אע"ג דצריך לומר בשכמל"ו בק"ש בלחש, מ"מ אם לומד משנה דיומא ומגיע להלכה דכתיב בה ועונין בשכמל"ו יכול לומר בשכמל"ו בקו"ר כמו שלומד המשנה בקול, כיון דהוא אומר דרך לימוד הורה אין פחד בזה כי לא יתקנאו המלאכים אלא אם אומר אותה דרך שבח ויחוד כאשר אומרים, דארז"ל משה רע”ה כשעלה למרום שמע שבח ויחוד זה מן המלאכים ולימדו לישראל ולכך צוה שיאמרו אותו בלחש שלא ירגישו המלאכים ויתקנאו, וכנז' בספר הלבוש ז"ל, ועל כן ה"ה אם אומר אדם איזה דרשה או רמז בפסוק זה של בשכמל"ו יכול לאומרו בקול כיון שאומרו דרך לימוד תורה, וראיה לזה ממ"ש דאסור לקרות פסוק שמע ישראל ב"פ ואפ"ה אנחנו קורין הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ואומרים אותו ב"פ בזא"ז, אלא ודאי כיון דאינו אומרו בשביל תיקון ויחוד אלא קורא בתורה אין חשש ולכן ה"ה הכא נמי אם אומרו דרך לימוד תורה לית לן בה. וכה"ג מצינו נמי בקריאת י"ג מידות דאם קורא אותם היחיד בטעמים כקורא בתורה שפיר דמי וה"ה הכא:

מיהו אם בירך ברכה שאינה צריכה דאמרו תקנתיה לומר אחריה בשכמל"ו, ודאי צריך לומר אותה בלחש יען כיון דהוא אומרה לתקן עונו בזכירת ש"ש ודאי אומרה דרך שבח ויחוד. וכן אחר אומרו פסוקים של אנא בכח בכל יום בקרבנות אחר אביי הוא הוה מסדר וכו' יאמר אותה בלחש כי אומרה דרך שבח ויחוד וכן רשום במחזורים לאומרה בלחש: