כשאומר למנצח מזמור שיר המצוייר בצורת המנורה על קלף או על נייר יזקוף את הציור של המנורה שמסתכל בו כדי שיהיה הציור זקוף לפניו כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל, ולא יניח הציור מושכב ושטוח לפניו:

גם יזהר לכוין במזמור הנז' בשם פ'א'י' בר"ת יאר פניו אתנו ובשם ס'א'ל' בר"ת אתנו סלה לדעת, גם יכוין בס"ת ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו שעולה מספר עין טובה:

ונודע כי בשבת ויו"ט אומרים במקום למנצח בנגינות הנז' מזמור השמים כבוד אל ויש סוד גדול לאומרו בימים אלו, והמקובלים נוהגים לאומרו גם בחוה"מ וכך אני נוהג, אך כדי שלא לפרוש מן הציבור אני אומר עמהם מזמור למנצח בנגינות ג"כ. וכתבו המקובלים סגולה נפלאה במזמור זה שיש בו ששה פסוקים שכל פסוק חמשה תיבות ותיבה השנית היא שם הוי"ה, והם מן פסוק תורת ה' תמימה עד פסוק משפטי ה' אמת ועד בכלל, וטוב שהאדם כשיאמר תורת ה' תמימה ימנה את התיבות של הפסוק באצבעותיו בשכיבה, ורק כשמגיע לשם הוי"ה מנה באצבעו בזקיפה כי שם הוי"ה שבכל פסוק מפסיקים הנז' היא מכוון כנגד אצבע הסמוך לנודל שנקרא בשם אצבע בסתם, ולכן כנגד אמירת השם יזקוף האצבע שלו על של ה' זוקף כפופים, ויכוין שע"י קדושת פסוקים אלו יכנעו האויבים שלו התחתונים והעליונים ויתגבר עליהם. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש דוד הע"ה המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה: