ובמדרש: לא בשמים היא (דברים ל', י"ב) אמר להם משה וכו' כבר אני מודיע אתכם שלא נשתייר ממנה בשמים כלום ונתנה לכם התורה כלה היא וכלי אומנותה ענותנותה וצדקתה (דברים רבה פרשה ח', ז').

פירוש כל הסברות והפלפולים אשר בהם אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש גם התוכחות אשר בהם יעירו ויעוררו הלבבות אל למוד התורה וקיום המצות גם החומרות והגזירות אשר גזרו חז"ל וגדרו גדר להרחיק את האדם שלא יבוא לעבור על איסור דאורייתא לא תאמר שאין להם מקום למעלה, לא כן הדברים כי גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ג"כ נאמר למשה מסיני. כאמרם ז"ל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצאתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (עירובין כ"א). פי' אתה עשית מטעם דאגה מדאגה מדבר פן יבוא האדם לעבור על דאורייתא, אבל ישמח לבי גם אני כי עוד יש לי טעמים גנוזים ונסתרות אשר לה' אלהינו.

וזהו שהמדרש פורט ואומר היא וכלי אומנותה המה הסברות והפלפולים, ענותנותה המה התוכחות המשפילים את לב האדם והמעוררים אותו אל התורה והעבודה, וצדקתה יסוב על הגדרים והגזירות שגזרו חכמים. וכבר אמרו חז"ל (במדרש שיר) וחכך כיין הטוב מלמד שחביבים דברי סופרים כדברי תורה כי כל ענין הגדרים הוא רק מסבת גודל יקר תפארת התורה בעיני החכמים ובאמת יש להם מקום למעלה. והוא על דרך שפירשו ז"ל מאמר בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כי יש בזה ב' שבחים על ב' סוגים, א'. בורא נפשות רבות וחסרונן היינו דברים ההכרחיים למלאות מחסורי האדם כמו לחם ומים ובגד אשר בלעדם לא יוכל הגוף להתקיים, ב'. על כל מה שברא להחיות בהם יסוב על דברים שהם לתענוג לא להכרח. כן וכן התורה היקרה נתנה אלהי' אלינו בעבור היותה הכרחיית אל נפשותינו אשר בלעדה אין קיום אל הנפש, כמאמר כי הוא חייך ואורך ימיך (דברים ל', כ') כי הוא הלחם והמזון. וכאשר האדם יתגדל ויתקדש ביראתו וטהרתו ויוסיף גדרים ונזירות ופרישות יהיה לעונג הנפש ותפארתה, כמאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך כי לוית חן הם לראשך (משלי א', ח'-ט') ובמדרש: (ריש תצא) לוית חן הם לראשך לרשיותיך והבאור בזה לדעתי כי מסבת רשיותיך ודלת ערכך היה מהצורך לעשות לך שמירה מעולה בגדרים וגזירות להרחיק את האדם מאיסור דאורייתא, כמו שגזרו על פתן משום שמנן, ועל שמנן משום יינם, ועל יינם משום בנותיהם כו', אשר על כאלה אמר כי לוית חן הם לראשך גו' והם כמו מעדנים אשר האדם מרבה בהם לענג את עצמו כמאמר אם יש לך הטיב לך (עירובין נ"ד) ועל זאת אמר הנביא ע"ה כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי גו' (ישעיה כ"ט, כ"ב) כלומר מעצת נפשם מדעתם מוסיפים פאר וכבוד במצות התורה והגם כי מה שמוסיפים מוסיפים לגדור גדר, אבל למעלה הדברים עתיקים כלם נתנו למשה מסיני גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וכמאמר כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו (קהלת ב', י"ב) היינו גם בטרם נמלך עם פמליא של מעלה כבר עשהו הקב"ה בעבור טעמים נסתרים אשר לה' אלהינו גם מן המלאכים, כש"כ מבני אדם, וא"כ מה האדם שיבוא היום להרהר אחריהם.

ולא תתפלא איככה הי' אפשר ביד חכמינו ז"ל לכוון לדעת המקום ב"ה הלא מקרא מלא הוא פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כ"א, א'). וכי תשאלך נפשך אם הדבר כן למה לא צוה אותם הקב"ה בתורתו כמו שצוה כל המצות, התבונן נא על תענוגי הגוף ומהם תאלף בינה על הנפש. כי הנה כל הדברים אשר הם מענגים הגופות להוד ותפארת עכ"ז שורש עשייתם ועיקר הכנתם הוא ע"י ההכרח, כי כאשר לא יצטרך לפעמים לדבר מן הדברים בעבור ההכרח גם לתפארת לא יהיה. כמו שמצאנו בדברי חכמינו ז"ל (שבת כ"ז, א') וכי מאחר דתכשיטים הם לו מפני מה בטלים הם לימות המשיח כו' ותהוי לנוי בעלמא אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא, כי כאשר האדם יכניס אורחים לביתו על סעודת הלילה ועטר השלחן במנורות של כסף ושל זהב וכל כוונתו לנוי ותפארת כי לולא כן היה מדליק בנר של עץ או של נחושת וברזל, ואינו משתמש בשל כסף רק לכבוד ולתפארת, ועכ"ז אם היה עושה כזאת בצהרים בעת השמש בגבורתה יהיה לו לבושה, יען כי אז אין שום הכרח לאור הנר ולא למנורה, ויהיה נראה כאלו הוא מניח על השלחן חתיכות כסף וזהב ויהיה לזרא בעיני רואיהם. וזהו מאמר אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו (הושע ח', י"ב) פי' אם הייתי אני מחייבו הדברים אשר הוא מחמיר על עצמו מגודל יראתו אשר על זה יסוב מאמר רובי תורתי, כמו זר נחשבו אחר שאין לזה ענין הכרח.

וזאת היתה טענת משה רבינו ע"ה עם המלאכים כי הם בקשו לקבל התורה להתענג בה השיב והראה לפניהם כי אין הכרח אצלם לשום מצוה מן המצות, כלום גניבה יש ביניכם, רציחה יש ביניכם, וא"כ אם אינם בעבור ענין הכרחי, גם לתפארת לא יהיו ותהיה התורה אצלם כשרגא בטיהרא. וזהו מאמר ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה (ישעיה ל"ז, ל"א) כלומר שורש וראש הגדרים אשר יעשו למטה יהיה מסבת ההכרח לגדור גדר לעשות משמרת למשמרת התורה וכאשר יהיה מן ההכרחי אז גם למעלה יהיה לפרי תפארת עם סודותיה כמו מנורה של זהב בלילה.

וזהו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, פירוש שהאדם למען צדקו ומחמת מוראו ופחדו יגדיל הוא התורה ויאדיר אותה בהוספות גזירות וגדרים¹ הוא מה שאמר מר עוקבא אנא חלא בר חמרא לגבי אבא דאלו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר עד השתא ואלו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא בסעודתא אחריתי אכילנא (חולין ק"ה, א'). ולכאורה יפלא מי עצר בעדו שלא יתנהג גם הוא כן, אם לא כי אביו היתה יראתו וקדושתו גדולה כל כך עד כי היראה הכריחה אותו שלא לאכול עד למחר עד השתא, ומר עוקבא לא הרגיש בנפשו הכרח שתהיה היראה מכרחת אותו על כך וא"כ אם יעשה זאת יהיה בעיניו כמו זר, כמאמר חכמינו ז"ל זכה זר לא זכה זר (יומא ע"ב, ב') כי כאשר האדם מלובש בגדי כבוד ממיני משי ורקמה והוא חוגר עליהם חגורה של כסף הוא לכבוד ולתפארת, לא כן מי שהוא לבוש בגדים מטולאים ובלויי הסחבות והוא חוגר עליהם חגורה מחגורת השרים והרוזנים יהיה ללעג ולקלס, כן כאשר יאבה האדם להתהדר בתפארת המנהגים אשר התנהגו הקדושים אשר בארץ כמו להתנהג במנהגי האר"י הקדוש ואחוזת מרעיו, יש לו לבדוק תחלה את מלבושיו אשר עליו אם לבושו צדקה כפי חקי התורה ככל משפטיה ופרטי הלכותיה, וכאשר יתחיל לבדוק הלא יראו עיניו כי נפקד ממנו ארחות התורה אשר הורו המורים משפטים ביעקב ותורה בישראל, והוא מחוסר בגדים וכאשר יעלה עליו על בגדיו המטולאים על בלויי הסחבות חגורה של משי הלא יהיה לזרא, וזהו זכה זר לא זכה זר (ועי' עוד מזה בפתיחה לספר המדות):

footnotes: ¹ ולא תתפלא איך אפשר שיהיה במעשה אחת ב' כוונות כוונה שלמטה וכוונה שלמעלה, שים נא לבך אל עניני עולם הזה הלא תחזינה עיניך כי הם גם הם על דרך הזה, האכילה והשתיה ושאר עניני הגוף אשר האדם והבהמה שוים בזה אינם מכוונים רק ללעוס ולטעום בחיך ערבות המאכל והוא כמו רגע והקב"ה מכלכל את כלם עם כוונות מחולפות אל הצדיק יתן מחייתו למען יעמוד על משמרתו ועבודתו ואל הרשע יתן פקידתו להאבידו באחריתו ימלא קדים בטנו במעדנים ותענוגים, כמאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז', י') וכמו כן בקום רשעים על ההמון ויעשו מה שיעשו המה מכוונים לשלול שלל ולבוז בז והקב"ה יושב סתר ומפקד צבא מלחמה להתם פשע ולהסיר חטאת:

ומעתה יפה דרשו ז"ל אשר שברת יישר כחך ששברת משל לאורח בא אל עיר וישב שמה כמה שבועות להתפאר בבגדיו הנחמדים, ובגדיו היו רבים עשויים בדרכים מתחלפים כפי התחלפות העתים מה שראוי ללבוש ביום קרה, ומה שראוי ללבוש ביום חם, וביום סגריר, וכלם מופלאים בהודם והדרם ותפארתם, והיה שש ושמח מאד כאשר הביט וראה השתנות האויר, כמו כאשר ירד הגשם היה עלז לאמר עתה הגיע השעה ללבוש הבגדים אשר הכינותי לי ליום הגשם, וכן לשלג, וכן לקור וחום, וכל זה למען יוכל להראות בגדיו היקרים הראויים ללבוש.

הנמשל כ"א לא שבר משה את הלוחות והיו ישראל נשארים עומדים במדרגתם הראשונה שהיו בה קודם החטא שלמים ותמימים טהורים כעצם השמים, ודאי לא היו ראויים כ"א לתורה שבכתב לא לשום גדר וגזירה להוסיף מן ההיתר אל האסור, כי גם בלא גדר גם כן לא יעברו הגבול אשר גבלה התורה, אבל עכשו כאשר המה עלולים לחטא אמר הקב"ה אתן להם מקרא ומשנה הלכות ואגדות, כי כל אלה המה דברים המוכרחים להם כי המה צריכים להם כפי התגלגלות הזמנים החולפים, פעם לזה ופעם לזה. וזהו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהם ירבו ביקר התורה והם יוסיפו בתפארתה, שנאמר ה' חפץ למען צדקו ובסבת יראתו יגדיל הוא התורה ויאדיר, וההתחלה תהיה מסבת ההכרח יעשו שורש למטה ופרי למעלה וכמו שנתבאר: