אל מול פני המנורה גו' עד כן עשה את המנורה (ח', ב') מדרש: כן עשה משה את המנורה אין כתיב כאן אלא כן עשה סתם ומי עשה הקב"ה (פרשה ט"ו, ד').

ובסמוך: את מוצא למעלה אחד עשר שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי אהרן, ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר אוי לי כו' אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו¹ וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלים לעולם (שם, ה').

footnotes: ¹ הקרבנות רק בזמן המקדש והנרות לעולם ובקצרה נוכל לומר על דרך שמצאנו בדבריהם ז"ל (במדבר רבה י"ב) בעת שהוקם המשכן למטה הוקם המשכן למעלה כו' כן הוא אומר מכון לשבתך פעלת ה' ובע"כ ראוי לומר שלא נעשה מכון כ"א בהכרח ע"פ הדבור ואם כן היה מכון ג"כ בפרטי הדברים, היינו מזבח של מעלה נגד מזבח של מטה, והמנורה של מעלה נגד מנורה של מטה, וכן כל דבר אחר אשר המכון מוכרח. ומעתה הנה בישר הקב"ה את אהרן כי האף אמנם שיתגלגל על המנורה של מטה שתתבטל אבל המנורה של מעלה תשאר על מעלתה, ואתה בהדלקתך הנרות למטה תדליק גם הנרות למעלה והנרות הללו למולם יאירו. וזהו בהעלותך אשר הנרות למטה אל מול פני המנורה היינו אל אותו שהוא מול נגד פני המנורה הזאת - היא המנורה של מעלה שהיא מול המנורה של מטה שם יאירו שבעת הנרות למולם באין מכבה. וזהו לשון המדרש אבל הנרות לעולם מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ומעתה לא יקשה עוד מדוע לא אמר אל מול פני המנורה יאירו ששת הנרות:

והדבר פלאי מה תנחומים הוא זה הלא בזמן שאין ביהמ"ק קיים גם הנרות הם בטלים, גם מה ענין לצרף לזה ברכת כהנים.

ולבוא אל הבאור נבין תחלה ענין החינוך ומה צורך למשכן אל החינוך, ולבוא אל הענין נזכיר בקצרה את אשר כתבנו בחלק הראשון במראה הסלם כי ב' דרכים להקדוש ב"ה בהנהגת עולמו. א'. הנהגה שהיא ע"פ המערכה כי המזלות והוברי שמים נבראו לתשמישו של עולם להמשיך השפע מלמעלה אל המקבלים וע"י הורדתם את ההשפעה הם מתוארים מזלות כמו יזל מים מדליו.

ב'. הנהגה התוריית והיא נקראת דרך הקודש והדרך הנבחר הזה ישמש על ב' ענינים טובים, א'. כי דרך בו יעלה ויבוא כל תפלה וכל תחנה כל מעשה העבודה והמצוה מלמטה למעלה, אל המקום הראוי להם. ב'. כי בדרך ההוא עצמו יחזור הקדוש ב"ה ויוריד אלינו את ההשפעה מלמעלה למטה, ודרך אחד לשניהם מעלה את זה ומוריד את זה. וזה שהראה יתברך ליעקב במראות הלילה והנה סלם מוצב גו' והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ובמדרש: מעלים ומורידים בו (בראשית רבה ס"ח) ממש כדברינו.

והטעם שקראו אל סגולה הזאת דרך כי משפט דרך לה בכמה ענינים. א'. כמו אשר משפט הדרך שלא לנטות ממנו ימין ושמאל אז יבוא בטח למחוז חפצו, משא"כ אם יטה מן הדרך ישט מעליו ויעבור יגיע אל מקום לא חפץ בו כמשפט התועה בתוהו לא דרך. ב'. כי הדרך הוא סבה לסבב הטוב גם בהיפך ויש בו עליה וירידה, היינו אם יעשה עבודתו בדרך החקוק לה תעלה ותבוא עבודתו לפני ה' יתברך עצמו לא כן אם יטה מן הדרך יבוא עבודתו אל מקום זר ויהיה חלילה בכלל זובח לאלהים יחרם, וכן הורדת השפע אם תלך בדרך הראוי תבוא אל יד הראוי לקבלה, לא כן אם תלך בדרך עקלתון תבוא על דרך שאמר הכתוב נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני גו' (ישעיה ס"ה, א').

אשר ע"כ תלה הכתוב זה בזה ואמר ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית י"ז, ב') היינו אם תעלה עבודתך בדרך הישר שתיישר לבך למקום לבד. בדרך אשר בא בה ישוב המקום וישפיע אליך הברכה והטוב.

זה שאמר דוד המלך ע"ה בסגולת המקדש וכל מעשה עבודתו לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת גו' (דברי הימים א' כ"ט, י"א) ר"ל ע"י הדרך הנבחר הזה יעלה ויבוא אליך השמימה מה אשר אנחנו שולחים אליך מלמטה למעלה וכן יחזור ויבוא העושר והכבוד מלפניך מלמעלה לידינו למטה. ולכן יפה הקדים ואמר ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם כי עתה העולמות משולבים ומתאחדים העולם העליון והעולם התחתון גם יחד, וזהו אבינו מעולם ועד עולם לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת גו' וכמו שנתבאר.

ואם כן כעתה נתחדש בעולם ענין חדש וזהו כי כל בשמים ובארץ, כי השמים שמים לה' אל אוצר הטוב ומעון הברכות, והארץ למטה היא מכון בעבודה והבחירה, עכ"ז אחר אשר ע"י הדרך ההוא נשלח העבודה מלמטה למעלה ונוריד ברכה מלמעלה למטה א"כ לא יהיה נחסר דבר בשני המקומות ויהיה הכל בשמים, גם ברכה גם עבודה, ויהיה גם בארץ עבודה וגם ברכה, וזהו - כי כל בשמים ובארץ לך ה' תהיה הגדולה והגבורה גו' והעושר והכבוד יבוא מלפניך אלינו.

וזה שהבטיח הנביא ע"ה על העתיד קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו (ישעיה מ', ג') מבשר ואומר כי ישוב ה' ויתקן את הדרך הנבחר הזה בכל תיקונים הראויים. והחסיד ע"ה בקש ואמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהילים כ"ה, ו') ובמדרש: לא מן דכדון אלא כי מעולם המה (ב"ר כ"ב). פי' כי אנחנו מבקשים שעכ"פ ימשיך הקב"ה אלינו שפעתו בדרך הטבע אם קלקלנו דרך הקודש.

וזהו זכור רחמיך לרמוז לדבר שנשכח אנו מבקשים שיעורר עתה כמאמר כי כן דרכך עושה חסד חנם גו' וזה מורה על דרך הטבע וזהו לא מן דכדון ר"ל לא ע"י הדרך שבחר לנו המקום עתה כי הוא מקולקל בעוה"ר כמאמר דרכי ציון אבלות אלא כי מעולם המה פי' מששת ימי בראשית כן היה.

ומעתה נכון לפנינו ענין חנוך הדרך הנבחר הזה, ונאמר כי הוא ממש כמו שאנחנו רואים כשעושים דרך חדש כל עוד שלא עבר עליה איש מה מאוד יקשה לעבור עליו וללכת על פניו, בלתי כאשר יעבור עליו תחלה סוחר גדול עם עגלה טעונה משא לעיפה והמרכבה חזקה, אליו ראוי לתת תודה ושבח כי תיקן הדרך והכשיר אותו לעבור עליו מעתה על נקלה.

כן אף אחר אשר נעשה ונשלם הדרך אשר עשה ה' אשר דרך בו תעלה העבודה מלמטה ולהוריד ההשפעה מלמעלה למטה, עם כל זה היו צריכים אל העבודה הראשונה צדיק גדול יעבוד עבודתו בטוהר קדושתו ובתמימות צדקתו, עד אשר יפנה הדרך לעבור אחריו בקל. אשר ע"כ נשתבחו המקריבים הראשונים עד כי כל אחד עבר בדרך והכינו אותו, יום יום איש יומו להקל מעתה לעבור כל מי שירצה ויעלה עבודתו בדרך ההוא, ולכן תארוהו חינוך כמו המרגיל את עצמו במלאכה חדשה בכלי מלאכה חדשים שעדיין אינם חרוצים למהר לעשות מלאכה בהם:

ומעתה בקל נוכל להבין ההבדל בין כל העבודות אשר במשכן ובין הערכת הנרות אשר בהמנורה, כי הנה כל כלי שרת וכל כלי העבודה כלם היו מעשה ידי אדם, כי בצלאל עשה אותם ואחוזת מרעיו שהיו בעזרתו, והם היו מעלים ומביאים את עבודת המשכן ממקדש של מטה הנעשה בידי אדם אל המשכן של מעלה וכליו שהוא מעשי ה' בעצמו, כאמרם ז"ל בעת שהוקם המשכן למטה הוקם למעלה ומט"ט עומד ומקריב כו' (כשם שהכהן עומד ומקריב למטה כו') (במדבר רבה פרשה י"ב, י"ב) א"כ לא נשלמה העבודה כי אם אחרי עלותה מלמטה למעלה וזה על ידי הדרך שעשה המקום יתברך. לא כן המנורה שאמרו עליה שנתקשה משה, ולא עשה אותה בידי אדם עד שעשה אותה הקב"ה בעצמו, א"כ באותה הדלקה שהדליק אהרן למטה נשלמה העבודה למעלה כי הדליק במנורה אשר הקב"ה עשה אותה, א"כ אין צורך עוד לעלות דרך עובר ושב כמשפט כל מעשי סדר העבודה בהקרבנות הנעשים למטה בכלים מעשי ב"א, אשר בהם אין העבודה נשלמת עד שתתעלה למעלה אל הכלים שעשה ה' יתברך. ולכן יפה ביאר לו ה' יתברך לאהרן לאמר מה צורך לעבודתך אל חינוך כי הלא בהעלותך את הנרות הלא מיד אל מול פני המנורה פירוש הידועה יאירו שבעת הנרות.

וזהו שסיים וזה מעשה המנורה מקשה היא גו' כן עשה את המנורה וכלשון המדרש עשה סתם, הקב"ה עשה את המנורה, א"כ אין עבודתך צריכה אל עליה מלמטה למעלה ולא לחינוך. וזהו מאמר הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן, הקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, כי זה כלל גדול לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהילים קי"ט, פ"ט) כשם שהוא קיים לעולם כך מעשיו קיימים.

וזהו שהמדרש מסיים ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה וזו אחד מחמש דברים שנגנזו הארון, והמנורה, והאש, ורוה"ק והכרובים, וכשיבנה הביהמ"ק הוא מחזירן למקומן כו'.

והדמיון בזה כי העושה מו"מ בהקפה הלא עכ"פ הוא צריך לתת אל המוכר דבר מועט לקנות בו, לא כן מי שמסלק תיכף. לכן בכל עבודת כמשכן היה החינוך ההתחלה, לא כן הערכת הנרות תיכף מידך היתה זאת להדליק מנורה של מעלה שהיא עומדת למטה, אבל במעשה הקרבנות לא נשלמה העבודה למטה אבל מהצורך היה להעלותה ולשלחה למעלה להביאה בכלי טהור בית ה', והכהן הגדול שלמעלה הוא היה המפאר והמתקן והמשלים העבודה שלמטה.

אשר על זאת התפלל משה איש האלהים אחר כלותו להקים את המשכן ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו (תהלים צ', י"ז) ר"ל המעשים אשר אנחנו עושים למטה כוננה עלינו לתקנם ולפארם בכל עניני התיקון בבית המקדש שלמעלה וכמו שנתבאר.

וזהו מאמר המדרש וגם כל הברכות שנתתי לך לברך את ישראל אינן בטלות לעולם והוראתם בזה אל מה שכתבו למעלה (במדבר רבה י"א) אמר הקדוש ב"ה לישראל אע"פ שאמרתי לכהנים שיברכו את ישראל עמהם אני עומד ומברך אתכם ולכך הוא אומר משגיח מן החלונות מבין כתפותיהם של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים וא"כ גם הנרות גם הברכות אינם צריכים חינוך לחנך הדרך הקודש הנ"ל כי בשניהם נשלמה העבודה למטה ואינם צריכים השלמה מלמעלה, והבן: