לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. לקחת מוסר השכר צדק ומשפט ומשרים: (משלי א:ב-ג)

איתא בגמרא דסנהדרין דף ל"ח, א"ר יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא. תילתא אגדתא. תילתא מתלי. וא"ר יוחנן שלש מאות משלי שועלים היה לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש וכו'. הנה דברי רבי יוחנן בשלשה חלוקות אשר הגיד על פירקיה דרבי מאיר צריך לנו להבין עניינם ולבאר הטעם שהיה רבי יוחנן מסדר אותם בסדר זה, דנודע הוא מדברי התלמוד כשהיו דורשים הלכות שהם הנקראים שמעתא דורשים תחלה אגדה המשמחת את הלב, ואח"כ מטיפים שמעתא שהם ההלכות מפני כי אין לב המון העם נמשך אחר השמעתא, ולכך פותחין להם באגדה תחלה כדי למשוך לבם ולהטות אזניהם לפירקא ואח"כ שונים להם שמעתא. וכאשר מפורש בגמרא דברכות דף למ"ד שאול שאלתא מרבי תנחום מהו לכבות הנר מפני החולה בשבת, והוא פתח תחלה בדברי אגדה ארוכה ואח"כ בסוף דבריו השיב להם תשובה בקצרה על שאלת הדין הנ"ז ופירש רש"י ז"ל שם כך היו רגילין לפתוח באגדה תחלה כדי למשוך לבבות השומעין לשמוע את ההלכה:

ואפילו החכמים בלימודם בבהמ"ד כך היה מנהגם כמ"ש בגמרא דפסחים דף קי"ז כי הא דרבה כי הוה בעי למפתח בשמעתא, אמר ברישא מילי דבדיחותא (פירוש אגדה) וקא בדחי רבנן והדד יתבי באימתא ופתח בשמעתא. על כן צריך לדעת בפירקיה דר"מ שהיה דורש לצבור בקבוץ קהל רב דרובם המון העם אמאי נקיט רבי יוחנן השמעתא קודם האגדה, דודאי היה רבי מאיר דירש האגדה קודם, ועוד צריך להבין האי תילתא דמשלים מה עניינם ועל איזה דבר אמורים:

ונראה דודאי רבי מאיר הוה דריש שמעתא שהם ההלכות אחר האגדה ופותח באגדה תחלה כדי למשוך לב השומעין, וכמ"ש רש"י ז"ל בברכות כנז"ל, אך רבי יוחנן נקט לשלשת המינים כפי סדר מעלתם וחשיבותם, כי ודאי לימוד ההלכות והדינין לדעת כל אחד איך יתנהג ואיך יעשה במצות עשה ובמצות לא תעשה יש חיוב וצורך לאדם בהם יותר מכל מיני לימוד, וכמ"ש יתרו למשה רע”ה, והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון, ולכן נקיט רבי יוחנן שליש זה בראשנה, ושני לו במעלה לימוד האגדה מפני כי בו יתבארו הכתובים בכל התנ"ך כולו, ובו מגיד נסתרות אשר בתורה שבע"פ שלא נתפרשו בתורה שבכתב ויש להם אסמכתא ברמז המקראות ובדקדוק לשונם. ומדרגה השלישית היא חלק המשלים דהיינו דברי מוסר כי אין דברי המוסרים מתקבלים על הלב, אא"כ יהיה בהם משל ונמשל, ועל דרך זה היו שלש מאות משלי שועלים לרבי מאיר דכולם מיוסדים בדברי מוסר וכאשר תראה מן השלשה משלים שנשאר מהם שמזכיר אותם רבי יוחנן בסנהדרין הנ"ז שהם אמורים ומתוקנים ע"ד המוסר, ולשליש זה נקיט ליה רבי יוחנן באחרונה, כי אין עניינו לבחר בו מקראות הסתומים ואין בו הקדמות חדשות בעניינים הנזכרים בתורה, אלא הם דברים המדברים בדברים שבין אדם למקום, ודברים שבין אדם לחבירו שצריך האדם להתנהג בהם ע"פ המוסר, ומושך הדרשן לבבות השומעים מן המשלים אשר ימשל בהם בחיות ועופות וגם בעסקים ודין ודברים ותביעות ועניינים שיפלו בין אדם לחבירו, ושיחת האיש עם אשתו ושיחת גדול עם הקטן:

והנה נודע כי דברי המוסר אשר הוא כנוי ע"פ משל ודמיון שהדרשן מוכיח את השומע מן העניינים והעסקים של השומע עצמו או מוכיחו מעניינים הנמצאים בעולם הזה הם עושים פועל ותועלת בלב האדם מאה ידות מן דברי המוסר אשר יגיד לו מדיני גהינם ומן עניני עולם שאינו רואהו בעיניו, דאיכא הפרש גדול בין תא חזי לבין תא שמע כנודע:

ואביא כאן אשר פרשתי בס"ד בדרשותי על ההפטרות בפרשת פרה בפסוק בושו והכלמו מדרככם בית ישראל, ופרשתי ע"פ מוסר אשר הטפתי בס"ד בדרך משל, והוא מעשה באדם אחד שבא לבית חבירו ביום השבת בזמן הממוצע בין החורף ובין הקיץ, ויאמר לחבירו ראה היום הזה הרוח טוב מאד ממוזג וממוצע היטב כראוי והשדות מלאות דשאים וזרעים אשר ישתעשע הלב במראיהן היפה והנעים. אמר לו חבירו גם אני יודע ומרגיש בכל זה ואתה מה כונתך בדברים אלו, ויאמר כונתי ורצוני שנלך עתה שנינו ביחד לטייל על פני השדה, ויענהו ויאמר לו חדל ממני לא אוכל ללכת אתך, יען כי אני מנהגי ללכת ביום שבת לפירקא לשמוע הדרשה בבית הכנסת מפי הדרשן ועכשיו הגיע העת והנני מוכן לילך. א"ל זה האיש הדרשה היא מצויה בכל שבת, אבל זה האויר הטוב והטיול הנאה לא יזדמן בכל שבת, ולמה תאבד העונג היקר הזה, הלא גם בטיול זה יש מצוה של עונג שבת, ומה בכך אם שבת אחד לא תלך לפרקא. ויאמר לו חדל ממני כי אפילו אם יאמרו לי יש ריח ג"ע בזה הטיול איני מבטל מנהג שלי. ויען אותו האיש ויאמר. דבר זה הוא חידוש גדול אצלי, מתי נעשית יהודי, א"ל מה הדבר הזה אשר דברת וכי היית חושב עליו שאינו יהודי, א"ל ח"ו אין כונתי כך, ואני יודע כי יהודי אתה וגם אני יהודי כמוך, אמנם יש יהודי חזק ואמיץ כברזל ואם יקישו ויכו עליו בקורנס מאה פעמים אין נראה בו שום קלקול ופגם כלל, ויש יהודי חלש ורפה כגלדי בצלים אשר רוח קמעה עוכרתו ופוגמת אותו, ואתה הייתי חושב אותך מאותם החלשים ורפויים, ועתה נראה אתה מן החזקים והבריאים ולבם ביהדותם אמיץ וקשה כברזל:

ויענהו חבירו אפילו לפי דעתך שאני הייתי מן היהודים החלשים ורפויים, וכי יהודים חלשים ורפויים לא יבואו לפרקא, בא נא אתי לבית הכנסת ותראה כמה בני אדם שהם ממין החלשים והרפויים ג"כ נמצאים בפירקא. ויש שאין להם מקום לישב ועומדים על רגליהם, ואפילו נשים נמצאים רבים שם. ויאמר לו אותו האורח אין הכי נמי כדברך כן הוא דנמצאים מזה ומזה, אמנם לא אוכל לבא לפירקא מפני שיש שם מים רותחין הרבה מאד והחלש והרפה לא יוכל לסבול, א"ל מה הם מים החמין הרותחין, א"ל זו מסכת גהינם שפורסין אותה לפני הקהל ודורשין אותה והיא מגילה עפה כתובה פנים ואחור. וכבר נסיתי בכך כי פעם אחת הלכתי לפירקא של חכם אחד ובתוך הדרשה היה פושט וקורא לפני הקהל מסכת גהינם והיה מודד לפניהם ארכו ורחבו וקומתו וחדריו ועליותיו ומשפטיו ונשרפתי בהבל פיו וברחתי ונמלטתי. אמר לו בעה"ב הנה זה החכם שאני הולך לדרשה שלו בכל שבת אינו קורא ודורש מסכת גהינם, אלא קורא ודורש במסכת דרך ארץ, ואתה תעשה נסיון ביום זה, ובא עמי עתה לבית הכנסת לשמוע הדרשה מפיו ותראה כי כנים דברי, ויאמר טוב הדבר כן אעשה וילכו שניהם יחדיו הבעל הבית והאורח:

ויהי בבואם לבית הכנסת מצאו את החכם דורש באותה שעה פסוק אחד של קהלת בסי' י"א שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. והיה החכם מקשה בפסוק הנז' על הלשון שהוא כפול ומכופל כי כל אלה הדברים של ילדותיך ובחורותיך ומראה עיניך המה ענין אחד ולמה עשאם קהלת שלשה חלוקות:

ואמר החכם כי עונג האדם בעולם הזה הוא שלשה סוגים הא' עונג מלבושים הנאים שהאדם מתענג בלבשו אותם. והב' עונג אכילה ושתיה. והג' עונג הטיול. ור"ת שלהם טמ"א שהוא ר"ת טיול מלבוש אכילה, כי שלשה מיעוטם יפה אבל רבויים רע שאם ירבה בהם האדם יותר מדאי אפשר שהרבוי שלהם מושך אותו לידי איסור שתטמא נפשו בהם:

ואלו השלשה נרמזו בפסוק הנז' שמח בחור בילדותיך איירי בעונג המלבושים הנאים, וקראם ילדות כי זו היא תאות הילדות וכשיזקין יראה שהם גנאי לו. ואומרו ויטיבך לבך בימי בחורותיך זה עונג אכילה ושתיה המתייחס ללב שבו יטב הלב כמ"ש ויאכל בועז וישת ויטב לבו. ואומרו והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך זה עונג הטיול שמתענג האדם בהלכו לבית מריעיו שרואה ריעיו ובניהם ונשיהם וסדרי הבית ויופי חפציו שם, או הטיול שמטייל על פני השדה לראות שדות וכרמים ומיני דשאים. או לראות איזה מראה חידוש מן הנמצאים בעולם שעדיין לא ראה אותם, ולז"א והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך:

והמלך קהלת ע"ה אומר לאדם אין אני אוסר לך תענוגים אלו כי אין אני אומר תלבש בגדים פחותים אלא אומר לך תלבש מה שתרצה ומה שתאהוב הילדות שלך וכמ"ש שמח בחור בילדותיך:

גם אין אני אומר לך פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה אלא תאכל ותשתה כל דבר אשר יטב לבך בו ותהנה ממנו ויערב ויהנה לך רפואה וחיים:

גם איני אומר לך תשב בדד בירכתי ביתך ולא תצא אנה ואנה. אלא אומר לך תלך ותטייל כדרכי לבך ללכת בבית רעיך, או על פני השדה לשאוף אויר צח וטוב, וגם לראות במראה עיניך איזה חידוש מן הנמצאים שיש בעולם אשר לא ראית עדיין ובכל אלה אני מתיר לך ואין אני מונע אותך:

עודנו מדבר ומרחיב במענה לשונו בחלוקה זו של עונג הטיול, ויאמר אותו האורח להבעל הבית שהביאו עמו לבית הכנסת, טוב זה החכם באמת כי הוא עושה הצטדקות לדרך הטיול שרציתי ללכת בו עמך היום הזה כי מדבריו נראה שהוא מאמת דברי אשר יעצתי אותך לטייל על פני השדה. ויען ויאמר לו המתן לשמוע סוף דבריו ונראה איך יפול דבר מפיו עוד בעניין תענוגים אלו. כי עד עתה אנחנו רואין התבשיל של החכם הזה כולו מונח בקדרה אחת וחתיכות בשר גדולים ובינונים וקטנים וחלחולת (סיגיק) עם שאר פרי האדמה הכל מעורבים ומונחים ביחד תוך הקדרה עם המרק שעמהם, והמתן עוד מעט רגעים ותראה איך יריק החכם את התבשיל לתוך הקערות, ואיך יסדר חתיכות הבשר והחלחולת ושאר פרי האדמה בתוך הכלים בסדר יפה ויחתום דבריו בתוכחת מוסר המקרעת את הלב ומפקחת ומאירה עיני השכל:

ואחר שהרחיב החכם הדבור בשלשה חלוקות של תענוגים הנז' שרומזים בפסוק שמח בחור הנז"ל, אז סיים בפיו את הדברים שסיים קהלת בפסוק שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט כלומר דברי אלה אשר התרתי לך עתיד אתה ליתן דין וחשבון מצידם ועניינם:

וחזר החכם והקשה על עצמו, ואז הציע דברים לפרש דבריו ולתרץ אותם, ואמר אם תשאלוני ותאמרו לי מאחר שהתרת לאדם בשלשה מיני תענוגים ההם הנרמזים בפסוק, מה המשפט אשר ישפטו אותו עליהם. דע כי כאשר תעמוד נפש האדם בבית דין של מעלה לא ואמרו לו בית דין של מעלה למה לבשת בגדים יקרים, אלא כך ישאלו אותו, אתה לבשת בגד יקר ושמחת וברכת עליו שהחיינו אשר נתקנה על השמחה, הגד נא לנו אם שמחת במצות הקב"ה חצי השמחה ששמחת באותו הבגד או לשליש או לרביע, לא קמבעיא לן על מצוה הנהוגה בכל יום כמו ציצית ותפלין שאתה רגיל בם ואינם חידוש אצלך, אלא קא מבעייא לן על מצוה שהיא באה מזמן לזמן שאתה מברך עליה שהחיינו, כגון סוכה ולולב ואכילת מצה בליל פסח, שנזדמן לבשת בגד יקר חדש בליל סוכות וליל פסח וברכת עליו שהחיינו, נכנסת לסוכה וברכת שהחיינו וקדשת ליל פסח כשהמצה לפניך בשלחן וברכת שהחיינו, אם שמחת על המצוה ערך חצי שמחה ששמחת על הבגד באותה שעה. אמור נא לי וכי לא תהיה מצוה שלימה ויקרה של הקב"ה כמו זה הבגד אשר יתבלה וילך, ומה יש לך להשיב בדבר הזה הלא תבוש מעצמך:

מעשה בחסיד אחד שנכנס לבית הכנסת, ומצא שם אדם לובש ציצית ותפלין והיה מסתכל בלבוש העליון ומשתעשע ביופיו, ואחר שנתקרב החסיד אצלו מצא שהקציצה של התפלין אינה מכוונה בין עיניו אלא משוכה וקרובה לאוזן ימין, כי זה האיש בלבשו התפילין של ראש לא שם דעתו עליו לכוין הקציצה במקום הראוי לה שהוא בין עיניו אלא תחב אותו בראשו כאשר יעל המזלג, ובמקום שנמשכה הקציצה שם נחה וישבה. א"ל שוטה זה הבגד אתה לובשו כל היום כולו ולא שבעה עיניך ממנו עד שגם עתה בבית הכנסת עיניך מבטת בו להשתעשע בו, ומצות התפילין שהיא אות קדוש בין ישראל לבין הקב"ה ואתה לובשו חצי שעה דוקא ואין אתה נותן דעתך עליו אפילו בשעת הנחה לדעת איך הוא מונח:

וכן יביאך האלהים עוד במשפט בדברים של חלוקה השנית הרמוזים במאמר ויטיבך לבך בימי בחורותיך שהוא עונג אכילה ושתיה אשר יערב מתקם לאדם ויטב לבו בהם. יאמרו לך בבית דין של מעלה ביום המשפט, הלא אכלת ושתית וערבו לך ומתקו לחכיך רפואה וחיים, הגד נא לנו אם מתקו לך דברי תורה אשר למדת ואשר שמעת אפילו ערך עשרה למאה ממתיקות שהיה לך במאכל ומשקה הנה זה המאכל ומשקה שוה שנים או שלשה דנרים ויתעכל בזמן מועט וסופו להיות פסולת ומעלה ריח רע, ואיך לא יהיו דברי תורה ערבים ומתוקים אצלך אפילו לערך עשרה למאה מן עריבות המאכל והמשקה:

וכן יביאך האלהים במשפט בדברים שישנם בחלוקה השלישית של עונג הטיול וכמ"ש והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך. ועל זה יאמרו לך בבית דין של מעלה, ימי השבוע המה שבעת ימים. ובששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תשבות. ובכל יום מששת הימים תצא לפעלך ולעבודתך עדי ערב. והנה באמצע היום בהיותך עוסק במלאכתיך או בסחורתיך. אם יבא חבירך ויאמר לך היום האויר טוב מאד בא ונטייל חוץ לעיר. היתכן שתעזוב עסק שלך ותלך עמו לטייל, והא ודאי אפילו עסק כל דהו אינו נדחה ומתבטל מחמת עונג הטיול. וא"כ איך השבת הקדוש שניתן לעונג הנפש לענגה בתורה וקדושת היום בדבור ומעשה, אתה מאבדו בשה"י פה"י בדברים בטלים שאינם לא לעזר ולא להועיל. ולא עוד אלא כי בטיול זה מוכרח שתבא לידי לשון הרע וכיוצא בו אשר דברים אלו בחול אין לך פנאי לעסוק בהם, ואתה תהיה מלוכלך בהם בשבת הקדוש ותחת חטה יצא חוח. וכי לא תהיה כהנת כפונדקית:

עוד יאמרו בבית דין של מעלה לאדם הגד נא לנו למה עסק הגשמי חשוב צורך ועסק הנפשיי אינו חשוב צורך. ראה נא אם יש לך מנהג קבוע ביום ללמוד בו בשחרית חק לישראל ומזמורי תהלים, וכשיזדמן לך יום שיש בו עסק הרבה כגון שהולכת בו האניה של אש לעיר אחרת גדולה במסחר, או נוסעת בו הפוצטה ביבשה, ועל כן אתה מבטל אותו היום קביעות התורה שיש לך בו כי תאמר יום זה יש לי בו עסק הרבה ולא אוכל להתמהמה. והנה אחר בואך מבית הכנסת שיצאת משם תכף אחר עלינו לשבח יזדמן לך אדם בדרך או בבית או בשוק ומדבר עמך דברים שאין בהם צורך לא לך ולא לו שיעור שעה אחת ולא אכפת לך בזה, ואתה חרדת חרדה גדולה על שיעור שליש או חצי שעה של עסק התורה ובטלת קביעות שלך בתורה:

עוד הבט נא וראה אם יש לך מעט כאב הראש לא תלמוד שיעור הנהוג אצלך, כי מעט כאב הראש דוחה עסק התורה. אך עסק הגשמי אינו נדחה אפילו מכאב גדול, וכן כיוצא בזה יש השערות לעשות בעסק הנפשיי לדמות מלתא למלתא וגם לעשות קל וחומר וגזרה שוה שהאדם יהיה בוש ממעשיו ונכלם מדרכיו, וכמ"ש הכתוב בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל ודברים אלו רבו מספור:

על כן אין צורך להפחיד את האדם ולהוכיחו על חסרונותיו בעבודת השי"ת מדיני עונשים האמורים ומובאים בספרי הקודש של המוסר ומאשר מפורש בדברי חז"ל בקושי משפטי גיהנם וכף הקלע וגלגולים קשים ומרים, אלא יציעו לפני האדם דברי מוסר ותוכחה מעסקי הגוף שלו והנאותיו דבזה תהיה לו תוכחת שכלית יוצאה ובאה מניה וביה. ולכך סיים קהלת ואמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט כלומר יעשה לך תוכחת במשפט מדרכיך על דרכיך וכדאמר אביי בפסחים דף כ"ח סדנא בסדני יתיב מדוויל ידיה משתלם. ורבא אמר גיראה בגריה מקטיל מדויל ידיה משתלים ע"ש:

אח"כ כשיצאו הבעל הבית והאורח הנז' שבא היום לביתו אמר האורח לבעה"ב כמדומה לי שהחכם הזה שמע דברים שהיו ביני לביניך היום הזה בבית ולכן בעת שבאנו לבית הכנסת הטיף דברי מוסר שיהיה מכוון אל הדברים שדברנו בענין הטיול בשבת. ויענהו ויאמר לו לא כן אלא החכם המטיף מוסרים בקהל רב דומה למוכר מרגליות שהם אגודות שונים זמ"ז כי יש אגודה של מרגליות גדולים שיעלה משקלם כל עשרה מרגליות משקל אחד, ויש כל עשרים מרגליות משקל אחד ויש כל שלושים ויש כל חמשים ויש כל שמונים ויש כל מאה משקל אחד וכן עזה"ד, והקונים שבאים לקנות ממנו כל אחד לוקח ממין שצריך לו וכן החכם זוכר בדבריו כמה מינים של מוסר וכל אחד מן השומעין דבריו יקבל ויקח מוסר השייך לו ולא בעבורי ובעבורך החכם מדבר:

אמנם עתה הגד נא לי אחי בחייך הטובים כיצד ראית את החכם הזה שונה מסכת גהינם כאשר חשבת, או שונה מסכת דרך ארץ כאשר אמרתי. א"ל האורח אחי צדקת בדבריך כי מסכת דרך ארץ הוא שונה. אמנם השומע מוסריו אז מעצמו ישפוט על עצמו מסכת גהינם ואין צריך לשמוע אותה מזולתו:

ויאמר לו בעה"ב הגד נא לי אחי מה בדעתך בשבת הבאה לחיים טובים אם לפרקא או לשדה. אמר לו לפרקא. א"ל א"כ אני אבא אי"ה ונלך שנינו ביחד. ויאמר למה צריך לכך הנה אנכי יש לי תשוקה וחשק לפרקא יותר ממך. א"ל טוב הדבר אך דע נא אחי כי לא עיקר השמע אלא הפועל הוא העיקר. א"ל אחי כמה מהיר אתה שתרצה לדחוק אותי ללבוש בפעם אחת מצנפת החסידים בעת שאנחנו עודנו עייפים מן ישיבתינו בבית הכנסת שתי שעות, וצריך להיות מתון מתון כי תועלת דבר הטוב תבא בהדרגות ותתגלה לאט לאט. הן אמת ישראל דור דיעה תכף ומיד הקדימו נעשה לנשמע אמנם אנחנו לא נוכל על זאת אלא צריך שנשמע תחלה ואח"כ נעשה בעזה"י וצריך להיות כל זה בהדרגות. ויענהו כנים דבריך וישקו איש את רעהו ויאמרו זל"ז שבת שלום:

נמצינו למידין מפרקיה דרבי מאיר לדרוש בכל שבת שלשה מיני דרשות א' אגדה וא' הלכות וא' מוסר שקורא אותו רבי יוחנן בשם משלים וכאמור לעיל וזה הדבר של שלשה מיני דרשות אלו נרמז בפסוק הנז"ל דכתיב לדעת חכמה ומוסר והיינו חכמה זה דרשה של שמעתא שהם ההלכות. ומוסר זה דרשה של משלים להבין אמרי בינה זו דרשה של אגדה:

ובא הכתוב השני אחריו ושנה הענין בתוספת דבר אחד והיינו שאמר לדעת מוסר השכל כלומר המוסר לא יהיה במשנת מסכת גהינם ועונשים מרים של כף הקלע וגלגולים רעים, אלא יהיה בדברים שכליים שיוצאים ולקוחים ונבנים מן עסקי האדם עצמו ומטבעיים אשר נמצאים בעולם ולז"א לקחת מוסר השכל כלומר שכליי בנוי על מילי דמסתברי. וחזר ופירש השלשה הנז' האחד הוא צדק שהוא דרש של אגדה והאחד הוא משפט שהוא דרש של הלכות. והאחד הוא משרים זה הוא דרש של מוסר שבו תתיישר עקימת לב האדם ותעמוד רגלו במישור, וכמ"ש רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה':