Od Yosef Chai; Halakhot, Vaera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בענין צורך הק"ש קודם תפלת העמידה באר רבינו ז"ל בשער הכונות דף כ"ד ע"א וע"ב סוד הדבר וז"ל בקיצור, דע כי כל הי"ס כולם הם מזדווגות יחד ואין התחתונות יכולות להזדווג זב"ז עד שיזדווגו גם העליונות זו בזו ויאירו בתחתונות כדוגמת מה שנתבאר לעיל כי אנחנו מקדימים זווג או"א (שהם חו"ב) בק"ש ואח"כ נעשה זווג זו"ן (שהם תפארת ומלכות) בשים שלום ולפ"ז יש לך לדעת כי גם או"א צריכין גם הם אל זווג גבוה ועליון מהם כדי שיקבלו אור משם בתחלה והוא זווג העליון הנעלם והסתום של א"א (שהוא הכתר) ובכח מה שמקבלים מאותו הזווג יש כח בהם גם הם להזדווג וכעד"ז הולך סדר המדרגות זו למעלה מזו עד שאין הפה יכול לדבר, עמוק עמוק מי ימצאנו:
וסוד הענין הוא כי הנה זווג החיצוניות של העולמות הנה הוא נמשך ממוחין דאו"א עצמן בלתי שיקבלו אור עליון, כי כיון שכל המדרגות אשר תחתם נמשך מהם פשוט הוא שיש בהם כדי לחיות את כולם. אבל הזווג דאו"א של פנימיות העולמות כדי להמשיך נשמות חדשות של התחתונים צריכין לקבל הארה וכח מלמעלה מהם וזכור כלל זה. ונמצא שעד עתה לא הוצרכו לקבל הארה אבל עתה שרוצים גם הם להזדווג צריכים הכנה והזמנה. וההכנה היא ענין קבלתם אור עליון מן א"א כדי שאח"כ יזדווגו במלת אחד וכו':
ודע כי זו המלכות שאנחנו מכוונים באות ד' דאחד היא בחינה הנקראת רחל לפי שהיא הספירה העשירית מן הי"ס עצמן והיא מכללן. כי לכן נקראת רחל עקרת הבית שהיא עיקרא של בית. ולכן ויאהב יעקב את רחל מה שאין כן בלאה:
והנה ע"י תפלתינו ומצות שאנחנו מקיימים לקרא ק"ש יש כח ותוספת גבורה ברחל לעלות עד מקום ז"א דאצילות (הוא התפארת דאצילות) מן המקום אשר היא עומדת בו עתה שהוא בהיכל אהבה דבריאה עד ז"א דאצילות. ואח"כ עולין פניהם יחד עד או"א (שהם חו"ב) להעלות להם מ"ן לפי שז"א ונוקביה רחל (תפארת ומלכות) הם בניה ממש דאימא (היא בינה עלאה). והנה בזמן הגלות אין כח ברחל לעלות כיון שהיא למטה בהיכל אהבה של עולם הבריאה כנז"ל. ולכן אנו צריכין למסור נפשנו על קדוש השם באות ד' דאחד. וצריך לכוין האדם ולקבל עליו ארבע מיתות ב"ד סקילה שרפה הרג וחנק מן ד' אותיות אדני כמבואר אצלנו בק"ש שעל המטה:
וכבר ידעת מ"ש בתיקונים כי ד' מיתות בי"ד שרשם בארבע אותיות אדני. ולכן תכוין לקבל מן ד' אותיות אשר כיוונת בהם באות ד' דאחד. וגם תכוין באות ד' של אחד בארבע מיתות שאתה מוסר נפשך בארבע מיתות אלו לקדש את השם בכל לבבך ולקבל עליך עול מלכות שמים הזה אשר בק"ש. וטעם הדבר הוא כמ"ש לעיל כי הנה אין כח ברחל לעלות עד כאן אלא על ידי מסירת נפשך כנז', וטעמו של דבר כי יש באדם נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש:
והנה נשמה לנשמה באה מן אבא (היא חכמה) ונשמה באה מן אימא (שהיא בינה עלאה) ורוח מן ז"א (שהוא תפארת) ונפש מן נוקבא (שהיא המלכות). ונמצא כי הנשמה לנשמה ונשמה הם בנים לאו"א שהם חו"ב והם אחים גמורים. לז"א ונוקביה (שהם תפארת ומלכות). וזש"ה למען אחי ורעי וארז"ל קראם הכתוב אחים ורעים והוא בבחינת נשמה לנשמה, ונשמה:
אמנם הרוח והנפש הם בנים גמורים של תפארת ומלכות וכנגדם נאמר בנים אתם לה' אלהיכם שהם בבחינת הרוח והנפש. והנה אנחנו עתה בזווג עליון דאו"א, וכונתינו עתה להעלות מ"ן אליהם מן בניהם שהם תפארת ומלכות וגם נשמות הצדיקים וכל אלו צריכים להעלות מ"ן לאימא שהיא בינה עילאה:
והנה הכתוב אומר תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו פירוש כביכול זו"ן שהם תפארת ומלכות צריכין עזר וסיוע וכח מן מעשה ישראל התחתונים. והנה המלכות נקראת סוכת דוד הנופלת כי בעונותינו נפלה ע"י מעשינו הרעים. וכן כאשר רוצה לעלות צריך שיהיה על ידי זכיותינו ומעשינו הטובים. כי עונותינו מפילים אותה כביכול וזכיותינו מעלים אותה:
וא"כ עתה אי אפשר לה לעלות אם לא יהיה בנו צדיקים גמורים אשר נשמותיהם קדושות וטהורות שיש להם כח לעלות עד מקום אימא, ועל ידם תעלה המלכות כנז' בתיקונים כי ישראל נקראים גדפין דשכינתא להעלותה למעלה. ולטעם זה הגלות מתעכב ומתארך כי אין בנו מי שיוכל לעלות במדרגה זו. כי אם יהיה מי שיוכל לעלות שם נשמתו היה מעלה גם את המלכות והיה הזווג נעשה כתקונו והיתה מתמהרת קץ הגאולה. אך עתה בזמננו בעוה"ר אין יכולת לעשות הזווג כתקונו למעלה. ולסיבה זו הקץ מתארך וכמעט רוב הרעות והצרות הבאות על האדם באות לסיבה זו:
[א"ה הדבר יפלא והלא באלף החמשי ובתחלת אלף הששי שהם שני אלפים ימות המשיח נמצא בעולם צדיקים גדולים ויודעי בינה ויש להם נשמות קדושות ומעולות מאד, ועד אחרון הוא רבינו הגדול והקדוש האר"י זצ"ל ותלמידו רבינו מהרח"ו זלה"ה, ואיך לא זכו לעשות זווג כתיקנו למעלה והיתה מתמהרת קץ הגאולה. ונראה הטעם הוא כי עונות הדור גורמים להתיש כחו של הצדיק הקדוש הנמצא בדור וכמ"ש בגמרא על ר"ה ראוי רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו, ורעת האפקורסות שגברה בכל דור ודור היא הגורמת יותר להתיש כח הצדיקים הגדולים שבדור ולא נוכל לפרש ולא נוכל לדעת באיזה אופן תהיה התשת הכח של עשיית הצדיקים בתיקון העליון למעלה ודי בזה למבין וכבוד אלהים הסתר דבר]:
אמנם עכ"ז יש קצת תיקון במה שנמסור נפשינו על קדוש השם בכל לב כי עי"כ אפילו אין בנו שום מעשים טובים והרשענו עד להפליא, הנה ע"י מסירת נפשינו להריגה מתכפרים עונותינו כולם (עיין בזוה"ק פ' בלק דף קצ"ה ע"ב וז"ל וכל מאן דשוי הכי רעותיה בהאי קרא אתחשב ליה כאלו מסר נפשו על קדושת שמו יתברך ע"כ הגהה) ויש בנו יכולת לעלות עד אימא עלאה כמ"ש חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. כי ענין התשובה מעלה את האדם ומגיעתו עד כסא הכבוד שהיא אימא עלאה הנקראת תשובה. ועי"כ תוכל המלכות לעלות עמנו כי אנחנו גדפין דשכינתא כנז"ל ואז יעלו זו"ן (שהם תפארת ומלכות) למעלה בסוד מ"ן אל אימא עלאה וז"ס על קדוש השם שהיא אימא אשר למעלה על ז"א הנקרא הוי"ה עכ"ל: