Od Yosef Chai; Halakhot, Bo
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הפנים וכפות הידים והאצבעות שבאשה מותר לקרות כנגדן כיון שדרכן להיות מגולין רגיל האדם בהם ואינו בא לידי הרהור, מיהו אם לובשת טבעות של אבנים טבות באצבעותיה יש לחוש להרהור ולא יקרא כנגד אצבעותיה כי הטבעות של אבנים טובות הם על בשר אצבעותיה ואין דרכה של אשה ללבוש באצבעותיה טבעות של אבנים טובות תמיד אלא באקראי, ונמצא דלא רגיל האדם בה וכשרואה אותה רואה מראה חדש ויתעורר בו הרהור רע, וכן נמי אם לובשת צמיד שקבוע בו אבנים טובות דאין לובשת זה אלא לפרקים אסור לקרות כנגד כפות ידיה, דגם זה מראה חדש הוא שנותן הצמיד הזה נוי לכפות ידיה דלא רגיל בה ואתי לידי הרהור, אבל אם לובשת תכשיטין של אבנים טובות בראשה ותחת צוארה על בגדיה אין נוי זה נוגע לבשרה והרואה מסתכל בנוי התכשיט ולא בנוי בשר שלה ולא חשיב ערוה אלא במראה הבשר:
וכל זה שאמרנו דהפנים והכפות מותר לקרות כנגדן היינו באינו מסתכל בראייתו הרבה אבל המסתכל בכוונה כדי ליהנות בהסתכלות שלו אסור אפילו בפנים וכפות הידים, דעל זה ארז"ל כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף והכונה שהוא מסתכל בכונה כדי ליהנות בהסתכלותו במקום זה, וכיון דהסתכלות זו אסורה וחשיב כאלו מסתכל במקום התורף ודאי אסור לקרות ק"ש ג"כ דכ"ש הוא:
ודע כי סוף העצם של הארכובה שהוא הנקרא בער'ב כ'ל'אל הנה שיעור שני שלישי טפח דרכו להיות גלוי אצל כל הנשים שאין לובשין אנפלאות בכפות רגליהם ולמעלה משני שלישי טפח הוא בכלל מקומות המכוסין ואסור לקרות כנגדן יען כי עצם זה של הארכובה הוא בכלל שוק דעליו אמרו שוק באשה ערוה: