אסור להפסיק בין תש"י לתש"ר, וכאשר כתבתי בסה"ק בן איש חי פרשה זו אות יו"ד יע"ש, וכתב הגאון מ"ז ז"ל, דאפילו בשתיקה אסור להפסיק יותר מהצורך, ולכן קודם שיברך על תש"י יתיר האגודה של הרצועה ויפתחנה ויפשוט אותה מראשה לסופה, כי לפעמים הרצועה יסתבך סופה עם אמצעה או עם ראשה, וגם לפעמים תסתבך הרצועה בחוט של הכיס דתפילין, ויהיו נאחזים ונסבכים זב"ז באופן שצריך לשהות הרבה כדי להתירם ולהפרידם, וכ"ש וכ"ש להלובש שני זוגות יחד של רש"י ור"ת שיזדמן שיהיו נסבכים הרצועות זע"ז, וצריך שהיה גדולה להפרידם, דיזדמן כשבא להפרידם הם מסתבכים ביותר, והרי זה מפסיק יותר מכדי הצורך. לפיכך יזהר להכין הרצועה היטב קודם הברכה:

מיהו אם בין תש"י לתש"ר שמע קדיש או קדושה דקי"ל לא יענה קדיש וברכו וקדושה אלא ישתוק ויכוין לש"ץ, אין זה חשיב שהיה כשתיקה יותר מכדי הצורך, דודאי חשיב זה צורך ולית לן בה, וגם זה שאני שבא לו דבר זה פתאום בין יד לראש, מה שאין כן ברצועות היה לו להכין קודם הברכה ולהפרידם היטב:

וכתב הגאון מלבי"ם ז"ל דהפסקה בין תש"י לתש"ר חמיר מן קריאת שמע, דהא כאן בתפילין כתב הרמב"ם ז"ל דאפילו להשיב שלום לרבו אסור, ובק"ש מותר להשיב שלום לרבו באמצע הפרק ורק לשאול אסור, נמצא בין תש"י לתש"ר חמיר מק"ש, וכתב שם בשם הלק"ט ח"א סי' נ"ז שיש להזהר לכתחלה אפילו מלקרוץ בעיניו:

ואיסור ההפסק בדיבור לא מבעיא בעת שמברך עליהם שגורם ברכה שאינה צריכה, אלא אפילו אם מניחם בלא ברכה, כגון שחלצם ע"מ להחזירם להרמ"א סעיף י"ב דאין צריך לברך כשמניחם, או אם מניח תפילין של ר"ת דאינו מברך עליו, או להאשכנזים דנוהגים ללבוש תפילין בחש"מ בלא ברכה, בכל זה אסור להפסיק בדיבור, דהא צריך שיהיה הויה אחת לשניהם, כ"כ הגאון מלבי”ם ז"ל סי' כ"ה סעיף ט' ע"ש:

ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו באות כ"ו כתבתי, המניח של ר"ת לבדו דאינו מברך וענה קדיש או קדושה בין תש"י לתש"ר, שפושט של יד וחוזר ומניחו מחדש, ואח"כ יניח של ראש בלא הפסק ע"ש, ועתה ראיתי להגאון מלבי”ם ז"ל בלב הארץ סי' כ"ה סעיף יו"ד שכתב בכה"ג יזיז של יד ממקומו קודם שיניח של ראש כדי שיהיה הויה אחת לשתיהן ע"ש, ואני במקומי עומד שצריך לפשוט של יד לגמרי ויניחו מחדש, מיהו אם השעה דחוקה שצריך למהר, יש לסמוך על דברי הגאון מלבי”ם הנז' לומר דסגי ליה בהזזה דוקא: