Od Yosef Chai; Halakhot, Vaera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב עוד רז"ל בשער הכוונות דף כ"ב ע"ג טעם גודל חומר הק"ש מהתפלה, כי הנה רשב"י וחביריו שהיתה תורתם אומנתם לא היו חוששין להתפלל בזמנה, אבל כשהיה מגיע זמן ק"ש היו נזהרין מאד לקרות ק"ש בזמנה דהיינו פסוק ראשון של שמע ישראל כי בו הוא סוד זווג או"א. אבל שאר הק"ש הוא תיקון אל רמ"ח איברים כמשי"ת בס"ד. וזהו הטעם שצריך למסור נפשו בארבע מיתות ב"ד כשאומר אחד, מה שאין כן בעמידה, ומן הראוי היה לקום מעומד בעת הק"ש להיות סוד זווג עליון דאצילות אבל להיותינו עתה עדיין בעולם הבריאה אין אנחנו חייבין לאומרה מעומד כמו תפלת י"ח לפי שאז אנו בעולם האצילות, אבל עתה בק"ש שאדרבה להיותו זווג עליון ונעלם מאד אין בנו כח לעוררו בהיותינו למעלה בעולם האצילות אלא בהיותינו למטה בעולם הבריאה, ולכן אין אנחנו צריכין לקרות ק"ש בעמידה. וזהו טעם סברת ב"ה שאמרו כל אדם קורא כדרכו בין עומד בין יושב, ולכן אנו צריכין לומר פסוק שמע ישראל שהוא מפסוקי תורה שבכתב בעולם הבריאה לפי שפרשת שמע אינה אלא באצילות. אמנם נעשה הזווג הזה ע"י התעוררות מ"ן דהיכל אהבה שבבריאה. ונמצא כי סוד ק"ש הוא לזווג את או"א ולתת מוחין לזו"ן ואלו המוחין ירדו עד מקום היכל אהבה שבבריאה ואז תוכל המלכות לעלות בעולם האצילות להעשות פרצוף גמור מעשר ספירות עכ"ל:
עוד כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בנוסח התפלה בשער הכונות דף נ"א ע"ג וז"ל בשמע ישראל יסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים בשכמל"ו. וכשיגיע אל וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפלה של יד. והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בתש"ר וכן כשיגיע אל וקשרתם אותם, וכשיגיע אל ויאמר שהוא פ' ציצית תקח ראשי חוטי הד' ציציות ביד ימין ושרשם הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל ותניחה כך נתונה על הלב בצד שמאל וכל עוד שאתה אומר פ' ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם. וכשתגיע אל וראיתם אותו תעבירם ע"ג עיניך ותנשקם וכמ"ש בתשובות הגאונים ובספר עמודי גולה הנקרא סמ"ק שזו היא א' מן רמ"ח מצות עשה שיסתכל בציציות. וכשתגיע אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד הנה במלת לעד תנשקם ותעבירם נגד עיניך ותסירם מידך שישתלשלו למטה כדרכם וכו' עכ"ל:
והנה בפשט הפסוק הזה של שמע ישראל נתבאר בכונתו כמה אופנים והכונה הפשטית העקרית היא זו דארז"ל פסוק שמע ישראל יש בו ב' דברים שהם א' קבלת מלכות שמים, והב' יחוד השי"ת ונודע כי קבלת מלכות שמים היא בה' אלהינו והאמונה ביחוד השם היא בה' אחד, וכתב בבית דוד והביא דבריו בש"ץ שבזה ניחא מה שמזכיר שם הוי"ה ב"פ לפי שהם ב' דברים והדרך הוא להזכיר על כל דבר שהוא בפני עצמו את השם בפ"ע כמו ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך. וכן ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו, ומלת שמע יש בה שני משמעות הא' לשון קבלה וא' לשון הבנה והשכלה כמ"ש רז"ל שמע כלומר הבן. והכי קאמר שמע ישראל כלומר קבל והבן דברים אלו, והם הא' כי ה' הוא אלהינו וזהו קבלת מלכות שמים שאנחנו מקבלים אלהותו יתברך עלינו שבזה נהיה חייבים לקיים כל מצות וגזרות שגוזר ומצוה אותנו והב' שנאמין שהסי"ת הוא אחד שהוא לבדו בלי שום שיתוף ברא והמציא כל המציאות של עולמות העליונים והתחתונים:
ואותיות ע"ד של סוף שמע ושל סוף אחד שהם כתובים אותיות גדולות המה רמז לעדות שכל אחד מאתנו הוא עד המעיד על שני דברים אלו הנז"ל אמנם ע"פ הסוד נתפרש בשער הכונות טעמים אחרים על אשר נכתבו אלו אותיות גדולות. וכתבתי בסה"ק בן איש חי שצריך הקורא לציירם במחשבתו בצורת אותיות גדולות:
וכתב בש"ץ דף צ"ד אות ט' שכתוב בספר החסידים י"ח שאם לא קרא פסוק ראשון בכונה יחזור ויקרא אותו בלחש אבל לא בקול רם שנראה כשתי רשיות ח"ו וכ"כ הב"ח. והט"ז כתב שימתין איזה זמן ואח"כ חוזר וקורא שאין משתקין אותו אלא בשני פעמים רצופות (שיעור שהיה בעלמא כתבו הפוסקים שהוא שיעור מהלך כ"ב אמה) וכתב המג"א ז"ל שאם נזכר לאחר שסיים שלא קרא פסוק ראשון בכונה צריך לחזור לראש דהוי כמי שלא קרא פסוק ראשון כלל עכ"ל:
גם פסוק בשכמל"ו אם לא אמרו בכונה צריך לחזור, וכמ"ש הלבוש ז"ל ודלא כהב"ח וכ"כ מרן ז"ל סימן ס"ו ששוה פסוק בשכמל"ו לפסוק שמע ישראל שלא יפסיק כלל בהם אם לא מפני שירא שמא יהרגנו. והגאון חיד"א ז"ל במחב"ר כתב בשם הרמ"ע ז"ל שאין לפסוק באמצע פסוק ראשון כלל ולא באמצע בשכמל"ו, אבל בין ב' פסוקים אלו דינו כאמצע פרק ע"ש:
ומ"ש לעיל בשם רבינו ז"ל שצריך להניח יד ימינו על עיניו כשאומר פסוק שמע ופסוק בשכמל"ו, הנה אם הוא איטר ג"כ יניח יד ימין כל אדם ולא יניח שמאלו שהיא חשיבה ימין דידיה:
וגם הסומא בשני עיניו נמי יניח יד ימינו על עיניו בפסוקים אלו, וכן יעביר הציציות על עיניו במקום שאמרנו שצריך להעביר, ודלא כמ"ש יד אהרן בשם ש"י דסומא לא יעביר על עיניו משום דמחזי כחוכא ואיטלולא דכתב בש"ץ דף צ"ז ע"ד דשפיר קאמר לפי פשוטן של דברים, אמנם לפי מ"ש הרב זלה"ה שם בספר הכונות בסוד ההסתכלות והעברה ע"ג העינים נראה דפקח או עיור כולם שוים בזה, ואדרבה אפשר דהסומא צודק יותר לענין זה עכ"ד. וכשיאמר הסומא וראיתם אותו יצייר הציציות בלבו בתוארם ומראיהם של חוטי הלבן ועמהם חוט מראה התכלת. ואם הוא סומא מבטן אמו שאינו יודע לצייר מראות לבן ותכלת כיון שלא ראם מימיו יהרהר בלבו תיבת לבן ותיבת תכלת כי קריאה של התיבות יוכל להרהר בה ויועיל קצת בזה:
ודע דהנכון הוא שיאמרו הציבור כולם ביחד פסוק שמע ישראל בקול רם משום ברוב עם הדרת מלך אבל פסוק בשכמל"ו צריכין להזהר לאומרו בלחש, וגם הקורא ביחיד יזהר לומר פסוק שמע ישראל בקול רם ורק פסוק בשכמל"ו יאמר בלחש, ויש אנשים שאומרים שמע בלחש כמו מדרגת הלחש של בשכמל"ו וטועין הם בזה ועיין שלמי ציבור דף צ"ה ע"ד וגם בדברי המגיה שם: