Od Yosef Chai; Halakhot, Toldot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב בפתחי עולם סי' ד' ס"ק י"ג בשם סדה"י, לא יגע בידו בלחלוחית המים שע"פ הכלי שנטמאת בנגיעת היד שאינה נטולה ע"ש, והרב זכור לאברהם ז"ל מע' הנו"ן כתב הירא את דבר ה' כשאין לו מי שישמשנו ישפוך תחלה ג"פ רצופים על כל אחת ושוב ישפוך עוד ב"פ על כל יד ויד בסרוגין, ובזה ימלט מכל הספיקות ע"ש. וכתב הרב מנחת אהרן ז"ל בכלל א' ס"ק י"א על דברי זכ"ל הנז', וז"ל לא זכיתי להבין איך בדרך זה נמלט מכל הספיקות, דכיון דאנו חוששים למגע אזני הכלי, והמים יטמאו את הידים, מה תועלת ליטול ג"פ רצופים, סוף סוף הרוח רעה לא יצא, כיון שלא נטל בסרוגין, ואח"כ כשיטול ב"פ לחוד דרך סרוגין מה תועלת יש בזה, דכיון שלא נטל ג"פ הרי ידיו טמאים כמקודם הנטילה, והו"ל לתקן ג"פ בסרוגין, אלא ודאי שהמים שבאזני הכלי אינם מטמאים את הידים עכ"ל. ויפה כתב, דבאמת אין תקנה זו מועלת להנצל מן רוח רעה אם ישנה במים שבאוזן הכלי, ולא יועיל לתקן דבר זה אא"כ יטול ידיו מאדם שהיה ניעור בלילה ולא שרתה רוח רעה על ידו או מן גוי שאינו שורה רוח רעה על ידיו, או שיעשו כלי שפיו רחב ויש לו מסביב חמש או שש אזנים מובדלים ומרוחקים זמ"ז, ובכל פעם יאחז באוזן אחת שאין בה לחלוחית. ובאמת כל אלו המצאות קשות הן ואפילו מיעוט ציבור אין יכולים לעמוד בה:
והנה מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף א' ע"ד מוכח להדיה דאין חוששין במגע היד בלחלוחית המים שבאוזן הכלי משום רוח רעה, שכתב וז"ל, ועתה נבאר סדר נט"י של שחרית, הנה בתחלה יטול הכלי של המים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית, ואח"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית, ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית, הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים. ולא תרחצם יחד ג"פ כל יד, אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסרוגין, כי עי"כ רוח הטומאה הנקרא שיבת"א בת מלך היא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת, וכן נמצא בזוהר בכ"י עכ"ל. נמצא דרבינו האר"י ז"ל הוא מדבר באדם שהוא בעצמו נוטל ידיו, וגם באוזן שאחז בה בנטילה האחת אוחז בה בנטילה האחרת ולא בעי אלא רק ג"פ בסרוגין, ואינו שופך אלא רק ג"פ לכל יד ויד, וכיון דרבינו האר"י ז"ל לא חייש למגע היד בלחלוחית אוזן הכלי משום רוח רעה, ואמר שכן נמצא בזוהר בכ"י, הא ודאי דאין לנו לחוש לזה, אפילו אם כל הרבנים הפשטנים חוששין לכך, וכ"ש שלא נמצאת חששה זו אלא רק בסדה"י, והסברא מחייבת כן, יען כי דבר זה מקורו הוא סוד, ואם מאריה דתלמודא של הסוד לא חש לזה ודאי אליו שומעין:
ואנא עבדא אמרתי טעם נכון בס"ד, דלא למיחש באוזן הכלי משום רו"ר, דמסתברא אין קופץ ונעקר אפילו חלק מעט מן רוח רעה שעל הידים לשרות על לחלוחית מים אשר על אוזן הכלי כיון דאין שם מים בעין, ועוד כי זו הרוח רעה הנקראת שיבת"א בת מלך היא, ואין הלחלוחית חשובין בעיניה כלום, כדי שיעקר חלק ממנה אשר על הידים וישב ויחנה על הלחלוחית לבד, דבעלת גאוה היא. דלכן אינה נעקרת לגמרי מן הידים אלא רק בסרוגין מטעם זה שהולכת כאגג מעדנות, ובמה נחשב בעיניה זו הלחלוחית הקלה לשבת עליה, ועל כן לא חיישי לזה הזוהר ורבינו האר"י ז"ל:
ומ"ש הרב מג"א ז"ל בסי' קס"ב דאם נטל הכלי בידו הלחה נטמא אוזן הכלי מהמים ואם חזר ואחזו בידו נטמאת ידו. אין זה נוגע לנ"ד, כי דין טומאה שתקנו חז"ל נטילה בעבורה לחוד, ודין רוח רעה לחוד, דענין של רוח רעה הוא ענין סגליי ולא דמי הא להא. וכן מפורש באחרונים ז"ל דענין רוח רעה לחוד ודין טומאה דסי' קס"ב לחוד ואין לדמותם זל"ז:
הנה כי כן לענין הלכה אין לנו אלא כפי מה שנראה להדיה מדברי רבינו האר"י ז"ל דלא חיישינן ללחלוחית המים שבאוזן הכלי משום רוח רעה ואין להקפיד אלא לעשות הנטילה ג"פ בסירוגין, מיהו דרכינו לשפוך הראשונה ג"פ או ב"פ רצופין על היד מפני כי בהיות בשר היד יבש אין המים של שפיכה הראשונה עוברין על כל בשר היד, אבל אם ישפוך ב"פ או ג"פ עליה תלחלח ויעברו המים על כולה: