ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. מדרש: אמר ר' חמא בר' חנינא אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו אתם עשיתם אותם (פרשה ל"ה, ז').

באור זה בהקדים מאמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות (בראשית ב', ג') והרצון בזה שלא נחשוב ונאמר כי שביתת יום השבת היתה בעבור כי כלתה המלאכה שלא היה עוד מה לעשות. לזה אמר כי לא כן הדבר כי השביתה היתה בעבור שהקב"ה חלק כבוד ליום השבת אבל לעשות בעולם יש ויש כי מה שברא הקב"ה בששת הימים היה רק על דרך העושה כלים לבעל מלאכה שיוכל לעסוק עמהם במלאכתו, כן העולם ומלואו רק כלים אשר בזיווגם והרכבתם והתמזגותם יצאו פעולות חיים לכל חי, ואין להם שביתה ממלאכתם, והתמדת פעולתם ע"י האדם שיעמול בהרכבתם והקב"ה ישפיע שפעתו הטובה להמשיך מציאות הבריאה ע"י עמל אדם שיעמול ויעבוד את האדמה ושארי המלאכות והתמזגות. וכאמרם ז"ל אע"ג דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת צדיקים אלא פועל עם אלו ועם אלו (בראשית רבה י"א). וזהו כי בו רק מכל מלאכתו מלאכתו המיוחדת אליו יתברך יש מאין מאותה המלאכה שבת, אבל אשר ברא אלהים לעשות וכאמרם ז"ל (ב"ר שם) כל מעשי בראשית צריכים עשיה: החרדל צריך למתוק החטים צריכים להטחן כו' אפי' אדם צריך תיקון.

והנה כמו אשר בכל ימי השבוע פעולתו יתברך ע"י מלאכתנו כך השבת אשר לה' יתברך הוא ג"כ רק עם שביתתנו כמאמר וביום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה בו כל מלאכה (שמות כ', י'). כלומר לכן תראה שלא לבלבל שביתתו ע"י מפעליך ורוע מעשיך בעשותך מלאכה ביום השבת, ובמלאכת המשכן מבואר הדבר יותר וביום השביעי יהיה לכם קודש ואז יהיה שבת שבתון לה' (שם לה, ב'):

ודע כי האף אמנם על האדם נאמר כל שתה תחת רגליו (תהלים ח', ז') עכ"ז לא תשלוט יד האדם בכחות טבע הבריאה כמאמר כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו (קהלת ב', י"ב). כמו הגוף וכחותיו נבראו לעשות - הפה לדבר, העינים לראות, רגלים ללכת, ואין לאדם חלק ודעת בכחות האלה איככה הם עושים פעולתם, רק זה חלק אדם שבידו לבחור מתי לעשות, ואיך לעשות, ומה לעשות ויגביל לעצמו, עת לדבר ועת לחשות, ללכת ולשבת ולנוח וכדומה, אבל כח הטבע המוטבע בהם בעצם פעולתם הוא מן הבורא יתברך. כמ"ש הרמב"ם ז"ל (במורה נבוכים בע"ב מראשון) כל הכחות הנמצאות בגוף, כח המושך, והמחזיק, והמעכל, והדוחה, עושים מעשים טבעיים מבלתי מחשבה והשתכלות ואין הבעלים משיגים מה שיעשו הכחות האלה עכ"ל.

וכן המחשבה והחכמה והדמיון כלם כח פעולתן מיד ה' וברשות האדם לחלק להם מקום וזמן ושיעור כמאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה (משלי כ"ג, כ"ו)¹ כי רשות ביד האדם לתת מחשבתו לדברים נכבדים בעסקי עבודת ה' ותורתו, ויש בידו להטות מחשבתו לחשוב בהבלים ובתאות הגוף. ומזה תקח משל על כל הדברים הנעשים בעולם הנפעלים ע"י האדם לא תוכל לומר שעשה האדם איזה דבר מהתחלתו כי רק עליו יתברך נאמר אנכי ה' עושה כל (ישעי' מ"ד, כ"ד) רק השינוי וההעתקה והחבור וההתמזגות זה הוא ביד האדם ובחירתו להרכיב ולעשות דבר מדבר, וגם זה ע"י כלי מעשה שעשה הקב"ה אל האדם ועל הכל נאמר גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה', ח'). וע"ז תיאר הכתוב מעשה האדם ויקרא אותם בשם מלאכה כמו ששת ימים תעשה מלאכה וא"כ היה קשה להם ז"ל מאמר ועשיתם אותם כאלו האדם הוא בורא המצות ועושה אותה מחדש.

footnotes: ¹ תנה בני לבך לי והבאור בעומק המליצה הזאת על דרך מתקני בנינים וטחים על פרץ נבעה בחומה נשגבה וממשחים אותה בששר ומציירים עליה ציורים בצבעים וגוונים שונים, אשר דרך האומנים האלה בעת עשותם התיקונים הנ"ל הם תלוים באויר רק הם נאחזים ע"י החבל שנשתלשל מלמעלה ולמטה, אין להם לחוש על שמירתם כי שמירתם היא נתונה אל אשר מלמעלה אל האוחז בחבל, ואין להם רק לתת עיניהם על התיקונים ועל הציורים לעשותם על צד השלמות. וזהו תנה בני לבך לי ראה נא לקשור עצמך בקשר חזק שתהיה דבק אל אלהים עליון, ולמטה אין לך רק ועיניך דרכי תצורנה ראה לעשות הדברים כמשפטם וחקותם. עוד משל ע"ז אל כלי המקלח מים שעושים קנה ארוכה עד מאד שיכולים לעלות עמה על כל פינות הגג לקלח מים אל מקום הצורך, וזה העומד למטה אין עליו רק לעסוק בתנועות לשאוב את המים לתוכו ואותו שהוא על הגג הוא יכוון לבדו את מקום הצורך וזהו תנה בני לבך לי ואתה עיניך דרכי תצורנה, והבן.

אבל אם תתן לבך אל הענין הזה תראה כי הדבר כן הוא כי המצות אם אמנם כי עליו יתברך נאמר אז ראה ויספרה הכינה כו' (איוב כ"ח, כ"ז) עכ"ז אין המצוה פועלת פעולתה ויקר הדרה וסגולתה כי אם כאשר האדם יעשה אותם משורש לבו הטהור, היינו מבחירתו ומחשבתו להקימה ולעשותה, וזה כולל כל עבודות שהיו במקדש וכל שארי מצות התורה שעיקר כח ופעולת המצוה מה שהאדם העובד חשב בהן לשם עבודה ולשם מצוה ואם לא אינו רק כמתעסק בקדשים.

וכן בהיפך בעבירות סוף דבר כי עיקר השבח שנשתבח האדם עד שנאמר בו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח', ו') כל זה נאמר על כי חלק הקב"ה אל האדם שיהיה המצוה והעבירה מזומנים ומוכנים ע"י הסכמתו ומחשבתו כאלו כלם חולקים כבוד לבעה"ב שלא לעשות דבר בלא הסכמתו ודעתו ורצונו, אם יאמר הן הן, ואם לאו לאו, ולזאת ראוי לתארו בשם הוד והדר וזהו וכבוד והדר תעטרהו.

וזה דבר הפליאה אשר השמיעו אותנו חז"ל במאמר שלפנינו לאמר גם כי אין לך חלק במצוה בלתי דבר קטן ומעט מזעיר כי האדם כפי כחו עשה ומה האדם ומה חסדו כמאמר וכל חסדו כציץ השדה (ישעי' מ', ו') עכ"ז מעלה עליך הכתוב כאלו אתה עשית אותם למשל מצות ציצית ותפלין דברים העומדים ברומו של עולם, ואם הם מונחים על השולחן אין בזה כל מאומה, אבל אם אתה תניח אותם בראשך וזרועך כמצוה עליך אז המצוה גדולה ורבה לאין חקר, והענין יקר: