהיא וא"ו תיבות, הנה הוא כנגד מספר שם י"ה:

והנה ברכת כהנים נקראת נשיאות כפים, מפני שיש בה ט"ו תיבות, כנגד ט"ו פרקים שיש באצבעות עד הכף. ובזה יובן כה תברכו את בני ישראל, כה הוא כף וחמש אצבעות, יש בין כולם ט"ו פרקים, וכנגדו תברכו בני ישראל בט"ו תיבות, ואע"פ שהם ט"ו הם נחשבים מ"ה תיבות, דהם משולשים, וזהו אמור להם אותיות למ"ה:

והנה מפורש בספרי האחרונים ז"ל, דמנהג העולם לומר אחר פסוק ראשון דברכת כהנים כן יה"ר בזכות אברהם, ואחר פסוק שני כן יה"ר בזכות יצחק, ואחר פסוק שלישי כן יה"ר בזכות יעקב. ועיין בספר חסד לאלפים בזה ע"ש. ופרשתי בס"ד טעם לזה, דחלקו היה"ר לכל פסוק בפ"ע, והוא כי השי"ת אחר שברא העולם בירך אותו ברכה אחת, לפנימיות העולם ולחצוניות שלו ברכה אחת לשתיהם, אח"כ בא אברהם אע"ה ועבד להשי"ת עבודה תמה בגלוי ובנסתר, נתן לו הקב"ה כח להוסיף על ברכה של הקב"ה שתי ברכות, אחת לחיצוניות העולם בזכות עבודה הנגלית שעבד את הקב"ה, ואחת לפנימיות העולם בזכות עבודה הפנימית שעבד את הקב"ה, כי מאחר שהוא אדם אין מספקת ברכה אחת לחצוניות ולפנימיות, אלא צריך ברכה לזה וברכה לזה, הרי נעשה שלשה ברכות אחת של הקב"ה, ושתים של אברהם אע"ה, וכנגד זה ניתנו בברכת כהנים בפסוק ראשון שלשה תיבות שהם יברכך ה' וישמרך, ונזכר שם שמים באמצע. אח"כ בא יצחק אע"ה ועבד את הקב"ה עבודה תמה מבית ומחוץ, שהוא בנגלה ובנסתר, וג"כ זכה עי"כ להוסיף שתי ברכות לעולם, ונוספו על שלשה ברכות הנז"ל, ונעשו בזמנו חמשה ברכות, וכנגד זה נאמר חמשה תיבות בפסוק שני של ברכת כהנים, ולכן אחר פסוק ראשון אומרים כן יה"ר בזכות אברהם, ואחר פסוק שני אומרים כן יה"ר בזכות יצחק. אח"כ בא יעקב אע"ה, וגם כן עבד את הקב"ה עבודה תמה בנגלה ובנסתר, ובעבור זה ג"כ זכה להוסיף שני ברכות על הקודם, ונמצא בזמנו נעשה שבעה ברכות, וכנגד זה נאמר בברכת כהנים בפסוק שלישי שבעה תיבות, וג"כ נזכר בהם שם הוי"ה, ולכן אומרים אחר פסוק זה כן יה"ר בזכות יעקב, ודוק היטב כי נכון הוא בעזה"י:

יברכך ה' וישמרך וכו' (ויקרא ו:כד). נ"ל בס"ד המשך הפסוקים האלה ביחד ע"פ מ"ש במדרש כ"י שהביאו בספר פדה את אברהם וז"ל, מעשה ברבי יוסי בן קסמא שנשבו שני ילדיו מירושלים על יד שר אחד מאדום שגזל אותם ושבאם, והלך רבי יוסי בן קסמא לעיר של אותו השר, ואמר לאותו השר טול מאה מנה ותן לי שני ילדים ולא רצה, והלך רבי יוסי והתענה והתפלל לפני הקב"ה להושיעו להשיב לו שני ילדיו, ושלח הקב"ה את מלאך מיכאל, והלקה את השר ההוא בחולי גדול בבטנו, והיה מצערו צער גדול שא"א לו לסובלו, ויאמרו לו אוהביו שמא זה החולי בא לך מסיבת אותו היהודי, שבא לפדות את בניו ולא רצית ליתנם לו, ושלח תכף אחר רבי יוסי, וכיון שנכנס רבי יוסי למקום שיושב בו השר וראה פניו, אז נח ושקט מהכאב של אותו החולי, ויאמר לו השר תן לי המאה מנה שאמרת וטול את שני הילדים, ויאמר לו רבי יוסי לא אתן מאה אלא שמונים מנה ותן לי את הילדים, ויתכעס השר עליו, ויאמר לו צא מכאן, ואחר שיצא רבי יוסי חזר החולי על השר תכף ומיד ויתעלף מרוב הכאב, וחזר וקראו ויאמר לו תביא השמונים מנה ותקח הילדים, ויאמר לו רבי יוסי לאו אלא טול חמשים מנה, ויגער בו השר ועדיין הכאב הולך ומוסיף, וסוף דבר א"ל השר לרבי יוסי מה מגמתך, אמר לו רצוני שאטול אותם בחנם, אמר לו השר טוב קח ולך, ויען רבי יוסי ואמר איני זז מכאן עד שתפרע לי שכר עבודת פרך אשר עבדת בהם מעת ששבית אותם עד היום הזה, וסוף דבר עשו חשבון עמו לפי ערכם ומעלתם, ויעלה לו שמונים מנה, והוכרח השר לשקול לו שמונים מנה בעד שני הילדים, ולקח את בניו והלך לשלום, ע"כ:

נמצינו למדין, אע"פ שנשבו בניו ובא, לפדותם בממון רב, עשה לו הקב"ה נס על ידי מלאך מיכאל שהחזיר לו בניו וגם שילם לו שכר בעבורם, וז"ש יברכך ה' וישמרך, ודרשו רז"ל יברכך ה' בממון, וישמרך מן המזיקין, דהיינו יברכך בממון שיעשרך, וא"ת יסובב לו נזק מן העושר, כי כיון שיודעים שהוא עשיר, ישבו ממנו נפשות כדי שיפדם בממון הרבה, ואפשר שיצטרך ליתן בעבורם כל ממונו, לז"א וישמרך מן המזיקין אלו השבאים שנותנים עיניהם בממון, ושבים ילדים כדי שיפדום בסך רב, ישמרך מהם דאע"פ שהם בעלי בחירה, ולכך שבו ממך נפשות, לא תצטרך לשלם ממון כדי לפדותם, אלא תקח את השבויין בחנם, ותתייקר בדבר זה מאד, שיאיר ה' פניו אליך ויחנך, דהיינו שיעשה לך הקב"ה נס ע"י מלאך מיכאל שהוא שר הפנים, שלא יעשה לך נס [ע"י] (כ)בן תלמיון בזמן רשב"י, וגם לא ע"י מלאך בסתם, אלא יאר פניו אליך, פניו דייקא, יאיר הנס על ידי מיכאל שר הפנים, ועל ידו יחנך, שיתן לך חן בעיני האויב, שיהיו דבריך נשמעים אליו, וגם שיאמין כי בזכותך הגיעה לו הרעה של החולי, ולא עוד אלא ישא ה' פניו אליך בנס זה להגדילו יותר, והוא כי ישם לך שלום לשון תשלומין, שישלמו לך שכר עבודה בעבור בנים ששבו אותם ועשו בהם עבודה ושימוש, וכדהוה אצל רבי יוסי בן קסמא ע"ה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד קישור הכתובים זע"ז, והוא דאיתא בברכות דף ך', אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורה אשר לא ישא פנים, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמן עד כזית עד כביצה. ומקשים שתי תיבות על עצמן נראה הם מיותרין, דסגי לומר והם מדקדקים עד כזית עד כביצה, ופירשו בשם הגאון ר"ח מואלזין ז"ל, דאיכא למימר החשיבו עלייהו כזית לברך עליו כדי שיהיה חשוב סעודה, ויפטרו בשיעור זה בעבור חיוב שלהם בסעודת עני, דחייבים לתת לו סעודה שיהיו נפטרים בתתם לו כזית, דחשיב להו סעודה לברך עליו בהמ"ז, וא"כ אין ראויים לנשיאות פנים בעבור זה, שהם מתכוונים לטובתם והרוחתם בסעודת עני, לכך פירש ואמר והם מדקדקים על עצמן, כי החשיבו עלייהו שיעור כזית כדי לחייב עצמן בבהמ"ז, אבל לענין סעודת עני אין שיעור כזית חשוב אצלם סעודה, כי רק בסעודת עצמם חשוב אצלם שיעור סעודה כדי לחייב עצמן בבהמ"ז, אבל בסעודת עני אינו חשוב סעודה, אלא מאכילין אותו שיעור שביעה עכ"ד:

והנה כאן בפסוקים אלו יש לדקדק לפ"ד רז"ל, דפסוק ראשון של יברכך ה' הוא בממון, שהוא ברכה של עושר, ופסוק שני של יאר ה' פניו אליך הוא ברכה בחכמת התורה, ולמה הקדים ברכת העושר תחלה, ועוד למה הקדים שתי ברכות אלו לברכה של ישא ה' פניו אליך, דנראה ברכה זו הוא צורך לאדם יותר, דאי לא ישא לו פנים להצילו מן הקטרוג ירבץ תחת משאו וימות, וכמ"ש נפש החוטאת היא תמות, ואיך יקח העושר והחכמה אם אינו מתקיים בעולם ע"י נשיאות פנים. ובזה שכתבתי מובן שפיר, דאם יאמר פסוק של נשיאות פנים תחלה, יהיה הדבר הזה מוקשה בקושית מה"ש, והלא כתיב לא ישא פנים, ואם נשיב על זה ונאמר ישראל הם ראויים לכך, מפני שהתורה אמרה ואכלת ושבעת וברכת, והם מברכים על כזית, יש להקשות על תשובה זו דדילמא כונתם בעבור הרווחה שיהיה להם בחיוב סעודת עני, שיהיו פוטרים עצמם בכזית דוקא, לכך הקדים ברכת העושר שהוא יברכך ה' בממון, כפי דרשת חז"ל, וכיון דכולם עשירים אין בהם עני שצריך לתת לו סעודה כדי שיתכוונו בעבור זה, ועדיין יש לומר אולי הם כונתם לטובת עצמם, להשיג חכמה בתורה, דידוע כל האוכל מעט ואינו משביע עצמו זוכה להשיג חכמת התורה, וארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ופירשו הכונה מרעיב עצמו עליה, ולכן אמר הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו, דהיינו מעט לקיום הנפש בלבד, ולכך אין אוכלים הרבה כדי שביעה אלא עד כזית ועד כביצה, ולכן בא הכתוב השני לברך את ישראל בחכמת התורה, דאמר יאר ה' פניו אליך ויחנך, ודרשו רז"ל שיאיר עיניך בחכמת התורה וא"כ אינם צריכים לסגולה זו לאכול פחות מכדי שבעם, כדי להשיג החכמה, כי כבר הם מבורכים בזה, ולכן אוכלים כדי שבעם ויחכמו מחמת הברכה, וכיון דנשללו פניות אלו מהם, אז בא הכתוב השלישי ובישרם בנשיאות פנים שאמר ישא ה' פניו אליך. דעתה יש להם טענה וזכות בנשיאות פנים, כמ"ש הקב"ה למלאכים:

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (ויקרא ו:כו). איתא במדרש ישא ה' פניו אליך בדברים שבינו לבינך, וישם לך שלום זה שלום מלכות בית דוד, דכתיב למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו. נ"ל בס"ד דידוע שפסוק בשכמל"ו שאומרים בק"ש הוא יחוד המלכות שנתקנה בזה, והגאולה תלויה בתיקון המלכות, ויתרון ההשפעה שיש לישראל ג"כ תלוי בזה. גם ידוע שזה היחוד של המלכות שהוא פסוק בשכמל"ו צריך לאומרו בלחש מפני קנאת החיצונים, ורמז לדבר שהשפעת ישראל תלויה ביחוד זה של בשכמל"ו, אמרתי בס"ד, כי אותיות בשכמל"ו הם אותיות שלום בך, ונתן הקב"ה לישראל יחוד זה לאומרו כדי שעי"כ ישתלשל להם השפעה גדולה, וז"ש למען אחי וריעי אלו ישראל שהם בעלי תורה הנקראים אחי, ובעלי מצות הנקראים ריעי להטיב להם, לכן אדברה נא שלום בך, אדברה לשון הנהגה כמו דבר אחד לדור, כלומר אנהגם ביחוד זה שהוא אותיות שלו"ם ב"ך, כי מאחר שיהיה ממנו שלום למלכות יגיע השלום לנו, כי בשלומה יהיה שלום לנו, זה כלל גדול בתורה, וז"ש ישא ה' פניו אליך להשפיע ולהטיב לך בדברים שבינו לבינך, זה יחוד בשכמל"ו שאומרים אותו בלחש, והוא דברים שבינו לביניך שאינו נשמע לאחרים, ואז עי"כ ישם לך שלום, זה שלום מלכות בית דוד דייקא, כי יחוד זה עושה עילוי במלכות העליונה הנקראת מלכות בית דוד:

ועוד נ"ל בס"ד דאיתא בתיקונים קב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, ולכן הקב"ה נקרא אמת. דכתיב וה' אלהים אמת, והתורה נקראת אמת, דכתיב תורת אמת היתה בפיהו, ולכן הוא אומר אמת קנה ואל תמכור, וישראל ג"כ נקראו אמת, דכתיב ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת. ולכן הקב"ה שהוא אמת, לקח את ישראל נחלתו, דכתיב כי חלק ה' וגו' נחלתו, ולכן כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום צריך שגם אתם הדבקים בו תהיו אמת אותיות אתם, ועי"כ חיים כולכם היום, כי האמת מביא חיים לעולם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל עמ"ש בגמרא דכתובות שאמר רבי יהושע על האשה המשקרת לא מפיה אנו חיים, שהעולם שהוא מתקיים ע"י האמת כמ"ש רשב"ג על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום, הנה זאת שהיא משקרת אין העולם מתקיים במוצא פיה, וכנז' בשער מאמרי רז"ל ע"ש. ולכן התורה שהיא אמת לא קבלוה אלא ישראל, אבל העכו"ם שדבקים בדרגא דשקר לא רצו לקבל אותה:

ועל כן בזכות האמנת ישראל בתורה שהיא אמת, תהיה הגאולה בב"א, כמ"ש בא חבקוק והעמידן על אחת, דכתיב וצדיק באמונתו יחיה, אך התורה נקראת אמת ונקראת צדק, וענין שני תוארים אלו שיש לתורה פרשתי בס"ד, [כי י]ש ב[דברי] תורה שאמיתתן ניכר ונודע להדיה בעיני כל אדם, ומצד אלו הדברים שיש בה נקראת צדק, כי צירוף צדק ראשו צ' וסופו ק', והם מקרבן הדדי באותיות אלפ"א בית"א, ולכן דברים שבתורה שהם אמיתותן ידועה וברורה לכל אדם נקראים בשם צדק, אשר ראשו וסופו מקרבן, כי אלו הדברים האמונה בהם היא קרובה ואינה רחוקה, כיון דאמיתות שלהם גלויה ונודעה לעיני השכל של בני אדם. אמנם יש דברים בתורה שבע"פ שמדברים בעולם הבא, ובמה שעתיד להיות, וגם מה שיש בשמים ממעל שאין עין החושית ועין השכל רואה אותם, הנה דברים אלו האמנתם רחוקה, ואין מאמינים בם אלא אלו שהם עם קדוש ונאמן אבל נכרים וזרים ופלסופים מכחישין בהם, ולכן דברים אלו מכונים בשם אמת דמרחקן מיליה, כי אות א' שבראש צירוף אמת רחוק מן אות ת', שהיא בסוף מאד מאד מצד לצד, וגם אות מ"ם שבאמצע רחוקה מצדה האחד ורחוקה ג"כ מצדה השני, ולז"א שפת אמת תכון לעד, תכון לעתיד אצל הכל, שיאמינו גם בדברים הרחוקים מן החוש ומן השכל, אבל עתה תכון אצל ישראל דוקא, ולא אצל זרים ונכרים ופלסופים:

והנה נודע שזה לעומת זה עשה האלהים, ולכן כמו שיש בתורה דברים שנקראים צדק דמקרבן מיליה, ויש דברים שנקראים אמת דמרחקן מיליה, כן יש להפך בסט"א שהיא דרגא דשקרא, שיש דברים שנקראים בשם שקר דמקרבן מיליה, דאותיות שקר הם סמוכים זל"ז, כן יש דברים שניכר וידוע שקרותם וביטולם בעין תכף ומיד כשאומרם האדם, וכמו מעשה שהיה באחד נדיב שהיה מהלך ועובר ברחוב העיר לדרכו, וימצא עני יושב ברחוב ונסמך לכותל, וידו פתוחה לקבל צדקה מן העוברים ושבים, והיו בגדיו קרועים יושב על הקרקע וראשו מוטה לארץ, וזה הנדיב חס עליו ויוציא מכיסו דינר כסף, וישם הדינר בכף העני הפתוח, והעני ראה הדינר מראהו לא טוב, וחשש פן הוא לא יוכל להוציא אותו בהוצאה אצל החנוני, כי יחשבו שהוא מזוייף, ויאמר לעשיר אדוני תחליף לי הדינר באחר, כי חוששני שלא יעבור בהוצאה, והנדיב העשיר חזר והוציא כיס המעות מחיקו להחליף לו הדינר, ובעוד שהוא ממשמש במעותיו לבקש דינר אחר, אמר לזה למה אתה מתפרנס מן הצדקה, והלא עודך בחור בעל כח תוכל לעסוק במלאכה ותתפרנס מיגיע כפך, ויענהו העני שהוא לא יצלח למלאכה מפני שיש בו שלשה מומין בגופו, הא' שהוא סומא בשתי עיניו, והב' שהוא אלם, והב' שהוא חרש, ויצחק העשיר ויאמר לו שוטה נלכדת בדבריך ונוקשת באמרי פיך, כי ניכרו שקרים שלך לעת עתה תכף ומיד, שאם אתה סומא איך ידעת שהדינר לא טוב מראהו, ואם אתה אלם איך דברת דברך עמי עתה, ואם אתה חרש איך שמעת דברי והשבת לי תשובה, על כן לא ארחם עליך, ויפן הגביר וילך לו לדרכו. הנה דברים אלו שדבר העני וכן כיוצא בהם נקראים בשם שקר דמקרבן מיליה, כי נראה ונודע זיופם וביטולם תכף ומיד לעיני כל אדם. אמנם יש דברים שאין זיופם וביטולם ניכר ונודע בעיני בני אדם, אלא בתחלתם נחשבים דברי אמת ורק אח"ז נודע וניכר זיופם ואלו נקראים בשם כזב דמרחקן מיליה, כי אות כ' רחוקה מן אות ז', וכן אות ז' רחוקה מן אות ב', ולז"א ואני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כי על הרוב כל בני האדם ישתמשו בדברים אלו שאין ניכר זיופם בתחלתם, אשר אלו נקראים בשם כזב, כי דברים הנקראים באמיתות בשם שקר שניכר זיופם תכף, וכהך מעשה דאותו עני הנז' אין נמצאים אלא אצל הכסילים שאין להם הבנה להרגיש איך הם נבזים בדבריהם:

נמצא יש בתורה דברים הנקראים אמת דמרחקן מיליה, ועכ"ז ישראל מאמינים בה אמונה שלימה, ורק הגוים מכחישים אותם, ולא יאמינו אלא בדברים הנקראים בשם צדק דמקרבן מיליה, על כן מ"ש וצדיק באמונתו יחיה הוא בעבור אמונתו בדברים הנקראים בשם אמת דמרחקן מיליה אבל בדברים הנקראים צדק דמקרבן מיליה אין לו בזה שבח ויתרון, ולכך הגאולה שתהיה בזכות האמונה, היינו באמונה שיש לו יתרון בה שהוא מאמין בדברים שאינו רואה אותם בעיניו, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, פירוש בדרגא דאמת שהוא מרחקן מיליה ה' נראה לי ולא לנכרים, דאינם מאמינים אלא בדברים הנקראים בשם צדק דמקרבן מיליה, ולכך אמר לי ואהבת עולם אהבתיך, ועל כן ר"ל אמת מלשון כן בנות צלפחד דוברות, משכתיך חסד:

והנה מפורש בדברי רבינו מהרח"ו ז"ל בספר ארבע מאות שקל כסף, שבזמן הקץ של הגאולה בב"א, יתעטר המשיח מן מזל ואמת, ואז מתגלה בעולם הזה ע"ש, והיינו בזכות האמונה בדבר' תורה שהם דברים הנקראים בשם אמת, נזכה שיתעטר המשיח מן מזל ואמת, וכמ"ש והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד. ובזה מובן בס"ד מ"ש חזקיהו הע"ה, כי שלום ואמת יהיה בימי, כי ידע שהוא היה ראוי להיות משיח, וז"ש ישא ה' פניו אליך בדברים שבינו לבינך, כלומר בזכות דברים שאין אמיתותן ניכר ונודע לעיני הכל, אלא הם בינו לביניך שאתה מאמין בהם, והם דברים הנקראים בשם אמת דמרחקן מיליה. ובזה ישם לך שלום זה שלום מלכות בית דוד, שיתעטר המשיח מן מזל ואמת, ויבא ויתגלה אצלינו, ובין תבין כי א' של אמת בא"ל ב"ם הוא למ"ד, והתי"ו באח"ס בט"ע יתחלף בשי"ן, הרי נעשה אותיות שלָם שהוא תרגום של שלום:

והנה צריך אנו לדעת למה ברכת כהנים היא ששים אותיות בדקדוק. ונ"ל בס"ד, ואקדים תחלה מה שפרשתי בס"ד בפרשה זו בפסוק וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים, אלים ששים עתודים ששים כבשים בני שנה ששים, ויש לחקור שנמצא קרבנות העולה היו אחד אחד, וכן היו החטאות, ונעשו סך הכל כ"ד שהיו י"ב מזה וי"ב מזה, אך בקרבנות השלמים מצינו שהקריבו מן הבקר שנים שנים, ועלה סך הכל כ"ד, ומשלשה מינים שהם אלים ועתודים וכבשים בני שנה הקריבו חמשה חמשה, ועלה סך הכל ששים מכל מין מהשלשה מינים אלו ולמה היה כך, הלא דבר הוא. ופרשתי בס"ד הטעם, כי חטאת באה על השוגג, ועולה באה על חטא הרהור הלב, ולעתיד כאשר יטהרו ישראל מזוהמת הנחש ואין להם עוד חטא ומכשול ולא הרהור רע, אין מקרבים חטאות ועולות, ורק השלמים שבאים נדבה יקורבו לעתיד ואין נפסקים, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת קדושים בפסוק וכי תזבחו זבח שלמים לה' ע"ש, ולכן עתה בחנוכת המזבח כשהקריבו חטאת ועולה לא הקריבו אלא אחד אחד, דא"א פחות מזה, והיינו להורות דאין רצונו יתברך בקרבנות אלו שבאים על חטא, דרצון השי"ת הוא שלא יהיו חוטאים ולא יצטרכו להביא קרבנות אלו. אמנם בשלמים שאין באים על חטא אלא לנדבה הקריבו מן הבקר שנים שנים, כדי שיעלה סך הכל כ"ד כנגד כ"ד קשוטי כלה שהם כ"ד צרופים שם אדנ"י שיהיו נמתקים בשלימות, וע"יכ יתפרדו כ"ד זיני דמסאבותא שהטיל נחש בחוה, שהם כמנין ואיב"ה, כמ"ש ע"פ ואיבה אשית בינך ובין האשה כידוע, ואז הנפש נטהרת מן כ"ד זיני דמסאבותא, ותתקשט בכ"ד קישוטין, ועל זה עשו הרמז במספר כ"ד קרבנות הנז' בבקר שהביאו אותם בתורת השלמים, ולכך היה זה בבקר שהם לשון בקר, ולשון בקור ורמז זה שייך לעילוי הנפש בשלימות טהרתה ותיקון שלה לעתיד:

ועוד עשו בזבח השלמים, רמז לעילוי הגוף לעתיד, שהקריבו אלים ששים עתודים ששים כבשים בני שנה ששים, ויובן הענין בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל בפסוק ואולך אתכם קוממיות בשתי קומות של אדם הראשון, כי קומת אדם הראשון היתה מאה אמה, ולעתיד אחר התחיה תהיה קומת כל אדם מאתים אמה, וראיתי להרב שבט מישראל ז"ל סי' כ"ג בפסוק כוסי רויה, שכתב דהתוספות בגמרא דבתרא בשמעתתא דכותין הכריחו, דהא דארז"ל קומתו של אדם היא שלש אמות, היינו עד כתפו חוץ מהראש, והראש הוא שני טפחים, הרי כולו שלשה אמות ושלשה טפחים, וכתב שם דלפי מאמר רז"ל שלעתיד תהיה קומת האדם מאתים אמות, נמצא שעתה האדם קומתו הוא חלק אחד מששים ממה שיהיה לעתיד, כיצד ששים פעמים שלש אמות הרי ק"ף אמה, נשאר עדיין ב' טפחים דראש האדם ששים פעמים ב' טפחים הם עשרים אמה, הרי בין הכל מאתים אמה, עכ"ד עי"ש:

ונראה ליתן טעם בס"ד, למה יהיה לעתיד קומת האדם ששים פעמים על של עתה, והיינו כי עתה הגוף בלוע כח חומר עכור ומזוהם בזוהמת הנחש, וידוע דדין ביטול האיסור הוא בששים, אך עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור, וכן כאן זו הקומה של האדם שבלוע בה חומר מזוהם בזוהמת הנחש, מוסיף הקב"ה על קומה זו נ"ט פעמים של היתר, ובצירוף הקומה עצמה שהיתה בראשונה נשלם מספר ששים, כי קי"ל דעצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר, ובזה יתבטל האיסור שהוא כח הזוהמה של הנחש, שהיה בלוע בקומה הישנה הראשנה, ואין לזו הקומה הישינה דין חתיכה נעשית נבילה מפני שהיתה עוסקת בתורה ומצות בעולם הזה קודם המיתה, ולכן תצטרף לבטל האיסור אחר שתוסיף להיות מאתים אמה, שהוא שיעור ששים פעמים על של עתה, ואז גם החלק הזה של עתה קונה הווייה חדשה, וכאלו כולו חדש טהור ונקי. ודע דאע"פ שבחבוט הקבר נפרדת זוהמת הנחש מן הגוף הנה זוהמה זו היא מדרגה אחרת שהיא דקה יותר מאותה הזוהמה הנפרדת בחבוט הקבר, ודוגמה לשתי מדרגות אלו תמצא בערלה החופפת על העטרה שהיא שתי עורות, האחד עור הגם שחותכו המוהל ומסירו לגמרי ואחד עור הדק ממנו שקורעו ומורידו, והבן היטב:

והשתא בזה מובן שפיר הטעם שהקריבו בזבח השלמים אלים ששים עתודים ששים כבשים בני שנה ששים, שעשו בזה רמז על עילוי הגופים שיתעלו לעתיד בגודל הקומה שיהיו ששים פעמים על קומה של עתה, והביאו זה משלשה מינים שהם אלים ועתודים וכבשים בני שנה, כנגד ג' בחינות שהם כהנים לוים ישראלים, שבכולם יהיה גידול קומה זו להיות קומתם מאתים אמות, וזה נרמז ג"כ באותיות ישראל שהם אותיות לי ראש, והיינו ראש ר"ל אות רי"ש שמספרו מאתים, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, פירוש האלף אשר ממנו מקור חיים והוא סוד גילוי האצילות, לך שלמה כלומר בשלימות, ואז אותו זמן מאתים שהוא שיעור שני קומות של אדם הראשון יהיו לנוטרים את פריו, אלו ישראל שתהיה קומתם מאתים אמות:

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, והוא דידוע מ"ש רז"ל על החלום שהוא אחד מששים מנבואה, ולכן לעתיד בשוב ה' את שיבת ציון שהוא אחר גמר התיקון שיתקיים בנו מאמר ואולך אתכם קוממיות, שנהיה כל אחד קומתו מאתים אמה, אז יתברר לנו שהיינו מקודם כחולמים, ר"ל כדוגמאת החלום שהוא אחד מששים מנבואה, כן אנחנו היינו מקודם אחד מששים מקומה החדשה, שהיא מאתים אמות, ואז ימלא שחוק פינו על קומת הגוים, כי כולם תשאר קומתם קצרה כאשר היא עכשיו, ולא תוסיף, ולכך ימלא פינו שחוק עליהם, כי יהיו כנמלים לגבי דידן, ולשוננו רנה על גידול קומתינו, יען כי אז נהיה משובחים אצל הגוים בעבור גידול קומתינו, ולז"א אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, והיינו יאמרו לשון שבח הוא, כמו את ה' האמרת היום שישבחו את ישראל על אשר הגדיל ה' לעשות את הקומה רק עם אלה אלו ישראל ולא עמהם, ואנחנו בית ישראל היינו שמחים שמחה כפולה, כי כיון שהגדיל ה' לעשות גידול זה עמנו ולא עם שאר הגוים, לכך היינו שמחים: