כתב מרן ז"ל בסי' נ"ט יש אומרים שהקדושה שביוצר יחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים. וי"א שהיחיד מדלגה ואינה נאמרה אלא בציבור ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה, וכתב מור"ם ז"ל וכבר פשט המנהג כסברה ראשנה ויחיד אומר אותה. וכשעונין קדושה זו אומרים אותה בקול רם ע"כ. וכתבתי בסה"ק בן איש חי בפרשה זו שהמנהג פה עירינו להמתין להחזן עד שיגיע לקדושה זו שאומר ואומרים ביראה בקו"ר ואז כל הציבור אומרים עמו קק"ק יכו' וכל זה הוא בציבור:

אמנם ביחיד בין שהוא מתפלל בבית הכנסת ונתאחר בתפלה שלא היה יכול לומר קדושה זו עם הציבור, בין אם מתפלל ביחיד בביתו אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שפסק שהיחיד אומרה בניגון וטעמים ואע"ג דרבים נמשכו אחר דברי מור"ם הנז' שכתב פשט המנהג כסברה ראשונה שהיחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים, עכ"ז כיון דיש תקנה יפה לאומרה בניגון וטעמים שדרך זה נכון לכ"ע ודאי כן צריך לעשות:

והנה בדברי רבינו האר"י ז"ל לא פירש על היחיד כלום, אך בדברי הזוהר פרשת תרומה שהעתקתי לעיל מפורש שאין רשות ליחיד לומר קדושה זו בלשון הקודש, ונמצא דלית ליה האי סברה דסיפור דברים היא ומוכרח לומר לפ"ד הזוהר אין תקנה ליחיד לומר קדושה דיוצר בלשון הקודש אא"כ אומר אותה בניגון וטעמים ודמי לי"ג מידות של ויעבור דאין רשות ליחיד לאומרה וקי"ל דאם אומר אותם היחיד בטעמים כקורא בתורה לית לן בה, וה"ה כאן בקדושה דיוצר אומרה היחיד ביגון וטעמים ולא נשאר עוד חשש בזה:

ומ"ש הרב פר"ח ז"ל אם איחר לבא כיון דאיכא ציבור אומרה לכ"ע בלא טעמים אין לסמוך על זה וכבר פליג עליה הרב מאמר מרדכי ז"ל בזה ועיין מנחת אהרן כלל י"ג סוף אות ה' שכתב ע"ד הרב מאמר מרדכי ז"ל הדין דין אמת וכו' ע"ש:

ועוד דבלא"ה לפ"ד רבינו האר"י ז"ל כל פסוק הנזכר בתוך נוסח התפלה צריך לאומרו בטעמים שלו ובזה הטיבו המדפיסים בעה"ק ירושלם שהדפיסו המחזורים של כל השנה שנקראים בשם חוקת עולם שהדפיסו הפסוקים כולם בטעמים שלהם וגם ציינו בגליון על מקומם כדי לאומרם בניגון שלהם: