ויהי בנסוע הארון גו' (י', ל"ה) ובגמרא: עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה לפורעניות שניה פורענות שניה מה היא ויהי העם כמתאוננים פורעניות ראשונה מאי היא ויסעו מהר ה' שסרו מאחרי ה' (שבת קט"ז, א').

באור זה בהקדים מאמר כל המקבל עליו עול תורה כו' (אבות ג'). דע כי ההבדל בין המסתפק במועט ובין המשתוקק אל המותרות, מנוחת הנפש ופזרונה שהיא מתוארת עול, כי שם זה מורה על רוב דאגה ופיזור הנפש רעיונותיו ומחשבותיו מבוהלים ודחופים איך להשיג מאוייו כמאמר חז"ל ונתן עול ברזל על צוארך (דברים כ"ח, מ"ח) זה הרעיון (בירושלמי מובא בע"י ב"מ פ' המקבל). לזה אמרו כל המקבל עליו עול תורה שנפשו מלאה תשוקה ואהבה ללמוד ולהגות בתורה כל היום תמיד, עד אשר כל רעיונותיו ומזימותיו משוטטות כלות וצופות בפניני אמרי התורה ושפוני טמוני אוצרותיה, וזה עליו כעול ברזל אז הקדוש ברוך הוא פורק מעליו עול דרך ארץ יען כי הוא מסתפק במועט והמועט לא יחסר לו:

והנה זה משפט האדם ההולך בטל שאמר עליו הבטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נ"ט, ב') כי כן משפט הבטלים ממלאכה ועסק, לבדות להם דאגות זרות ונפשם נשוא לשוא ודברי הבל בעבור כי הכלים רקים. ומה גם במדבר שנעשו בני חורין מכל דאגה ועמל כי ארוחתם ארוחת תמיד הכל לפניהם, וזאת הסבה לסבב להם להיות כמתאוננים ומחפשים עלילות. אמנם ההתנצלות על זה כבר מבואר בגמרא שלשה מקראות אלמלא לא נכתבו נתמוטטו כו' ואחד מהם ואשר הרעותם (ברכות ל"ב) וא"כ עוד הם ראויים ללמד עליהם סנגורי', אבל אם נקרב ונחבר פרשה שלפני' אל המתאוננים שנאמר בה ויסעו מהר ה' שסרו מאחרי ה' בתת זאת אל יד המקטרג אין להם שום צד זכות כמאמר בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין (קידושין ל', ב') כי אם היו מקבלים עליהם עול תורה לא היה להם מקום להיות מתאוננים כי רעיונותיהם ומחשבותיהם נשואות על כנפי קדושת התורה, זה שאמרו כדי להפסיק בין פורעניות ראשונה כו' שלא לחייבם כל כך והבן: