באומרך ובנו בחרת מכל עם ולשון כתב רז"ל בשער הכוונות דף י"ט ע"ב וז"ל, דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין זכירה והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלוים בזכירת הלב ואלו הם, הא' זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה וכמש"ה יום אשר עמדת וכו' בחורב וכו' וכתיב בתריה פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' והיא א' מרמ"ח מ"ע להרמב"ן ז"ל, זכירה ב' זכור את אשר עשה לך עמלק והיא מצוה שנית, וזכירה ג' זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים והיא מ"ע שלישית, וזכירה ד' זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים והיא מ"ע רביעית:

והנה ד' מ"ע של ארבעה זכירות אלו הם כנגד ד' ימים טובים שיש בשנה, והם זכירת יציאת מצרים כנגד חג המצות שבו יצאו ישראל ממצרים ומתן תורה כנגד חג השבועית שבו ניתנה התורה וזכירת עמלק כנגד חג הסוכות כמ"ש שעמלק היה מזנב והורג כל הנחשלים אחריך אותם שלא היו ענני כבוד מקבלים אותם וענני כבוד כנגד הסוכות, וזכירת מרים שדברה על משה רע”ה דלטוריא הוא כנגד ראש השנה שאז כל המקטרגין ודילטורין מתעוררין, וכבר ידעת כי מרים ה"ס הדינים המרים והקשים והיא בגי' מנצפ"ך שהם בגי' פ"ר ועם כולל חמש אותיות כפילות הם, ר"ץ כמנין מרים ואמנם יוה"כ נקרא שבתון ואינו בכלל המועדים כי אין בין שבת ויוה"כ אלא שזה זדונו בכרת וזה זדונו בסקילה, נמצא יוה"כ הוא בכלל השבת ואינו בכלל המועדים, וחנוכה ופורים, הם מדרבנן ואינו אלא רק המועדים הנז':

והנה שלשה הזכירות אנו מזכירים עתה כאן וזכירת יצ"מ נזכור אותה בסוף פ' ציצית בפסוק אני ה' אלהיכם, וזה סדרן מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך ובנו בחרת מכל עם וכו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה, כי ע"י התורה קרבנו לשמו הגדול ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך וזהו וקרבתלו מלכנו. וזכירת עמלק נרמוז אותה במלת לשמך הגדול כנודע כי בעבור עמלק אין השם שלם ואין הכסא שלם ואנחנו מתפללין שימחה זכרו של עמלק ויהיה שמו יתברך גדול, וזכירת מרים נרמוז אותה במלת להודות לך פירוש כי הלשון והפה והשפתים הם כלי הדיבור שיצר בנו הוא יתברך נודה אותו בהם ולא נשתמש בהם בסיפור לשה"ר ח"ו ונזכיר לשה"ר של מרים ולא נעשה כמו שעשתה היא. וזכירת יצ"מ תתבאר במקומה בעז"ה: