השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת יכול ללבשו כך ופטור מלהטיל בו ציצית מפני שאינו שלו, דכתיב כסותך כלומר כסות שלך ולא של אחרים. מיהו ארז"ל דדוקא כל שלשים יום פטור, אבל משלשים יום ואילך נראה כשלו וחייב מדרבנן להטיל בה ציצית, ושלשים יום אלו צריכין להיות רצופים, אבל אם החזירה לבעלים תוך שלשים וחזר ושאלה ממנו אינו מצטרף, אלא מונה השלשים יום משאלה השניה:

ומאחר דתוך שלשים יום פטור מלהטיל בו ציצית, אע"ג דיש מן הפוסקים ז"ל שכתבו דאם רוצה להטיל בה ציצית תוך שלשים יום ולברך עליו הרשות בידו, ואינה ברכה לבטלה, הנה כל זה הוא לסברת הרא"ש ז"ל ודעמיה דס"ל נשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג, אבל לסברת הרמב"ם ודעמיה דפליגי על זה, גם הכא כאן לא יוכל לברך, וכמ"ש הרב מאמר מרדכי ז"ל, וכיון דספק ברכות להקל נקטינן דלא יברך, וכ"ש לדידן שקבלנו סברת מרן ז"ל:

ומזה אנחנו למידין מי שיש לו טלית גדול חשוב ואחר שנכנס שבת ויו"ט ראה שנפסל מצד ציציות שבו, והוא אינו יכול ליקח אחר מן השמש או מחבירו ללבשו בשחרית בבית הכנסת, ובוש לישב בבית הכנסת בלא טלית, כיצד יעשה, יתן הטלית הזה הפסול לחבירו במתנה, וימשוך אותו חבירו ויהיה שלו כפי הדין, ואח"כ הוא יקחהו מחבירו בתורת שאלה וילבשנו בלי ברכה בבית הכנסת. אפילו שהציציות שלו פסולים, ואז אחר שבת ויו"ט יחזור חבירו ויתנהו לו במתנה גמורה והוא יתקן אותו וילבשנו, מיהו ביום שבת אחר תפלה או קודם תפלה ישאל מחבירו טלית מצוייצת וכשרה כדי ללבוש ולקיים מ"ע של להתעטף בציצית בו, ויברך עליו ויקרא בעודו עליו פרשת ציצית ותנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום וכו' ויפשטנו ויחזרהו לבעליו: