כתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו שהיו שתי נשים מתחברות זו בזו ואע"פ שדבר זה אסור הוא אין לוקין עליו כיון שהוא לאו שבכללות כלומר עבירה שאינה מפורשת אלא רק היא בכלל כל הפסולין והאיסורים ואין לוקין עליה כמ"ש בגמרא דפסחים דף כ"ד דאין לוקין על לאו שבכללות ואין האשה נאסרה על בעלה בכך אבל ראוי לנדותה ולהכותה מכת מרדות הואיל ועשתה איסור. ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה ולמנוע הנשים הידועות בכך מליכנס לה וגם למנוע את אשתו שלא לצאת היא אליהן וכנז' כל זה בלבוש שם סעיף ב':

ומ"ש שיש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה הטעם הוא כמ"ש בירושלמי דביצה דאמר לוי לאבלט אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. א"ל הן אמר לו ועביד הוא לה כלום. א"ל כדי שלא תתפרץ ע"ש. וכן כאן יש לו להקפיד כדי שלא תתפרץ וכזאת אמרו על שביק לבנותיו לישן וכו' כדי שלא ילמדו להעלות עליהם גופא נכראה וכנז' בגמרא:

מיהו לפ"ד רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בק"ש שעל המטה דאסור לשמש מטתו ואינו שוהה עד שיצאו כל הטפין לגמרי משום דאותם טפין היוצאים לבטלה אע"פ שאינם ראוים להוליד עכ"ז נבראים מהם בחינת מזיקין ומשחיתים רעים וכו' וכתוב שם וז"ל ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שז"ל להיותו בלא אשה כך האשה בוראה מזיקין בלא איש. וזה נרמז בפסוק לא תאונה אליך רעה ר"ל לא תאונה אליך שאתה זָכָר הרעה שהיא לילית אשת זנונים. ונגע לא יקרב וכו' ר"ל נגע שהוא ס"מ דכורא אל יקרב באהליך שהיא אשתך כמ"ש שובו לכם לאהליכם עכ"ל. ולפ"ז מלבד איסור הלאו דמעשה ארץ מצרים לא תעשו יש בזה איסור השחתת זרע שפולטת האשה ע"י החבור זו בזו: