כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף י"ז ע"א כבר בארנו לעיל כונת הקדיש דקודם הודו הוא כדי להעלות היכל הז' דעשיה אל היצירה ע"י כ"ח תיבות שיש בקדיש הזה. והנה אחר אשר כבר עלה ע"י הקדיש יש בו כח עתה לחזור הוא עצמו בחינת היצירה וכנגד זה אנו אומרים הודו לה' וכו':

והענין הוא כי מן הודו לה' עד ברוך שאמר הכל הוא בתיקון ג' ראשונות דעשיה שעלו ביצירה כנז', ואמנם מנהג האשכנזים לאומרו אחר ברוך שאמר וטעם סברתם הוא לפי שעתה הוא כבר נקראים אלו יצירה, וא"כ ראוי לאומרו באמצע תיקוני היצירה שהם מן ברוך שאמר עד יוצר כנודע. אבל הספרדים אומרים אותו קודם ב"ש, לפי שעדיין כל זה הוא בחינת תיקון עולם העשיה כי יצירה עצמה עדיין אינה נתקנת ואינה מקבלת אור אליה עצמה רק מן ברוך שאמר ואילך ולכן אין לאומרו רק בין העשיה ליצירה, ומורי ז"ל בזה נהג כמנהג הספרדים עכ"ל: