זמן ק"ש של שחרית מן התורה הוא משעלה עמוד השחר שאז מקצת בני אדם רגילים לקום ממטתם, אע"פ שהם מועטים הרי אמרה תורה ובקומך לשון יחיד לומר שהולכין אף אחר המיעוט, אבל להקורא קודם לכן לא יצא י"ח מן התורה שאף דמקצת בני אדם קמים ג"כ קודם עה"ש מקרה הוא ואין הולכין אחריו:

וכל זה הדין היא מן התורה אמנם החכמים עשו הרחקה וגדר ותקנו שלא יקרא לכתחלה עד שעה שדרכן של רוב בני אדם לקום ממטתם דהיינו שיאיר היום כ"כ עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו. והוא שרגיל עמו קצת שאם רגיל עמו הרבה יכירנו אפילו מרחוק הרבה ואם אינו רגיל עמו כלל לא יכירנו אפילו בקרוב ולכן אמרו השיעור הוא כמו אכסניא שרגיל לבא לקץ עתים:

ונמשך זמנה עד סוף שלש שעות מעה"ש שהוא תחלת זמנה מן התורה לפי פי שיש קצת בני אדם שרגילים לקום ממטתם בסוף שלש שעות על היום כגון בני מלכים וכיוצא בהם. ושעות אלו הם זמניות שכל יום בין ארוך בין קצר נחלק לארבע רבעיות ונמצא לעולם רביעית היום הוא זמן ק"ש בין ביום ארוך בין ביום קצר. ולכן צריך ליזהר בימות החורף למהר לקרוא ק"ש מאחר שהיום קצר ורביעית היום קצר הוא יען כי לעולם חשבינן היום לי"ב שעות והלילה לי"ב וחלק רביע מהיום הוא שלש שעות של זמן ק"ש וכנז' כל זה בש"ע סי' נ"ח וכתבנו הדברים בהרחבה בלשון דנקיט הגאון ר"ז ז"ל בש"ע שלו ע"ש:

מיהו מצוה מן המובחר לקרות כותיקין שהיו מכוונים לקרות מעט קודם הנץ החמה כדי שיוכלו לסיים ק"ש וברכותיה דהיינו עד גאל ישראל עם הנץ החמה ויסמוך מיד התפלה לגאולה שזמן התפלה הוא מיד כהנץ החמה מדכתיב יראוך עם שמש. ושיעור הנץ החמה כתב רמ"א ז"ל הוא שיעור שעה אחת קודם שיעלה גוף השמש על הארץ, ונתחבטו האחרונים ז"ל בזה השיעור ויש גורס גרסה אחרת ועיין במגן גבורים בשלטי הגבורים ס"ק ד' ע"ש ואכמ"ל בזה: