אמר המחבר יצ"ו קודם שאכתוב הלכות ש"ר לפרשת מקץ, ראיתי נכון להביא בספר הזה שלשה תשובות מן סה"ק סוד ישרים, מפני כי תשובות אלו שייכים לענייני התפלה והעבודה אשר אנחנו עסוקים בהלכות שלהם בספר הזה, וקראתים בשם קנטרס חוט המשולש. והנה שאלה ותשובה הראשונה כבר נדפסה בסה"ק סוד ישרים שנדפס סוף סה"ק רב פעלים ח"ב דף קכ"ז ע"ג וזה תוארה:

שאלה. יודיע לנו מורינו בענין זה שאנחנו נבוכים בו כי מצינו בעץ חיים שער המלכים פ"ו שכתב כל עבודתינו ומצותינו הם בזו"ן, ומצינו בספר עולת תמיד שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל שכל עבודתינו היא לא"ס ב"ה, ואחלה פני קדשו להגיד לנו את דרכינו איך תהיה כונתינו בתפלתינו ובמצותינו, ואנחנו לא נדעה איך תהיה מטרת כונתינו ושכמ"ה:

תשובה. בזוה"ק בהקדמת בראשית דף י"ב איתא וז"ל, פקודא תליתאה למנדע דאית אלהא רברבא ושליטא בעלמא ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא חדא בשית תיבין דשמע ישראל ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו וכו', וכתב הרב בעל מקדש מלך ז"ל שם וז"ל, אלהא רברבא וכו' הוא א"ס ב"ה המתלבש בשש קצות דז"א דאצילות, ובהיותו שם נקרא אלהא רברבא ושליטא, כי כח א"ס ב"ה מתגלה בז"א, וכמ"ש וידבר ה' אל משה הוא א"ס הנקרא הוי"ה בהתלבשותו בז"א, כי קודם התלבשותו אין לו שם ולא נקודה, אמנם בהתלבשותו בז"א שהוא אוחז בשיעור קומתו את כל האצילות עילא ותתא אז נקרא אלהא רברבא ושליטא בעלמא וכמ"ש בתיקונים בגדולה אתקרי א"ס גדול ובגבורה גיבור ובנצח מארי נצחן וכו' הרי כי בהתלבשותו בגדולה וכן בגבורה אתקרי גבור וכן בהתלבשותו בתפארת אקרי הוי"ה כלומר בהתלבשותו בתפארת אקרי א"ס הוי"ה שהוא היה הוה ויהיה, ונמצא דכונת רז"ל בספרי שאמרו אליו ולא למדותיו הכונה הוא דאין אנחנו מכוונים לגדולה מצד עצמה אלא לא"ס הנקרא גדול בהיותו מלובש בגדולה, או להא"ס הנקרא גבור בהיותו מלובש בגבורה. אבל לכוין אל הא"ס בעצמו בלתי התלבשות זה א"א בשום ענין כי הא"ס ב"ה אין בו לא שם ולא נקודה, דרק בהיותו מלובש במדותיו הוא נקרא גדול גבור ונורא בשם הבחינה שהוא מלובש בה וכשאנחנו אומרים הגדול הגבור והנורא, הכונה הוא על אור הא"ס המתלבש בגדולה או בגבורה וכן רחום וחנון הכל הוא על הא"ס המתלבש במדה ההיא עכ"ל:

נמצא בכל מקום שאנו מכוונים בשום שם משמות הקודש צריך לכוין אל הא"ס המתלבש תוך אותו השם שהוא המחיה אותו ולא נקרא שם הוי"ה או שם אדנ"י וכיוצא אלא מחמת אור א"ס שבתוכו שהוא האדון והאלוה האמיתי, ואם יצויר ח"ו שיסתלק אור א"ס מאותו השם יתפרדו האותיות ולא ישאר אותו השם כלל, וא"כ כשאנו מכוונים בשם מהשמות אנו מכוונים אל הא"ס שבתוכם כי לא נצטרף ונקרא השם אם לא בכח הא"ס שבתוכו כמ"ש בתיקון נ"ז, ודבר זה מפורש יוצא בכמה מקומות בזוהר ותיקונים ור"מ. פקח עיניך וראה נוסח התפלה שסידר רבינו הרש"ש ז"ל לאומרה בחצות לילה וז"ל, יהר"מ ה' או"א שימשך מן הא"ס ב"ה אור ושפע גדול לשורש יחידה העליונה המלובש בעתיק אריך דא"ק, ומשם ימשך השפע ההוא לפרצוף חכמה דא"ק ושיתפשט פרצוף החכמה דא"ק עם אור הא"ס מלובש בו להתלבש בפרצוף מלכות דמ"ה וב"ן וכו' וכו'. ואתה המשכיל שים עיניך ולבך אל הדברים הנזכרים איך הם מסודרים בכמה פרטים של המשכות והארות והתלבשות מדרגא לדרגא, ובין תבין את אשר לפניך ישמע חכם ויוסיף לקח, ותפלה זו דחצות לילה היא הובאה בספר אמת ליעקב ניניו ז"ל:

ולכן כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בריש ספר עולת תמיד וז"ל, האצילות הוא עצם הספירות ויחודם בא"ס הוא ע"י העצמות המתפשט בהם וכו', וכל תפלותינו הם לא"ס ב"ה, אך להיות שאין אנחנו יכולים לכנותו בשום כינוי ושם, לזה אנחנו מתפללים על ידי הספירות, כי שם שיכי הכנויים והשמות כי כל הכנויים והשמות הם שמות העצמות המתפשט בספירות וכו' עכ"ל. וכן כתב רבינו זלה"ה בשער ההקדמות וז"ל, והננו מבאר לך בקיצור ענין כללות של כל העולמות ושים דעתך בזה מאד, הנה בשתי בחינות נפרט כל מה שיש בעולמות, הלא הם בחינה ראשונה היא בחינת הא"ס הוא המאציל העליון האמיתי אשר האציל כל העולמות כולם, וכל העולמות הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כולם נאצלו ממנו והם עילות עלולות ממנו כולם כאחד, והבחינה השנית הם כל העולמות הנזכרים כולם כאחד, ויש בהם עצמות אורות המתפשט מן הא"ס בתוכם להאירם ולחיותם, ודבר זה נמשך בכל העולמות מן הנקודה הראשנה העליונה שבכולם ועד נקודה התחתונה וכו' והמשכיל כאשר יפקח עין שכלו יבין איך כל העולמות בחינה אחת לבושי הא"ס, והא"ס מתלבש בתוכם וגם סובב עליהם ומחיה את כולם ואין דבר יוצא חוץ ממנו והכל בחינה אחת וכל העולמות נקשרים במאציל ודי בזה כי אין ראוי לגלות יותר בענין דרוש זה עכ"ל ע"ש:

ואחרי שידעת כל זה אשוב לדבר אליך בדברים שכתב רבנו מהרח"ו ז"ל הנז"ל שכתב כל תפלותינו הם לא"ס ב"ה, הנה כונתו לומר כי אל א"ס אנחנו מעלים כונות התפלה והברכות ולמוד התורה וקיום המצות וכל דבר שבקדושה כדי להוריד שפע וברכה מהארתו מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין, יען כי כבר ידוע שהניצוץ ההוא הנמשך ומתפשט מן א"ס הוא נתלבש בכח ניצוץ אחר נברא והוא נשמה דקה מאד הנקרא יחידה, שזו היחידה יש בה שרשי כל הי"ס והוא קוץ היו"ד דשם הוי"ה הכולל אשר בו שורש כל הארבע אותיות דהוי"ה, והנה אור הבחינה הזאת דקוץ הי"ד של הוי"ה הכולל הוא נמשך ומתפשט תוך המוחין דכל הפרצופים מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין שהוא עד תוך המוחין דזו"ן ונעשה הכל אחרות אחד, ועיין נוסח לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שסידר רבינו הרש"ש ז"ל:

נמצא אור א"ס טמיר וגניז בכתר ומתלבש בעשר ספירות דאצילות, אך הוא מתגלה בתפארת ומלכות שהם זו"ן, יען כי הם סופא דכל דרגין, ולכן ז"א נקרא הוי"ה סתם, והשתא בין תבין מדעתך כי באמת הגם שאנחנו מכוונים בתפלה וברכות בחבור הוי"ה אדנ"י שהם זו"ן, וכן נמי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל שאנחנו נקראים בנים לזו"ן דאצילות כי הוא אלהינו, עכ"ז הנה אנחנו באמת מעלים כונתינו לא"ס וכל תפילותינו הוא לא"ס יען שזו"ן שהם אלהינו בתוכם אור א"ס, מפני כי בעתיק דא"ק שלהם מלובש הא"ס והוא סוד קיץ היו"ד דהוי"ה הכולל אשר בו שורש כל הארבע אותיות ההוי"ה, ואז הזו"ן נקראים על שם בחי' א"ס כי נעשה הכל אחדות אחד, וכאשר תראה שתואר אדם עקרו בנשמה והגוף נקרא בו, וכן תמצא שאתה מדבר עם ראובן ותבקש ממנו איזה דבר ואע"פ שאתה רואה דבורך הוא עם הגוף ובקשתך היא ממנו, הנה באמת כאשר תשכיל תדע שדבורך היא עם הנשמה שבו שהיא המחיה את הגוף והיא שומע ומדבר ועושה כל פעילותיו בכוחה, וכן הענין כאן, כי א"ס היא נשמה לכל הנשמות והוא טמיר וגניז בתוכם ומחיה את כולם, ולכן אליו אנחנו מעלין כונת התפילות והמצות וכל דבר שבקדושה:

ועל כן אמר דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, כי ישים האדם תמיד נגד עיניו כי בקוץ היו"ד וארבע אותיות הוי"ה רמוז הכל וכלול הכל מן אור א"ס עד סוף כל דרגין והכל באחדות גמור, וכן כתב בשער רוה"ק דף ט"ל וז"ל, קצורו של דבר ישים שם ההוי"ה בארבעה אותיותיו לנגד עיניו ויכון ליחד וכו' ע"ש. והכי איתא בז"ח וז"ל ואיהו דמיחד י' בה' ו' בה' ולא אתקריאי הוי"ה אלא ביה, וכן אדנ"י וכן אלהי"ם וכן אהי"ה ומיד דאסתלקת מנייהו לית ליה שם ידיע ע"ש, א"כ בזכרינו שם ההוי"ה ושאר השמות נכללו ג"כ כח הא"ס המייחדם, כי הוא נשמה לכולם ומחיה את כולם:

נמצאת אתה למד שהמתפלל ואומר יהר"מ ה' או"א הגם שהוא מתפלל לז"א, הנה הוא מתפלל לא"ס המסתתר בו בהתלבשות כל הפרצופים שקודם ממנו, שכולם נכללים בכם הוי"ה ב"ה כאמור, כי מבלעדי א"ס אין כל מאומה בידו, ובקראינו לז"א ונדבר עמו בתפלה וברכות ותשבחות והודאות הרי אנחנו קוראים ומדברים כל הפרצופים כאחד עם אור א"ס המסתתר ומתלבש בהם שהוא נשמה לכל, ושים עינך ולבך היטב כמ"ש רבינו ז"ל בעץ חיים בענין האצילות הטעם שנקרא מחשבה ורצון ויאיר לעיניך הדברים יותר:

וכן תמצא מפורש בתיקונים דף ג' וז"ל לקביל אלין אזכרות דאינון יאהדונה"י בין בק"ש בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות דבכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ"י קול בהוי"ה וליחדא לון כחדא ביחידא דאיהו יחיד ונעלם דמחבר לון ומיחד לון כחדא וביה צריך הכונה דלא תליא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא עכ"ל. הרי מבואר דהגם שאנחנו מזכירים בהודאות ותפילות שמות זו"ן, צריך לכוין במחשבתינו אל הא"ס שהוא היחיד ונעלם דמחבר לון ומיחד לון כחדא, יען כי כל הפרצופים העליונים עם אור א"ס המתלבש בהם שהוא נשמה לכל הנשמות הכל נכלל בשם הוי"ה ב"ה:

ולכן סוד היחוד האמיתי של זו"ן שהם סוד קול ודיבור הוא להעלות מ"ן מזו"ן לאו"א ומאו"א לא"א ומא"א לעתיק עד א"ס ב"ה, כי לו לבדו הכח והגדולה והממשלה להשפיע בנאצלים, וכמו כן צריך להמשיך שפע מן א"ס לעתיק ומעתיק לא"א ומא"א לאו"א ומאו"א לזו"ן ועל ידי שפע הא"ס שמקבנים זו"ן על ידי או"א יהיה זווג זו"ן וכאשר תמצא הדבר מפורש בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פרק ז' שכתב שאין זווג דזו"ן אא"כ יהיה זווג ההוא נמשך מלמעלה עד א"ס, כי הוא לבדו יש לי כח לחדש תמיר לפי שאין לו סוף, מה שאין כן בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם מלמעצה, וז"ס כונת יחוד ק"ש באמיתות, שכבר נודע שהוא בחינת זווג או"א כדי לתת מוחין חדשים לזו"ן כדי שייכלו להזדווג, וצריך לכוין בק"ש להשלים כל הזווגים עד א"ס, כי ז"א יקבל מאו"א ואו"א מא"א וא"א מעתיק וכו' עד א"ס עכ"ד זלה"ה ע"ש:

והשתא בין תבין, דהגם דאנחנו מזכירים בתפילתינו שם אחד מהשמות השייכים לפרצופים אחרים העליונים מפרצוף ז"א, אין כונתינו לדבר ולבקש בפרטות מהפרצופים העליונים אלא אנחנו מדברים עם ז"א ומבקשים שישפיע לנו בפרטות מאותו הפרצוף שאנחנו מזכירים שמו מאחר כי אותו הפרצוף הוא מלובש בז"א, וכאשר כתבנו שכל הפרצופים העליונים כאחד עם אור א"ס שבתוכם, הכל הם מלובשים תוך ז"א:

ובזה תבין ענין הבקשה שכתב בשער הכונות של יהא רעוא מן קדם ע"ק וכו' שאומרים אותה קודם שבאמת גם בזה צריך האדם לכוין שהוא מדבר עם ז"א ע"ד שאמרנו, ולא ליחד הדבור הזה לע"ק לבדו כאלו הוא מדבר ומבקש ממנו בפרטות בלתי התלבשות ז"א דזה אי אפשר להיות, אלא צריך להיות הכל על ידי ז"א, ואע"פ שבבקשה זו האדם מבקש ומתפלל על הז"א עצמו להמשיך לו שפע אורות ומוחין, לא איכפת וכבר עשיתי לך משל לזה שתצייר בשכלך אם אתה מדבר עם ראובן ומבקש ממנו שישים לב על דבריך להבינם, אע"פ שאתה רוצה פעולה זו מן הלב ואתה זוכר בפיך את הלב שלו, הנה זאת הפעולה אינו עושה אותה הלב עצמו אלא נעשית ע"י כח הנשמה של ראובן אך בגלוי אתה מדבר עם גופו של ראובן שהוא עומד בפניך שאתה משים פניך כנגד פניו ומדבר עמו, וכן הענין כאן, והבן בדברים:

וכבר ידוע מ"ש רבינו האר"י זלה"ה דאזן אריך אין התפילות פועלים בה וכנז' באד"ר ע"פ הטה ה' אזנך, בז"א אתמר, והכונה הוא דאין אנחנו יכולים להשיג להעלות קולינו בתפלתינו אלא עד ז"א ולא יותר למעלה והטעם מפורש בדברי רבינו האר"י זלה"ה בשער מאמרי רשב"י בפרשת תרומה כי א"א הוא רחמים פשוטים ואינו משתנה כלל, אמנם ז"א יש בו דין ורחמים וכאשר יחטאו בעולם התחתון יעלה קולם באזניו יתמלא דין עליהם, וכאשר יגיע לאזניו כי שבו בתשובה, הרחמים גוברים, כי אז ז"א יתקן עצמו על ידי צעקת התחתונים כי שבו מדרכם הרעה ויאיר אליו א"א בעינא פקיחא טבא ואז יתבטלו הדינין עכ"ד ע"ש, ונמצא שהתפלות והצעקות עדין יבואו והוא מתתקן על ידם לקבל שפע מא"א דהיינו מאור א"ס שבתוכו ונמצא שאוזן א"א הוא לצורך ז"א לשמוע קולו להאיר לו ואין אנחנו יכולין להעלות קולינו עד שם וכמ"ש רבינו ז"ל שם:

אשר על כן בכל תפלה ובקשה שתהיה אפילו בתפלת יהא רעוא הנז' אנחנו מדברים עם ז"א ומעלים קולינו ותפלתינו עדיו, והוא יעלה קולינו ותפלתינו לאוזן העליונה, ומשם עד א"ס כדי לעשות הפעולה אשר אנחנו מבקשים כי הכל מלובש בז"א וכלא חד. ולכן תמצא בסדר התפלה המתוקנת מרבינו הרש"ש ז"ל בתיקון חצות שהיא מתחלת כך, יהר"מ ה' או"א שימשך מן הא"ס וכו' ע"ש, הנך רואה הבקשה היא משם הוי"ה ב"ה, ואומרים שימשך מן א"ס וכו', ואע"ג דשם הוי"ה בסתם הוא בז"א, כי אנחנו מכוונים בשם הוי"ה בקול ודבור שהוא שלוב הוי"ה אדנ"י, הנה כבר אמרנו שהכל נכלל בו, וגם א"ס הגנוז וטמיר בכתר הוא מלובש בו, ונמצא שבאמת ענין הבקשה הנז' הוא שאנחנו מבקשים מן א"ס שימשך ממנו אור גדול לשרשים העליונים וכו', אך אין אנחנו יכולים לומר הבקשה בלשון זה יהר"מ א"ס שתמשיך אור גדול ושפע גדול לשרשים וכו', שא"כ נמצא אנחנו מדברים עם א"ס לבדו ומבקשים ממנו בפרטות בלתי התלבשות הפרצופין, וזה אי אפשר להיות כי אין לנו יכולת בזה, אלא צריך שיהיה הדיבור והבקשה אל א"ס בבחינת התלבשותו בכל הפרצופין עד זו"ן שהם סופא דכל דרגין, והתלבשות הזה נכלל בשם הוי"ה ב"ה שהוא קוץ היו"ד, וארבע אותיות שהם כוללים מן אור א"ס דטמיר וגניז בכתר עד זו"ן, לכן אנחנו מיחדים הדיבור והבקשה על שם הוי"ה ב"ה, חך באמת המקור של המשכת השפע והארה הוא מן א"ס המאציל הכל, ולו לבדו הכח להשפיע בנאצלים כולם ולחדש שפע תמיד, וכאשר אנחנו מבקשים הבקשות שלנו הדברים עולים לאוזן ז"א בסוד הטה ה' אזנך ושמע, ומשם יעלו ויגיעו מדרגא לדרגא עד א"ס, ואז משם תהיה הפעולה שימשך השפע מן א"ס לעתיק ומעתיק לא"א ומן א"א לאו"א ומן או"א לזו"ן ומהם יגיע לנו, וזכור תמיד הכלל הזה שכתב רבינו האר"י זלה"ה והוא, כלל של דבר ישים האדם שם ההוי"ה נגד עיניו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד כי בו נכלל, הכל אור המאציל והנאצלים כולא חד:

וזכור נא תמיד מ"ש רשב"י זיע"א באדרא רבא וז"ל, כללא דכל מילין עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין כולא חד כולא הוה כולא הוי כלא יהא לא משתני ולא ישתני ולא שנא, ופירש רבינו האר"י זלה"ה דברים אלו בביאור אדרא רבא הכונה כי א"א הוא אוחז כל קומת עולם האצילות ומתלבש תוך או"א וזו"ן, ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד זה לבוש לזה וזה לבוש לזה ע"כ, והוא שכתבתי לעיל, שבאמת אותיות הוי"ה הם כוללים כל הפרצופים, ובכל פרצוף יש בו בפרטות אותיות שם ההוי"ה, אך הואיל וזו"ן הם סיפא דכל דרגין, לכן הז"א נקרא בשם הוי"ה בסתם הכולל, ואנחנו הואיל ונשמתינו מזו"ן נקראים אנחנו בנים להם, ולכן אין אנחנו יכולים לדבר ולבקש כי אם מז"א כי הוא אבינו, אך באמת כונתינו הוא לקבל מאור א"ס המתפשט ומסתתר בתוכו בהתלבשות כל הפרצופים העליונים כולם, כי הכל הם באחדות אחד גמור:

והבט נא וראה מ"ש בזוה"ק פרשת בלק דף קצ"א וז"ל, והאי ישראל כל מפתחן דמהימנותא ביה תליין ואיהו משתבח ואמר ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, והכי הוא ודאי דהא אבא ואימא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן ואמרו ופקידו לכלא נשקו בר, נשקו ידא להאי בר כביכול שולטנו יהיב ליה על כלא דכולא יפלחון ליה. ועוד שא עיניך וראה בזוה"ק יתרו דף פ"ה וזל"ל, אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין כולא מסתכמין באתר דאילין משתכחין כולא משתכחין ע"ש:

הרי שכל הפרצופים העליונים נקשרים ומסכימים עם זו"ן שעל ידם מתנהג העולם בכח כל השתלשלות עד א"ס הפועל האמיתי, ובדרך שהגוף פועל כל הפעולית בכח הנשמה כן זה, ושינויי ההנהגות תלוי בהבנתם של זו"ן. כי כאשר זו"ן הם בתיקונתם ובשלימותם יתנהג העולם בחסד וברחמים, וההפך ח"ו נהפך, והתחתונים ע"י מעשיהם הם הגורמים הכנתם ותיקונם של זו"ן, ולכן הדינין שהם לצורך ההנהנה נגלי בז"א, והוא פועל אותם בכח החיים העליונים המתקשרים בו, ולכן סידר רבינו הרש"ש ז"ל בכל יום קודם תפלה, וז"ל עלת כל העלות המתלבש בי"ס דאצילות על ידי שמו הגדול המתגלה בתפארת ומלכות וכו':

ואחר שידעת כל זאת בין תבין מעצמך על תפלת יהא רעוא וכיוצא בזה, אשר מזכירין שמות הפרצופין העליונים בבקשה, דאין כונתינו לבקש מעתיקא קדישא בפרטות וליחד אליו הדיבור הזה כל הבקשה כי באמת לא נוכל להשיג בדרך זה, אלא אנחנו מבקשים מן ז"א שיהיה לו רצון לעורר הרצון מעתיק יומין, וכונתינו להעלות קול דברינו ובקשתנו לאוזן ז"א, והוא כרצונו הטוב יגביר ויעורר הרחמים ויעלה הדבר מדרגא לדרגא עד א"ס ב"ה, כי הוא הפועל האמיתי, וכאשר כתבתי לעיל, ודבר זה מפורש יוצא להדיה בדברי רבינו האר"י זלה"ה בשער מאמרי רשב"י בפרשת תרומה וז"ל, ומטעם זה לא נתכסו האזנים העליונים (פירוש אזן א"א) בשיער, כי גדולה התפלה שעולה עד מקום גבוה בלי אמצעי, ובלי הפסק שום דבר ואין שום דין מעכב, וזה על ידי ז"א המתקן עצמו על ידי התפלה והוא מעלה התפלה לפניו (פירוש לא"א), וכבר כתבנו זה למעלה, ובמצחא אמרינן באדרא דכד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי, גלי מצחא דרעוא דרעוין וכו' והיינו על ידי ז"א המעלה התפלה שם. והיינו דלא קאמר כד שמע עתיק יומין צלותהון דישראל, או כד קביל צלותהון עכ"ל רבינו ז"ל שם ע"ש, הרי הדבר מפורש בדברי רבינו זלה"ה כאשר כתבנו:

והנה בזה נבין בס"ד רמז הכתוב אשא עיני אל ההרים הם המדרגות העליונים להמשיך שפע מהם, והגם כי מאין הוא א"א הנקרא אין יבא עזרי שהצלחתי במעשי ותפלתי למשיך שפע, עכ"ז עזרי מניע לי מעם ה' שם הכולל שהכל נמשך ע"י ז"א שבו מתגלה שם הוי"ה המורה על קשר א"ס, והתלבשותו בכל הי"ס דאצילות וכאמור לעיל:

והנה מכל הדברים אשר כתבנו תבין דברי רז"ל בספרי בפסוק כה' אלהינו בכל קראינו אליו, אליו ולא למדותיו, פירוש הספירות, כי באמת הכונה צריכה להיות אליו וכאמור, וידוע הוא כי אור א"ס המתפשט בספירות הוא הוא נשמתא דחיי שהזכיר רשב"י ע"ה באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וז"ל, ויפח באפיו נשמת חיים טברקא דגושפנקא גו בגו, וכל דא למה בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה, ויהי האדם לנפש חיה לאתרקא ולעיילא בתיקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כולא ביחודא חד, ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי ובגין כך ישתצי היא ודוכרניה מעלמא לדרי דרין. והבן בדברים:

ואתה תחזה עוד מ"ש רבינו זלה"ה בעץ חיים שער המלכים פרק וא"ו וז"ל, דע כי כל העולם מתנהג על ידי זו"ן, וכמו שהם בנים של או"א, גם אנחנו נקראים בנים של זו"ן בסוד בנים אתם לה' אלהיכם וגם כי הכתוב אומר כי אמרתי עולם חסד יבנה. ר"ל שהעולם מבחינת החסד ואילך שהם ז"ת שהם כללות זו"ן וס"ז ז' ימי בראשית, ולכן כל הפגם שגורמים התחתונים ע"י מעשיהם הרעים אינו מגיע בג"ר שהם א"א ואו"א רק בז"ת שהם זו"ן וכו' ע"כ ובין תבין דמ"ש רבינו זלה"ה שם שכל עבודתינו ומצותינו הם בזו"ן, פירושו הוא לתקן לזו"ן דחמשה פרצופין ע"י א"א ואו"א וזו"ן והוא להביא להם בחי' מוחין של ג"ר אשר נחסרו מהם שלא יצאו בעת תיקון המלכים רק ו"ק על ידי המאציל. ועתה ע"י תפלתינו ומצותינו אנחנו ממשיכים להם ג"ר ונגדלים דהיינו כמו בתפלת החול שמקבלים זו"ן מוחין מישסו"ת ונגדלים ועולין למדרגת ישסו"ת, ואח"כ נגדלים עוד ועולין למדרגת או"א, דהיינו בתפלת שחרית דשבת, וכן במנחת שבת במדרגת א"א:

ודע כי הרב החסיד מהר"ח ז"ל בתורת חכם כתב וז"ל, מ"ש מורי הרב ז"ל (הרש"ש) אי אפשר שימשכו מוחין לזו"ן עד שיהיו מלובשים תוך המוחין, דכל פרצופים העליונים ממנו עד עתיק דא"ק שבו מלובש אור הא"ס שהוא הנצוץ שהיא הבחינה האמצעית הנז' שם, אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלהיכם וכו', הנה כל אלו הכנויים כתבם הרב ז"ל בכ"מ על זו"ן דאצילות שנקראו בנים בערך אי"א וגם אנחנו נקראים בנים לזו"ן דאצילות כי הוא אלהינו, וכן הוא על כל פרצוף ופרצוף בערך הקודם אליו. וגם כתב הרב ז"ל בעולת תמיד כי כל תפלתינו לא"ס מוכרח לומר כונתו ז"ל שזו"ן יש בהם א"ק ואבי"ע כי כל בחינה כוללת כל מה שלמעלה ממנה ומקבלת מכולם כמ"ש בעץ חיים שער מ"ב שער דרושי אבי"ע פ"א, שהמררגה אחרונה של העליון שהיא מלכות דמלכות שלו היא האצילה להמדרגה העליונה של התחתון, וכ"כ בספר מבוא שערים ש"ב ח"א פ"ג וז"ל, והמשכיל יקיש איך בכל העולמות בחינת נה"י וחצי תפארת שבפרצוף א' הם המולידים פרצוף תחתון, כי הרי נה"י דא"ק מולידים עולם האצילות ששרשו פרצוף עתיק, ונה"י דעתיק הולידו לא"א, ונה"י דא"א לאו"א, ונהי דאו"א לז"א, ונה"י דז"א לנוקבא עכ"ל, ושכינה הוא ר"ל דהמלכות שבאחורי הנה"י היא האצילה הפרצוף התחתון ממנה כנז' בשער הנז', א"כ כשנמשכים המוחין לז"א מלובשים תוך כל הפרצופים שעל גביו אפילו דעתיק דא"ק, ואמת שאו"א הם האלו"ק דז"א, וכן אנחנו נמשכים לנו הנרנח"י ובהם מלובשים אפילו המוחין דעתיק דא"ק שבתוכו אור הא"ס אבל הוא א"ק דמלכות. נמצא שזו"ן הם אלהינו והם בחי' א"ס כי בעתיק דא"א שלהם מלובש הא"ס שהוא ההוי"ה, וכ"כ רבינו זלה"ה בספר מבוא שערים ח"ג פ"ד וז"ל, כי כל האורות שהם עליות נקראים א"ס לבחינת עולם שלמטה מהם, ועיין בשער מ"ב פ"א שכ"כ שם, עכ"ד הרב החסיד מהר"ח ז"ל בתורת חכם והבן בדברים:

הנה הארכתי קצת להבינך תשובת שאלתך לפניך מקור הדברים מה שאתה צריך ללמוד ולידע ולשתות מים טהורים מבאר מים חיים של רשב"י ע"ה ושל רבינו האר"י זלה"ה כדי שתשכיל בדברים ותבינם על מתכונתם. ועתה אתה יודע לפני מי אתה עומד ומתפלל וממי אתה מבקש שאלתך ובקשתך, ולמי אתה מעלה עסק התורה והמצות ומה התיקון אשר תעשה בעסק התורה והמצות והתפלות, וזה הכלל הגדול תהיה אוחז בידך וממנו לא תזוע, והיא שתשים תמיד לנגד עינך שם ההוי"ה דביה כולא וככתוב שויתי ה' לנגדי תמיד:

ועתה תדע ותבין שאין הפרש במטרת הכונה בין המקובלים ובין שאר בני אדם פשוטים המצירים שם הוי"ה נגד עיניהם ומכוונים בשילו"ב הוי"ה אדנ"י, כי הכל הולך למקום אחד ורק זה בא בקצרה וזה בא קצת בארוכה והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אמן כן יהי רצון:

עוד ראיתי להעתיק כאן שאלה ותשובה אחרת אשר כתבתי בס"ד בסה"ק סוד ישרים סי' י"א דף ט' ע"ד שנדפס בסוף סה"ק, רב פעלים חלק שלישי וזה תוארה:

שאלה מחד צורבא מרבנן. בכמה מקומות בספרי הקבלה משמע שהתפילות שלנו הם בז"א כי הוא אבינו, בסוד בנים אתם לה' אלהיכם וממנו צריך לבקש צרכינו, ולפ"ז תמיהא לי נוסח יהא רעוא שהובא בשער הכונות דף ע"ב בענין השלחן בשבת קודש, וזה נסחו, יהא רעוה מן קדם עתיקא קדישא דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא דיתמשך טלא עלאה מיניה למליא רישיה דז"א ולהטיל לחקל תפוחין קדישין וכו', ויתמשך מן קדם ע"ק דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא רעותא חנא וחסדא וכו' עלי ועל כל בני ביתי וכו' ע"ש, הרי אנחנו מבקשים מן ע"ק דכל קדישין טמירין דכל טמירין על זו"ן וגם עלינו ועל בני ביתינו, ואין אנחנו מבקשים מן ז"א:

גם יש לי עוד שאלה לשאול, דמצאתי לרבינו מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד דף א' וז"ל, וכל תפלותינו לא"ס יתברך, אך להיות שאין אנחנו יכולים לכנותו בשם כינוי ושם, לזה אנחנו מתפללים על ידי הספירות כי שם שייכי הכינויים והשמות וכו' ע"ש, ועל כן יורה לנו דרכינו איך יהיה סדר כונתינו בתפלותינו, ושכמ"ה:

תשובה. על שאלה הראשונה אעתיק לך לשון רבינו האר"י ז"ל בביאור זוהר תרומה דף י"ב ע"ב וז"ל, הענין הוא כי ז"א בו דינין ורחמים, וכאשר יחטאו בעולם התחתון יעלה קולם לאזנו ויתמלא דינין והופך פניו מעתיק יומין (א"ה מ"ש הופך פניו אינו כפשוטו אלא דבר זה הוא מעין האמור בדברי רבינו ז"ל בענין זווג אב"א שאינו כפשוטו) וכאשר יגיע הקול באזנו כי שבו בתשובה יתקן עצמו ז"א לקבל א"א והרחמים גוברים, נמצא כי התיקון והקלקול תלוי בז"א כי כאשר יתקן עצמו ז"א וזה ע"י קול צעקת התחתונים כי שבו מדרכם הרעה יאיר אליו א"א ויסתכל בו בעין טובה ויתבטלו הדינין וההפך ח"ו בהפך ונמצא שהתפילות והצעקות עדיו יבואו (א"ה לז"א הכתוב שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו) והוא מתקנן על ידם לקבל שפע מא"א, אבל א"א לא משתני ולא אשתני כלל, ונמצא שאזן א"א לצורך ז"א היא לשמוע קולו ולהאיר אליו, ולפיכך אין ראוי להיות עליהם שיער כלל ונשמע קולו, וזהו סוד שהקב"ה מתפלל וזה נעלם מאד עמוק עמוק מי ימצאנו, ולפיכך לא נזכרה האזן כלל, וה' יתברך יראנו נפלאות מתורתו עכ"ל ע"ש:

עוד אח"ז בדף י"ג ע"ב כתב וז"ל, ומטעם זה לא נתפסו האזנים העליונים בשיער כי גדולה תפילה שעולה עד מקום גבוה בלי אמצעי ובלי הפסק שום דבר ואין שום דין מעכב וכו', וזה על ידי ז"א המתקן עצמו על ידי התפלה לפניו, וכבר כתבנו זה למעלה, ובמצחא אמרים באדרא דכד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי גלי מצחא דרעוא דרעוין. והיינו ע"י ז"א המעלה בתפלה שם, והיינו דלא קאמר כד שמע עתיק יומין צלותהון דישראל או כד קביל צלותהון עכ"ל ע"ש:

ומדברי רבינו זלה"ה הנ"ל בין תבין דמה שאנחנו אומרים יהא רעוא מע"ק וכו' בנוסח הנז"ל אין אנחנו מדברים דברים אלו לע"ק ומבקשים ממנו על זאת, אלא אנחנו מבקשים מן ז"א דאצילות שיהא רעוא מע"ק והיינו שהוא יעלה תפלתינו זאת לע"ק ויבקש ממנו את הבקשה הזאת שאנחנו מבקשים על השפעה מאתו לכל בחי' זו"ן דאבי"ע וגם לנו ולב"ב, דזה הוא סוד מ"ש רז"ל שהקב"ה מתפלל דהיינו הקב"ה קאי על ז"א שנקרא הקב"ה שהוא מתפלל לע"ק שהוא עליון ממנו, והתפלה היא לא"ס המתלבש בתוך ע"ק, והיינו דאומרים ע"ק דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא:

ובזה הבין מ"ש בגמרא דברכות דף ז', משום רבי יוסי מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מאי מצלי אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים וכו' ע"ש. והענין מובן בס"ד ע"פ מ"ש באדרא רבא תאנא שמא דעתיקא סתים מכולא ולא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד דאומי זעיר אנפין לאברהם, דכתיב בי נשבעתי נאם ה', ופירש הרש"ך ז"ל נאם ה' כי א"א מתלבש בז"א מן העיבור דה"א ולמטה כמ"ש רבינו ז"ל במקומות רבים, ואמר בי ר"ל נשבע במי שיש בו בתוכו, נמצא ז"א נשבע בא"א, ואע"ג דגם או"א מתלבש הנה"י שלהם בסוד מוחין גו גופא דז"א כנודע, מ"מ בי משמע במי שהוא תדיר בי ואינו מסתלק לעולם, מה שאין כן בנה"י דאו"א שבכל לילה מסתלקין בסוד הסתלקות המוחין וכו' עכ"ל ע"ש. ובזה מובן בס"ד המאמר כעין חומר שהקב"ה קאי על ז"א שנקרא הקב"ה, מתפלל לע"ק שהוא א"א, ומאי מצלי אמר רב יהי רצון מלפני לשון פנימיות כלומר יה"ר מן ע"ק שהוא מתלבש בפנימיותו, וכמ"ש באדרא שאמר ז"א בי נשבעתי שהוא ר"ל נשבעתי במי שהוא בי שהוא מתלבש בתוכי, וכן כאן יה"ר מן ע"ק שהוא בפנימיות שלי שיכבשו רחמי וכו', והכל מובן היטב, ועל זה מביא פסוק והביאותים אל הר קדשי דקאי על הצדיקים, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י פרשת תרומה דף י"ב ע"ב וז"ל, הכונה כי אין הצדיקים מגיעים כי אם עד ז"א ולא משם ולמעלה כי עד שם מגיע פרי מעלליהם עכ"ל, ולכן אמר והבאתים אל הר קדשי, כי אין מגיעים אלא עד מקומי ולא יותר, ושמחתים בבית תפלתי, ר"ל במילות ודבורים של התפלה שלי כי התיבות נקראים בתים, כמ"ש בספר יצירה, שלשה אבנים בונות תשעה בתים, ארבעה אבנים בונות כ"ד בתים. חמשה אבנים בונות ק"ך בתים:

ועל שאלה השנית ששאלת אעתיק לך מה שכתבתי בס"ד בספר דעת ותבונה פרק א' דברים השייכים לשאלתך זאת, והיא שכתבתי שם בס"ד וז"ל, ונחזור לענין שכתבנו לעיל מדברים שכתב רבינו מהרח"ו בעולת תמיד שכל תפלותינו הם לא"ס יתברך וכנז"ל, הנה הכונה כלומר אליו אנחנו מעלים כונת התפלה והברכות ולימוד התורה וקיום המצות וכל דבר שבקדושה כדי להוריד שפע וברכה מהארתו מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין, יען כי כבר הודעתיך שהניצוץ ההוא הנמשך ומתפשט מן א"ס הוא נתלבש בכח נצוץ אחד נברא והוא נשמה דקה מאד הנקרא יחידה שזו היחידה יש בה שרשי כל הי"ס והוא קוץ היו"ד דהוי"ה הכולל אשר בו שורש כל הארבע אותיות דהוי"ה והנה אור הבחינה הזאת דקוץ היו"ד של הוי"ה הכולל הוא נמשך ומתפשט תוך המוחין דכל הפרצופים מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין שהוא עד תוך המוחין דזו"ן ונעשה הכל אחדות אחד, נמצא אור א"ס טמיר וגניז בכתר ומתלבש בעשר ספירות דאצילות אך הוא מתגלה בתפארת ומלכות שהם זו"ן, יען כי הם סופא דכל דרגין, ולכן ז"א נקרא הוי"ה סתם, והשתא בין תבין מדעתך, כי באמת הגם שאנחנו מכוונים בתפלה וברכות בחיבור הוי"ה אדנ"י שהם זו"ן, וכן כ' נמי מוה"ר זלה"ה שאנחנו נקראים בנים לזו"ן דאצילות כי הוא אלהינו עכ"ז הנה אנחנו באמת מעלים כונתינו לא"ס וכל תפלותינו הם לא"ס, כאשר כתב מוה"ר זלה"ה בספר עולת תמיד, יען שזו"ן שהם אלהינו בתוכם אור א"ס, מפני כי בעתיק דא"ק שלהם מלובש הא"ס והיא סוד קוץ היו"ד דהוי"ה הכולל אשר בו שורש כל הארבע אותיות ההוי"ה ואז הזו"ן נקראים על שם בחינת א"ס כי נעשה הכל אחדות אחד. וד"מ נאמר כאשר תמצא שגוף האדם נקרא על שם הנשמה ותואר אדם עקרו בנשמה, כי לכן ישראל דוקא נקראים אדם והרי הגוף נקרא בו, וכן תמצא שאתה מדבר עם ראובן ותבקש ממנו איזה דבר, והנך רואה שדבורך עם הגוף ובקשתך ממנו, אך באמת כאשר תשכיל תדע שדבורך הוא עם הנשמה שבו שהיא המחיה אותו, ובכוחה פועל הגוף את פעולותיו, וכן הענין כאן כי א"ס הוא נשמה לכל הנשמות והוא טמיר וגניז בתוכם ומחיה את כולם:

ולכן אמר דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד כי ישים האדם תמיד ההוי"ה נגד עיניו, כי בקוץ היו"ד וארבע אותיות ההוי"ה רמוז הכל, וכלול הכל מן אור א"ס עד סוף כל דרגין והכל באחדות גמור, וכן איתא בז"ח וז"ל, ואיהו דמיחד י' בה' ו' בה' ולא אתקריאו הוי"ה אלא ביה, וכן אדנ"י, וכן אהי"ה, וכן אלהים, ומיד דאסתלק מנייהו לית ליה שם ידיע ע"ש, א"כ בזכרינו שם ההוי"ה ושאר השמות נכלל ג"כ כח הא"ס המייחדם כי הוא נשמה לכולם ומחיה את כולם:

נמצאת אתה למד שהמתפלל ואומר יהר"מ ה' או"א הגם שהוא מתפלל לז"א הנה הוא מתפלל לא"ס המסתתר בו בהתלבשות כל הפרצופים שקודם ממנו שכולם נכללים בשם הוי"ה ב"ה כאמור לעיל, כי מבלעדי א"ס אין כל מאומה בידו, ובקראינו לז"א ונדבר עמו בתפלה וברכות ותשבחות והודאות הרי אנחנו קוראים ומדברים לכל הפרצופים כאחד עם אור א"ס המסתתר ומתלבש בהם שהוא נשמה לכל, ושים עיניך ולבך היטב במה שכתבתי לעיל בענין האצילות הטעם שנקרא מחשבה ורצון, והבן בדברים:

וכן תמצא הדבר מפורש בתיקונים דף ג' וז"ל לקבל אלין אזכרות דאינון יאהדונה"י בין בקריאת שמע בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות דבכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ"י, קול בהוי"ה, וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד ונעלם דמחבר לון ומיחד לון כחדא. וביה צריך הכוונה דלא תליא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא עכ"ל עיי"ש. הרי מבואר כי הגם שאנחנו מזכירין בהודאות ובתפילות שמות זו"ן צריך לכוין במחשבתינו אל הא"ס שהוא היחיד הנעלם דמחבר לון ומיחד לין כחדא, יען כי כל הפרצופים העליונים עם אור א"ס המתלבש בהם שהוא נשמה לכל הנשמות הכל נכלל בשם הוי"ה ב"ה:

ולכן סוד היחוד האמיתי של זו"ן שהם קול ודבור הוא להעלות מ"ן מזו"ן לאו"א ומאו"א לא"א ומא"א לעתיק עד א"ס ב"ה, כי לו לבדו הכח והגדולה והממשלה להשפיע בנאצלים וכמו כן צריך להמשיך השפע מן א"ס לעתיק ומעתיק לא"א ומא"א לאו"א ומאו"א לזו"ן, ועל ידי שפע הא"ס שמקבלים זו"ן על ידי או"א יהיה זווג זו"ן, וכאשר נמצא הדבר מפורש בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פרק ז' שכתב שאין זווג בזו"ן אע"כ יהיה זויג ההוא נמשך עד א"ס כי היא לבדו יש לו כח לחדש תמיד למי שאין לו סוף, מה שאין כן בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם מלמעלה. וז"ס כונת יחוד ק"ש באמיתות שכבר נודע שהוא בחי' זווג או"א כדי לתת מוחין חדשים לזו"ן כדי שיוכלו להזדווג וצריך לכוון בק"ש ולהשלים כל הזויגים עד א"ס כי ז"א יקבל מאו"א ואו"א מא"א וא"א מעתיק וכו' עד א"ס עכ"ד זלה"ה ע"ש:

והשתא בין תבין דהגם דאנחנו מזכירים בתפלתינו שם אחד מהשמות השייכים לפרצופים העליונים מפרצוף ז"א, אין כונתינו לדבר ולבקש בפרטות מהפרצופים העליונים אלא אנחנו מדברים עם ז"א ומבקשים שישפיע לנו בפרטות מאותו הפרצוף שאנחנו מזכירים אותו מאחר דאותו הפרצוף הוא מלובש בז"א, וכאשר כתבנו שכל הפרצופים העליונים ביחד עם אור א"ס שבתוכם הכל הם מלובשים תוך ז"א:

ובזה תבין ענין הבקשה הכתובה בשער הכונות דיהא רעוא מן קדם ע"ק וכו' שאומרים קודם הסעודה שבאמת גם בזה צריך האדם לכוין שהוא מדבר עם ז"א ומבקש ממנו ע"ד שאמרנו ולא ליחד הדבור בזה לע"ק לבדו כאלו הוא מדבר עמו ומבקש ממנו בפרטות בלתי התלבשות ז"א, דזה אי אפשר אלא הכל צריך להיות ע"י ז"א. ואפילו כי תמצא בבקשה זו האדם מבקש גם על פרצוף ז"א להמשיך לו אורות ומוחין לא אכפת, וכבר עשיתי לך משל לעיל שתצייר בשכלך שאתה מדבר עם ראובן ומבקש ממנו שישים לבו על דבריך, אע"פ שאתה זוכר בפיך את לבו הנה דבר זה שאתה מבקש מן הלב, עושהו הלב בכח הנשמה והשכל שבו ואתה מדבר ומבקש מן הנשמה, אך בגלוי אתה מדבר עם ראובן שהוא עומד וגלוי לפניך ואתה משים פניך נגדו ומדבר עמו, וכן הענין הזה והבן בדברים:

וכבר ידוע מ"ש מוה"ר זלה"ה דאזן אריך אין התפלות פועלים בה וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ט מה שכתוב הטה ה' אזנך בז"א אתמר עיי"ש, והכונה כי אין אנחנו יכולים להעלות קולינו בתפלותינו אלא עד ז"א ולא יותר למעלה, והטעם מפורש בדברי מוה"ר זלה"ה בשער מאמרי רשב"י פרשת תרומה דא"א הוא רחמים פשוטים ואינו משתנה כלל, אמנם ז"א יש בו דין ורחמים, וכאשר יחטאו בעולם התחתון יעלה קולם באזניו יתמלא דין עליהם, וכאשר יגיע לאזניו כי שבו בתשובה הרחמים גוברים כי אז יתקן עצמו על ידי צעקת התחתונים כי שבו מדרכם הרעה ויאר אליו א"א בעינא פקיחא טבא ואז יתבטלו הדינין עיי"ש, ונמצא שהתפלות והצעקות עדיו יביאו, והוא מתתקן על ידם לקבל שפע מא"א דהיינו מאור א"ס שבתוכו, ונמצא שאזן א"א הוא לצורך ז"א לשמוע קולו להאיר לו, ואין אנחנו יכולין להעלות קולינו עד שם וכנז' שם עיי"ש:

אשר על כן בכל תפלה ובקשה שתהיה וגם באמירת יהא רעוא וכו' הנז"ל אנחנו מדברים עם ז"א ומעלים קולינו ותפלתינו עדיו, והוא יעלה קולינו ותפלתנו לאזן העליונה, ומשם עד א"ס כדי לעשות הפעולה אשר אותה אנחנו מבקשים, יען כי הכל מלובש בז"א וכלא חד:

ולכן תמצא בסדר התפלה המתוקנת מן רבינו הרש"ש ז"ל בתיקון חצות שהיא מתחלת כך יהר"מ ה' או"א שימשך מן הא"ס וכו' עיי"ש, הנך רואה הבקשה היא משם הוי"ה ב"ה ואומרים שימשך מן א"ס וכו' ואע"ג דשם הוי"ה בסתם הוא בז"א כי אנחנו מכוונים בשם הוי"ה בקול ודבור שהוא שילוב הוי"ה אדנ"י, כבר אמרנו שהכל נכלל בו. ונמצא ענין הבקשה הנז' הוא שאנחנו מבקשים מן א"ס שימשך ממנו אור גדול לשרשים העליונים וכו' אך אין אנחנו יכולים לומר הבקשה כך יה"ר מלפניך א"ס שתמשיך אור גדול ושפע גדול לשרשים וכו' שא"כ נמצה אנחנו מדברים עם א"ס לבדו ומבקשים ממנו בפרטות בלתי התלבשות הפרצופין, וזה א"א להיות כי אין לנו יכולת בכך אלא צריך שיהיה הדיבור והבקשה אליו כבחי' התלבשות בכל הפרצופין עד זו"ן שהם סופא דכל דרגין והתלבשות הזה הוא נכלל בשם הוי"ה ב"ה שהוא קוץ היו"ד וארבע אותיות שהם כוללים מן אור א"ס דטמיר וגניז בכתר עד זו"ן. לכן אנחנו מיחדים הדיבור והבקשה על שם הוי"ה ב"ה, אך באמת המקור של השפע וההחרה הוא מן א"ס המאציל הכל, ולו לבדו הכח להשפיע בנאצלים ולחדש שפע תמיד. וכאשר אנחנו מבקשים הבקשות שלנו אז הדברים עולים לאזן ז"א בסוד הטה ה' אזנך ושמע ומשם יעלו ויגיעו מדרגא לדרגא עד א"ס, ואז משם תהיה הפעולה שימשך השפע מן א"ס לעתיק ומעתיק לא"א ומן א"א לאו"א ומן או"א לזו"ן ומהם יגיע לנו. וזכור תמיד הכלל הזה שכתב מוה"ר זלה"ה והוא כלל של דבר ישים האדם שם ההוי"ה נגד עיניו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד, כי בו נכלל הכל אור המאציל והנאצלים כולא חד:

וארחיב לך הדבור יותר בזה, והוא כי באמת דבר זה ידוע ומפורסם מדברי זוה"ק כי אע"פ שא"ס ב"ה אין בו שום שם ותואר כלל, עכ"ז נקרא הוא בכל השמות הכתובים בתורה וכמ"ש בר"מ פ' בא וז"ל לבתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה, בגין דישתמודעון ליה במידות דיליה ונקרא אל אלהי"ם שד"י צבאו"ת אהי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה איך יתנהג עלמא בחסד ובדינא כפום עובדיהון דבני נשא וכו' עי"ש, הרי שכל השמות הקודש הכתובים בתורה הוא נקרא בהם מפני שכל שמות הקודש שהם עצם הספירות אין להם מציאות אלא על ידי א"ס המיחד אותם ומאיר ומשפיע בהם ומחיה ומעמיד ומקים אותם, ובלעדו אין לכל הספירות והשמות מציאות וקיום ולא שום פעולה, ונמצא כל תפלותינו הם לא"ס כי בלעדו אין מי שיחדש שפע ויתן כי הוא לבדו יש לו כח לחדש תמיד לפי שאן לו סוף, מה שאין כן בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם, וכמ"ש מוה"ר זלה"ה בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פרק ז' והבאתי דבריו לעיל, ומפני שאין אנחנו יכולים לכנות בו שום שם ותואר וכינוי, לכן אנחנו מתפללים אליו ע"י הספירות אשר האצילם כי שם שייכי השמות והכינויים הכתובים בתורה ובסדר תפלותינו, ושם נוכל לדבר עמו ולקרא אותו בכל השמות במחשבה ורעותא דלבא כי אורו מתפשט בתוכם ומחיה אותם ופועל בהם כל הפעולות ואין שום פעולה נפעלת מבלעדי כח שפעו והשגחתו:

ולכן ארז"ל בספרי כה' אלהינו בכל קראינו אליו, אליו ולא למידותיו, פירוש הספירות, כי באמת הכונה צריך להיות חליו וכאמור. וידוע הוא כי אור א"ס המתפשט בספירות הוא הוא נשמתא דחיי שהזכיר רשב"י זיע"א באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וז"ל, ויפח באפיו נשמת חיים טברקא דגושפנקא גו בגו וכל דא למה בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה, ויהי האדם לנפש חיה לאתדקא ולעיילא בתיקונין בגוונא דא ולאשלפא לההיא נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא ולמהוי כלא ביחודא חד, ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא כמאן דפסיק נשמתא דא ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי בגין כך ישתצי הוא ודכרניה מן עלמא לדרי דרין עכ"ל והבן בדברים כי בם תמצא הדברים שכתבנו לעיל:

וזכור נא תמיד מ"ש רשב"י זיע"א באדרא רבא וז"ל, כללא דכל מילין עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין כולא חד כולא הוה כלא הוי כלא יהא, לא ישתני ולא משתני ולא שנא. ומפורש בדברי מוה"ר זלה"ה בשער מאמרי רשב"י בביאור האדרא, הכונה כי א"א הוא אוחז כל קומת עולם האצילות ומתלבש תוך או"א וזו"ן, ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד זה לביש לזה וזה לבוש לזה ע"ש, והוא הדבר אשר כתבנו לעיל כי באמת אותיות ההוי"ה הם כוללים כל הפרצופים ובכל פרצוף יש בו בפרטות אותיות ההוי"ה, אך הואיל וזו"ן הם סופא דכל דרגין, לכן הז"א נקרא בשם הוי"ה הכולל בסתם, ואנחנו משים דנשמתינו מזו"ן נקראים אנחנו בנים להם, ולכן אין אנחנו יכולים לדבר ולבקש אלא מן ז"א כי הוא אבינו, אך באמת כונתינו היא לקבל מן אור א"ס המתפשט ומסתתר בתוכו בהתלבשות כל הפרצופים העליונים כולם, כי הכל הם באחדות אחד גמור:

והבט נא וראה מ"ש בזוה"ק פ' בלק דף קצ"א, וז"ל והאי ישראל כל מפתחן דמהימנותא ביה תליין ואיהו משתבח ואמר ה' אמר אלי בני אתה והכי הוא ודאי דהא אבא ואימא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן ואמרו ופקידו לכלא נשקו בר נשקו ידא להאי בר כביכול שולטנו יהיב ליה על כלא דכלא יפלחון ליה וכו' ע"ש, (הכונה יפלחון לא"ס שבתוכו) ועוד ראה נא בזוה"ק פ' יתרו דף פ"ה ע"א וז"ל, אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין כלא מסתכמין באתר דאילין משתכחין כלא משתכחין ע"ש, ובפ' אמר דף צ"ו ע"א כל קשירו דעלאי ותתאי בהאי אתר דאקרי ישראל אשתכח ע"ש:

הרי דכל הפרצופים העליונים נקשרים ומסכמים עם זו"ן שעל ידם מתנהג העולם בכח כל השתלשלות עד א"ס הפועל האמיתי, וכדרך שהגוף פועל כל הפעולות בכח הנשמה כן זה, ושינוי ההנהגות תלוי בהבנתם של זו"ן כי כאשר זו"ן בתיקונם ובשלימותם יתנהג העולם בחסד וברחמים וההפך ח"ו בהפך והתחתונים על ידי מעשיהם הם הגורמים הכנתם ותיקונם של זו"ן, ולכן הדינין שהם לצורך ההנהגה ליתן שכר טוב לצדיקים ולהפרע מהרשעים נגלו בז"א והוא פועל אותם בכח החיים העליונים המתקשרים בו:

והנה נודע ששם הוי"ה בסתם הוא בתפארת וכמ"ש בזוה"ק בפ' ויקרא דף י"א ע"ב, וז"ל שתיתאה יהו"ה רחמי שלימו דכלא עקרא דכלא קשרא די מהימנותא אחיד לכל סטרין, ודא תפארת ישראל עכ"ל, ועיין בעץ חיים שער השמות פרק וא"ו שכתב וז"ל, התפארת דז"א כל שלשה בחינות שבו שהם פנימיות ואמצעיות וחיצוניות הכל הוא שם הוי"ה, וזהו טעם שאין הוי"ה נקרא בעצם כ"כ כמו בתפארת כנודע, ושם פנימיות שבו הוא במלוי אלפי”ן, וז"ס שהתפארת נקרא אדם שהוא כך בגימטריא עכ"ל ע"ש, וכתב הרב מקדש מלך ז"ל בפ' בלק דף קצ"א וז"ל, ויובן ע"פ מ"ש ביחודים כי עיקר גילוי הויותיו יתברך נגלה בתפארת וממנו ולמעלה הוא סתום, ודבר זה מבואר ג"כ בלקוטי תורה בפ' ויצא ששם הוי"ה נתגלה בתפארת, ולכן בתפארת כל השלשה כלים שלו הכל הוא שם הוי"ה כמבואר בשער השמות כי שם הוא עיקר הגילוי ואו"א מגלים שם פעולתם ומכ"ש אורות שלמעלה מהם, ולכן נתבאר בפירוש אגדות שהתפארת שבתפארת הוא עצם החתן כי שם הוי"ה אשר מורה על א"ס ב"ה שהוא היה הוה ויהיה נתגלה שם, ולפיכך שמו תפארת מפני ששם נגלו פארות וענפים של כל הספירות, ולכן אמרו בזוה"ק מאן דנטיל שמשא נטיל כלא עכ"ל. ולכן סידר רבינו הרש"ש ז"ל בתפלה של כל יום ויום, וז"ל עלת כל העלות המתלבש בעשר ספירות דאצילות על ידי שמו הגדול המתגלה בתפארת ומלכות וכו', גם סידר שם בזה"ל היא היה טמיר וגנוז בכתר והוא הוה המתלבש בי"ס דאצילות, והוא יהיה שמתגלה בתפארת ומלכות וכו':

ובזוה"ק פרשת האזינו דף רצ"ז ע"א איתא וז"ל, זכאה חולקיה מאן דקרי למלכא וינדע למקרי כדקא יאות, ואי איהו קרי ולא ידע למאן דקרי אתרחיק קב"ה מיניה דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, וכי אית מאן דיקרי ליה בשקרא א"ר אבא אין, ההוא מאן דקרי ולא ידע למאן דקארי, מנ"ל דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת. מאי באמת בחיתמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימו דכלא (פירוש ז"א הנקרא אמת והוא שלימו דכלא ע"פ מה שכתבנו לעיל) זכאה חולקיה למאן דעאל ונפק למנדע ארחיי דקב"ה, וע"ד כתיב ואורח צדיקים כאור נגה וכו' עכ"ל ע"ש:

ואחר שידעת כל זאת בין תבין מעצמך כי מה שאנחנו מזכירים תפלות ובקשות שמות הפרצופים העליונים כמו שתמצא בתפלת ויהא רעוא הנזכרת בשער הכונות, וכן תמצא עוד כיוצא בזה שהבאתי בלשון חכמים יהא רעוא מעתיק יומין לגלאה מצחא וכו' וכן יהא רעוא מעתיק יומין טבא דעינא וכו', וכיוצא בתפלות אלו, וכן תמצא עוד בקשות בזוה"ק ובר"מ ובאדרא רבא הנה בכולהו הכונה להעלות קול דברינו ובקשתינו לאוזן ז"א והוא כרצונו הטוב יעורר הרחמים שיהא רעוא מא"ס אשר בע"ק להשפיע לנו, אבל לשאל ולבקש מן ע"ק בלתי התלבשות ז"א לא אפשר להיות דבר זה:

ומפורש יוצא דבר זה להדיא בדברי רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י זיע"א בפרשת תרומה וז"ל ומטעם זה לא נתכסו האזנים העליונים (פירוש אזן א"א) בשיער כי גדולה תפלה שעולה עד מקום גבוה בלי אמצעי ובלי הפסק שום דבר ואין שום דין מעכב וכו', וזה ע"י ז"א המתקן עצמו על ידי התפלה והוא מעלה התפלה לפניו (פירוש לא"א), וכבר כתבנו זה למעלה. ובמצחא אמרינן באדרא דכד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי גלי מצחא דרעוא דרעוין וכו', והיינו ע"י ז"א המעלה התפלה שם, והיינו דלא קאמר כד שמע עתיק יומין צלותהון דישראל, או כד קביל צלותהון עכ"ל עי"ש, הרי הדבר מפורש בדברי רבינו ז"ל כאשר כתבנו:

והנה בזה תבין רמז הכתוב אשא עיני אל ההרים הם המדרגות העליונים להמשיך שפע מהם, והגם כי מאין יבא עזרי פירוש מן א"א הנקרא אין יבא עזרי שהצלחתי למשיך שפע ממנו, עכ"ז עזרי הוא מעם ה' שם הוי"ה הכולל שהכל נמשך לנו על ידי אשר בו מתגלה שם הוי"ה הכולל המורה על קשר א"ס והתלבשותו בכל היו"ד ספירות וכאשר כתבנו לעיל:

גם תדע עוד דמ"ש בזוה"ק בפ' בשלח דף מ"ח ובפרשת תרומה בספרא דצניעותא דף קמ"ח בפסוק מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא, אין הכונה לומר אל יתפלל אל ז"א אלא יתפלל אל א"א כאשר חושבין איזה משכילים, כי זה לא יתכן, אלא הכונה היא היה מרבה בתפלה לעורר זווג זו"ן כדי שע"י זווג זה יקרע הים והגיד לו כי הזווג שצריך להיות עתה לצורך הנס הגדול של קי"ס לא יספיק מה שיהיה ע"י התפלות, יען כי ע"י תפלות התחתונים לא ימשך אלא הארות מן או"א וזה לא יספיק לצורך נס הגדול הזה, אלא צריך שיהיה הנס הגדול הזה ע"י הארה הגדולה הנמשכת מן ע"ק, וזו ההארה אין כח בתפלה להמשיכה אלא תמשך על ידי רצון המאציל העליון בחסדו הגדול, ולז"א בפרשת בשלח הנז' לאו עדנא דצלותא השתא והבן בדברים:

ועוד תדע דמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות בדרוש מנחת שבת וז"ל. והנה ישראל בצאתם ממצרים אמרו היש ה' בקרבנו אם אין, וביארו באדרת נשא כי רצו לידע ולהכיר את השפעתם מהיכן היתה נמשכת לה אם מז"א הנקרא הוי"ה או מן א"א הנקרא אין, ואמר כי עתה בודאי יכירו בניך שהם ישראל וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ומלת מאתך היא מאת ך' והוא הכתר משם נמשך להם מנוחתם עתה בשעה זו עכ"ל. הנה גם בזה אין הכונה שיש באיזה עת השפעה והמשכת שפע שלא ע"י ז"א, דזה לא יתכן כלל שבאמת הנהגת העולם היא ע"י ז"א בכל עת וזמן ואפילו במנחת שבת, אך הכונה כי עתה במנחת שבת עונה ז"א במקום גבוה והוא במקום א"א, שלכן עתה נקרא הז"א אחד כמו א"א כנז' בסוד אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכמ"ש בשער הכונות, על כן נמצא אמת נשפעים עתה מן א"א, הנה גם עתה זה הוא ע"י ז"א אשר ישראל מקבלים הארה זו מן ז"א שעלה עד שם, וכל הדינין אתכפיין ומתגלה הרצון ונעשה ז"א כמו ס"א. ולעולם הארה זו מקבלים אותה מן ז"א שכל ההנהגה והמשכת השפע על ידו הוא כידוע:

ועדיין יש בענין זה מקום שאלה וצריך לבאר אותה והוא דאיתא בשער הכונות וז"ל, יש באדם נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש. והנה נשמה לנשמה באה מן אבא ונשמה מן אימא ורוח מן ז"א ונפש ממלכות נוקבא דז"א, ונמצא כי הנשמה לנשמה ונשמה הם בני לאו"א עצמם והם אחים גמורים לזו"ן, וזש"ה למען אחי וריעי וארז"ל קראם אחים וריעים, והוא בחינת נשמה לנשמה ונשמה, אמנם הרוח והנפש הם בנים גמורים של תפארת ומלכות וכנגדם נאמר בנים אתם לה' אלהיכם שהיא בבחינת הרוח ונפש וכו' ע"ש ולפ"ז יש לשאול מאחר דהצדיקים שיש להם נשמה לנשמה ונשמה הם בנים לאו"א ואחים גמורים לזו"ן אם יכולים לבקש מן או"א בלתי התלבשות זו"ן:

ונראה תשובת שאלה זו מבוארת בדברי רבינו ז"ל בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פ"ד דמפורש בדבריו שגם מי שיש לו נשמה לנשמה מאבא ונשמה מאימא נקרא בן לזו"ן, יען כי אלו הנשמה לנשמה והנשמה לא קבל אותם אלא על ידי זו"ן וע"י זיווגם נגמרו ונשלמו ובאו לו, אלא מפני דאלו שרשם מן או"א נקראים בנים לאו"א בצד מה, ולכן זווג או"א אי אפשר להיות אלא ע"י זו"ן ולא ע"י צדיקים שיש להם נשמות אלו, כי רק זו"ן הם מעלים מ"ן לאו"א, אלא דנשמה לנשמה ונשמה נכללין ועולין עמהם בסוד מ"ד ומ"ן שלהם, והבן:

כל הדברים הנז"ל הם מה שכתבתי בס"ד בספר דעת ותבונה פרק א' ועוד יש כמה וכמה דברים באותו הפרק שהיה ראוי להעתיק לך פה, אך ראיתי אם אכתוב אותם תהיה התשובה ארוכה על חד חמש ואכמ"ל, ואיך שיהיה בדברים אלה אשר העתקתי לך תמצא תשובת שאלתך השנית לנכון בעז"ה והבן. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אמן כן יהי רצון:

עוד ראיתי להעתיק כאן שאלה ותשובה אחרת השייכה לענין התפלה והעבודה אשר עדיין לא נדפסה וזה תוארה:

שאלה. כתיב בספר כור מצרף בסופו בדרוש האמונה בדף ק"א ע"ב, וז"ל. ולבי אומר לי שהסיבה היותר עקרית אשר נעלמה ידיעת האמונה הזאת היתה לפי שכך גזרה חכמתו האלהית לקיים דברי הנביא עזריה בן עודד כאמר בדברי הימים ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת ולא כהן מורה וכו', ואנחנו רואין שבעונותינו נתקיים בזמנינו זה היעוד הרע ההוא שרוב בני ישראל עובדים ומתפללים ואומרים שעבודתם היא לעילת כל העילות, וכאשר נשמע בקרוב, ונתבאר ליודעי חן דאין שייך שום תפלה ולא עבודה לעילת כל העלות, אלא למצוי אשר נאצל ממנו אשר הוא הבורא, והוא האל אשר הוציא אבותינו ממצרים כאשר אמרתי, ונמצא שהעובדים לזולתו הם עובדים ללא אלהי אמת עכ"ל:

ועוד כתב שם בדף ק"א ע"ג, וז"ל. והנה היום אנחנו ככל הגוים האומרים שהאלוה הוא סיבת כל הסיבות, ורוב בני עמנו לו עובדים ומתפללים מפני שכך נתאמת אצלם וכך והיה עד קץ הימין בזמן גאולתינו, ואז כל בני עולם ערלים, תיגרמים, גוים, פלסופים, ויהודים, בהיות שאין מכירים שום אלוה זולת הסיבה הראשונה ולא נגלה להם שיש מצוי א' אשר נאצל מסיבה הראשנה שהוא הבורא שמים וארץ עכ"ל:

עוד כתב שם בדף ק"ב ע"ד, וז"ל. ולכן יהיו דברי בפרק הזה להודיעך אמיתת הענין הזה ויתבאר בו על ידי ראיות אמיתיות מן התורה ומן השכל, שאין הסיבה הראשנה הבורא אלא המצוי אשר נאצל ממנו והוא אלהי ישראל ולו צריך לעבוד והעובד לזולתו עובד ללא אלהי אמת ואין עבודתו רצויה, לפי שעיקר העבודה היא ידיעת הנעבד כמובן מדברי דוד הע"ה אשר בהודע אליו הכלל המועיל הזה הזהיר וזרז עליה לשלמה באומרו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו וכו', עכ"ד ע"ש:

והנה חכם אחד אמר לי, שהמחבר כור מצרף הנז' טועה הוא באותם הדברים הנז"ל אשר כתב, ועל כן אני מבקש ממך שתראה בספר כור מצרף הנז' ותודיעני אם טועה הוא בדברים הנז"ל, ושכמ"ה:

תשובה. תחלה וראש אודיעך מה שנתנבא עזריהו בד"ה ב' סי' ט"ו וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה פשוטן של דברים אלו הוא ר"ל שיעבדו ע"ז. וכמ"ש המצודות דקאי על אחז המלך ומנשה והדומים להם ע"ש, ורז"ל בגמרא דע"ז דף י"ז דרשו כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה, ופירש רש"י כמי שאין לו אלוה להגין עליו, והכונה כיון דעוסק בתורה בלבד ואינו עוסק בג"ח שהוא מדת הקב"ה, לכן דומה כמי שאין לו אלוה להגין עליו ולהצילו בחסדו הגדול:

אמנם במדרש רבא פרשת טהרות פרשה י"ט איתא וז"ל ואשה כי יזוב דמה ימים רבים זש"ה וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת ללא כהן מורה וללא תורה ומי נתנבא הפסוק הזה עזריה בן עידו הנביא, אמר עתידין ימים לבא לישראל ללא אלהי אמת שאין מדת אמת נעשית בעולם ועיין להרב יפה תאר שכתב פירוש אלהי אמת דין אמת מגזרת אלהים לא תקלל וכו' ע"ש, הרי הודעתיך פשט הכתוב הנז' וגם מה שדרשו רז"ל בו:

וקודם שאדבר בטעות הגדולה שטעה המחבר כור מצרף הנז' בדבר זה, אודיעך טעות אחרת הנראית בדברי המחבר הנז' ביסוד אשר בנה באמונה הנז"ל אשר עליה ביאר דברי הכתוב של דברי הימים הנז', כי נראה מדברי המחבר שלא כיון יפה בענין העבודה מה שצריך לנו לכוין בעבודתינו ותפלתינו, דהא ודאי באמת אין יכולים להתפלל להסיבה ולדבר דברינו, וגם עוד נמי אין להתפלל ולבקש שום דבר מן הספירות עצמן אפילו ספירות ופרצופין העליונים מאד אלא אנחנו מתפללים ומבקשים מן אור הנמשך מסיבה הראשונה (א"ס) ונתלבש בתוך הספירות העליונים שהוא נשמה לנשמה שבתוכם כי באמת הוא הפועל כל הפעולות על ידי הספירות שמתלבש אורו בהם, אבל להספירות לבדם בלתי התלבשות אור א"ס שהוא נשמתם אין להתפלל:

ועל זה אמרו רז"ל בספרי כה' אלהינו בכל קראינו אליו, אליו ולא למדותיו פירוש הספירות שנקראים בשם מידות, וכ"כ רבינו הרמ"ק ז"ל ומהר"י ארגיאס בשומר אמונים דהחושב ונותן בדעתו פעולה לשום ספירה מבלעדי כח הא"ס הוא שניות ודאי והיא כפירה ח"ו, כי באמת כל הפעולות שפועלין הספירות והפרצופין הכל הוא מן כח אור א"ס המתלבש בתוכם כנשמה להם, וכמפורש בפתיחת אליהו זכור לטוב שאמר בתחלת דבריו רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחשבן וכו' והוא מדבר בזה על אור א"ס המתלבש תוך הספירות והפרצופין העליונים וכאשר אבאר בעזה"י:

וכדי להשכילך היטב בדברים אלו העומדים ברומו של עולם אכתוב לך בקיצור מה שעולה מדברי רבינו האר"י זלה"ה דברים השייכים להבנת ענין זה ככתוב בספר הקדוש עץ חיים וז"ל, דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור א"ס שהוא אור עליון פשוט ואין לו בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל הוא אור אחד פשוט שוה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור א"ס ושם זה מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר והוא מופשט ומובדל מכל מחשבות והוא קודם אל כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים ולא היה בו זמן התחלה וראשית כי תמיד הוא נמצא וקים לעד (והוא הנקרא בפי העולם בשם סיבה הראשונה):

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברא העולמות ולהאציל הנאצלים עשה וחידש מקום פנוי ואויר חלל רקני, וענין חידוש מקום זה איך הוא ואיך היה ואיך עומד ואיך נעשה אין שום בריה יכולה להשיג ולהבין הדבר הזה, ולא לציירו במחשבה, יען שכבר אמרנו דלית מחשבה תפיסה באור א"ס כלל ועיקר ואינו מושג ונתפס בשום מחשבה וציור, ואין אנחנו יכולים לדבר בו כלום, ובתוך זה המקום נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו העולמות העליונים הקדושים כולם:

וקודם שברא העולמות כולם המשיך אין סוף (שהוא הסיבה הראשונה) קו אחד ישר כעין צינור ומשתלשל ויורד תוך החלל של המקום ההוא, וראש העליון של הקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באר א"ס, ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה, ואז במקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם, וקו זה כעין צנור אחד דק אשר בו מתפשט ונמשך מימי האור העליון של א"ס אל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא:

ובעץ חיים הנז' בשער מ"ב בדרושי אבי"ע פרק א' כתב רבינו זלה"ה דברים הנז"ל בלשון אחר אך הכל הולך למקום אחד ואין ביניהם הפרש, אלא רק שבשער מ"ב הנז' גילה הדבר יותר בהרחבת לשונו הטהור לכן אתה תתבונן היטב בלשון זה שאני מעתיק לך וזה לשונו:

הנה מן הא"ס נמשך ונתפשט נצוץ בחינת אלהות וזה הנצוץ נתלבש בכח נצוץ אחר נברא מכח עוצם הארתו, והוא נשמה דקה מאד והוא נקרא יחידה וזו היחידה יש בה שורשי כל הי"ס בהעלם ודקות גדול שאי אפשר להיות לנאצלים דקות יותר ממנו, ועל הנצוץ הזה נאמר בנים אתם לה' אלהיכם, והוא נשמתא דכלא דבעי לאשלפא לה מדרגא לדרגא. ושתים הבחינות האלה הם הנקראים עתיק יומין ואריך אנפין ושניהם נקראו כתר, והוא נקרא בחינה אמצעית בין א"ס לנאצלים, כי יש בו בחינת א"ס הוא הנצוץ אשר נמשך ונתפשט ממנו. ויש בו בחינת נאצלים הוא הנאצל מאותו הנצוץ של הא"ס עכ"ל:

ודע כי בהיות הקו הזה ראש נוגע באור א"ס מצד האחד וסופו אינו נמשך עד מקום אור א"ס הסובב לכן אז יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור מזרח ומערב. והנה בתחלה נאצלו עשר ספירות בעיגול, ודבקות העיגול הנאצל עם א"ס המאציל הוא ע"י הקו הזה אשר דרך בו יורד ונמשך אור מן א"ס ומשפיע בעיגול ההוא וכו' וכל זה בחינת עשר ספירות הכוללות דרך סתם כל בחינת העולמות כולם. אמנם מבואר ופשוט שכמה מיני עולמית נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלפי אלפים ורובי רבוואות וכולם תוך המקום החלל ההוא וכל עולם ועולם יש בו עשר ספירות פרטיות. וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם כלולה מן עשר ספירות פרטיים. וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר וכולם כגלדי בצלים זה תוך זה:

והנה עוד יש בחינה שנית בי"ס הלא הוא בבחינת אור היושר כדמיון שלשה קוין ימין ושמאל ואמצע בצורת אדם עליון, והענין כי הנה דרך הקו הנז' אשר ממנו מתפשטים העיגולים הנז"ל, הנה גם הקו הזה מתפשט ביושר מלמעלה מראש גג העליון של העיגול העליון מכולם עד למטה בתחתית סיום כל העיגולים, והקו מתפשט ויורד באמצע העיגולים ממש בציור אדם ישר בעל קומה זקופה וכו' וזו הבחינה השנית של היושר היא נקראת צלם אלהים, ועליה רמז הכתוב באומרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, וכמעט רוב דברי הזוהר והתיקונים מדברים בבחינה השנית הזאת שנאצלה בדרך יושר במראה אדם, ויש בזה פרטי פרטים לאין קץ, והוא ע"ד שאמרנו בעשר ספירות העיגולים והכל בדרך יושר נמצא שיש שני בחינות שהם דרך עגולים ודרך יושר:

וכדברים האלה נמצא כתוב בהרחבה בספר הבהיר נהר שלום בהקדמת רחובות הנהר לרבינו הרש"ש ז"ל בדף קי"א ע"א וז"ל, ובזה אפשר להבין מה שכתב הרב ז"ל בפ"א משער דרושי אבי"ע (הוא שער מ"ב בעץ חיים אשר זכרתי לעיל) בבואו לבאר ענין מאציל ונאצל כתב וז"ל, והענין כי בין הבורא יתברך אל הנברא שהוא בחינה הכוללת הרוחניות, יש בחינה באמצע אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלהיכם, אני אמרתי אלהים אתם ונאמר ויעל אלהים מעל אברהם וארז"ל האבות הם הם המרכבה, הכונה בזה כי יש ניצוץ קטן מאד שהוא בחינת אלהות נמשך מן הבורא, וזה הנצוץ מתלבש בכח נצוץ א' נברא שהוא נשמה דקה במאד מאד הנקרא יחידה, ובנצוץ זה הנקרא יחידה יש שורש בחינות רוחניות שהם נרנח"י עכ"ל ע"ש וכבר נתבאר לעיל כי ישראל נקראים בנים לזו"ן דאצילות, וגם נתבאר לעיל כי התרין פרקין עילאין שהם חג"ת וחב"ד דפרצוף חג"ת הנקרא אבות עלו ונעשו כלים דחג"ת ונה"י לפרצוף חב"ד ובתוכם מתלבשים המוחין דז"א והם נעשים מרכבה למוחין, ודי בזה לחכם ומבין מדעתו. כי על זה ארז"ל במופלא ממך אל תדרוש כנז' בפרק הנז':

והיא היא נשמתא דחיי שהזכיר רשב"י ע"ה באדרא רבא כד"א ויפח באפיו נשמת חיים טברקא דגושפנקא גו בגו וכל דא למה בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין הה"ד ויפח באפיו נשמת חיים נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה ויהי האדם לנפש חיה לאתדקא ולעיילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ולמהוי כלא ביחודא חד, ומאן דפסיק האי יחודא כמאן דפסיק נשמתא דא ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי ובגין דא ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא וכו' ע"ש. ואם ירצה האדם להעמיק ולעיין ולעמוד על בירור דברים אלו אם יזכה אפשר שיוכל להבין קצת מן ענין זה אם יהיה אלהים עמו עכ"ד רבינו הרש"ש ז"ל:

ועוד כתב רבינו הרש"ש בספרו נה"ש דף ס"א ע"ב דברים השייכים לענין זה וז"ל, אמנם הכל כתוב שם בהקדמה אלא שצריך השקפה טובה להבין דבר מתוך דבר והם השני כללים שכתב הרב בספר מבוא שערים בש"ב ח"ב פ"ו שכתב עליהם שם שאלו הב' כללים של מ"ן ושל מוחין הם כמעט כוללים כל החכמה הזו ושניהם תלויים זב"ז, והוא מ"ש שם בהקדמה כי כל פרצוף נקרא כן לפרצוף שלמעלה ממנו והוא מברר מחלקי הבירורים של הפרצוף ההוא העליון ממנו ומעלה אותם לפרצוף שע"ג הפרצוף ההוא שעליו לתקנם וכו':

וכפי מ"ש שם נמצא כי המוחין והנרנח"י דז"א דאצילות הנתקנים מהבירורים שנו שנבררו ועלו על ידו לישסו"ת לתקנם אי אפשר שימשכו עד שיהיו מלובשים בתוך המוחין דכל הפרצופים העליונים שעל גביו עד עתיק דא"ק שבתוכו מלובש אור הא"ס שהוא הנצוץ ההוא שהוא הבחינה האמצעית הנז' שם אשר עליו נאמר בנים אתם לה' אלהיכם, אני אמרתי אלהים, ונאמר ויעל אלהים מעל אברהם, וארז"ל האבות הם הם המרכבה:

והנה כל אלו הכינויים כתבם הרב ז"ל בכמה מקומות על זו"ן דאצילות ג"כ שנקראים בנים בערך או"א, וג"כ על ישראל שאנחנו נקראים בנים לה' אלהינו שהם הזו"ן דאצילות כי הוא אלהינו ואנחנו עמו ובניו כי הוא עשנו ולו אנחנו, וכן הוא על כל פרצוף ופרצוף בערך הקודם אליו, וגם כתב בספר עולת תמיד כי כל תפלותינו הם לא"ס וכו':

נמצא כי בנמשכין מוחין לזו"ן דאצילות אז אור הא"ס המלובש שהוא הנצוץ שהוא הבחינה האמצעית נמצא ומתפש בכל הפרצופים מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין ושהוא מפרצוף לפרצוף עד זו"ן דאצילות ואז בערכנו יצדקו הכינויים הנז' האמורים בבחינה האמצעית הנז', גם בזו"ן אחר ההתלבשות בהם, והמוחין ההם מתלבשין תוך כלים דחב"ד הנעשים מתרין פרקין עלאין דחג"ת הנקראים אבות ונעשים מרכבה להם, וכן הוא בנרנח"י הנמשכים לצדיקים מלובשים תוך מוחין דזו"ן ודי למבין והן לחכם ויחכם עוד להבין דבר מתוך דבר, כי עוד לאלוה מלין:

באופן כי אמת הוא שכל תפלותינו הם בזו"ן דאצילות לתקנם, ובהתקנם מוכרח הוא שנתקנים כל הפרצופים וכל העולמית עליונים ותחתונים, ואמת הוא שכל תפלותינו הם לא"ס כי בהתקן זו"ן על ידי התורה והתפילות והמצות שעושים ישראל נמשכין מוחין לזו"ן, וכן הוא מוכרח שנתקנים כל העולמות והפרצופים שעליהם עד עתיק דא"ק שבו מלובש ההוי"ה ההיא שהוא הנצוץ והבחינה האמצעית ההיא, ואז נמצא כי ההוי"ה ההיא שהיא הבחינה האמצעית המלובש במוחין דעתיק דא"ק נמשך ומתפשט תוך המוחין דעתיק הנז' המתפשטים תוך המוחין דכל הפרצופים שתחתיו ונמשך ומתפשט תוך המוחין מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין שהוא עד תוך המוחין דזו"ן, ואז הזו"ן נקראים על שמה וגם היא נקראת על שם הזו"ן ונעשה הכל אחדות אחד, באופן כי ישים האדם שם ההוי"ה הנז' לנגד עיניו בסוד שויתי ה' לנגדי תמיד ודי בזה למבין, נכ"ל רבינו הרש"ש ז"ל:

ועתה אשוב לדבר בעיקר השאלה אשר נשאלתי עליה, הנה מצינו לרבינו מהרח"ו זלה"ה בעולת תמיד שכתב וז"ל, וכל תפלותינו הם לא"ס ב"ה, אך להיות שאין אנחנו יכולים לכנותו בשום כינוי על כן אנחנו מתפללים על ידי הספירות כי שם שייכי הכינויים והשמות כי כל הכנויים והשמות הם שם העצמוהו המתפשט בספירות עכ"ל:

הנה מ"ש רבינו ז"ל שכל תפלותינו הם לא"ס ב"ה, הכונה הוא לומר דאליו אנחנו מעלים כונת התפלה והברכות ולימוד התורה וקיום המצות וכל דבר שבקדושה כדי להוריד שפע וברכה מהארתו מדרגא לדהגא עד סיפא דכל דרגין, יען כי כבר הודעתיך שהניצוץ ההוא הנמשך ומתפשט מן א"ס נתלבש בכח נצוץ אחר נברא והוא נשמה דקה מאד הנקרא יחידה שזו היחידה יש בה שרשי כל הי"ס והוא קוץ היו"ד של הוי"ה הכולל אשר בו שורש כל הארבע אותיות דהוי"ה, ואור הבחינה הזאת דקוץ היו"ד של הוי"ה הכולל הוא נמשך ומתפשט תוך המוחין דכל הפרצופים מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין שהוא עד תוך המוחין דזו"ן ונעשה הכל אחדות אחד:

נמצא אור א"ס טמיר וגניז בכתר ומתלבש בי"ס דאצילות, אמנם הוא מתגלה בתפארת ומלכות שהם זו"ן, יען כי הם סופא דכל דרגין, ולכן ז"א נקרא הוי"ה בסתם על שם הוי"ה הכולל, ובזה תבין הכלל שאמר רבינו האר"י זלה"ה וז"ל, כללו של דבר ישים האדם שם הוי"ה נגד עיניו, וכמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד כי בו נכלל הכל, אור המאציל והנאצלים כולא חד ע"כ, והיינו קאי על שם הוי"ה הכולל הנז"ל:

וכן תמצא כתוב בספר נהר שלום לרבינו הרש"ש ז"ל דף ס"א ע"א, אשר העתקתי דבריו לעיל וז"ל, ואז נמצא כי ההוי"ה ההיא שהיא הבחינה האמצעית המלובש במוחין דעתיק דא"ק נמשך ומתפשט תוך המוחין מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין שהוא עד תוך המוחין דזו"ן, ואז הזו"ן נקראים על שמה וגם היא נקראת על שם הזו"ן ונעשית הכל אחדות אחד, באופן כי ישים האדם שם ההוי"ה הנז' לנגד עיניו בסוד שויתי ה' לנגדי תמיד עכ"ל, והבן בדברים:

ובזה תבין דברי ר"מ בפרשת בא בזוהר דף מ"ב שאמר וז"ל, אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה נחית תמן, ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה וכו':

והשתא בין תבין כי באמת הגם שאנחנו מכוונים בתפלה וברכות בחבור הוי"ה אדנ"י שהם זו"ן, וכן מפורש נמי בדברי רבינו האר"י זלה"ה שאנחנו נקראים בנים לזו"ן דאצילות כי הוא אלהינו, ועכ"ז הנה אנחנו מעלים כונתינו לא"ס וכל תפלותינו הוא לא"ס וכאשר כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד כנז"ל, יען דזו"ן שהם אלהינו, הנה בתוכם אור א"ס כי בעתיק דח"ק שלהם מלובש הא"ס, כי עתיק דא"ק הוא קוץ היו"ד דהוי"ה הכולל אשר בו כל הארבע אותיות דהוי"ה ואז הזו"ן נקראים על שם א"ס כי נעשה הכל אחדות אחד וכנז"ל:

ודרך משל נאמר, כי הנה תמצא דגוף האדם נקרא על שם הנשמה, ותואר אדם עקרו בנשמה כי לכן ישראל דוקא נקראים אדם והרי הגוף ג"כ נקרא בו, וכשאתה מדבר עם ראובן ותבקש ממנו איזה דבר הנך רואה שדבורך הוא עם הגוף ובקשתך היא ממנו, אך באמת דבורך הוא עם הנשמה שבגוף שהיא המחיה אותו והוא בכוחה פועל פעולותיו. וכן הענין כאן כי אם הוא נשמה לכל הנשמות שבספירות ובפרצופין כולם, והוא טמיר וגניז בתוכם ומחיה את כולם, ולכן אמר דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, והוא שישים תמיד שם ההוי"ה נגד עיניו כי בקוץ היו"ד וארבע אותיות ההוי"ה רמוז הכל, וכלול הכל מן אור א"ס עד סוף כל דרגין של הפרצופין והכל באחדות גמור:

נמצאת אתה למד שהמתפלל ואומר יהרמ"י או"א הגם שהוא מתפלל לז"א, הנה הוא מתפלל באמת לאור א"ס ב"ה שהוא הנצוץ הנז"ל המסתתר בו בהתלבשות כל הפרצופים שקודם ממנו שכולם כלולים בשם הוי"ה ב"ה כי מבלעדי א"ס אין כל מאומה בידו ובקראינו לז"א ונדבר עמו בתפלה וברכות ותשבחות והודאות, הרי אנחנו קוראים ומדברים לכל הפרצופים כאחד עם אור א"ס המסתתר ומתלבש בהם שהוא נשמה לכל:

וכן הדבר מפורש בתיקונים דף ג' וז"ל, לקביל אלין אזכרות דאינון י'א'ה'ד'ו'נ'ה'י בין בקריאת שמע בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות, דבכל אזכרה דיפוק מפומוי דבכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ"י וקול בהוי"ה, וליחדא לון ביחודא דאיהו יחיד ונעלם, דמחבר לון ומיחד לון כחדא וביה צריך הכונה דלא תליא למימר ביה קול ודבור אלא במחשבתא עכ"ל ע"ש:

הרי מפורש כאן דהגם שאנחנו מזכירין בהודאות ותפילות שמות זו"ן צריך לכוין במחשבתינו לאור א"ס ב"ה שהוא היחיד ונעלם הנזכר בדברי בתיקונים הנז', יען כי כל הפרצופים העליונים עם אור א"ס המתלבש בהם הכל נכלל בשם הוי"ה ב"ה וכאמור לעיל אשר על כן בכל תפלה ובקשה שתהיה אנחנו מדברים עם ז"א הנקרא הוי"ה בסתם, ומעלים קולינו ותפלתינו עדיו, והוא יעלה קולינו ותפלתינו לאור הנקרא אוזן העליונה, ומשם עד אור א"ס כדי לעשות הפעולה אשר אותה אנחנו מבקשים כי הכל מלובשים בז"א וכולא חד:

ולכן תמצא בסדר התפלה המתוקנת מרבינו הרש"ש ז"ל בתיקון חצות שמתחלת כך יהר"מ ה' או"א שימשך מן הא"ס ב"ה אור ושפע גדול לשורש יחידה העליונה המלובש בעתיק וא"א דא"ק וכו'. הנך רואה בזה דהבקשה היא משם הוי"ה שהוא בז"א שמכוונים בו קול ודבור שהוא שילוב הוי"ה אדנ"י ומבקשים ואומרים שימשך מן הא"ס, והיינו מפני שהכל כלול בז"א שגם אור הא"ס דגניז וטמיר בכתר הוא מלובש בו. ואומרים לז"א שהם מבקשים מן א"ס שימשך ממנו אור גדול לשרשים העליונים וכו':

ברם אין אנחנו יכולים לומר הבקשה בזה הלשון יהי רצון מלפניך אור א"ס שתמשיך אור גדול ושפע גדול לשרשים וכו' שא"כ נמצא אנחנו מדברים להדיה עם א"ס לבדו, ומבקשים ממנו בפרטות בלתי התלבשות הפרצופים, ובאמת אין לנו רשות לדבר עמו בפרטות ואין לנו כח ויכולת על כך, אלא צריך שתהיה בקשתינו ותפלותינו ודברינו אליו בבחינת התלבשותו בכל הפרצופים עד זו"ן שהם סופא דדרגין, והתלבשות הזה נכלל בשם הוי"ה ב"ה שהוא קוץ היו"ד וארבע אותיות הוי"ה שהם כוללים מן אור א"ס דטמיר וגניז בכתר עד זו"ן, וזכור תמיד הכלל הזה שאמר רבינו האר"י זצ"ל וז"ל, כללו של דבר ישים האדם שם הוי"ה נגד עיניו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד כי בו נכלל הכל, אור המאציל ואור הנאצלים כולא חד:

וארחיב לך הדיבור בזה יותר והוא כי באמת דבר זה ידוע ומפורסם מכמה מקומות בזוה"ק ורעיא מהימנא, דא"ס ב"ה אין בו שום שם ותואר כלל, ועכ"ז הוא נקרא בכל השמות הכתובים בתורה וכמ"ש בר"מ פרשת בא וז"ל ובתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה בגין דישתמודעון ליה במידות דיליה, ונקרא אל אלהי"ם שד"י צבאו"ת אהי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה איך יתנהיג עלמא בחסד ובדינא כפום עובדהון דבני נשא וכו' ע"ש:

הרי דכל השמות הקדושים הכתובים בתורה הוא נקרא בהם מפני שכל שמות הקודש אשר הם עצם הספירות אין להם מציאות אלא על ידי א"ס ב"ה המיחד אותם ומאיר ומשפיע בהם ומחיה ומעמיד ומקים אותם ובלעדו אין לכל הספירות והשמות מציאות וקיום ולא שום פעולה:

ונמצא כל תפלותינו הם לא"ס כי בלעדו אין מי שיחדש שפע ויתן אלא הוא לבדו יש לו כח לחדש תמיד לפי שאין לו סוף, מה שאין כן בנאצלים שאין להם אלא לעצמן מה שניתן להם וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד פ"ז ע"ש, ומפני שאין אנחנו יכולין לכנות לו שום שֵם ותואר וכינוי לכן אנחנו מתפללין אליו על ידי הספירות אשר האצילם כי שם שייכי השמות והכינויים הכתובים בתורה ובסדר תפלותינו, ושם נוכל לדבר עמו ולקרא אותו בכל השמות הקדושים במחשבה וברעותא דלבא, כי אורו מתפשט בתוכם ומחיה אותם ופועל בהם כל הפעולות, ואין שום פעולה נפעלת מבלעדי כח שפעו והשגחתו, ולכן אמרו רז"ל בספרי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו פירוש מדותיו הם הספירות דכל ספירה נקראת בשם מדה כי באמת צריך שתהיה כונתינו בתפלה אליו וכאמור:

וזכור תמיד מ"ש רשב"י זיע"א באדרא רבא וז"ל כללא דכל מילין עתיקא דעתיקון וזעיר אנפין כולא חד, כולא הוה כולה הוי כלא יהא, לא ישתני ולא משתני ולא שנא, ומפורש בדברי רז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור אד"ר הכונה כי אריך אנפין הוא אוחז כל קומת עולם האצילות ומתלבש תוך או"א וזו"ן ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד, זה לבוש לזה וזה לבוש לזה עכ"ד ע"ש. והוא הדבר אשר כתבנו לעיל כי באמת אותיות ההוי"ה הם כוללים כל הפרצופים ובכל פרצוף יש בו בפרטות אותיות ההוי"ה, אך הואיל דהזו"ן הם סופא דכל דרגין לכן הז"א נקרא בסתם בשם הוי"ה הכולל, והואיל דאנחנו נשמתינו מן זו"ן לכן אנחנו נקראים בנים להם. ולכן אנחנו אין יכולים לדבר ולבקש אלא מן ז"א כי הוא אבינו, וכונתינו באמת הוא לקבל מן אור א"ס המתפשט ומסתתר בו בהתלבשות כל פרצופים העליונים כולם כי הכל הם באחדות אחד:

ודבר זה תמצאהו מפורש בזוהר פרשת האזינו דף רצ"ז ע"א וז"ל, זכאה חולקיה מאן דקרי למלכא וידע למקרי כדקא יאות, ואי איהו קרי ולא ידע למאן דקרי אתרחק קב"ה מיניה דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וכו' למאן קרוב חזר ואמר לכל אשר יקראוהו באמת, מאי באמת בחותמא דגושפנקא דמלכא דהיא שלימו דכלא (פירוש הוא ז"א הנקרא אמת והוא שלימו דכלא כמ"ש לעיל) זכאה חולקיה למען דעל ונפק למנדע ארחוי דקב"ה וע"ד כתיב ואורח צדיקים כאור נגה וכו' עכ"ל והבן בדברים:

ולכן סידר רבינו הרש"ש ז"ל בתפלה של כל יום ויום בזה הלשון, עלת כל העלות המתלבש בעשר ספירות דאצילות על ידי שמו הגדול המתגלה בתפארת ומלכות וכו', גם סידר בזה"ל הוא היה טמיר וגניז בכתר והוא הוה המתלבש בעשר ספירות דאצילות והוא יהיה שמתגלה בתפארת ומלכות. והנה בחבור שחברתי בס"ד וקראתיו בשם דעת ותבונה בפרק א' הארכתי בדברים אלו והרחבתי הדברים בעזה"י מפי סופרים ומפי ספרים בס"ד, והקורא שם יאירו עיניו היטב בעזה"י בענייני העבודה והאמונה ויכונו מחשבותיו ויתיישבו רעיוניו בדברים של אמת כי חיים הם למוצאיהם:

והגם שיצאנו ידי חובה בדברים אלו שכתבנו, הנה עוד ראיתי יפה להעתיק לך כאן דברי הרב המקובל רבי עמנואל חי ז"ל בספרו יושר לבב וז"ל. הואיל וכל אשר נשפע בכח סיבה הראשונה בפרצופים העליונים להוריד למטה צריך לעבור דרך זו"ן. לפיכך כל הנשמות על שמם נקראו דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם, והוא ז"א והנקרא בשם הוי"ה בסתם, כי גם הנשמות אשר נחצבו מהפרצופים הגבוהים מן זו"ן הם צריכים לעבור דרך זו"ן ולצאת משם אל התחתונים. והכי איתא בזוהר פ' ויקרא דף צ"א וז"ל כל קשירו דעלאי ותתאי בהאי אתר דאקרי ישראל אשתכח, ועוד דאתקשר במה דלעילא ואתקשר במה דלתתא ואתקשר בכ"י וכו' ע"ש:

והנה פרצוף ישראל זה הנזכר הוא פרצוף ז"א כי הוא הנקרא ישראל והוא כמו גוף החיצון לכל הפרצופים הגבוהים ממנו והם הם פנימיים לו וכו'. נמצא שם הקב"ה המורגל בפינו אשר בשם הוי"ה אנו קוראים אותו הוא הז"א ועליו אנחנו רומזים כל הפעולות שאנחנו מדברים בשם הוי"ה ב"ה ונשמתו המסתתרת בו על ידי הפרצופים העליונים שלפנים ממנו הוא הסיבה הראשונה הנקרא אין סוף ולו אנחנו עובדים:

(והכונה על אותו הניצוץ הנמשך ומתפשט מן הא"ס אשר זה הנצוץ נתלבש בכח נצוץ אחר שנברא מכח עוצם הארתו, וכאשר הבאתי דבר זה לעיל מספר הקדוש עץ חיים שער מ"ב הנז"ל):

נמצאת אתה אומר דהמתפלל לז"א הוא מתפלל לסיבה הראשונה המסתתרת בו, כי בלעדה אין כל מאומה בידו וכו', ולפיכך אין אנחנו מתפללים בפרטות להפרצופים העליונים מן ז"א, יען כי בקראנו לז"א ונדבר עמו הרי אנחנו קוראים ומדברים עם כל הפרצופים כאחד, עם נשמתם המסתתרת בהם שהוא אור א"ס, ואע"פ שאנחנו מזכירים בתחלת תפלתינו או באמצעם או בסופם שם אחד מהשמות הראויים לפרצופים אחרים זולת ז"א, הנה עם ז"א אנחנו מדברים בכללות כי כולם הם מתלבשים בו וכו':

ולבן הז"א הוא השולט על כל הברואים ומנהיגם ומפרנסם וכו' ונשמותינו הם חלקו, וכך הוא רצון הסיבה הראשנה שיהיה ז"א הוא המוציא והמביא השפע לתחתונים ואין עוד מלבדו עכ"ד ע"ש:

ואתה ידידי הקורא בכל הדברים האלה אשר הצנתים לפניך ובין תבין מעצמך, דמה שכתב המחבר כור מצרף בענין כונת האדם בעבודה ותפלה שנראה מדבריו שהאדם בתפלתו ועבודתו יכוין אל פרצוף ז"א עצמו ולא יכוין לאור אין סוף המתלבש בו שהוא נשמה לנשמה שלו ושל הפרצופים כולם המתלבשים בו הנה בודאי דבר זה הוא טעות גמור והוא קצוץ בנטיעות ח"ו, וכאשר בררנו לעיל דהחושב בדעתו לייחס פעולה לשום ספירה ופרצוף ואפילו לכתר עליון מבלעדי כח אור א"ס המתלבש שם הרי זה ענין שניות בודאי והיא כפירה ח"ו, וכבר רשב"י ע"ה באדרא אשר העתקתי לשונו לעיל קלל לאדם החושב כן שאמר וז"ל, ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא כמאן דפסיק נשמתא ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי בגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין עכ"ל שהבאתי לעיל:

ואם נבא להליץ בעד המחבר ולומר שגם הוא כך כונתו ומודה בכך, אין הדברים שכתב הולמות הכונה הזאת, יען שהיה צריך לפרש זה בדברים שכתב ולא יהיה העיקר חסר, ואיך שיהיה אתה הקורא תסמוך ותטה אזנך אל הדברים והאמת אשר כתבנו:

גם מ"ש בכור מצרף הנז' על העובדים ומתפללים לסיבה הראשנה הם עובדים ללא אלהי אמת וכפל דברים אלו בדף ק"ב ע"ד הנה בודאי על מלין אלו שפלט קלמוסו בשגגה צריך לו כפרה, שנראין כפרנות ח"ו שקיראו לא אלהי אמת חלילה, ואם היה אומר על גוף העבודה והתפלה אין זו עבודה ואין זו תפלה מתוקנת באמת הוה משמע על הדרך והאופן של סדר העבודה והתפלה קאמר דאינו מתוקן ומסודר באמת, כי מאמת התרוממות והתעלמות הסיבה הראשנה דלית מחשבה תפיסה ביה כלל אין האדם רשאי להתפלל אליו וליחד דבריו ועבודתו אליו, אך דא עקא שהמחבר מפרש הכתוב שאמר ללא אלהי אמת דקאי עליו ח"ו, הנה כל השומע דבר זה ראוי לקרוע בגדיו ולרתע כוליה גופיה, ובודאי המחבר הנז' חטא בזה חטאה גדולה וצריך כפרה, והגם דודאי שוגג הוא בדבר ולא הרגיש במכשול הזה היוצא מדבריו הנה כבר אמר התנא באבות, חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחיבו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:

ובאמת דברים הנאמרים במקום גבוה צריך להיות לאדם רתת וחלחלה ורעדה גדולה בדברו ובקריאתו בהם ויהיה לו שבעה עינים פתוחות לדקדק בהם שלא יבא לידי מכשול ועל זה התפלל דוד הע"ה, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך, ואל שדי יאיר עינינו באור תורתו אמן כן יהי רצון: