Ohel Ya'akov on Torah, Beha'alotcha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בהעלתך את הנרות (ח', ב') מדרש: בהרבה מקומות צוהו הקב"ה על הנרות ועל הדלקתן בשמן זית כו' עד זה שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מ"ב, כ"א) (פרשה ט"ו, א'-ב').¹
footnotes: ¹ ובגמרא (סוף מכות) אמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. הנראה בכוונת רחב"ע על דרך מאמר המדרש (קהלת ג') אלו זכו ישראל ולא עשו את העגל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה חמשה ספרים בלבד וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעים בהם כו' ואלו למד אדם תורה ולא שכח היה מתעסק בתורה ב' וג' שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם אלא מתוך שאדם לומד תורה ומשכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו בדברי תורה. אם תזכרו ראשונות מה שכתבנו למעלה על מאמר (קדושים) אל תפנו אל האלילים יתבאר מאד כוונת רחב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל, כי בהשקפה הראשונה יפלא מאד וכי מי לא ידע שכוונת הקב"ה היה לטובת ישראל אבל עם מה שכתבנו שם יש מעתה כוונה חדשה מאת הקב"ה כי חפץ בנו מאד ע"כ צוה אותנו ללמוד ולהגות בתורה יומם ולילה למען אשר ע"י הלמוד תדבק נפש הלומד באור התורה והחכמה העליונה כי כן מדת הנפש שיתדבק בה כל הלמודים אשר האדם לומד אם יהיו טובים או רעים. ואם היו נשארים על המדרגה שהיו במעמד הר סיני שאמרו ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג) לא היו צריכים אל למוד ועסק התורה והיה מספיק להם רק הידיעה מה שהם יודעים את הדברים המחוייבים לעשות והמוזהרים שלא לעשות, אבל עתה אחר שחזרו לזוהמתן הם צריכים להרבות בלמוד התורה לזכך נפשותם מן הרע להתדבק בטוב, וע"כ היה ההכרח להמציא שכחה בעולם כ"א למד אדם ולא שכח לא היה עוסק בתורה כל ימיו, וכן היה ההכרח לתת להם נביאים וכתובים למען יהיה לפניו מקרא משנה הלכות ואגדות כי יארכו הימים על האדם בטרם יאסוף בחפני מדעו את כל טוב אדוניו אשר נתן לידו, ועם רוב היגיעה בעמל התורה ועל התמדתו עליה יזכך נפשו ויטהר אותה כצרוף כסף ותדבק בהטוב האמתי אשר בתורה האלהית. וקח לך דמיון על זה בעל מלאכה עם פועל העושה עמו במלאכתו, הבעל מלאכה כל מגמתו וכוונתו להשלים הכלי שהוא עושה, והפועל כל כוונתו להתלמד שיהיה מהיר במלאכתו ואומן יד, והמופת ע"ז כי האומן עיניו נשואות וצופות למהר בהשלמת הכלי למען יטול שכרו במהרה להתפרנס, לא כן הפועל כי הוא יחפוץ שיזדמן שישתבר הכלי פעם ופעמים למען ישנה וישלש לעשות ובתוך כך יתלמד יותר במלאכת הכלי עד שיהיה אומן לעשות מלאכה על האבנים. הנמשל אם היה כוונת הקב"ה בלמוד התורה רק למען ידע האדם את אשר עליו לעשות היה מקצר התורה והיה כותב רק הדינים לבד והיה כולל אותם בחמשה חומשי תורם למען שימהר האדם לעשותם, אבל הלא גם זאת מאת ה' צבאות יצאה שע"י למוד התורה תזדכך נפש האדם עד שיתדבק בה הטוב הראוי אליה, אז כל עוד שירבה בלמודו תזדכך הנפש יותר ויותר. כל זה חידש אלינו ר' חנניא בן עקשיא במה שאמר רצה הקב"ה לזכות את ישראל כנ"ל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו ר"ל למען להצדיק את בריותיו בצדקת תורתו ולמען אשר צדקתו וטובו יהיה מושפע אל נפש האדם ע"כ יגדיל תורה ויאדיר עד שהיא ארוכה מארץ מדה. ומטעם זה אמרו ז"ל (ע"ז י"ט) לעולם ליגרס אינש והדר ליסבר ואע"ג דלא ידע מאי קאמר כי התורה היא סם חיים והסמים יועילו אל החולה גם כי אינו יודע פעולתם וסגולתם, והבן:
הנראה בכוונתם ז"ל בזה עם מה שמצאנו דבריהם (במדרש קהלת ג') על מאמר ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו וז"ל אלו זכו ישראל ולא עשו את העגל לא היו קורים אלא חמשה חומשי תורה חמשה ספרים בלבד.
דע כי רצונו יתברך היה לתת תורה לישראל קצרה ומעוטה במלותיה לפי קוצר דעתם, כמאמר המדרש (שמות רבה ה') קול ה' בכח בכחו של כל אחד ואחד, וכל אשר יתגדל האדם בהשגתו תתגדל כמו כן תורתו יראתו וצדקתו כי הוא ראוי לגדולה מזו עתה. לכן מי כהחכם יתברך נדיבות יעץ לתת תורה לישראל באופן אשר לפי פשוטה היא קצרה אבל רמוז בה ובמה שבתוכה כל תורה שבע"פ, ע"י המדות שהתורה נדרשת בהן וע"י חסירות ויתרות, והדקדוקי סופרים שמצאו רבויים ומיעוטים, כמו שעינינו רואות זה הים הגדול - ים התלמוד, עד כי ליכא מידי דלא רמיזה באורייתא, וכל התורה שבע"פ היא רמוזה בתורה שבכתב. אבל אחר כי חטאו בעגל היה גלוי לפניו יתברך כי עתה תכבד העבודה על האנשים ולא על נקלה יעלו במעלות ממדריגה למדריגה יום אחר יום, כמאמר הכתוב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים (דברים ה', כ"ו) כאומר הלואי שלא יגרעו ממה שהם עתה לא שיוסיפו, וכמאמר ר' יונה (שמות רבה מ"ב) שני ימים היו ישראל עם הקב"ה שנאמר ואותי יום יום ידרושון (ישעיה נ"ח, ב'). ומאז נמשך ההכרח לבאר כל דבר ודבר על אופניו לא לסמוך על הרמזים לבד כי אולי תקצר נפש האדם ויהיה בזה עומק המושג עם קוצר המשיג ואיככה יוציאו דבר מן הכתוב כמאמר ר"י (גטין ס') רוב ע"פ ומיעוט בכתב.
אבל אם זכו ישראל ולא עשו את העגל היה מספיק להם הקיצור והאדם עם התגדלו בהשכלתו היה מוסיף בהשגתו. ממש על דרך העושה בגד לבנו הקטן להלבישו אח"כ גם כאשר יתגדל, מה עשה? עשה בהבגד כפלים הרבה באורך הבגד וברחבו, וכל אשר הגדיל הנער פתח כפל א' וירוח לו, וכאשר הגדיל עוד, פתח גם את השני, גם את השלישי, כן התורה היקרה יש בכל מצוה כפלים הרבה אבל כאשר נחקור ונתבונן הלא נפתח הכפל ונמצא למוד חדש וכאשר נתבונן עוד בינה אחר בינה נשיג עוד יותר ממעמקי שפוני טמוני אוצרותיה מבעד לצמתה. וזהו רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, כל אשר יגדל האדם בבינתו יגדיל התורה ויאדיר אותה עם עמלו ויגיעתו, וזהו הרבה להם תורה כלומר שהם ירבו התורה ויוסיפו ביקר תפארתה ביגיעתם והתבוננותם: