רבים חקרו ודרשו בתפלת המנחה אמאי קרו לה בשם מנחה. ובספר פתח הדביר סי' רל"ב הביא טעמו של הרמב"ן ז"ל בפסוק בין הערבים דכתב מנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כתרגומו למנח יומא, והן מנחה גדולה וקטנה שהזכירו חז"ל וכ"כ הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' כ"ב דמנחה היא מלה נגזר מדכתיב לרוח היום ומתרגמינן למנח יומא, וזה שהשמש נוטה באותה שעה ללכת למנוחתו להשתחוות לקונו במערב ע"כ. נמצא למדנו מדבריהם דקריאת שם מנחה נקרא על שם השעה שנתקנה בו תפלה זו. וזה עצמו כונת הרמב"ם שנתן טעם על שם מנחה שנקרא כך מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא. כלומר שבעת ההיא השמש נוטה לצד מערב ללכת למנוחתו שהוא ג"כ מנוחת השמש והשקט אורו. דהגם דלשמש גופיה אין לו מנוחה והשקט לא יוכל כי גם בלילה סובב הולך כבר כתב הרב לחם שמים ז"ל דהשקט אורו שכתב הרמב"ן היינו בבחינת הבריות המקבלים שפעת אורו כי בנטותו למערב שאז חומו ממוזג נדמה להם כאלו הוא נח ושקט וכו' ע"ש:

ועוד כ' שם הרב פתה"ד טעם אחר על קריאת שם מנחה בשם הגאון השל"ה ז"ל שכתב בפרשת וירא וז"ל והנה כאן בסעודה היה עולה בלא מנחה כי לחם לא הביא. וכן ביצחק מכח הקטרוג שנולד לא מצינו שהיה שם מנחה רק שה לעולה. ומצאתי שלכך נקרא תפלת המנחה בשם מנחה יותר משאר תפילות דהלא כל שאר תפלות הם מנחה לה'. אלא שאמר יצחק יש כאן עולה (הוא האיל) בלא מנחת סולת לכך עמד ותיקן תפלה שתהיה במקום מנחה ועל כן נקראת התפלה של בין הערבים שתיקן יצחק בשם מנחה שהיא במקום מנחת הסולת. ורמז לדבר ונפש כי תקריב קרבן מנחה היינו יצחק שמסר נפשו בעקידה עכ"ל:

וכתוב עוד שם בדף ק"י ע"א בלקוטי רבינו בצלאל ז"ל כ"י והביאו הרב הגדול בפתח עינים בפסחים וז"ל נ"ל דלכך נקראת מנחה לפי דבמנחה כתיב ונפש כי תקריב קרבן מנחה דמעלין עליו כאלו הקריב נפשו וכן יצחק שתיקן מנחה נחשב לו כאלו אפרו צבור ע"ג המשבח ע"כ:

ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו הבאתי טעם של רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שנקראת תפלה זו בשם מנחה כי בעת זו מתעוררים ק"ג עולמות שהם בגי' מנחה שהם דין מסטרא דשמאלא ששם יצחק והם מתעוררים אחר חצי היום ולכן התפלה שתיקן יצחק אע"ה בעת זו נקראת בשם מנחה שהיא מספר ק"ג: