מצאתי כתוב בספר תורה לשמה כ"י שאלה הכונה שלמדתנו רבינו לכוין בק"ש בתיבת אחד שצריך לכוין למסור עצמינו על קדוש השם בסקילה שריפה הרג וחנק, וע"י קבלה זו יעלו נר"ן שלנו מ"ן לזו"ן שהם ו"ה, ומזו"ן לאו"א שהם י"ה ומאו"א לא"א שהוא קוצו של יו"ד דשם הוי"ה עד רום המעלות ועי"ז ורד שפע מ"ד מא"ס מעתיקא קדישא לאו"א ומן או"א לזו"ן. והנה כל כונה זו אין אנחנו מסתפקין לגמרה בתיבת אחד, ילמדנו רבינו אם נוכל להשלים תיבת אחד באמצע הכונה הנז' ונגמור הכונה כולה בשתיקה, יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה:

תשובה. הכי איתא בזוה"ק פרשת ויקהל דף רי"ג ע"ב כד פלח למאריה בצלותא ברעותא בכוון לבא. אדבק רעותיה בנורא בגחלתא ליחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושא לאעטרא לון בשמא חדא תתאה. ומתמן ולהלאה לייחדא אינון רקיעין עלאין פנימאין למהוי כלהו חד בההוא רקיעא עלאה דקיימא עלייהו. ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן. לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא ליחדא כולא ברזא דרזין דתמן תקיעו כל רעותין ומחשבין ברזא דקיימא באין סוף, ולכוונא בהאי בכל צלותא וצלותא בכל יומא ויומא לאעטרא כל יומוי ברזא דיומין עילאין בפולחניה עכ"ל. ומדברי הזוהר הנז' דקאמר בעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן, לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא וכו' משמע שצריך הכונה בעת שיש תנועת הדבור בפיו כדי לקשר הכונה בדבור בחיבור גוף ונשמה, וכמ"ש אדבק רעותיה בנורא בגחלתא על כן טוב שתאריכו בתיבת אחד עד גמר כונה הנז' כולה, אך אם אין אתם תולים בציור תכונת הכונה הנז' וא"א לכם לגמור כל הכונה הנז"ל כולה בתיבת אחד כי נפסק תנועת הדבור של אחד בהכרח אז אה"ן תגמרו הכונה הנז' בשתיקה ואפשר שתועיל, להיות כי התחלתה היתה מקושרת בדבור והיה זה שלום. וחתום עלה יחזקאל כחלי:

והנה מאי דדייק הר' המחבר מלשון הזוהר הוא אמת וכן מצאתי בספר אספקלריא המאירה שכתב על דברי הזוהר הנז' משמע דכל עיקר הכונה בעוד רוחש בשפתיו ומדבר בפיו התפלה ולא בשתיקה כלל עכ"ל. ונראה דגם מה שהכריע מדעתו לומר שאם הגמר היה בשתיקה מהני להצטרף עם רובה של הכונה או חציה היה בעת היות תנועה של הדבור בפיו ובשפתיו הוא אמת, ודמי להא דאמר רב ספרא בגמרא דסוכה דף ט"ל ע"א אלא התם והכא אסוקי מלתא היא ולית לן בה ע"ש, ועיין מה שנכתוב בס"ד לקמן בדין היחיד שמתפלל עם הציבור והחזן והציבור התחילו ויעבור והוא עדיין לא השלים הודוי: