ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (דברים לג:ה). נ"ל בס"ד דארז"ל ע"פ אז ישיר משה ובני ישראל, שר לא נאמר אלא ישיר, כי לעתיד חוזרים לומר שירה זו, ועוד ארז"ל במדרש אלמלא אמרו ישראל בשירה ה' מלך לא היו כל אומה ולשון שולטת בהם, אלא אמרו ה' ימלוך לכך באו בשעבוד מלכיות, ולפ"ז בשירה זו שיאמרו לעתיד אחר גאולה האחרונה בב"א יאמרו ה' מלך ואין אומרים ימלוך. גם ידוע כי בית שלישי שיבנה בב"א אחר גאולה אחרונה יבנה בזכות יעקב אע"ה שמצורף עם זכות אברהם אע"ה וזכות יצחק אע"ה, כי הוא כנגד קו האמצעי שכלול מן קו ימין ששם אברהם וקו שמאל ששם יצחק, ולכן נקרא בחיר שבאבות, ועי"כ יהיה בית שלישי קיים לעולם ולא יחרב. ועוד חידוש שלישי יהיה לעתיד אחר גאולה אחרונה, שיהיו כל שבטי ישראל יחד בהתחברות אחת בארץ הקדושה, ולא יהיו כאשר היה להם בכניסתם לארץ ישראל שנבדלו שני שבטים וחצי לשבת בחו"ל:

ובזה יובן בס"ד הכתוב שבא ללמד חדושים של המעלות שיהיו לעתיד בגאולה אחרונה, שהם הא' ויהי בישורון מלך, ישורון לשון שירה שיאמרו בשירה ה' מלך, ולא יאמרו ימלוך כבראשנה, ועוד חידוש שני בהתאסף ראשי עם הם האבות יתאסף זכותם כאחר, כי בית שלישי יבנה בזכות יעקב שהוא בקו האמצעי שמצטרף עמו זכות א"א שהוא בקו ימין וזכות יצחק אע"ה שהוא בקו שמאל, ועוד חדוש שלישי שיהיו יחד שבטי ישראל ולא יתפרדו כאשר היה בכניסתם לארץ שנפרדו שני שבטים וחצי לשכון בחו"ל:

ונראה לרמוז בס"ד, ה' ימלך לעלם ועד עולה מספר שלום, ובזה יובן הנה לשלום מר לי מר, שאם לא היו אומרים ימלך לא שלטה בהם אומה ולשון, אבל ה' מלך לעולם ועד עולה שס"ו כמנין חשבון, וז"ש על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון, ר"ל עיר המהלכת אחר סיחה נאה היא ירושלם דכתיב בה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרנינו, רצונך גי' שס"ו כמנין ה' מלך לעלם ועד, תרום קרננו שלא נשתעבד עוד אחר השיר הזה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, ויהי בישורון מלך, דידוע בלעם רצה לקלל את ישראל באותו הרגע של זעם לומר כלם, כי רצה לילך אחר האלפ”א בית”א של אבג"ד ביושר, ובזה יהיה צרוף שלשה אותיות אלו בסדר של כלם, אמנם השי"ת הכריחו על ידי המלאך שילך אחר סדר תשר"ק, ואז יהיה הצרוף של שלשה אותיות אלו בסדר מלך, ועי"כ הוכרח לומר ותרועת מלך בו. והסדר של תשר"ק נהג בו השי"ת בעת שברא העולם, ולכן בתשרי נברא העולם, כי אותיות תשרי הוא על סדר תשר"ק, ולכן בעת שרב עמו בלק על אשר נמנע מלקלל, השיב לו בלעם מה אקב לא קבה אל וכו', יען כי מראש צורים אראנו, צורים לשון יצירה ר"ל מן ראש היצירה אראנו שאז נהג השי"ת ע"ס תשר"ק, ולכן א"ל בלק אח"כ אקתך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבות לי משם, כלומר אולי יתרצה האלהים ללכת על סדר אבג"ד שהוא דרך ישר, ואז וקבות לי משם שתאמר כלם:

והנה ידוע שהקב"ה יתנהג מדה כנגד מדה, והיינו אם התחתונים הקטנים נגררים אחר הגדולים אז גם הוא יתברך יתנהג עמהם בסדר אבג"ד שאותיות הקטנים נגררים אחר הגדולים במספר, כי שי"ן מספרה שלש מאות ואות רי"ש הבא אחריה מספרו מאתים, וכן עזה"ד ואז יהיה צירוף מלך, ובזה יובן ויהי בישורון מלך שיהיה צירוף מלך כפי סדר תשר"ק דאותיות הגדולים הם למעלה מן אותיות הקטנים, וזה יהיה להם ע"י בהתאסף ראשי עם הגדולים יחד עם שבטי ישראל שיהיה התחברות ביניהם, ולא יהיה התחברות אלא עד שיהיו הקטנים נשמעים לגדולים:

יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר (דברים לג:ו). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בזוהר חדש דף כ"ו בענין הפתחים של גן עדן, שאם זכתה הנשמה כותבין לה פנקס סימן ליכנס ונכנסת בפתח אשר בארץ, ואם זכתה לעלות עולה דרך העמוד עד שמגעת לפתח השלישי שהוא נגד רקיע הנקרא זבול ומגעת עד ירושלים אשר שם, ויש שם שומרים, אם זכתה פותחים לה הפתחים ונכנסת, ואם לא זכתה נועלים השערים ודוחין אותה לחוץ ונוטלים פנקסה ממנה, והנשמה אומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר אלו מלאכי השרת השומרים בהמ"ק וירושלים של מעלה, נשאו את רדידי מעלי זה הפנקס שלה שהוא סימנה וכו' ע"ש. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב מ"ש דוד הע"ה, אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, ר"ל הנה באתי לפתחי גן עדן ופתחי ירושלים של מעלה במגילת ספר הכתוב עלי לסימן, כי ע"י הספר אבא שם:

וז"ש יחי ראובן ואל ימות בעולם הבא, ויהי מתיו כלומר ביאותיו לפתחי ג"ע ושערי ירושלים, ומתיו הוא מלשון בריך מתייך לשלם בגמרא, שהוא ר"ל ברוך בואך לשלום מספר קרי בה מסֵפר, שהתפלל עליו שיזכה לקבל הספר בידו, שהוא הסימן שלו שבו יוכל לבא ולהכנס בכל הפתחים הנז"ל:

ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה (דברים לג:ז). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וידוע שהמעשים טובים יתייחסו לידים, וז"ש ידיו ר"ל מעשיו רב לו כלומר רבים לגבי חכמתו אז התורה שלו תהיה עזר מצריו. או יובן ידיו ר"ל מקומו, מלשון יד אבשלום וכן מציב לו יד, רב לו אפילו בחו"ל שהוא בחינת רב ולא רבי, עכ"ז תהיה התורה עזר מצריו:

ועוד נ"ל בס"ד ידיו רב לו, דארז"ל ע"פ אורך ימים בימינה המיימינים בה שקורין תורה לשמה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד אבל המשמילים שלומדים שלא לשמה עושר וכבוד איכא ואורך ימים ליכא, נמצא הלומד תורה לשמה שולט בימין ובשמאל שיש לו כח בשתיהם, ולכן ניצול מן ישמעאל שהוא בימין וכל שכן מעשו שהוא בשמאל, ולכן בכתיבה זה מתחיל מימין וזה מתחיל משמאל, וז"ש ידיו רב לו במלחמתה של תורה שלומד תורה לשמה שיש לו כח מן הימין ומן השמאל, ואז עי"ז עזר מצריו תהיה, התורה שאמרה צריו מיעוט רבים שנים:

בכור שורו הדר לו (דברים לג:יז). נ"ל בס"ד ידוע דיוסף הע"ה הוא בחינת היסוד, ולכן ראוי לקבל שפע מן מלך השמיני הנקרא הדר, דכתיב וימלוך תחתיו הדר, וז"ש בכור שורו זה יוסף הדר לו ראוי לקבל שפע והארה מן מלך השמיני הנקרא הדר. או יובן בס"ד יוסף הע"ה נוסף לו אות ה' בשמו דכתיב עדות ביהוסף שמו, וז"ש הדר לו קרי ביה ה' דר לו שדרה ה"א מן אותיות שם הוי"ה אצלו בשמו:

עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק (דברים לג:יט). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב שם שמואל, דכמו שיש בקדושה חמשים שערי בינה, כן יש בטומאה חמשים שערים, אך בקדושה נקראים החמשים שערים בשם אותיות מ"י שהם מספר חמשים, ובטומאה נקראים החמשים שערים בשם טמ"א שמספרם חמשים, ע"ש. נמצא חמשים שערים של בינה אשר בקדושה הם מכונים בשם מ"י, וחמשים שערים של טומאה מכונים בשם טמא. עוד ידוע מ"ש רז"ל בגמרא דהיצר הרע נראה לעתיד לצדיקים כמו הר, אבל לרשעים נדמה כחוט השערה, נמצא הצדיקים קורין את היצר הרע בשם הר כי כך נדמה להם, אבל הרשעים קורין אותו חוט כאשר נדמה להם, וז"ש עמים הר יקראו, תיבת עמים תחלקנה לשתים וקרי בה עם ים, ר"ל הצדיקים שהם עם יצר הנקרא בשם ים הם הר יקראו שקורין את היצר הרע בשם הר, שם יזבחו זבחי צדק, ר"ל שם ביצר הרע שלהם יזבחו כל יום זבחי צדק בחלקים שלו כי הוא יתחלק לחלקים רבים כמנין כל הימים שיחיה האדם בעולם הזה, ובכל יום זובח האדם חלק א' מהיצר הרע שהוא כנגד אותו היום, ולזביחה זו קרי לה זבחי צדק:

ואמר עוד כי שפע ימים ינקו, הכונה דאות ה"א ראשונה דשם הוי"ה נקראת ים, ואות ה"א אחרונה ג"כ נקראת ים, כי אות ה"א מספרה חמשה וכל דבר שבקדושה כלול מעשרה, הרי חמשים כמנין ים, וז"ש כי שפע ימים ים ים ינקו ושפוני טמוני חול כתרגומו שתרגם וסימן דמטמרא בחלא מתגליין להון, והיינו לבירור נ"ק שמבררים ע"י עסק התורה והמצות וע"י אכילה:

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך (דברים לג:כט). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בתיקונים דף מ"ג וז"ל, רישא דחרבא איהי יו"ד, גופא דחרבא וא"ו, תרין פפיות דילה ה"ה, ע"ש. נמצא ראש החרב הוא יו"ד דשם הוי"ה ב"ה, וישראל כיבדם השי"ת ביו"ד שהיא ראש החרב, שקראם בשלשה שמות, ישראל, יעקב, ישורון, ונתן להם ג"פ י' בברכת כהנים שהם יברכך, יאר, ישא, אשר מתחילים באות יו"ד, וגם נרמז זה בשם ישראל שהוא לי ראש או ליו"ד ראש או להם יו"ד שהיא ראש, ולכן קראם סגולה דכתיב והייתם לי סגולה דוגמת הסגו"ל שהוא שלשה יודי"ן, וכיון שזכו באות יו"ד שהיא ראש החרב זכו בשני ההי"ן שהם תרין פיפיות דחרבא, שבהם גוברים על שני אומות גדולים וידועים, שהם אחד בימין, ולכן כתיבה דדהון היא מימין לשמאל, ואחד בשמאל ולכן כתיבה דילהון משמאל לימין, וז"ש אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', ר"ל בארבע אותיות הוי"ה וגם עוד מגן שהוא ג"פ אל הוא בעזרך, וכמ"ש אל ה' ויאר לנו, ואשר אותיות וראש הוא אות יו"ד דהוא רישא דחרבא גאותך שבו יהיה לך מעלה והתרוממות שנקראת בשלשה שמות, ישראל, יעקב, ישורון, שמתחילים באות יו"ד, ויכחשו אויבך לך, אויבך תרין מעוט רבים שנים, יכחשו על ידי הארת שני ההי"ן שהם תרין פיות דחרבא, ואתה וקרי ביה וא"ו אתה שהוא גופא דחרבא, אז על במותמו תדרוך וגבר ישראל:

במדרש וזאת הברכה אברהם אמר למשה אני גדול ממך וכו', אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך וכו'. אין הכונה שאמר א"א למשה רע”ה והשיב לו כך, אלא לשון קצר הוא זה, כלומר אם אברהם אמר למשה כך יאמר לו משה כך, פירוש יכול להשיב לו כך, וזה פשוט:

שם אמר לה (פירוש לנפשו) ותאמר שבקשו לדחות אותך לגיהנם וכו'. הכונה כדי להוציא ולהעלות משם נשמות של רשעים להצילם ולא לידון ח"ו, שעל זה התפלל דוד הע"ה לא תתן חסידך לראות שחת, מפני שיש נשמות צדיקים שמורידים אותם לגיהנם כדי למשוך נשמות ועולים תכף ומיד כרגע, ועכ"ז לא יערב להם דבר זה לעשותו:

שם כל מדותיך מדה כנגד מדה מדה רעה כנגד מדה טובה וכו'. נ"ל בס"ד הכונה דידוע זה לעומת זה עשה האלהים, וכמו שיש עשרה ספירות בקדושה, כן יש עשרה ספירות בטומאה והספירות נקראים בשם מדות כנודע, וידוע כי מדות טובות שיש באדם נמשכים לו מן ספירות שבקדושה, ומדות רעות ומגונות שיש באדם נמשכים מן ספירות דטומאה, ולז"א מדה רעה כנגד מדה טובה, פירוש מדה רעה זו חסד שבקליפה וטומאה ומדה טובה הוא ספירת החסד שבקדושה מדה חסרה היא גבורה שבקליפה וטומאה ומדה שלימה היא גבורה שבקדושה, ומדה צרה היא תפארת שבקליפה ומדה רחבה היא תפארת שבקדושה, וזהו מדה כנגד מדה כי זה לעומת זה עשה האלהים:

שם מה עשה משה לבש שק ונתעטף בשק ונתפלש באפר. אין הכונה לבש ממש ונתפלש, אלא הכונה היא שעשה הכונות והיחודים בשמות הקודש ובספירות אשר עושין בלבישת השק ועטיפתו, וכן עשה כונות ויחודים שעושין בנתינת האפר שמניחים על המצח במקום הנחת תפילין, ולא נתפלש באפר ממש:

שם ומנין שהתפלל באותו הפרק תקט"ו תפילות. אפשר שלא התפלל תקט"ו תפילות באותה שעה של יום ז' באדר. אלא השלים לתקט"ו תפילות, ולעולם התחלת תפילות אלו היתה מן ר"ח אדר וביום ז' באדר השלים מספר תקט"ו, ולהכי קאמר באותו פרק כי לשבעת ימים מן ר"ח אדר עד ז' בו קרי להו פרק, ואלו התקט"ו נרמזו בתיבת ואתחנן דאמר משה רע”ה לישראל כמה ימים קודם אותו היום:

שם ואם לאו הניח אותי בעולם הזה כעוף הזה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום, ולעת הערב חוזר לקינו. י"ל כיון שאמר קודם זה הניח אותי כחיות השדה וכו', ואמר לו רב לך מה מצא חידוש בדמיון זה של עוף דמאי שנא עופות מחיות, ועוד למה בחיות אמר חיות לשון רבים וכאן נקיט עוף לשון [יחיד] ולא אמר כעופות, ופירש בני ידידי כה"ר יעקב נר"ו דארז"ל ע"פ וכחול ארבה ימים, שיש עוף אחד ששמו חול שלא אכל מעץ הדעת בשעה שהאכילו אדם הראשון וחוה את חיות ובהמות ועופות, ולכן הוא חי ולא ימות, וי"א נח הצדיק ברך אותו שיחיה ולא ימות ונתקיימה ברכתו, ולכן אמר איוב וכחול ארבה ימים, ועל זה העוף הידוע הנקרא חול קאמר משה רע”ה הניח אותי בעולם הזה כעוף זה, והוא דבר חדש דבר כזה, ואין זה בכלל ענין חיות השדה דנקיט קודם זה עכ"ד נר"ו:

שם לא הגיעו מים לקרסוליהן מפני גובהן. נראה לקרסוליהן לא דוקא, אלא הוא ע"ד מ"ש ערים גדולות ובצורות בשמים, וכן ותבקע הארץ לקולם וכיוצא בזה, וכמ"ש בגמרא דברי תורה לשון גוזמא ודברו חכמים לשון גוזמא:

שם א"ל הקף רגליך זעג"ז. נראה טעם לזה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפרשת שמות דף ס' ע"ד וז"ל, הנה נודע כי אהרן הוא כהן ומשה לוי, ונודע כי הכהן הוא בחסד ולוי בגבורה וכו', נמצא כי אהרן שהוא כהן הוא בימין דנצח דזעיר, ומשה שהוא לוי יהיה בצד שמאל דהוד דזעיר, והנה מצאנו מאמר חלוק על זה בס"ה, וכמו שסדרו מסדרי התפילות בענין הפיוטים של ההקפות דיום הו"ר, כי משה חתום במדת הנצח ואהרן חתום במדת ההוד. והנה ישוב סתירת מאמרים אלו יובן עם הנז"ל, כי אורות דיסוד דאבא החליפו מקומם הימנים במקום שמאל והשמאליים במקום ימין, ונמצא כי משה הוא בנצח וגם בהוד על ידי החילוף הנז', וכן באהרן. וז"ס הוא אהרן ומשה וכו' הוא משה ואהרן וכו', ובבחינת היות זה בנצח וזה בהוד ואח"כ נתחלפו, אמר הכתוב הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן וכו' עכ"ל:

עוד כתב שם בעמוד הנז' בענין שתי בקיעות וז"ל, ולכן המאציל העליון הניח בטבע אותם האורות שבתוך יסוד דאבא שלא יצאו כפי הסדר הנז' אלא שיצאו באלכסון, ר"ל כי הימנים יצאו דרך בקיעה השמאלית מנגד, והשמאליים יצאו דרך בקיעה הימנית מנגד להם, ועי"כ האורות פוגעים זב"ז ומתעכבים שם, כי הימנים ההולכים לצאת מצד שמאל פוגעים בשמאליים הבאים לקראתם לצאת מצד ימין ואלו מעכבים לאלו, ועי"כ אין כל האורות יוצאים רק אותם המוכרחים לצאת וכו':

והנה נמצא כי בבחינת האורות עצמם דיסוד דאבא החליפו את מקומם והימנים יצאו בשמאל והשמאליים יצאו בימין, ולא עוד אלא שלהיותם יוצאים באופן זה בהכרח הוא שגם הם מתערבים יחד זה בזה ונכללים זה בזה, ועי"כ יוצאים אורות ימנים ושמאלים דרך הימין, וימנים ושמאלים דרך השמאל עכ"ל. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב כי ימין ושמאל תפרוצי, כי הבטיח אותנו השי"ת על אורות אלו דיסוד דחכמה שהחליפו את מקומם, ועי"כ נתערבו זה בזה ונכללו זה בזה הימנים והשמאלים, וזה ימין ושמאל בבחינת התערבותם זב"ז והתכללותם זב"ז תפרוצי באורות אלו. ובזה יובן בס"ד הכתוב בישעיה ס"ג מוליך לימין משה וזרע תפארתו בוקע מים מפניהם, כי וזרע בסתם קאי על השמאל, ואמר בוקע מים מפניהם קאי על שתי הבקיעות הנזכרים בדברי רבינו ז"ל שם בענין זה:

ובזה יתבאר בס"ד הכתוב כעין חומר בישעי' סי' מ', וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו, והיינו קוי לשון קוים שהם קו ימין וקו שמאל אשר בשתי בקיעות הנז', יחליפו כח שהחליפו את מקומם, שהימנים יצאו בשמאל והשמאלים יצאו בימין, וכמ"ש רבינו ז"ל וכנז"ל, יעלו אבר זה היסוד שנקרא אבר, כנשרים שהעלו האורות שלו, ועל ידי החילוף הזה שהחליפו את מקומם לכן ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו:

והרי הוא כמבואר ע"פ מ"ש רבינו ז"ל שם וז"ל, הנה כפי הטבע אורות הימנים יבקעו צד ימין הקרוב להם ויצאו דרך שם לחוץ בצד ימין דז"א ואורות השמאלים יבקעו צד השמאלי הקרוב להם ויצאו דרך שם לחוץ בצד שמאל דז"א, ואם הדבר מונח להעשות כפי הטבע המורגל כנז', היו כל האורות יוצאים מתוכו כדי להתגלות במקום רחב, כי אינם יכולים לעמוד במקום צר, והיו יוצאים כולם דרך שתי בקיעות הצדדים לחוץ, ועי"כ לא היו שום אורות נשארים תוך יסוד דאבא להאיר אל ז"א כנודע, גם לא היו שום אורות יוצאים לצורך בנין פרצוף יעקב וכו', ולכן המאציל העליון הניח בטבע אותם האורות שבתוך יסוד דאבא שלא יצאו כפי הסדר הנז' אלא שיצאו באלכסון, ר"ל כי הימנים יצאו דרך בקיעה השמאלית מנגד והשמאליים יצאו דרך בקיעה הימנית מנגד להם, ועי"כ האורות פוגעים זב"ז ומתעכבים שם וכו' ואלו מעכבים לאלו, ועי"כ אין כל האורות יוצאים אלא רק אותם המוכרחים לצאת וכו' עכ"ל:

ובזה מובן היטב סיום הכתוב ירוצו ולא יגעו להאיר אל ז"א, שאם לא היה כן לא היו שום אורות נשארים תוך יסוד דאבא להאיר אל ז"א, ועוד אמר ילכו ולא יעפו לצורך בנין יעקב, שאם לא היה כן לא היו שום אורות יוצאים לצורך בנין פרצוף יעקב שהוא אחוריים דיסוד דאבא, וכמ"ש רבינו ז"ל:

ובזה מובן בס"ד, הטעם שאמר הקב"ה למשה רע”ה באותה שעה הקף רגליך זה ע"ג זה, לעשות דמיון לחילוף האורות דיסוד דאבא ששם הוא בחינתו שהחליפו את מקומם שיצאו באלכסון, וכמ"ש רבינו ז"ל לעיל בסוד הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן, ונראה דלכן ההר שנקבר בו משה רע”ה נקרא הר העברים, רמז לתרי עברי הנז' שנעשו בשתי בקיעות הנז':

שם באותה שעה נשקו הקב"ה וכו'. נשיקה זו הוא מגע אור שכינה בפניו, שמשך נשמתו בדרך אבן השואבת ואמרו בנשיקת פה רמז לאור הבינה ששם הוא שערי תפלה, ורמוזה בפה כמ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בסוד שערי דמעה ושערי תפלה, וסיים המדרש זכר צדיק לברכה, זכות משה רע”ה יגן בעדינו, ונקבל בזכותו שפע טובה וברכה וחן וחסד ורחמים ושלום וחיים ארוכים טובים ומתוקנים אמן כן יהי רצון: