Ohel Ya'akov on Torah, Balak
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (כ"ג, י"ט).
ומה מאד ראוי להתעורר כי השבח הזה לא ישובח בו גם בשר ודם כי השבח לא יהיה כ"א בדברים אשר אין בהעדרם חסרון כי כל שבהעדרו חסרון, אין במציאותו מעלה, וכל שבהעדרו אין חסרון אז יש מעלה במציאותו, כי האדם לא ישובח במה שיש לו ב' עינים וב' ידים, כי איך יתעלה במציאותם אם העדרם הוא חסרון, וכמו שכתבנו בחבורנו על ההגדה עיי"ש, וא"כ איך יתהלל האדם במה שאינו שקרן אם בהיותו שקרן הוא לו חסרון, וא"כ איככה ישובח הבורא יתברך בזה לאמר לא איש אל ויכזב גו'. עוד מהצורך להתעורר כי מאמר ההוא אמר ולא יעשה גו' היה ראוי לנקד אות הה' במלת ההוא בחטף פת"ח כמשפט אל הה' התימה ואינה נקודה רק בנקודת הה' הדעת ביום ההוא (הגה"ה: מטבע ה' השאלה לפני אות הגרון לבוא בפת"ח בלא חטף, ודברי המחבר ז"ל רק להמתיק דרושו).
ונזכיר לזה מדרשם ז"ל וה' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כ"א, א') אמר ר' יודן לא כהדין דאמרין ולא עבדין אלא אני ה' דברתי ועשיתי (בראשית רבה פרשה נ"ג, א') וגם זה מן הדברים הזרים מאד ומה התפארותו יתברך כי אינו כאותם שאומרים ואינם עושים וכי זה כל תפארתו יתברך נגד הבלתי עומדים בדבורם, אבל הסכת ושמע כי באמת אין כוונת המאמר להשמיענו שהקב"ה אינו מכזב, כי אין זה שבח לאלהותו יתברך ולא יאות לאומרו, אבל כוונתו אל ענין נכבד מאד ראוי לאמרו ולהשמיע תהלתו לאמר כי אצלו יתברך מן הנמנע הוא שיהיה מציאות אל השקר, כי הנה השקר אשר נמצא בבני אדם גם באנשים נאמני רוח הוא מסבת היות הדיבור והמעשה שני ענינים נפרדים, היום דיבר בפיו והבטיח לחבירו לבנות לו בית לעשות לו מחיה, ומחר נזדמן לשכניו מקרה לא טובה עד כי הפסיד כל הונו ואין בידו להקים דבר הבטחתו ונמצא זה תוחלתו נכזבה, אמנם הקב"ה הלא דבורו ומעשהו באים כאחד כי הוא אמר ויהי א"כ אין מציאות אל השקר. זה שאמר הכתוב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, הורה על ב' ענינים או שיכזב מיד בעת ההבטחה שיהיה בלבו ההיפך, או שבעת ההבטחה יהיה דבר ההבטחה גם בלב רק אח"כ יתנחם ויתחרט, כל אלה אינם בו יתברך. והטעם ההוא כלומר האלהים קדושים ההוא אמר ולא יעשה, כלומר אחר שאמר אין עוד מהצורך אליו אח"כ לעשות שכבר נעשה ונגמר עם הדבור לבד כמאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהילים ל"ג, ו') ודבר ולא יקימנה כי כבר נתקיים עם הדבור גם יחד, וזה עצמו מאמר וה' פקד את שרה כאשר אמר והכ"ף במלת כאשר היא כ"ף הזמן כמו כאשר בא יוסף אל אחיו (בראשית ל"ז, כ"ג) כאשר כלו לאכול את השבר (שם מ"ג, ב') כן מאמר וה' פקד את שרה כאשר אמר ר"ל בעת שאמר אז נפקדה, ויעש ה' לשרה כאשר דבר אז בעת אשר דיבר, זה שביאר המדרש לא כהדין דאמרין ולא עבדין ר"ל אשר בעת ההבטחה רק המאמר יאמרו ועושים אינם עושים מאומה בעת המאמר, אלא אני ה' דברתי ועשיתי הכל בעת האמירה: