אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן כצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א:ב). נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב שמן המור ז"ל דף צ"ג, בביאור מאמר רז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ופירש הענין ע"ד מ"ש הנביא שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל, ולא אמר לאשר חטאתם לו, כי הכתוב בא להורות דרך אל בעלי תשובה, איך להתרצות לפני קונו שתהיה תשובתו של אדם מתקבלת. למשל עשיר אחד היה צריך למשרת בבית מסחרו, ובא הסרסור וא"ל יש תחת ידי שני אנשים נאמנים, האחד משרת זה כמה שנים בחנות (אופי"ס) של פלוני אלמוני, ועתה אין רצונו להיות עוד אצלו, והשני היה עוסק בחנות שלו בעצמו, ורק מקרוב נשלל כל רכושו, ורוצה להיות עוסק בשל אחרים בשכר, אתה את מי מהם תחפוץ להביאו לך, ויען העשיר תביא לי אותו שהיה עוסק בחנות של עצמו, וישאלהו הסרסור למה בחרת בזה יותר, ויענהו הטעם שבחר בזה, מפני כי ידוע לכל מבין שיש הבדל גדול בין עבודת עבד לרבו, ובין עבודת בעל הבית לעצמו, כי העבד לא יכריח את עצמו אל ענין יותר מן הראוי וגם רצונו וחפצו לא יטנו לזה אחר אשר עבודתו תכבד עליו והוא מוכרח אליה, לא כן העובד מלאכת עצמו, הנה עבודתו ויגיעתו ערבה עניי, וחפצו מזרזו ורצינו מעוזו, ועבודתו ראש שמחתו, עד אשר לא ירגיש ברעב וצמאון וקור וחום, ועל כן אותו אשר מעולם מעשהו ומלאכתו בשל אחרים, גם אם יעבוד באמונה עכ"ז ירגיש ברעב ובצמאון אשר ישיגנו, והוא כעבד ישאף צל, לא כן זה אשר כל ימיו עוסק בשלו, ויודע איך מפליגים בני אדם במלאכת עצמן, הנה בודאי אם הוא איש נאמן ויאבה לעבוד אותי בתמימות, הלא יעשה גם אצלי כאדם העושה בשלו:

ועוד שנית כי המשרת מעצם תולדתו אינו יודע אלא רק מעשה העבודה בידים לעבוד ולמשא, מבלי משים לבו להתבונן ולחקור בצדדי השגת חפץ אדוניו, לא כן העוסק בשלו אין ערוך אל רוב מועצותיו ועשתנותיו, כי יחפור בעומק הדק היטב על כל הצדדן והאופנים המועילים, אם בדברו עם הסוחרים, אם בהיותו בודד במושבו על הלחם, גם על ערש יצועו, גם אם רעינותיו מבוהלים ודחופים בדבר עסקיו, גם בלילה לא שכב לבו, יחקור במועצות ודעת, אולי באופן זה ואולי באופן אחר, ככה יעמיק מועצותיו יפתח וישדד תחבלותיו, ועתה אם ירצה לעבוד אותי באמונה יעבוד אותי עבודת העובד את עצמו:

והנמשל היא, כי העובד עבודת ה' כל ימיו, הגם כי באמת זה נפשו זכה וטהורה עכ"ז לא ישיג הצדיק לעבוד את ה' באותה עבודה, אשר אותו בעל התאוה עובד את עצמו למלאת תאותו וכאשר יתהפך לב זה הרשע בעל התאוה, וירצה מעתה בכל לבו לעבוד את השי"ת, יודע היא כי לא יצא ידי חובתו, עד אשר יעבוד בדרך העבודה אשר עבד בתחלה, כי תחלה היה סוחר עם תאות לבו בגשמיות והיה אדם העושה בשלו, ועתה לא יכבד עליו כ"כ אם נאמר לו ללמוד כל הלילה, כי הוא יודע בעצמו כמה לילות עברו עליו, שלא טעם טעם שינה, והיה יושב ושוחק בקארטי"ן, גם לחם לא אכל, ועוד זאת לו כי הוא זוכר כל ענייני תאותו, כמה העמיק וחקר בחריצות והשתדלות של עניינים זרים ההם, וכמה תחבולות עשה בערמה להשיגם, ועתה בשובו אל ה' יחפוץ להזדרז עם אותו החשק והזריזות שהיה עושה מקודם בשלו, במאמר עשה רצונו כרצונך, ר"ל בעסק עצמך ולז"א שובו לאשר העמיקו סרה וכו', ולז"א במקום שבעלי תשובה עומדין אין צ"ג יכולים לעמוד, והיינו כי בעלי תשובה מעשיהם הראשונים יסבבו להם דרך נפלא בדרכי העבודה, וכו' עכ"ד ע"ש:

והנה ידוע שיש שני מיני עסקים בעולם הזה, הא' הוא עסקי הנפש שהוא עסק התורה ומצות ומעשים טובים, ופעולות אלו נקראים בשם בנים, וכמ"ש רז"ל על פסוק אלה תולדות נח נח תולדתיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים, ועסק השני הוא עסקי הגוף שהוא מו"מ ומלאכה וכיוצא, ואלו ג"כ תולדות האדם הם אך נקראים בשם בנות, יען כי כל דבר המתייחס לנפש נקרא בן שהוא זכר, ודבר המתייחס לגוף נקרא בת שהיא נקבה, כנודע זה, וכאשר כתבנו בזה במ"א:

ובזה פרשתי בס"ד בדרוש שבת הגדול, רמז מאמר רז"ל, בת בתחלה סימן יפה לבנים, שאם יוקדם אל האדם עסק הגשמי שמכונה בשם בת כנז"ל, סימן יפה לבנים אלו עסקים הנפשיים שנקראים בשם בנים שאז עי"כ יהיו עסקים הנפשיים נעשים בזריזות וחריצות וביגיעה רבה, כמה וכמה מדרגות יותר, מהיות האדם עוסק בעסקים הנפשיים מקטנותו, ולא היה לו עסק מעסקים הגופניים כלל, וכאשר נתבאר במשל הנז"ל:

ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון לחקירה שחקרתי שם בענין ריב"ז ורבי עקיבה, שהיו עמודי עולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם, ועשו תיקון גדול ונפלא בתורה שהרביצו בישראל, ושניהם חיו ק"ך שנה כשנותיו של משה רע”ה, אך ארז"ל על ריב"ז ארבעים שנה עסק בפרקמטייא, וארבעים שנה למד, וארבעים שנה לימד, וכן אמרו על רבי עקיבה ג"כ, ארבעים שנה עסק בעסקי העולם, וארבעים למד, וארבעים לימד, וצריך לדעת למה נזדמן כך לשני צדיקים אלו שהיו עמודי עולם, אשר כל הדור שלהם תלוי בהם. והיה להם נשמות גדולות ונשגבות שהאירו לעליונים ולתחתונים, באור תורתם הנפלא, ואם היו גם ארבעים שנה הראשונה עוסקים בתורה, בודתי היה בזה הרווחה גדולה להם ולעולם כולו, מה שאין כן בעסק הגשמי שהיה להם הפסידו ח"ו בזה הפסד הגדול. וכפי האמור מובן הדבר, דאדרבה מחמת שעסקו ארבעים שנה הראשונים בעסקים הגופניים, נתעלו עסקים הנפשיים שהיה להם בשמונים שנה, מאה ידות באיכותם, כי ע"י שקדם עסק הגופניי לריב"ז בפרקמטייא בארבעים שנה הראשנים, אשר היה הטבע מכריחו לעשות בו השתדלות בכל כוחו ועוצם ידו, בחריצות וזריזות גדולה, נתלמד להתנהג כך אח"כ בעסק הנפשיי כפלי כפליים, וכן היה אצל רבי עקיבה ג"כ, שהיו נושאים באותם שמונים שנה בעסק הנפשיי קל וחומר בדעתם, מן עסק הגופניי שהיו עוסקים בו בתחלה באותם ארבעים שנה הראשנים, וכאשר פרשתי בס"ד במאמר בת בתחלה סימן יפה לבנים:

ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנתן הקב"ה את התורה לדור יוצאי מצרים, שהיו עובדים במצרים בחומר ובלבנים עבודה קשה מאד בימים ובלילות, ומתוך העבודה הקשה הזאת קרבם לפני הר סיני ונתן להם את התורה, וכמ"ש רז"ל במדרש ע"פ אתי מלבנון כלה מחומר ומלבנים לקחתיך ועשיתיך כלה, והיינו כדי שישאו על שכמם משא עול התורה בכח גדול, ולא יקוצו מן היגיעה הרבה שצריכין להיות יגיעים בעסק התורה וגם לא יקוצו מן חיוב ההתמדה שצריך להיות להם בעסק התורה, כמ"ש והגית בו יומם ולילה, יען כי כבר הורגלו בכך בעסק הגשמי שהיו עוסקים ביגיעה רבה מאד, ובהתמדות ימים ולילות וברעב ובצמא, ונתקיימו בעולם, וכ"ש שיהיו יכולים להתנהג בכך בעסק תורה הקדושה מקל וחומר. ולכן כשפתח הקב"ה לדבר עם ישראל במתן תורה, אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כלומר זכור תזכור איך היית עובד את פרעה במצרים, על כן אל תקוץ בעול תורתי ובעמל שלה, ויש לך לעשות לפחות עסק תורתי ותשא את עמלה כאשר נשאת עמל עבודת מצרים. ובזה פרשתי בס"ד הפסוק וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית את כל החוקים האלה, כלומר תזכור כי עבד היית בארץ מצרים, וכפי שיעור אותו העמל של עבודת מצרים תעשה כן בשמירת החוקים האלה של תורתי הקדושה:

ובזה פרשתי בס"ד שם רמז הכתוב, כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, דידוע דרז"ל דרשו מושל דהאי קרא על והכוונה אם יבא אליך היצר הרע בטענות מזוייפות של הבל וריק, לרשל אותך בעסק התורה והמצוה, באימרי לך אל תהיה ניעור הרבה בלילה, פן תחלה, ולא תרבה עתים בה פן יגיע לך נזק בגופך ובאור עיניך, וכיוצא בזה הנה אתה אל תשמע לו ולא תטה לדברו. אלא בין תבין את אשר לפניך, כלומר בעסק הגשמי שהוא מונח לפניך, שאתה רואה כמה, וכמה לילית אתה מנדד שינה בהם, בשביל שאתה עוסק בחשבונותיך הרבים, וכמה ימים אתה נשאר ברעב וצמאון בשביל עסק הגשמי שנזדמן לך, ואין לך פנאי לאכול, וכמה פעמים נזדמן שהלכת בתוקף החום או בתוקף הקור בשביל עסק הגשמי שלך, ועכ"ז לא חלית ולא נחלשתה, ולמה תהיה חושש על עצמך מצד הדברים האלה מחמת עסק התורה, ונמצא כי בעניינים הגשמיים שהם מצויים לפניך בין תבין תשובה נצחת לנצח את היצר הרע אשר אתה נלחם עמו:

ובזה יובן אדם כי יקריב מכם קרבן לה', פירוש יקריב הנהגה וסדרים מכם, כלומר מן עסקים הגופנים השייכים לכם, שאתם עוסקים בעסקי הגוף שלכם מהם יקריב קרבן לה', דהיינו בעסקים הנפשיים של תורה ומצות שהם חלקו יתברך, שהאדם ילמוד החריצות וזריזות והשתדלות לעשותם בעסקים הנפשיים שהם חלק עבודתו יתברך, מן חריצות וזריזות והשתדלות לעשותם לעסקים הנפשיים, שהם חלק עבודתו יתברך מן חריצות וזריזות והשתדלות שעושה בעסקים הגופניים וכמו ענין המשל הנז"ל שבחר העשיר להביא בחנותו אדם שהיה עוסק בעסקי עצמו, כדי שגם בעסקי העשיר יעסוק כאשר עוסק בשלו:

ואמר עוד מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קרבנכם, פרט כאן שלשה מינים כנגד שלשה מיני עמל, שהאדם עומל בכל כוחו בעסק הגשמי שהוא שייך לגופו, ומהם ילמוד לענין עסק הרוחני ששייך לנפשו, ואמר מן הבהמה כנגד עמל ועסק שהאדם עמל ועוסק בהכנת האכילה, שטורח ויגיע כל היום להכין צרכי אכילה ושתיה, וכמ"ש כל עמל אדם לפיהו, שהנך רואה האשה בירכתי ביתה שהיא עוסקת בהכנת אכילה ושתיה לבשל ולאפות, הנה היא יושבת בבית התבשיל רובו של יום, וביום ערב שבת יושבת כל היום כולו, ועיניה זורמות דמעה מרבוי העשן, וגם חום האש של התבשיל עולה עליה בימי הקיץ, שהאויר חם הרבה, ואינה קצה מן העמל הזה, על כן מזה העמל נלמוד הנהגה ודרך להתנהג בעמל לחמה של תורה, שהיא ג"כ נקראת בשם אכילה ושתיה כדכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכתיב הוי כל צמא לכו למים, ורמז הכתוב העמל הזה של אכילה בבהמה, מפני כי כח התאוה של הגוף באכילה ושתיה נקרא בשם נפש הבהמית, גם כי הבהמה עיקר תאוה הגוברת בה אינה אלא באכילה ושתיה, ולכך אומרו מן הבהמה רמז בזה על עמל אכילה ושתיה:

ואמר עוד מן הבקר, רמז בזה על עמל ועסק של מלאכה ומשא ומתן, שהאדם עוסק במשא ומתן שלו, ביגיעה גדולה בכל היום בקור וחום, לא ינוח ולא ישקוט ולא יקוץ בעמלו, מוליך ומביא מוציא ומכנים לוקח ונותן, ולא יעצרנו לא קור ולא חום, ולא גשם ושלג, ולא רעבון וצמאון, והוא שמח בעסקים אלו ואינו מרגיש בשום צער, ורמז עסקים אלו של מו"מ בבקר, כי בקר הוא לשון ביקור, ועסקים אלו של מו"מ צריכין ביקור בשכלו של אדם בעשייתם תמיד:

ואומרו מן הצאן, רמז בזה עמל ועסק של מלאכה, שהאדם עוסק במלאכתו ביגיע כפיו כל היום בקור וחום ולא ינוח ולא ישקוט לבטל ממלאכתו אפילו שעה אחת, אלא יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ואם הוצרך לעסוק במלאכה גם בלילות לא יקוץ בזה, וכן האשה בביתה שעוסקת כל היום בבישול וכבוס, וגם תפירה ואריגה בימים ובלילות, ואינה קצה במלאכתה אע"פ שתצטרך לנדר שינה מעיניה בלילות, כל איש ואשה במלאכתם לא יעצרם הגשם והשלג והחום אלא עולם כמנהגו הולך, ואין להם מרגוע, ורמז עמל זה של מלאכה בצאן. כי האדם מן הצאן יוכל להתפרנס הן באכילה הן בכסות, מהם ממש, כי מחלבם יאכל ומצמרם יתכסה, ומגדיים שלהם ימכור וישים מעות בכיסו, ולכן ארז"ל למה נקראו עשתרות צאנך שמעשרות את בעליהם, וכן כתוב על בעלי המלאכה ויד חרוצים תעשיר:

ולז"א מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, כלומר מן שלשה מיני עמל הנמצאים בעסק הגשמיי שהם עמל של הכנת האכילה ושתיה, הרמוז בבהמה, ועמל של משא ומתן הרמוז בהבקר, ועמל של מלאכה הרמוז בצאן שאתם נוהנים בהם. ואין אתם קצים בעמלם, תקריבו את קרבנכם הוא הקרבן לה' אשר דברתי בו:

מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א:ב). נ"ל בס"ד, דידוע שהתורה נקראת שער, וכמ"ש בגמרא מכריז רבי ינאי וי למאן דלית ליה דרתא והרעא לדרתיה עביד, והכונה, כי מכנה התורה בשם שער והיראה בשם בית, וידוע שתרגום שער הוא בבא, ונרמז שם זה בתחלת התורה בראשית ברא אלהים ר"ת בבא, ושמעתי מספרים, גוי מגדולי הישמעאלים כתב על הנייר ע"י ישראל בכתב אשורית ג' אותיות בבא ויבא לפני עט"ר הרה"ג מו"ה רבינו משה חיים זצ"ל ויראהו הנייר הזה, ויאמר לו חכם מה הפירוש של אותיות אלו הכתובים כאן. ותכף ומיד השיב לו זה ר"ת בראשית ברא אלהים, ויתפלא הגוי איך הרגיש וידע זה בהשקפה ראשונה תיכף ומיד. כי הוא נתכוין לנסתו בזה, שכתב ר"ת אלו לידע אם ירגיש בכך:

איך שיהיה נמצא התורה היא שער, ונרמז זה בתחלתה שמתחלת באותיות בבא, ונראה לכך זכר כאן ג' מינין אלו בהמה בקר צאן, לרמוז בהם על התורה שנקראת בבא, והיינו כי בעלמא דרשינן תיבת מן כלומר מהטפל, והנה אות הטפל שבאותיות בהמה כלומר אות הקטן במספר שלו הוא אות ב', וכן אות הטפל אשר באותיות בקר הוא אות ב', ואות הטפל שבאותיות צאן הוא אות א', הרי כאן אותיות בבא שנרמזים בבהמה ובבקר ובצאן, ורומזים להתורה שנקראת בבא, ונרמזו בבהמה ובבקר להורות שישים אדם עצמו בעבור עסק התורה כשור לעול וכחמור למשוי, ובצאן נרמז שהתורה עוזרת לאדם להיות לו מדת הסתפקות, שיהיה רואה את עצמו עשיר, ועל זה אמרה תורה עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה, וכתיב בשמאלה עושר וכבוד, ובצאן כתיב ועשתרות צאנך, וארז"ל שמעשרות את בעליהן, וז"ש מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, ר"ל באותיות הטפילין שבאותיות בהמה בקר צאן, שהם אותיות בבא הרומזים לתורה, על ידה תקריבו את קרבנכם שתזכו להיות מרכבה לשכינה, ויתקבלו ברצון קרבנכם לפני השי"ת:

ועוד נ"ל בס"ד דידוע שיש נצוצות קדושה שהם מבחינת ק"ב חרובין, ואלו הנצוצות יוצאין מן הסיגים ע"י תיקון הנעשה בקרבן, ולכך נרמזו באותיות קרבן שהם נר קב, כלומר נר המאיר לניצוצות של בחינת ק"ב להוציאם מן הסיגים, ונרמז תיקון ניצוצות אלו של בחינת ק"ב באותיות בהמה בקר צאן, דהיינו אם תקח הרוב שלהם [דהיינו רוב אותיות של כל תיבה בפ"ע] תמצא באלו הרוב צירוף שלשה תיבות אלו, שהם צ"א ק"ב בה"ם, כלומר מאלו הקרבנות שאתה מקריב שהם בהמה בקר צאן, אז ע"י התיקון של ההקרבה הנעשה בהם, תוציא בחינת ק"ב מן הסיגים. ונ"ל דנרמז השיר של הלוים שצריך להיות עם ההקרבה ביחד להשלים התיקון, בס"ת בהמה בקר צאן, שהוא ס"ת רנה, זה השיר:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', ליישב מלת מכם שנראה לשון יתר, והוא ע"פ מ"ש בספר שער בת רבים בסוף פ' במדבר, ע"פ כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, עד"מ איש בא לחנות לקנות לו מראה זכוכית, ויראהו הסוחר מראה טוב ויפה והוא הביט בה ולא חפץ בה, א"ל הסוחר מדוע אינך חפץ בה, ויענהו רואה אני תמונה משונה נגדי, כי היה ראשו פרוע והכובע שעל הראש הוא על הצד, ועל מצחו יש לכלוכים של דם, ובפניו לכלוכים של דיו, וגבות עיניו מלוכלכים בצואה של העין, אמר לו הסוחר שוטה ופתי הלא התמונה שאתה רואה בה היא תמונת עצמך, והלכלוכים הם בפניך ובמצחך, וקלקול הכובע הוא מעצמך, נסה נא להכין הכובע על ראשך כראי, ותרחוץ מצחך ופכיך מן הלכנוכים, ותרחוץ גבות עיניך מן צואתם, ותראה אז תמונת המראה כנגדך יפה, וכן עד"ז ההנהגה העניונה מהנהגת כפי הנהגת האדם, שאם מתנהג בטוב וביושר יראה ההנהגה העליונה מתנהגת עמו בטוב, ואם יקלקל מעשיו אז הנהגת ענייניו תתקלקל, וז"ש אני ה' לא שניתי כלומר איני מקבל השתנות ח"ו, והשינוי לפעמים מטוב לרע אינו מצידי, אלא הוא רק מצידכם, יען כי אתם בני יעקב לא כליתם חוק שלכם להשלים מעשיכם כראוי עכ"ל. ובזה פרשתי בס"ד מש"ה אני לדודי ודודי לי, כלומר כפי שיעיר התקרבות שאני מתקרב לדודי, כן דודי מתקרב לי, דכתיב ה' צלך דוגמת הצל שהוא מכוון כנגד המצל עליו:

ובזה יובן בס"ד אדם כי יקריב, פירוש רוצה לעשות התקרבות שיקריב נפשו ועצמו להשי"ת, מכם כלומר כפי שיעיר והמדה אשר יהיה מכם כן תהיה ההתקרבות אשר תהיה להשי"ת עמכם. או הכונה הוא, ר"ל אחר שתשלימו ההכנות שראוי להיות מכם בתורה ומצות אז תמצאו הקרבן לה', כלומר ההתקרבות של השי"ת שיעשה לכם. כי אחר שתעשו אתם את שלכם אז יעשה הקב"ה את שלו. וכיוצא בזה פירש הרב מהר"י צרפתי ז"ל, הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, שומר מלשון ואביו שמר את הדבר, שהוא לשון המתנה וצפוי שממתין ומצפה למעשיכם תחלה, ולכן אמר השי"ת שובו אלי ואשובה אליכם. שובו אתם תחלה ואח"כ אני אעשה את שלי, ולכך אמר השי"ת למשה רע”ה קודם קי"ם, מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, שהם יקדמו תחלה ואני אעשה את שלי לעשות להם הנס הגדול, ולהראותם מראה הגדול והעצום והנורא, וכאשר בארנו לעיל בס"ד בפרשת בשלח:

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מ"ש השי"ת לישראל ולא יראו פני ריקם כלומר לא תוכל לראות פני שאהיה אני מתקרב לך ואשפיע לך שפע הארה וקדושה, בעוד שאתה ריקם. שלא הקדמת למלאת עצמך בתורה ומצות. ובזה יובן מ"ש רז"ל מדת הקב"ה כלי מלא מחזיק כלי ריקם אינו מחזיק, ר"ל אם יראה את האדם הוא כלי מלא בתורה ומצות ומעשים טובים, מחזיק להשפיע לו שפע התקרבות שיהיה קרוב אליו, ולקדשו ולהאיר לו באורים גדולים ונסגבים, אבל אם הוא ריקם אינו מחזיק שפע ברכה וקדושה מאתו יתברך ולכן אמר אלישע הע"ה לאשת עובדיה מה יש לך בבית, דברכת השי"ת לא שריא ברקניא:

אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה' (ויקרא א:ג). נ"ל בס"ד, בקר לשון ביקור רמז למלאכת הבורר, שהאדם מבקר הדצח"ם, ומברר מהם נצוצי הקדושה, והנבררים וניצוצות הנבררים נקראים קרבן שהאדם מקריבם לגבוה ומעלה אותם למעלה, וז"ש אם עולה קרבנו הם נ"ק מן הבקר, ר"ל מן הביקור שעשה בדצח"ם צריך שזה הבירור יהיה בסוג זכר שעולה למעלה מאיליו, ואין צריך לסיוע מאחרים, אלא אדרבה הוא מושך ומעלה עמו נ"ק של אחרים שהם חלושים, וידוע כל משפיע נקרא זכר וכל נשפע נקרא נקבה, ועוד תמים יקריבנו שלא יהיה בירור לחצאין, או תמים שמושך ומברר משלו וגם משל אחרים שהם משורשו, או בסדר תם בסוד יעקב איש תם, ולא בסדר מת שלא יהיה לסט"א שהוא נקרא מת תערובת בו, אל פתח אהל מועד אות הראשון של התיבה הוא הפתח שלה, ולכן שתי תיבות אהל מועד פתח שלהם הוא אם, שה"ס המלכות שנקראת שער בסוד שם אדני במלואו הרעא, והכל עולה תחלה אליה, וכיון שהאדם עושה זה לרצונו, כלומר רעותא דלבא שהיא כנגד קוץ יו"ד של שם הוי"ה, אז זוכה שיעלה בירור זה חל כל הפרצופין הרמוזים באותיות שם הוי"ה:

וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א:ד). נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בספר משפט צדק דף פ"ו ע"פ את פני מבין חכמה בשם רא"י ז"ל, דהלימד לש"ש תכף ומיד כשמתחיל ללמוד מקיים מצות והגית בו, שהוא עושה מיד רצון השי"ת, שצוהו ללמוד. ונמצא מיד הגיע לתכלית כונתו שהוא מקיים מצות והגית וז"ש את פני מבין חכמה, כלומר החכמה שהיא התורה מוכנת ומזומנת לפניו, כי מיד בתחלה משיג המבוקש שלו שהוא לעשות רצון הש"ת, שצוהו להגות בתורה דמיד הגיע לתכלית כונתו בלימוד, אמנם ועיני כסיל בקצה הארץ, כי הכסיל היינו מי שלומד ע"מ שיהיה רב או להשיג כבוד או ממון א"כ אין תכלית כונתו מוצא אותה בתחלת לימודו, אלא אח"ז כשיהיה רב, וכשיתנו לו ממון או כבוד, עכ"ד ע"ש. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב במשלי כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, דידוע התורה נקראת תבואה כמ"ש חז"ל, ומי אוהב בהמון לו תבואה, והכונה תלמוד לש"ש שבזה אתה מכבד את ה' מראשית. לימוד התורה שאתה לומד, כי מתחלת למודך נמצא אתה משיג תכלית כונתך בלימוד:

ובזה יובן בס"ד, ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קיניינך קנה בינה, דהלומד חכמה היא התורה שנקראת בשם חכמה, בתחלת לימודו קנה המבוקש שלו ותרויח בזה, כיון דאתה לומד לש"ש תזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שתבין דבר מתוך דבר ותדמה דבר לדבר לחדש הלכות חדשות, ולז"א ובכל קנינך קנה בינה, שתבין דבר מדבר שזה נקרא בינה כנודע:

וז"ש וסמך ידו על ראש העולה, והיינו עולה רמז לתורה שהיא עולה ואינה יורדת, דכל דבר המיושן הוא יורד בשבח שלו, אבל התורה אינה כן אלא הישון משביח אותה, כי אע"פ שעברו עליה שנים רבות אחר שנתנה היא משובחת יותר, שרואין הכל שלא נפל מדבריה דבר אחד ארצה. ולכן נדמית ליין שהישון משביחו, ולכן נקראת עולה כי ברבוי השנים עולה ואינה יורדת. גם עוד נקראת עולה על שם העוסקים בה שעולים בלימודם ושכלם, וכמ"ש רז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהם, וזקני עם הארץ להפך. גם נקראת עולה כי כולה כליל לה' ואין בה אפילו אות אחת לבטלה, ולז"א וסמך ידו על ראש העולה, שלומד תורה לשמה שקונה ולוקח המבוקש שלו מראש הלימוד של התורה, ולכן תורה זו שהיא לשמה תועיל לו לכפר עליו:

ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו (ויקרא א:יד). נ"ל בס"ד יש מצות שהם נוהגים ביום בלבד. כגון ציצית ותפלין וכיוצא, ויש בלילה בלבד, כגון אכילת מצה בליל פסח וכיוצא, ויש מצוה נוהגת ביום ובלילה, כגון קריאת שמע דכתיב בשכבך ובקומך, ומן התורה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה, וחז"ל הוסיפו בה עוד פעם אחרת ביום, והיא ק"ש דקרבנות, ופעם אחת בלילה והיא ק"ש שעל המטה, ונעשו השתים ארבע, ובזה פירשתי בס"ד רמז המשנה יציאות השבת שתים שהם ארבע, דידוע בק"ש יהיה המשכת אורות המוחין הנרמזים בשלשה זו"ן של אות ש', ולכן נרמזה הק"ש באותיות שבת שהוא בת ש', וזהו יציאות השבת כלומר התיקון היוצא מן ק"ש שהיא סוד שבת, בת ש' שתים מצות מן התורה, שהם ארבע מצות על ידי תוספת שהוסיפו חז"ל:

נמצא מצות ק"ש הוא כפולה, ועוף ר"ל כפל מלשון מגילה עפה, ר"ל אם מקריב מצוה שהיא כפולה ביום ובלילה, כגון ק"ש צריך להיות עולה קרבנו לה', שיכוין לעלות התיקון שלה בארבע עולמות אבי"ע, שהם רמוזים בארבע אותיות הוי"ה, ועוד יעשה תיקון אחר בק"ש כשאומר אותה על מטתו, לתקן ולהוציא הנשמות שנפלו בקליפה ע"י טיפות קרי של האדם, וגם לעשות תיקון בטיפות הזרע של האשה היוצא ממנה אחר תשמיש המטה, וכמפורש בשער הכונות בדברי רבינו האר"י ז"ל בדרושי הלילה, וכנגד טיפות של האיש אמר מן התורים, וכנגד טיפות של האשה אמר או מן בני היונה:

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה (ויקרא ב:א). נ"ל בס"ד דידוע כל תיקון שיעשה האדם למטה, וכל תורה ותפלה צריך שיעלו תחלה במלכות, ומשם יעלו לתכלית עליותם יען [שהיא] כמו שער לכל העולמות, וכל הנכנס נכנס דרך השער ורואה פני הפתח, לכן נקראת בשם אדנ"י אשר במלואו היא תרע"א, שהוא תרגום של שער, ולכך קודם תפלת העמידה אומרים אדני שפתי תפתח, וז"ש ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', מתורה ותפלה צריך תחלת הכל סולת יהיה קרבנו, שמעלה למלכות שהיא עולה מספר סולת, דאע"ג דכתיב סלת יש אם למקרא, דקרינן סולת בוא"ו, ויצק עליה למנחה זו שהיא מן תורה ותפלה, שמן, רמז לאור החכמה שנקרא שמן. וגם ונתן עליה לבנה קרי בה לבינה, כי החולם תניחו למטה תחת הבי"ת יהיה חירק, ואז נקראת לבינה, כלומר יתן עליה ג"כ אור מן הבינה:

ולכן המלכות [נקראת] לבנה יען כי היא סוד ה"א אחרונה שבשם הוי"ה, ובעלוי שלה תעלה להיות כה"א ראשנה שהיא בינה, ומצינו שלשה שמות יש ללבנה שהם לבנה סהר ירח והם ר"ת לפורקנך סברית ה', כי הלבנה רומזת למלכות, ולכן בברכת הלבנה אומרים דוד מלך ישראל שהוא בחינת המלכות חי וקים, ואנחנו מקיים בגלותינו לישועה שלה, והנה ידוע שהלבנה בעצמה היא חשוכה, ומקבלת אורה מן השמש, ונקראת לבנה שהוא לשון לובן ע"ד שאומרים למי שחשכו עיניו ב"מ סגי נהור, ולכן אע"פ שהיא חשוכה קורין אותה לבנה, ונמצא שם הלבנה אינו לה שם עצמי אך שם העצמי שלה הוא ירח. וכל זה הוא עתה, אבל לעתיד שתהיה מאירה כשמש דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ולא תצטרך לקבל אור מהשמש אז יהיה לה שם לבנה שם עצמי שתהיה לבנה באמת, דאינה חשוכה, ואז אינה צריכה לשם הירח להיות לה שם עצמי, ובזה פרשתי בס"ד על האמור בדוד הע"ה שהוא בחינת הלבנה כאמור לעיל, ורוב שלום עד בלי ירח, ר"ל יהיה רוב שלום שלא תצטרך בחינה שלו לשם הירח להיות לה שם עצמי כי אם תואר הלבנה יהיה לה שם העצם:

ובזה יובן בס"ד יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, כלומר עתה אומה הישראלית היא יפה כלבנה דלית לה מגרמא כלום אך כשתהיה לעתיד ברה כחמה שיהיה לי אור מעצמותה, אז תהיה איומה באותו זמן, ומתי תהיה איומה, ואמר כנדגלות חלק התיבה לשתים וקרי בה בגד גלות, שהגלות יהיה נד והולך, כי תהיה גאולה שלימה בב"א: