ובמקום אחר מצאנו עוד מאמר קרוב לזה כשעשו ישראל אותה מעשה בקש הקב"ה לכלותם אמר משה רבון העולם לא ממצרים הוצאתם ממקום עובדי ע"ז ועכשיו נערים הם שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו (הושע י"א, א') המתן מעט להם ולך עמהם ויעשו לפניך מעשים טובים (שמות רבה פרשה מ"ד, ט').

באור דברי ההתנצלות הזאת נראה שהוא על דרך שאמרו ז"ל החייב בשקדים המרים פטור במתוקים החייב במתוקים פטור במרים (מעשרות פרק א'). ובגמרא שקדים מתוקים גדולים חייבים במעשר קטנים פטורים והמרים קטנים חייבים והגדולים פטורים (חולין כ"ה, ב') כי שקדים המתוקים בעוד שהם קטנים המה מרים, והשקדים המרים בקטנותם הם מתוקים, ולכאורה למה לאלה יקראו מתוקים ולאלה מרים אחר אשר שניהם פעם מרים ופעם מתוקים, אבל כבר ידוע שהכל הולך אחר גמר הפרי אשר אז יתודע תכונתה וסגולתה האמתית, ואם המרים בקטנותם מתוקים זה הוא מסבת פחיתות גמר גדולם כי עוד לא הגיעו לגמר בישולן ולכן לא באו אל בחינה הראוי להם. והמופת על זה כאשר יצטרך אחד לשקדים המרים וישאל עליהם יענה לו המוכר ויאמר אותם שהם בידי עוד מתוקים הם, בע"כ הוא מורה בדברי תשובתו כי המתיקות בהם מחמת חסרון הגידול והבישול כי עוד לא נגמרו ולא הגיעו אל טעם הראוי להם, והנ"מ אם יקח אחד שקדים מן האילן ויקחם לתוך פיו ויטעום אותם והמה קטנים ומרים וכי בעבור זה ימאס את האילן כי מעצמו יבין כי המרירות רק בעבור כי עוד לא נגמרו כל צרכן.

וזה עצמו ההבדל בין יעקב ובין עשו כי זרע יעקב בעצם הוא טוב מאד בתנאי אם יגיע לגמר תכליתו ע"י שקידות הלמוד החכמה והמוסר (שעל זאת יורה שמו יעקב כי לבסוף יבוא אל גמר שלמותו) ובהפוך עשו תכלית ענינו רק רע (והוא היה נעשה ונגמר ברוע תכונתו מלידה מבטן ע"כ קראו שמו עשו) ואשר תראה את אחד ויש בו מתיקות מעט הוא אות על פחיתותו שעוד לא הגיע לגמר טומאתו ואמור תאמר עדיין הוא טוב, והוראת הדברים כי עוד לא הגיע לבחינתו הראוי לו וזהו מאמר וחסד לאומים חטאת (משלי י"ד, ל"ד) כלומר זה לו אות וסימן כי עוד הוא חסר משלמותו, ובהיפך כאשר תראה בישראל איזה מרירות זה לו אות כי עוד לא נגמר ולא הגיע עדיין לבחינתו הראויה אליו, וא"כ אין מהראוי למאס בו כי לימים עוד יבוא בטח אל גמר שלמותו ותכליתו, לא כן פלשת וצור שכבר המה רעים ומרים והגיעו לתכליתם ומה תוחלת להמתין להם עוד.

וזהו מה שהשיב הקב"ה כשם שהתינוק הזה כשהוא קטן והוא חוטא אין אביו מתרעם עליו, כך ישראל קטנים הם נערים הם שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו ר"ל כי החוטא עוד לא הגיע אל תכליתו ותוחלתו אבל ימים יבואו וילמוד חכמה ומוסר יציץ ופרח ישראל, וזהו מאמר המתן מעט להם ולך עמהם ויעשו לפניך מעשים טובים.¹

footnotes: ¹ ומה נכבד בזה מאמרם ז"ל (שמות רבה מ"ח) בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם מה כתיב שם פרקו נזמי הזהב כו' וכשעשו המשכן הביאו אותו לנדבה ורוה"ק צווחת והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. באור זה כי הנה כבר כתבנו (בספר קול יעקב שה"ש על מאמר שחורה אני במעשה העגל) בשם הכוזרי והאבן עזרא ז"ל כי אותם שעשו את העגל היה לבם לשמים ומה שאמרו עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו היה כוונתם אל כבוד חונה בצורת גויה ע"ש וגם כי גם זה תועבת ה' אבל הם לא ידעו זאת. וזהו מאמר ואף סוררים לשכון יה אלהים פי' הגם כי סרו מאחרי ה' עכ"ז כוונתם היתה לשכון יה אלהים בתוכם. וזהו ורוה"ק צווחת והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם גם אז יאמר להם בני אל חי לא כן הזולת אשר בהם נאמר (ירמיה י' ח') ובאחת יבערו ויכסלו כו'. והדמיון בזה לשנים שנתארחו בביתם גנבים ואחד מהם היה איש נדיב מכניס אורחים מקבל כל עובר ושב ביתו פתוח לרוחה והכל בפנים יפות והשני בהיפוך כילי קמצן לא נשא פני דל ויצא המשפט מאת השופט להעניש את הכילי לא את הנדיב לאמר כי לולא ידעת שהם גנבים הלא לא היית מאספם אל תוך הבית כי כן דרכך מעולם לבלי לקבל כל עובר ושב לא כן זה הנדיב כי מדתו להכניס אורחים רק עתה טעה והכניס את אלו ולא ידע מאומה מה אלה. הנמשל כי עם בני ישראל הגם כי קרה להם במעשה עגל מקרה בלתי טהור לא היה זה להם רק ע"י טעות אבל הם באמת היו להוטים אחר הקבלת פני השכינה לשכון יה אלהים וע"פ מקרה ובא הגנב אל הבית, לא כן הזולת שאינם חפצים כ"א בהבל, וזהו ובאחת יבערו ויכסלו פי' רק באחת ומדוע לא יקרה להם שיקבלו אורח אחר אורח נאמן רוח וזהו ורוה"ק צווחת והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. (וזהו ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא ומאמר מוסר הבלים אין לו באור כלל בדברי המבארים. אבל יתכן כי מאמר מוסר הבלים הוא ע"ד מאמר (ישעיה י"ז) הנה דמשק מוסר מעיר שפי' לשון הסרה שלא תהיה עוד עיר מיושבת כן מאמר מוסר הבלים פירושו לשון הסרה לאמר כי הע"ז נושאת חן בעיניהם והיא אהובה אצל עובדיה ויתנו לה יקר וגדולה וזה רק לסבת מה שרואים אותה מקושטת ככלה בקשוריה כמו שאמר אח"כ כסף מרוקע מתרשיש יובא וזהב מאופז כו' תכלת וארגמן לבושה כו' לכן אמר כמהתל בם מוסר הבלים עין הוא כלומר הלא באשר יסורו ממנה ההבלים האלה ויפשיטו את כתנתה מעליה הלא אינו רק עץ אבל וה' אלהים אמת כו', והוא פי' יקר למבין):

הוא שסיים המדרש תדע לך שהוא כן שכן בימי הושע הכעיסו להקב"ה התחיל הקב"ה מייראן כי בני זנונים גו' כי אתם לא עמי, ועל שהוציא מפיו לשעה ולא עשה אלא בשביל להחזירו למוטב כו' עד שהיה במקומו, חזר בו ואמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, ומובן כדברינו.¹

footnotes: ¹ פשט המקראות מורה שכביכול הקב"ה כועס וכו' וכבר אמרנו בזה על דרך הצחות כי כל הכתובים האלה ענין אחד להם ובקשר אחד נקשרו, כי חזה הנביא ברוח קדשו קלקול הדורות והפסד האמונה בהאנשים, עד כי אמר ה' יתברך אל הושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה' גו', ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי גו' והיה מספר בני ישראל כחול הים גו'. ר"ל כשיהיו בבחי' זאת הנזכרת באין מוסר ואמונה יפרו וישרצו עד מאד כחול הים אשר לא יספר מרוב ועוד גם זאת יהיה כי יהיה דבר לאט עמם שהמה קדושים וטהורים כבני אלהים. וזהו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, כלומר תחת השם האמתי הראוי אליהם אשר אנכי קראתי אותם לא עמי כי כבר השחיתו התעיבו את דרכי אשר יאמר היום לא עמי אתם יאמר בני אל חי, כלומר הדרך הנלוז הזה דרך הקודש יקראו לה וכל עובר עליה אנשי קודש יהיו בעיניהם כאלו סוד אלהים הופיע באהליהם, והבן:

אמנם לחבר הדברים אל דברי ר' יוחנן הנ"ל מה אתם סבורים שבשביל שאמר להם לא עמי אתם הוא כועס עליהם ראו איך הוא אומר להם והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, וכן ישעיה אומר שמעו שמים והאזיני ארץ גו' לכו נא ונוכחה גו' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ומה מאד ראוי ונכון לקרב הדברים כי הלא פשט המקראות מורה שכביכול הקב"ה כועס עד שאמר אל הושע קח לך אשת זנונים גו' וקרא את שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם, ואיך הסמיך הכתוב ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים גו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם גו' אמנם הנראה לדעתי בזה כי הנה כבר התעוררו חז"ל על מאמר הנ"ל לכו נא ונוכחה לכו נא בואו נא היה לו לומר (שבת פ"ט, ב') (ויתכן כי רמז בזה כי השב והמתודה צריך אל הנזיפה וההרחקה וההתבודדות והכנעה וזהו לכו נא ואח"כ ונוכחה).

אמנם דע כי כבר ביארנו במקום אחר אשר העונש על העבירה יהיה כפי גודל מדריגת העובר כמאמר כי ברוב חכמה רב כעס גו' (קהלת א', י"ח) וכמו שנתבאר בספר קול יעקב (במקומו). ופעמים יהיה העונש לפי העת כמאמר חז"ל עלובה כלה מזנה מתוך חופתה (שבת פ"ח, ב'). ופעמים יהיה חומר החטא לפי מדריגת המקום כמו שהיה בעוזה ויכהו שם האלהים על השל (שמואל ב' ו', ז'). ודע כי המדריגה היותר חשובה היא בהתקרב כבודו יתברך אלינו לשכון כבוד בארצנו וזאת היתה בשלימות בשכון ישראל במדבר, כמאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהיתה השכינה שרויה בין שני בדי ארון, ויותר מזה אנחנו מצפים על הזמן העתיד שנאמר לא יאמרו עוד ארון ברית ד' גו' (ירמיה ג', ט"ו) כ"א בקרבנו יהיה קדוש בלא אמצעי כל מאומה. ואם יקשה בעיניך למה מנע הקב"ה הסגולה הזאת מישראל והצפין לישרים תושיה עד זמן העתיד, אכן דע כי גם זאת עצת אלהים היא ונדיב נדיבות יעץ. כי הנה שורת הדין כך הוא כפי גודל התקרבות השכינה כן יהיה תוקף הדינים, לכן מנע הקב"ה זאת מישראל מדאגה פן יטו מן הדרך ויהיה עונש שלהם עד לאין מרפא כמאמרו יתברך אל משה בחירו ושלחתי לפניך מלאך גו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך (שמות ל"ג, ב'-ג') ולעתיד כאשר נהיה בטוחים מפגיעת החטא הבטיח אותנו הנביא ע"ה קומי אורי כי בא אורך גו' כי הנה החושך יכסה ארץ גו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישעיה ס', א') בלא ממוצע כלל.

ועל דרך זה עצמו נראה בעיני דבר ה' אשר היה אל הושע, לבאר אליו כי כל אשר יעשה לישראל לא יעשה מסבת הכעס ח"ו כ"א בהיפך מרוב רחמיו וחסדיו הגדולים. משל לאחד שהיה מופלג בתורה ובחכמה ושלם במעלות ומדות, והיה לו בן ולנער ההוא היה ג"כ קצת מן המעלות אבל לא כפי ערך הראוי לפרי צדיק כמוהו, עד כי היה הבן נחשב לבעל חסרונות נגד המעלות החשובות אשר באביו כחומץ בן יין, מה עשה האב נתן עצה אל בנו שיעתיק אהלו שיקבע לו דירתו בעיר אחרת רחוק יהיה בינו ובין בני העיר, עיר קטנה ואנשים פחותים וגרועים מאד רעים וחטאים, ואז בשבתו בין הפחותים ההם יתנוצץ הודו והדרו וכל דרכיו ומעלליו אשר בהיותו בבית אביו היו נחשבים לחסרונות עתה יהיו כלם חשובים למעלות יקרות, כי כל רואיו יעריכו אותו נגד הע"ה שהוא יושב, שהמה רק עצרת בוגדים ואז יהיה הוא כיתרון האור מן החושך.

וזהו המשך המאמרים קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם ר"ל ארחיק אתכם מעל גבולי לא תהיו עוד מאוכלי שלחני בא"י רק תלכו בגולה בין שארי העמים, כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם, וזאת תהיה סבה והיה מספר בני ישראל, המספר המעט שיש בהם כאשר יהיו בגולה הלא יעלו בחשיבות הרבה יותר ממה שהם נחשבים עתה עד כי המספר המעט הזה יהיה בחשיבות כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. ובזה מתורץ קושיית חז"ל (יומא כ"ב, ב') כתיב והיה מספר ב"י וכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר.

ולדברינו יתכן מאד שבאמת יש להם מספר וזה להם מסבת החסרונות אשר יתראה בהם עתה בהיותם על מכונם במדריגה עליונה שהמה נקראים עמי ומסבת המקום שהמה יושבים על אדמת הקודש סמוכים על שלחן אביהם יתברך, וכאשר יחסר להם שני המעלות האלה ויהיו דומים לכל העמים שאין אני מייחד את שמי עליהם לקרוא אותם עמי אז כל החסרונות אשר יתראה בהם פה יהיו נחשבים למעלות גדולות ויקרות, עד כי והיה מספר ב"י המספר המעט אשר להם יהיה נחשב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. והטעם - והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם כלומר כאשר יתרחקו מעל שלחן אביהם ויהיו גולים בין העמים, ואז המה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם אז יהיה נראה חשיבותם וכל החסרונות יהיו רק מעלות ויאמר להם בני אל חי¹ וזהו מאמר ישעיה ע"ה לכו נא כו' ולא אמר בואו נא להורות כי כאשר תלכו מפה לגור בארצות אחרות אז ונוכחה ואז אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

footnotes: ¹ ובזה מתורץ קושית חז"ל (בסתירה בפסוק) ומה יקרו לי בזה דברי פי אחי החכם השלם מו"ה שמחה פלאהם נ"י שהתעורר עוד ואמר כי מלבד שאין קשר לדברי הנביא ע"ה כי הוא מתחיל בגנות ומסיים בשבח עוד גם זאת קצר את דבריו והחסיר היחס בהשלמת המקרא כי ראוי היה לומר ואנכי לא אהיה לכם לאלהים. אבל דע כי הבן היושב על שלחן אביו ויבוא אחד וישאלהו לאמר בן מי אתה העלם הנה יענה ויאמר כי הוא זה היושב ממולי, אכן אם ברחוב ישאלהו לאמר הגידה נא מי הוא אביך אז ודאי לא בכנף בגדו יאחז בו להוליך אותו לביתו להראות לו את אביו רק יגיד לו את שם אביו. הוא הדבר ממש אצלנו בהיותנו יושבים על שלחן אבינו יתברך היה הקב"ה מדבר עמנו בלשון נוכח בנים אתם עמי אתם, לא כן בזמן החורבן שנתקיים בנו מאמר שלח מעל פני ויצאו (ירמיה ט"ו, א') ממש כבן שגלה מעל שלחן אביו (ברכות ג') כי הוא יתברך משגיח עלינו עתה רק מן החלונות ומציץ מן החרכים, היינו ע"י מזלות השמים, יסוב ע"ז מליצת מאמר לא עמי אתם, ואנכי לא אהיה לכם הוראת מאמר לא עמי ביו"ד היחס שאליו, כלומר דבוקים אלי וסמוכים על שלחני. וזהו ואנכי לא אהיה לכם כלומר לא עצמותי ישגיח עליכם, רק והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם מלת לא נראה כי היא מחולפת והיא מדה מפורשת בל"א מל"ב מדות דריה"ג והוא מוקדם שהוא מאוחר בענין, כמו אדם כי יקריב מכם קרבן ותיקונו אדם מכם כי יקריב, כל תשא עון כל עון תשא, וגם פה מהראוי להחליף ולומר והיה במקום אשר לא יאמר להם עמי אתם, כלומר גם בהיותכם בגולה ולא יהיה אפשר לדבר עמכם בלשון נוכח בהיותכם בלתי סמוכים על שלחני רחוקים מעל גבולי, יאמר להם בני אל חי כלומר גם כי לא יכנה שמו עליהם בלשון נוכח יאמר להם בני אל חי בלשון נסתר ודעהו.

ומעתה נבאר מאמר כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, מה ענין מאמר לא ימד ומה הוראת מאמר ולא יספר. אמנם דע כי ב' מניעות יש במנין החול כי אם תרצה למדוד כמה מדות יש בחול הים ירבו המדות לאין תכלית וזהו אשר לא ימד, ב' גם אם תקח מדה אחת ממה שהתחלת למדוד ותרצה למנות פרטי החול אחד אחד זה ג"כ אי אפשר מסבת דקותם ורבויים והתערבותם יחד, וזהו ולא יספר. הנה שתי אלה אמר אלינו והיה מספר בני ישראל כחול הים ר"ל אם תאמר לספור את בני ישראל יגיע לך ב' מניעות, א' כחול הים אשר לא ימד כי יהיו ברבוי עם מאד, ועוד זאת ולא יספר כי כל א' יהיה שקול כמה אלפים כמאמר הקטן יהיה לאלף גו' (ישעיה ס', כ"ב):